«תוכנית ב’» של טראמפ: אנרגיה, הים השחור והזדמנות להפוגה חורפית

לא הצליחו שוב להגיע להסכם גדול בין אוקראינה לרוסיה. כעת וושינגטון בודקת אפשרות צנועה יותר: האם ניתן לפחות לחורף להגביל את המתקפות על האנרגיה, להגן על המסחר הימי ולהחזיר את הצדדים למשא ומתן. עבור ישראל, הסיפור הזה קרוב יותר ממה שנראה: התבואה האוקראינית עוברת דרך הים השחור לים התיכון, ואותם מתווכים אמריקאים מוכרים היטב לישראלים מהדיפלומטיה המזרח תיכונית של טראמפ.

מחבר: לב ורשבסקי

לדונלד טראמפ שוב לא הצליח לסיים במהירות את המלחמה הרוסית-אוקראינית. נציגיו סטיב ויטקוף וג’ארד קושנר נסעו תחילה למוסקבה, שם שוחחו במשך כמה שעות עם פוטין, ולאחר מכן הגיעו לקייב לוולודימיר זלנסקי. לאחר הדיפלומטיה השאטלית הזו, השלום לא הגיע, המתקפות הרוסיות התחדשו, אך במשא ומתן הופיע נושא אחר, הרבה יותר צר: האם ניתן לא לסיים את כל המלחמה בבת אחת, אלא לפחות להגביל אותה לזמן החורף.

לשם הקורא הישראלי, שמות המתווכים האמריקאים אינם זרים כלל. סטיב ויטקוף — נציג מיוחד של טראמפ ואחד המתווכים הראשיים שלו, שעבד גם בכיוון המזרח התיכון. ג’ארד קושנר — חתנו של טראמפ ויועץ בכיר לשעבר בבית הלבן, מוכר היטב בישראל מהמשא ומתן של כהונתו הראשונה של טראמפ ומהשתתפותו ביצירת הסכמי אברהם בין ישראל למספר מדינות ערביות. כעת וושינגטון משתמשת באותו צוות למגעים עם מוסקבה וקייב.

וכאן מופיע מה שכבר מכונה ‘תוכנית ב’. נבהיר מיד: אין מסמך אמריקאי שפורסם עם השם הרשמי ‘תוכנית ב’. זהו כינוי נוח ללוגיקה החדשה של המשא ומתן. השלום הגדול עדיין לא מתגבש — כלומר, האמריקאים בודקים אם ניתן להגיע להסכמה לפחות על אנרגיה, מסחר ימי, תבואה והפחתת עוצמת המתקפות לכמה חודשים חורפיים.

מהעסקה הגדולה לעסקה הרבה יותר קטנה

ב-4 בספטמבר טראמפ הודיע שהוא שולח את ויטקוף וקושנר עם ‘רעיון חדש לשלום’. ב-5 בספטמבר הם הגיעו למוסקבה, נפגשו עם פוטין, ולאחר מכן נסעו לקייב. וושינגטון לא חשפה את תוכן ההצעה האמריקאית במלואה.

החדשות עקבו אחרי הסיפור הזה מההתחלה. לפני הנסיעה סיפרנו בפירוט, מדוע טראמפ שוב שלח את ויטקוף וקושנר לפוטין ולזלנסקי ומה היה ידוע על ההצעה החדשה של ארה”ב. אז היה חשוב לא לבלבל את עצם הופעת היוזמה האמריקאית החדשה עם הסכם מוכן: מוסקבה וקייב עדיין היו רחוקות מאוד זו מזו מבחינת שטחים, ערבויות ביטחוניות ותנאי סיום המלחמה.

יש עוד פרט אחד, במיוחד מובן לישראלים. בזמן ביקור האמריקאים מוסקבה וקייב הסכימו לא לתקוף את הבירות, כדי להבטיח את ביטחון המשלחת. זה לא היה הפסקת אש — בערך כמו הפסקה הומניטרית מקומית במזרח התיכון שלא בהכרח אומרת סיום המלחמה. החזית המשיכה להתקיים, אזורים אחרים באוקראינה נותרו תחת מתקפות.

יתרה מכך, זמן קצר לפני הגעת המשלחת רוסיה תקפה אזורים הקשורים לשדות התעופה של קייב. החדשות ניתחו זאת בנפרד במאמר ‘רוסיה תקפה את שדות התעופה של קייב לפני ביקור ויטקוף וקושנר: מה מוסקבה הראתה לטראמפ’.

לאחר מוסקבה האמריקאים הגיעו לבירת אוקראינה. זה היה ביקורם המשותף הראשון בקייב בסבב הנוכחי של המשא ומתן. זלנסקי נפגש איתם באופן אישי, נציגים אירופיים הצטרפו לדיונים. החדשות סיפרו בפירוט גם על תוצאות השלב הזה — ‘”עבדתם טוב יותר מפטיוט”: המשא ומתן בקייב הסתיים, ארה”ב מעדכנת את תוכנית השלום של טראמפ’.

אבל מאחורי המילים על ‘משא ומתן משמעותי’ התגלתה בהדרגה מציאות פחות שאפתנית. אוקראינה מתכוננת לחורף צבאי נוסף. גם האמריקאים.

מה זה ‘הפסקת אש אנרגטית’

לאחר הפגישה זלנסקי סיפר ל-Axios שארה”ב בוחנת את האפשרות לדה-אסקלציה חורפית. בין התחומים שנדונו הוא מנה את החשמל, הנפט והגז, וכן את מסחר התבואה.

לישראלי המונח ‘הפסקת אש אנרגטית’ עשוי להישמע מעט מופשט, ולכן נסביר בפשטות.

רוסיה במהלך המלחמה תוקפת באופן שיטתי תחנות כוח אוקראיניות, תחנות משנה, שנאים ואלמנטים אחרים של מערכת האנרגיה. כאשר תחנת משנה גדולה נפגעת, הבעיה אינה מוגבלת לאובייקט צבאי אחד. אזורים מגורים, בתי חולים, מפעלים, אספקת מים, תקשורת ותשתיות חימום עלולים להישאר ללא חשמל.

בחורף זה כואב במיוחד. אוקראינה קרה בהרבה מישראל: בקייב, חרקוב או דניפרו הטמפרטורה בלילה יכולה לרדת מתחת לאפס למשך זמן רב. הפסקת חשמל שם הופכת במהירות גם לבעיה של חום.

אבל בשנים האחרונות השתנתה גם הצד ההפוך של המלחמה הזו. אוקראינה תוקפת יותר ויותר בתי זיקוק רוסיים, בסיסי נפט, מסופים ותשתיות אחרות הקשורות לדלק ולייצוא נפט.

כבר ניתחנו את הצד הזה של המלחמה במאמר ‘בנזין, רחפנים ופחד מהאמת: כיצד המתקפות האוקראיניות על האנרגיה של רוסיה הפכו למכה על תדמיתו של פוטין’. רוסיה — אחת מיצרניות הנפט הגדולות בעולם, אך המתקפות על בתי הזיקוק כבר יצרו לה בעיות בייצור דלק ואילצו לדון בצעדים נוספים לשוק הפנימי.

לכן העסקה האפשרית נראית בערך כך: רוסיה מקבלת סיכון מופחת לבתי הזיקוק, בסיסי הנפט וחלק מהתשתיות האנרגטיות שלה, אוקראינה — סיכון מופחת לתחנות הכוח והרשתות שלה.

זה נשמע הגיוני. אבל מלחמה לעיתים רחוקות מצייתת להגיון בצורה כל כך מדויקת.

יש להגדיר הסכם כזה עד הפסיק האחרון: אילו אובייקטים בדיוק אסור לתקוף, האם האיסור חל על בסיסי נפט, מאגרי גז ונמלים, מה נחשב להפרה, מי יעקוב אחריה ומה קורה לאחר המכה השנויה במחלוקת הראשונה.

והכי חשוב — אין אמון בין הצדדים.

החדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency

למה פתאום מדברים על הים השחור

כאן מתחיל העניין הישראלי הישיר.

רוב הייצוא הימי האוקראיני יוצא מנמלים באזור אודסה בחוף הצפון-מערבי של הים השחור. הנמלים הראשיים של האזור הזה הם אודסה, צ’רנומורסק ויוז’ני, שנקרא רשמית נמל פיבדני.

כדי שהקורא בישראל יוכל לדמיין את המסלול: הספינה יוצאת מנמל אוקראיני בים השחור, נוסעת לטורקיה, עוברת דרך הבוספורוס, לאחר מכן דרך ים השיש והדרדנלים, ואז נכנסת כבר לים התיכון. משם המסלולים הימיים מתפזרים גם לשווקים של מזרח הים התיכון.

כלומר, הים השחור אינו אגן נפרד ורחוק. דרך שני מצרי טורקיה הוא מחובר לאותו ים תיכון, שעל חופו נמצאת ישראל.

ואחד המטענים האוקראיניים הראשיים כאן הוא התבואה.

לאחרונה החדשות כתבו שהחיטה האוקראינית שוב הולכת באופן פעיל לישראל, וקצב הייצוא של היבול החדש בספטמבר הואץ באופן חד. ישראל גם נמנית בין הקונים הבולטים של סוגים מסוימים של קמח ודגנים אוקראיניים — את מבנה האספקות הללו ניתחנו במאמר נפרד על הייצוא המזון האוקראיני לישראל.

לכן מתקפה רוסית על נמל אוקראיני — זו לא רק תמונה של שריפה איפשהו ליד אודסה. נפגעים מחסנים, מסופים, דרכי גישה; ביטוח הספינות מתייקר, השכרתן הופכת למסוכנת יותר, הייצוא — קשה יותר. בהמשך השרשרת הזו כבר נוגעת לקונים בים התיכון.

אין צורך לעשות מזה נוסחה ישירה ‘מתקפה על אודסה — מחר הלחם בישראל התייקר’. השווקים מורכבים יותר, ישראל רוכשת מזון לא רק באוקראינה. אבל ביטחון הים השחור בהחלט משפיע על היצע התבואה, עלות ההובלה ויציבות האספקות באזור שלנו.

התבואה הופכת לחלק מהמשא ומתן על המלחמה

ב-10 בספטמבר זלנסקי כבר ציין בפומבי את האנרגיה ומסחר התבואה בין התחומים שבהם קייב מצפה לראות התקדמות במשא ומתן עם ארה”ב. הוא גם הצהיר שאין לצפות לסבב גדול חדש של משא ומתן משולש עד הבחירות הפרלמנטריות הרוסיות.

מכאן ניתן להבין את הלוגיקה של האמריקאים.

המחלוקת על שייכות השטח הכבוש לא ניתן לפתור על ידי קבוצה טכנית תוך כמה ימים. מוסקבה דורשת ויתורים פוליטיים וטריטוריאליים, קייב דוחה אותם. שם כמעט כל נקודה נוגעת למבנה העתידי של השלום.

אבל סביב הספינות ניתן תיאורטית לנסח כללים הרבה יותר קונקרטיים: לא לתקוף נמלים מסוימים, לא לפגוע בספינות אזרחיות, להגדיר מסלולים בטוחים, להסכים על פיקוח.

זה עדיין קשה להפליא. אבל זה לפחות נושא לשיחה שניתן לפרק לנקודות קונקרטיות.

מה זה ‘צי הצללים’ הרוסי

בדיון סביב הים השחור מופיע באופן קבוע עוד מונח, שבישראל נשמע הרבה יותר בהקשר לאיראן: ‘צי הצללים’.

כך מכנים רשת של מכליות עם מבנה בעלות לא שקוף, תוכניות רישום וביטוח מורכבות, שמשתמשים בהן להובלת נפט רוסי תוך עקיפת חלק מהמגבלות הסנקציות המערביות. תוכניות ימיות דומות מאוד מקשרות גם עם אספקות נפט איראניות תחת סנקציות.

לכן עבור ישראל המנגנון עצמו מוכר היטב: מתחלפים דגלים, בעלים, מתווכים ומסמכים, והמטען ממשיך ללכת.

קנדה ואוקראינה ב-10 בספטמבר הסכימו בנפרד לחזק את שיתוף הפעולה סביב ביטחון השיט בים השחור, הגנת תשתיות הנמלים והתמודדות עם ‘צי הצללים’ הרוסי. זה לא חלק מהסכם אמריקאי-רוסי-אוקראיני שכבר נחתם — הוא עדיין לא קיים. אבל כיוון העבודה הבינלאומית נראה היטב.

החורף עבור אוקראינה — לא רק עונה

זלנסקי סבור שפוטין מתכנן להשתמש בחורף הקרוב כאמצעי לחץ על אוקראינה: להמשיך במתקפות על האנרגיה, להגדיל את הנזק הכלכלי וכבר על רקע זה לנסות להשיג תנאי משא ומתן טובים יותר. זו בדיוק הערכתו של זלנסקי, ולא עובדה מוכחת על תוכניתו האישית של נשיא רוסיה.

אבל החשש מבוסס היטב. המלחמה מזמן יצאה מגבולות תנועת הצבא על המפה. חשמל, גז, מים, רכבת, נמלים ותקשורת הם כעת גם חלק מהיכולת של המדינה להתנגד.

לשם הקורא הישראלי יש כאן מקבילה מובנת, אם כי לא ניתן לערבב את המצב. ישראל יודעת היטב שמלחמה מודרנית מתנהלת בו זמנית באוויר, על הקרקע וסביב תשתיות קריטיות. תפקוד רשת החשמל, שדות התעופה והנמלים בזמן מלחמה — זה גם שאלה של עמידות לאומית.

לאוקראינה מתווסף גורם אקלימי, שכמעט ואין לישראל. הפסקת חשמל ממושכת בינואר בקייב יש לה השלכות ביתיות שונות לחלוטין מהפסקת חשמל בקיץ בתל אביב.

לכן וושינגטון דנה לא רק באפשרות להגיע להסכמה עם מוסקבה. במקביל האמריקאים שוקלים את מה שנקרא winter package — חבילת חורף לתמיכה באוקראינה, שצריכה לכלול אמצעי הגנה אווירית נוספים ועזרה לאנרגיה. בפשטות, ארה”ב מנסה שני דרכים במקביל: להגיע להסכמה שרוסיה תפחית את המתקפות, ולהכין את אוקראינה למצב שבו לא ניתן יהיה להגיע להסכמה.

ייתכן שהאפשרות השנייה נראית כרגע מעשית יותר.

לאחר עזיבת ויטקוף וקושנר המתקפות הרוסיות על אוקראינה התחדשו. ב-8 בספטמבר קייב שוב הייתה תחת מתקפה מסיבית של טילים ורחפנים; היו הרוגים ועשרות פצועים. כבר ב-10 בספטמבר רויטרס דיווחה על מתקפות חדשות על אוקראינה, כולל על מטרות תשתית אנרגטית וכלכלית.

כלומר, כרגע המילים הדיפלומטיות והמציאות הצבאית קיימות במקביל.

ומה הקשר לבחירות לקונגרס ארה”ב

במבנה המקורי של ‘תוכנית ב’ מופיעה לעיתים קרובות עוד תאריך — 3 בנובמבר 2026, הבחירות לקונגרס ארה”ב.

כאן לקורא הישראלי גם צריך לעשות עצירה קטנה.

ב-3 בנובמבר האמריקאים לא בוחרים נשיא. טראמפ נשאר נשיא ללא קשר לתוצאה. אלו הם מה שנקרא midterm elections — בחירות אמצע הקדנציה, שמתקיימות בערך באמצע כהונת הנשיא.

בהן נבחרת מחדש כל בית הנבחרים — הבית התחתון של הקונגרס האמריקאי — וכשליש מהסנאט, הבית העליון.

למה זה חשוב לטראמפ? כי נשיא ארה”ב לא מנהל את המדינה לבד. הקונגרס מחוקק חוקים ותקציב, משפיע על מימון תוכניות ממשלתיות ועזרה חיצונית. אובדן הרוב הרפובליקני יכול להקשות משמעותית על החצי השני של כהונת הנשיא.

לכן להשיג עד נובמבר לפחות תוצאה בינלאומית כלשהי זה פוליטית מועיל לטראמפ.

אבל כאן עובר גבול חשוב בין עובדה לגרסה יפה. אין אישור שטראמפ הציב לפוטין אולטימטום רשמי: לסיים את המלחמה עד 3 בנובמבר.

אבל זלנסקי באמת מניח שפוטין לוקח בחשבון את הבחירות האמצעיות האמריקאיות ולא רוצה להרוס את היחסים עם טראמפ לפני ההצבעה. זו דעתו של נשיא אוקראינה, ולא מניע מוכח של הקרמלין.

יש עוד לוח זמנים — הרוסי

לפני הבחירות האמריקאיות תהיה הצבעה אחרת.

בין ה-18 ל-20 בספטמבר ברוסיה אמורות להתקיים הבחירות הפרלמנטריות, היום העיקרי — 20 בספטמבר. הרוסים בוחרים את הדומה הממלכתית — הבית התחתון של הפרלמנט הרוסי.

לקורא הישראלי חשוב להבין את ההבדל מהמערכת הישראלית. בישראל הבחירות לכנסת קובעות ישירות איזו קואליציה תוכל להקים ממשלה. הדומה הממלכתית הרוסית מאורגנת אחרת פוליטית: הדומיננטיות של השלטון שם הרבה יותר חזקה, והתוצאה של הבחירות לא תוביל כנראה להחלפת פוטין או לשינוי הקורס החוץ-מדיני הרוסי.

עם זאת, עבור הקרמלין זהו אירוע פוליטי פנימי. המלחמה חודרת יותר ויותר לעורף הרוסי — רחפנים אוקראיניים תוקפים מטרות נפט ותעשייה, שדות תעופה נסגרים, תוצאות המלחמה הופכות ליותר מורגשות לרוסים רגילים. רויטרס כותבת שלפני ההצבעה ברוסיה גוברת הדאגה סביב המלחמה.

זלנסקי ב-10 בספטמבר אמר שהוא לא מצפה לסבב משולש רציני עד לסיום הבחירות הרוסיות. לאחר מכן קייב מצפה לחזור למשא ומתן על אנרגיה ותבואה, כולל על רקע מגעים משוערים עם טראמפ בסוף ספטמבר.

מתקבל חלון דיפלומטי קצר למדי: סוף ספטמבר ואוקטובר.

לאחר מכן מתחיל החורף האמיתי. וב-3 בנובמבר מתקיימות הבחירות האמריקאיות.

האם פוטין יכול בכלל להסכים

כאן מתחיל המקום החלש ביותר של כל המבנה.

לאחר השיחה עם פוטין טראמפ הצהיר שנשיא רוסיה רוצה להגיע לעסקה. אבל הערכות מודיעיניות, שעליהן מסתמכים כלי תקשורת מערביים, זהירות הרבה יותר: מומחים רבים לא רואים כרגע סימנים לכך שמוסקבה באמת מוכנה לוותר על הדרישות העיקריות.

וזה עקרוני.

דבר אחד — להסכים לא לתקוף באופן זמני אובייקטים מסוימים, אם גם בתי הזיקוק הרוסיים מקבלים הפסקה. דבר אחר לגמרי — להפסיק את המלחמה ולוותר על דרישות טריטוריאליות.

לכן גם הסכם אנרגטי מוצלח לא ניתן לקרוא לו אוטומטית התחלת שלום.

הוא יכול להיות הפסקה.

יכול להיות הצעד הראשון למשא ומתן גדול יותר.

ויכול להתפרק לאחר המכה השנויה במחלוקת הראשונה, כאשר מוסקבה וקייב יכריזו בו זמנית שהצד הנגדי הפר את התנאים.

כבר ראינו את זה יותר מפעם אחת.

ואיפה כאן ישראל חוץ מהתבואה

עבור ישראל הסיפור חשוב לא רק בגלל החיטה האוקראינית.

הראשון — רוסיה נשארת משתתפת במדיניות המזרח התיכון. יחסיה עם איראן, שיתוף הפעולה הצבאי בין שתי המדינות וההשפעה הרוסית על האזור משפיעים ישירות על האינטרסים הישראליים. כמה משאבים מוסקבה יכולה להוציא מחוץ לרוסיה תלוי גם במשך ובמחיר המלחמה נגד אוקראינה.

השני — אנרגיה. רוסיה נשארת שחקן גדול בשוק הנפט. המתקפות האוקראיניות על בתי הזיקוק הרוסיים ותשתיות הייצוא, הסנקציות המערביות והסכמים אפשריים על הגבלת המתקפות מתייחסים כבר לא רק לחזית. על רקע חוסר היציבות הנוכחי במזרח התיכון כל זעזוע נוסף בשוק הנפט הופך לרגיש יותר גם עבור ישראל.

השלישי — ביטחון ימי. ישראל — מדינה שתלויה מאוד במסחר ימי. הסיפור של הים השחור שוב מראה לנו דבר מוכר: המלחמה יכולה להיות במרחק אלפי קילומטרים מהצרכן, ותוצאותיה מגיעות דרך עלות השכרת הספינות, ביטוח, מסלולים סגורים והפרעות במטענים.

לבסוף, יש רמה אנושית. בישראל חיה קהילה גדולה של יוצאי אוקראינה ואנשים שמשפחותיהם נשארות שם. עבורם הביטוי ‘הפסקת אש אנרגטית’ — זה לא תיאוריה של מתווכים. זו שאלה האם בחורף יהיה להורים בקייב אור, חימום ותקשורת עובדת.

אז מה בעצם ‘תוכנית ב’

אם נסיר את השיווק הפוליטי, התוכנית נראית כיום בערך כך.

תחילה טראמפ ניסה להחיות תהליך שלום גדול. ויטקוף וקושנר נסעו למוסקבה, לאחר מכן לקייב. הסכם מהיר לא הופיע.

כעת ארה”ב בודקת מבנה צר יותר: האם ניתן להשיג לפחות הפחתה זמנית במתקפות על האנרגיה, הסכמים סביב ייצוא התבואה והים השחור ולאחר מכן לחזור למשא ומתן רחב יותר.

במקביל וושינגטון מכינה עזרה לאוקראינה למקרה שהתסריט הזה ייכשל.

זהו הפרדוקס המעניין ביותר של השלב הנוכחי. ארה”ב דנה במקביל עם אוקראינה, כיצד להגיע להסכמה עם רוסיה על חורף רגוע יותר, וכיצד לשרוד את החורף אם רוסיה לא תרצה להגיע להסכמה.

את האפשרות השנייה כרגע לא ניתן לשלול.

העסקה השלום הגדולה צריכה לענות על שאלות על שטחים, ביטחון אוקראינה, הצבא הרוסי, סנקציות ועתיד היחסים של מוסקבה עם המערב. המבנה הנוכחי לא פותר אף אחת מהשאלות הללו באופן סופי.

אבל זה לא אומר שהיא חסרת משמעות.

אם במשך כמה חודשים לא יושמדו תחנות כוח אוקראיניות ובתי זיקוק רוסיים — זהו תוצאה ממשית. אם ספינות עם תבואה יוכלו לצאת בבטחה יותר מאזור אודסה דרך הבוספורוס לים התיכון — זהו תוצאה ממשית גם עבור קונים רחוק מעבר לאוקראינה. אם הפסקה כזו תאפשר לחזור למשא ומתן — על אחת כמה וכמה.

פשוט צריך לקרוא לדברים בשמם הנכון.

זה עדיין לא שלום.

ואפילו לא ערבות להפסקת אש.

כרגע זו ניסיון לברר, האם ניתן לעצור לפחות כמה ממנגנוני המלחמה, אם טראמפ עדיין לא יכול לעצור את המלחמה עצמה.