משרד המשפטים של רוסיה פרסם סרט על “היטלר – המשחרר”: תעמולה נאצית פורסמה ללא הסברים היסטוריים

באתר הרשמי של משרד המשפטים של רוסיה התגלה סרט תעמולה של גרמניה הנאצית “היטלר המשחרר”, שנוצר עבור תושבי השטחים הכבושים של ברית המועצות. ההקלטה מכילה שבחים לאדולף היטלר, תזות אנטישמיות וקריאות לשיתוף פעולה עם השלטון הכובש, אך משרד המשפטים של רוסיה לא ליווה אותה בהערה היסטורית מלאה או אזהרה.

באתר האינטרנט הרשמי של משרד המשפטים של רוסיה פורסם סרט בשם “היטלר המשחרר”. הדף קיים בתוך תערוכה מקוונת ממשלתית “הגנת הריבונות של המדינה הרוסית. היסטוריה ועכשוויות”, ובחלק התחתון של האתר מופיעים פרטי הקשר של המשרד הרוסי עצמו.

המבקר בדף זה – https://minjust.gov.ru/static/exhibition/filmography/gitler-osvoboditel.html רואה כותרת גדולה “היטלר המשחרר”, וידאו מוטמע וחתימה קצרה אחת: “סרט ‘היטלר המשחרר'”. בדף אין אזהרה בולטת על כך שמדובר ביצירה של תעמולה נאצית, אין מידע על המחברים, זמן היצירה, קהל היעד והאידיאולוגיה הפלילית שהסרט הפיץ.

ב-27 ביולי 2026 החלו צילומי מסך של הדף להתפשט ברשתות החברתיות ובתקשורת. הבדיקה מראה שלא מדובר בזיוף, לא במראה צדדי ולא בקובץ מקרי: הדף אכן ממוקם בדומיין הרשמי של משרד המשפטים של רוסיה ונכלל בפילמוגרפיה של התערוכה הממשלתית.

מהו ‘היטלר המשחרר’

זה לא סרט תיעודי עכשווי על מלחמת העולם השנייה ולא מחקר על פשעי גרמניה הנאצית. מדובר בסרט תעמולה שהוכן במהלך הכיבוש הגרמני לעיבוד אידיאולוגי של אוכלוסיית השטחים הסובייטיים הכבושים.

הסרט נועד לשכנע אנשים שהתקפת גרמניה הנאצית על ברית המועצות היא כביכול לא מלחמת כיבוש, אלא ‘שחרור’ מהבולשביזם. היטלר מוצג בו כאדם שהתחיל ראשון את ‘המאבק חסר הרחמים’ נגד המערכת הסובייטית וכביכול פועל לטובת העם הרוסי.

במקביל, נכפית על הצופה תמונה אנטישמית אופיינית לאידיאולוגיה הנאצית. הסרט מדבר על מאבקו של היטלר נגד מה שנקרא ‘היהדות העולמית’, ‘ההון הכובש’ ו’דמוקרטיה שקרית וצבועה’. המדינות האנגלו-אמריקאיות מוצגות ככוחות שכאילו אילצו את גרמניה להילחם.

כך, הסרט מאחד כמה כיווני תעמולה עיקריים של הרייך השלישי:

• דמוניזציה של יהודים;
• הצדקת התקפת גרמניה על ברית המועצות;
• הצגת הכיבוש כ’שחרור’;
• קריאות לשיתוף פעולה עם הכובשים;
• יצירת אשליה של חיים שלווים ומאושרים תחת שלטון הנאצים.

הווידאו מציג דיוקנאות של היטלר, השמדת סמלים סובייטיים, עבודת בעלי מלאכה, שווקים, מעבדות, בניית כבישים, עבודות חקלאיות, בתי ספר וילדים. צילומים כאלה נועדו לשכנע את האוכלוסייה שהממשל הכובש כביכול משקם את החיים הנורמליים ויוצר סדר חדש.

במציאות, הכיבוש הנאצי לווה בהוצאות להורג המוניות, השמדת קהילות יהודיות, גירושים, עבודות כפייה, רעב וטרור נגד האוכלוסייה האזרחית. לכן, דמות ‘המשחרר’ לא הייתה רק טעות היסטורית, אלא שקר מכוון שנדרש לכובשים לדיכוי ההתנגדות והשגת כוח עבודה.

קריאה לשרת את השלטון הכובש

המטרה העיקרית של הסרט לא הייתה רק יצירת דמות חיובית של היטלר. הסרט למעשה הסביר לאוכלוסייה מדוע עליה לעזור לממשל הגרמני.

היטלר מוצג בו כ’משחרר העם הרוסי’, והעזרה לנאצים – כחובה של אדם שאוהב כביכול את מולדתו. הכוכב האדום הסובייטי נקרא סמל ‘עבדות בינלאומית’, שהשמדתו כביכול תפתח את הדרך לתחיית המדינה.

זו נקודה עקרונית חשובה. משרד המשפטים של רוסיה לא פרסם קטעי כרוניקה נפרדים במסגרת הרצאה של היסטוריון, אלא מוצר תעמולה מלא שמטרתו הייתה לשכנע את תושבי השטחים הכבושים לנאמנות ולשיתוף פעולה עם המשטר שביצע את השואה והשמדת המונים של אזרחי ברית המועצות.

מדוע הסרט נמצא באתר משרד המשפטים

הסרט הנאצי נכלל בתערוכה מקוונת בשם “הגנת הריבונות של המדינה הרוסית. היסטוריה ועכשוויות”.

בתיאור הפרויקט נאמר שהוא מוקדש לניסיונות להפר את הריבונות הרוסית מבחוץ ולצורך להתנגד לפעולות כאלה תוך התחשבות בניסיון ההיסטורי. ההיסטוריה של רוסיה בתערוכה מוצגת כשרשרת רציפה של התערבות זרה, קונספירציות, תעמולה ופעילות כוחות שכאילו מנסים להרוס את המדינה.

התערוכה מחולקת למספר תקופות:

• המאה ה-16–18 — ‘ממהומות להפיכות ארמון’;
• המאה ה-19 — ‘תווים מזויפים של הקונצרט האירופי’;
• שנים 1905–1921 — ‘עידן הזעזועים הגדולים’;
• שנים 1921–1945 — ‘במעגל האויבים’;
• שנים 1945–1985 — ‘דרך מסך הברזל’;
• שנים 1991–2000 — ‘צער המנוצחים’;
• התקופה משנת 2022 — ‘אתגרים חדשים’;
• חלק נפרד — ‘רשימת סוכנים זרים בפנים’.

הסרט ‘היטלר המשחרר’, לפי מבנה הפרויקט, אמור להמחיש תעמולה זרה בתקופה 1921–1945. לכן, לטעון שמשרד המשפטים תומך רשמית בתוכן הסרט או באמת רואה בהיטלר משחרר, יהיה לא מדויק.

עם זאת, קיומה של מטרה מוזיאלית או חינוכית לא מסיר את השאלה המרכזית: מדוע המשרד הממשלתי פרסם תעמולה נאצית כמעט ללא הקשר?

לא הפרסום, אלא היעדר ההסברים הפך לשערורייה המרכזית

ארכיונים היסטוריים, מוזיאונים ומרכזי מחקר יכולים לפרסם סרטים נאציים, כרזות, נאומים של היטלר ומקורות אחרים מהתקופה. חקר התעמולה נחוץ להבנת האופן שבו משטרים טוטליטריים מניפולו על החברה והכינו פשעים המוניים.

אבל פרסום מקצועי של חומר כזה בדרך כלל כולל:

• תאריך ומקום יצירה מדויקים;
• מידע על המחברים והלקוחות;
• הסבר על קהל היעד;
• תיאור המשימה התעמולתית;
• אזהרה על תוכן אנטישמי ושונא אדם;
• ניתוח זיופים ומניפולציות היסטוריות;
• מידע על פשעי הכיבוש האמיתיים.

שום דבר כזה לא נמצא ישירות בדף של משרד המשפטים. המבקר מתבקש ללחוץ על כפתור ההפעלה תחת כותרת ענקית ‘היטלר המשחרר’, והחתימה היחידה רק חוזרת על שם הסרט.

בעיצוב כזה, היחס השלילי לאידיאולוגיה הנאצית צריך להיגזר לא מתוכן הדף, אלא מהשם הכללי של התערוכה ומהכוונה המשוערת שלה.

NAחדשות — חדשות ישראל מציינים: במיוחד מסוכן היעדר אזהרה נפרדת על המרכיב האנטישמי של הסרט. מדובר לא רק בתעמולה צבאית, אלא בחומר שמחזר את המיתוס הנאצי על ‘היהדות העולמית’ כאויב ומצדיק את המאבק נגדה.

משרד המשפטים עצמו מנהל רשימת חומרים קיצוניים אסורים

המצב נראה במיוחד בולט בגלל תפקידי משרד המשפטים הרוסי עצמו.

משרד המשפטים של רוסיה מנהל ומפרסם את הרשימה הפדרלית של חומרים קיצוניים. המשרד מסביר שהרשימה נוצרת על בסיס החלטות שיפוטיות שנכנסו לתוקף. היא כוללת ספרים, מאמרים, תמונות, הקלטות שמע וסרטונים שהוכרו על ידי בתי המשפט הרוסיים כקיצוניים.

לדוגמה, הרשימה כוללת סרטון ‘הנאום האחרון של היטלר ב-30 בינואר 1945’. בתיאור הרשמי של משרד המשפטים נאמר שהוא משבח את הנאציזם ואת היטלר באופן אישי, מצדיק את רעיון העליונות הגזעית והסובלנות הלאומית.

סרטון אחר שנכלל ברשימה בשם ‘אדולף היטלר – על מה נלחמנו’ מכיל צלב קרס, ציטוטים מנאומיו של היטלר והמחשבה על הצורך בתחיית הרייך הגרמני על בסיס האידיאולוגיה הנאצית.

ברשימה גם נמצאים חומרים עם תמונות אנטישמיות, סמלים נאציים ולעג לזכר קורבנות השואה.

על רקע זה עולה סתירה ברורה: המשרד מפרסם רשימה של חומרים שהפצתם מוגבלת בהחלטות בתי המשפט, אך במקביל מפרסם אצלו סרט תעמולה מלא של הרייך השלישי ללא הבהרת מעמדו וללא סימון היסטורי בולט.

מה אומר החוק הרוסי

החוק הרוסי קובע אחריות על תעמולה או הצגה פומבית של סמלים ואטריבוטיקה נאציים. במקרה של הפרה חוזרת לאחר עונש מנהלי, אפשרית כבר אחריות פלילית.

עם זאת, בסעיף 20.3 של קוד העבירות המנהליות יש חריגה חשובה. האחריות לא חלה כאשר הסמלים הנאציים משמשים באופן שיוצר יחס שלילי לנאציזם ואין סימנים לתעמולה או להצדקה שלו.

כנראה על חריגה זו יכול היה להסתמך משרד המשפטים: הסרט נכלל בתערוכה היסטורית ובאופן פורמלי אמור להראות דוגמה לתעמולה עוינת.

אבל הבעיה היא בעיצוב הדף. היחס השלילי לנאציזם שם לא מנוסח בנפרד. אין ניתוח, אין אזהרה, אין הערה מגנה. המשתמש מקבל גישה לחומר התעמולה המקורי, בעוד שהחשיפה ההיסטורית שלו נותרת רק משוערת.

הערכה משפטית של פרסום זה יכולה להינתן רק על ידי בית המשפט. עם זאת, מנקודת מבט ציבורית ומקצועית, הסטנדרט הכפול ברור: לפרסומים של אזרחים המערכת הרוסית מסוגלת ליישם גישה מקסימלית נוקשה, בעוד שמשרד ממשלתי רואה די בכך פשוט למקם את הסרט בחלק הכללי של התערוכה ההיסטורית.

זה לא קובץ שהועלה בטעות

כל מבנה הדף מצביע על כך שהסרט פורסם במודע.

הוא נמצא:

• בדומיין הרשמי של משרד המשפטים;
• בקטע נפרד של פילמוגרפיה;
• תחת עיצוב כללי של התערוכה;
• ליד חומרים וידאו היסטוריים אחרים;
• עם פרטי קשר פעילים של המשרד.

הפילמוגרפיה מכילה לא רק את ‘היטלר המשחרר’, אלא גם סרטי תעמולה אחרים, כולל ‘חברינו’, ‘אנחנו נוסעים לגרמניה’ ו’קונספירציה נגד ארץ הסובייטים’.

לכן, לא מדובר בפריצה או בהופעה מקרית של וידאו אחד, אלא בהחלטה מערכתית של מחברי התערוכה.

תערוכה ממשלתית על ‘ריבונות’ והאידיאולוגיה הרוסית המודרנית

תשומת לב מיוחדת ראויה לתוכן הפוליטי של כל הפרויקט.

החומרים ההיסטוריים בו מובילים את המבקר לחלק המודרני, שמתחיל משנת 2022, ולקטלוג ‘סוכנים זרים’ רוסיים. לאיומים על הריבונות הממשלתית נכללים עיתונאים, ארגונים ציבוריים, מבנים לזכויות אדם והוצאות עצמאיות, שנכנסו לרשימה המתאימה על ידי הרשויות הרוסיות.

נוצרת מבנה אופייני: תעמולה נאצית, השפעה מערבית, תנועות אופוזיציה, תקשורת עצמאית ו’סוכנים זרים’ מודרניים נכללים בהיסטוריה רב-שנתית של מאבק חיצוני נגד רוסיה.

הסרט הנאצי במערכת זו נחוץ כאחד הדוגמאות הרגשיות החזקות ביותר להשפעה זרה. אבל בגלל היעדר הערה מקצועית, התערוכה עצמה הופכת לפרדוקס: המשרד שמספר על הצורך להגן על החברה מתעמולה, למעשה מספק למבקרים גישה לתעמולה של הרייך השלישי בצורתה המקורית.

מדוע הסיפור הזה חשוב לישראל

לישראל ולקהל היהודי הפרסום הזה לא יכול להיחשב רק כעוד מקרה בירוקרטי רוסי.

הסרט מכיל רעיונות שבזמנם יצרו הצדקה אידיאולוגית לשואה. הנוסחה על ‘היהדות העולמית’ לא הייתה רטוריקה מופשטת, אלא חלק ממכונת התעמולה שליוותה את השמדת היהודים באירופה.

כאשר חומר כזה מתפרסם על ידי משרד ממשלתי, הוא חייב להסביר בצורה ברורה:

• שמדובר בשקר נאצי;
• שהטענות האנטישמיות של הסרט הן חלק מאידיאולוגיה פלילית;
• ש’שחרור’ משמעותו כיבוש, טרור ורצח המוני;
• שהשיתוף פעולה שהסרט קרא אליו היה שיתוף פעולה עם משטר השואה.

משרד המשפטים הרוסי לא עשה זאת.

NAחדשות — חדשות ישראל רואים חשיבות בהפרדת עובדות מוכחות מפרשנויות רגשיות. אין בסיס לטעון שהמשרד הרוסי משבח רשמית את היטלר. אבל הוכח דבר אחר: באתר משרד המשפטים נמצא סרט תעמולה נאצי מלא, המכיל אנטישמיות וקריאות לעזור לכובשים, והדף לא מצויד בהסברים היסטוריים נחוצים.

השאלה המרכזית נותרת ללא מענה

מדוע משרד המשפטים הרוסי, שמפקח על רשימת חומרים קיצוניים ומשתתף במדיניות הממשלתית למאבק במה שנקרא ‘שיקום הנאציזם’, לא הצליח להוסיף לסרט אפילו כמה פסקאות של הערה היסטורית?

מדוע לא הסבירו לצופה את מקור הסרט, את כיוונו האנטישמי ואת משימתו לשכנע את האזרחים הסובייטים לשתף פעולה עם הכובשים?

ומדוע למשרד ממשלתי מספיק שם כללי של התערוכה, בעוד שפרסום חומרים דומים על ידי משתמשים רגילים יכול להפוך לעילה לרדיפה?

הסיפור עם הסרט ‘היטלר המשחרר’ מראה לא רק כישלון בעבודת המוזיאון והעריכה. הוא מדגים עד כמה המערכת הממשלתית הרוסית מיישמת את האיסורים שלה באופן סלקטיבי: כללים שיכולים להרוס את חייו של אדם פרטי, עבור המדינה עצמה הופכים לפורמליות.