זלנסקי מזמין את פוטין למיאמי: G20 עשוי להיות המפגש האישי הראשון מאז 2019

ולדימיר זלנסקי הצהיר ב-12 בספטמבר שהוא מוכן להיפגש עם פוטין בארה”ב — אם המנהיג הרוסי יגיע באופן אישי לפסגת ה-G20 במיאמי. לאחר חודשים של שיחות על מקומות אפשריים, קייב לראשונה קישרה את הפגישה לאירוע בינלאומי ספציפי ולתאריכים ספציפיים. אך בין המשפט “מוכן להיפגש” לבין הפסגה האמיתית זלנסקי–פוטין עדיין נותרה הרבה פוליטיקה.

מחבר: אלכסנדר חמלניצקי

ב-12 בספטמבר 2026 ולדימיר זלנסקי הצהיר בראיון ל-Deutsche Welle שהוא מוכן להיפגש באופן אישי עם פוטין בפסגת ה-G20 בדצמבר במיאמי. התנאי פשוט ובו זמנית מורכב: המנהיג הרוסי צריך להגיע לשם בעצמו.

«כן, כמובן. אנחנו צריכים להגיע. אנחנו צריכים להיפגש, לדבר ולקבל החלטות», אמר נשיא אוקראינה.

לאחר מכן הוסיף דבר חשוב: עבורו המשמעות היא לא מה ששני הנשיאים יגידו זה לזה מול המצלמות, אלא תוצאת הפגישה.

זו כבר לא נוסחה דיפלומטית על נכונות למשא ומתן “בזמן ובמקום המתאימים”. המקום נקבע — ארה”ב. הפלטפורמה גם — G20. אפילו התאריכים ידועים: פגישת מנהיגי ה”עשרים הגדולות” מתוכננת ל-14–15 בדצמבר 2026 ב-Trump National Doral במיאמי.

וכאן מתחילה החלק המעניין יותר של הסיפור הזה.

זלנסקי כבר הציע לפוטין שיחה אישית

ההצהרה הנוכחית לא הופיעה פתאום. כבר ב-4 ביוני זלנסקי הציע בגלוי לפוטין להיפגש ואמר שהשאלות המרכזיות של המלחמה צריכות להיפתר על ידי המנהיגים עצמם.

אז החדשות פרסמו את פנייתו במלואה: «אני מציע לך פגישה»: מכתב פתוח של זלנסקי לפוטין. במכתב זה נשיא אוקראינה דחה בנפרד את מוסקבה כפלטפורמה אפשרית ופירט אפשרויות — שווייץ, טורקיה, מדינות העולם הערבי.

כעת הגיאוגרפיה הצטמצמה עוד יותר. קייב מצביעה על מיאמי.

וזה עשוי להיות לא רק עיר נוחה למשא ומתן. ארה”ב במבנה הנוכחי היא מתווכת, דונלד טראמפ מנסה באופן אישי להשיג את סיום המלחמה, ונציגיו כבר נסעו מספר פעמים בין הצד הרוסי והאוקראיני. אם הפגישה אכן תתקיים ב-G20, טראמפ יקבל הזדמנות להיות ממש ליד שני המנהיגים ולהתערב במשא ומתן לא בטלפון.

פורמט כזה לממשל האמריקאי הנוכחי הוא די מוכר: לאסוף את אלה שמעבירים תנאים דרך מתווכים במשך חודשים במקום אחד ולנסות לגרום להם לדבר ישירות.

לפוטין במיאמי עדיין לא הונפק כרטיס

יש הסתייגות משמעותית. במועד פרסום מאמר זה פוטין לא אישר שהוא ישתתף באופן אישי בפסגת ה-G20.

רוסיה כחברה ב”עשרים הגדולות” צריכה להיות מיוצגת באירועים של נשיאות ארה”ב. באביב מוסקבה דיווחה על קבלת הזמנה ברמה גבוהה, אך הקרמלין השאיר פתוח את השאלה מי בדיוק יגיע בדצמבר. פוטין עצמו עשוי להופיע במיאמי, או לשלוח נציג אחר במקומו.

דונלד טראמפ כבר באפריל אמר שנוכחות פוטין ב-G20 תהיה “מועילה”, אם כי באותו זמן הודה: אין לו ביטחון שפוטין אכן יגיע.

בחודשים שחלפו, עם זאת, חל שינוי בולט אחד. וושינגטון החלה להחזיר בהדרגה נציגים רוסים לאירועים פיזיים של ה-G20. בסוף אוגוסט — תחילת ספטמבר שר האוצר של רוסיה אנטון סילואנוב הגיע באופן אישי לפגישה של מסלול הכספים של ה”עשרים” בצפון קרוליינה. עבור רוסיה זו הייתה ההשתתפות הפיזית הראשונה של שר האוצר בפורמט כזה לאחר הפלישה המלאה ב-2022. אצל המשתתפים האירופיים זה עורר אי נוחות מובנת.

לכן, הגעת מנהיג רוסי לארה”ב כבר לא ניתן לשלול כקטגוריה של פנטזיה דיפלומטית. אבל גם להכריז על כך כעניין סגור זה מוקדם.

עם זלנסקי יש פרט טכני אחר. אוקראינה אינה חברה ב-G20, ולכן נדרש הזמנה מצד המארחת לנוכחות נשיא אוקראינה בפסגה. אישור סופי פומבי להזמנה כזו ל-12 בספטמבר עדיין אין.

כלומר, המבנה נראה כעת מעט יוצא דופן: מקום הפגישה האפשרית ידוע, התאריכים ידועים, זלנסקי מסכים — אך עדיין לא ידוע אם שני הנשיאים יהיו במיאמי בו זמנית.

ועוד נקודה אחת — צו בית הדין הפלילי הבינלאומי

לפוטין יש בעיה נפרדת עם נסיעות בינלאומיות: בית הדין הפלילי הבינלאומי הוציא צו מעצר נגדו בקשר להאשמות על גירוש והעברת ילדים אוקראינים מהשטחים הכבושים. הצו נשאר בתוקף.

עם זאת, ארצות הברית אינה מדינה — חברה באמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי ואינה נושאת באותה חובה חוזית לבצע את הצו, שקיימת במדינות החברות בבית הדין. לכן, מנקודת מבט זו, הפלטפורמה האמריקאית למנהיג הרוסי היא פשוטה יותר מהרבה אפשרויות אירופיות.

לקורא הישראלי ניואנס משפטי זה מובן במיוחד לאחר מספר שנים של ויכוחים סביב סמכות בית הדין הפלילי הבינלאומי והיחס אליו של וושינגטון. לא מדובר בכך שהצו הבינלאומי נעלם לאנשהו. הוא לא נעלם. פשוט המצב המשפטי בארה”ב שונה מהמצב במדינות שחתמו על אמנת רומא.

בין קייב למוסקבה כעת מתווכחים אפילו על למה המנהיגים צריכים להיפגש

כאן עמדות הצדדים נבדלות באופן עקרוני.

קייב סבורה שהשאלות הכבדות ביותר לא ניתן להעביר ללא סוף למעלה ולמטה דרך קבוצות המשא ומתן. זלנסקי אומר: אם ההחלטות תלויות במנהיגים, המנהיגים צריכים להיפגש כדי לקבל את ההחלטות הללו.

מוסקבה קידמה זמן רב את הסדר ההפוך. קודם כל המשלחות צריכות להסכים על השאלות העיקריות, ורק אז אפשרית פגישה של המנהיגים — למעשה כדי לאשר את התוצאה שהושגה. עוד קודם לכן הקרמלין קישר את המגע האפשרי של זלנסקי ופוטין להשגת הסכמות מסוימות ברמה נמוכה יותר.

ההבדל נראה פרוצדורלי, אבל בפועל הוא עצום.

אם מקבלים את ההיגיון הרוסי, הפגישה של שני הנשיאים הופכת לסיום המשא ומתן. אם את ההיגיון האוקראיני — היא יכולה להיות דרך להוציא את המשא ומתן מהמבוי הסתום.

החדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency עוקבים אחרי הקו הזה לא מהחודש הראשון. הפעם האחרונה שזלנסקי ופוטין ישבו יחד לשולחן הייתה 9 בדצמבר 2019 בפריז, עוד לפני הפלישה הרוסית המלאה. אז היו איתם עמנואל מקרון ואנגלה מרקל, והשיחה התנהלה במסגרת “הפורמט הנורמנדי”. לאחר 24 בפברואר 2022 לא היו פגישות אישיות בין נשיאי אוקראינה ורוסיה.

זה יוצא כמעט שבע שנים ללא שיחה ישירה פנים אל פנים.

בין מוסקבה לקייב כבר נסעו ויטקוף וקושנר

מיאמי מופיעה בשיחה ברגע מאוד ספציפי.

ב-5 בספטמבר סטיב ויטקוף וג’ארד קושנר הגיעו למוסקבה ודיברו עם פוטין במשך יותר משלוש שעות. לאחר מכן נציגי ארה”ב נסעו לקייב. פריצת דרך לאחר הפגישה במוסקבה לא התרחשה, אך הצדדים דנו ברעיונות חדשים לסיום המלחמה.

החדשות כתבו בפירוט על המשימה הזו, כאשר טראמפ שלח את ויטקוף וקושנר קודם לפוטין ולאחר מכן לזלנסקי.

ב-6 בספטמבר המשא ומתן נמשך כבר בקייב. הצד האוקראיני דן עם האמריקאים לא רק בתהליך השלום האפשרי, אלא גם בהגנה אווירית, אנרגיה, הכנה לחורף והבטחות ביטחוניות. לשיחה הצטרפו נציגים של מדינות אירופיות. ויטקוף וקושנר לאחר מכן הביעו תקווה שניתן יהיה לארגן סבב משא ומתן תלת-צדדי חדש די מהר.

במאמר שלנו «עבדתם טוב יותר מ-Patriot»: המשא ומתן בקייב הסתיים, ארה”ב מעדכנת את תוכנית השלום של טראמפ כבר שמנו לב לבעיה הלא נעימה עבור וושינגטון: בין השיחה על שלום להסכם מוכן נותר מרחק עצום.

היא לא נעלמה לשום מקום.

הדיפלומטים עזבו — המלחמה נשארה

זה חשוב להזכיר דווקא עכשיו, כדי שהשיחה על מיאמי לא תיראה כאילו תהליך השלום כבר נכנס לשלב הסופי.

לאחר נסיעות המתווכים האמריקאים רוסיה שוב הנחיתה מכה מסיבית על אוקראינה. קייב, מחוז אודסה, תשתית הרכבת — הפסקה דיפלומטית הסתיימה מהר מאוד. החדשות ניתחו את הרצף הזה במאמר «קושנר וויטקוף עזבו — הטילים חזרו».

זה, אולי, הרקע העיקרי להצהרת זלנסקי ב-12 בספטמבר. המשא ומתן מתנהל במקביל למלחמה, ולא במקומה.

לכן כעת וושינגטון שוקלת כבר לא רק הסכם גדול, שיכול לסיים את כל המלחמה בבת אחת. הופיעה רעיון יותר מעשי: קודם כל להסכים לפחות על הנושאים שבהם ניתן לקבל החלטה — אנרגיה, ביטחון השיט בים השחור, חילופי שבויים, הפחתת עוצמת חלק מההתקפות.

ב-11 בספטמבר ניתחנו בפירוט את האפשרות הזו כ«תוכנית ב’» של טראמפ: אנרגיה, הים השחור והזדמנות להפסקת חורף.

במבנה כזה פגישה אישית של זלנסקי ופוטין כבר נראית אחרת. לא בהכרח כחתימה על הסכם שלום גדול. היא יכולה להיות ניסיון לשחרר כמה הסכמות מוגבלות, ואז להמשיך הלאה.

למה זה חשוב לישראל

לישראל מה שמתרחש אינו דיפלומטיה אירופית רחוקה, למרות שבמבט ראשון זה נראה כך.

סטיב ויטקוף וג’ארד קושנר מוכרים היטב למרחב הפוליטי הישראלי ומשמשים בו זמנית את טראמפ בכיוון הרוסי-אוקראיני. זה אומר שהבית הלבן למעשה משתמש במודל דומה של דיפלומטיה אישית למספר משברים גדולים: מעגל צר של מתווכים אמינים, קשרים ישירים עם המנהיגים הראשונים וניסיון לעקוף מנגנונים רב-צדדיים מסורבלים.

יש גם דברים מעשיים. כל הסכם סביב הים השחור משפיע על היצוא האוקראיני לים התיכון. הפחתת עוצמת המלחמה הרוסית-אוקראינית יכולה לשנות את היחסים של מוסקבה עם טהראן, את העומס על התעשייה הצבאית הרוסית ואת האפשרויות של הקרמלין לשחק בכיוון המזרח התיכון.

לישראל לכן חשוב לא התמונה היפה של זלנסקי, פוטין וטראמפ בפלורידה. חשוב יותר להבין אם לאחר תמונה כזו יופיע לפחות מנגנון אחד עובד.

מוסקבה תקבל שאלה לא נוחה

להצהרת זלנסקי יש עוד אפקט פוליטי, שאינו קשור ישירות לדצמבר.

כעת לקייב קל יותר לענות על הצהרות רוסיות על חוסר רצון לכאורה של אוקראינה לנהל דיאלוג ישיר. נשיא אוקראינה אומר בפומבי: ארה”ב מתאימה, G20 מתאים, פגישה אישית מתאימה.

השאלה הבאה מופנית אוטומטית למוסקבה — האם פוטין מגיע?

אם הוא יסרב, קייב תוכל להראות לוושינגטון שהבעיה אינה בהיעדר פלטפורמה. אם יסכים — לראשונה מאז דצמבר 2019 המנהיגים של אוקראינה ורוסיה ימצאו את עצמם פנים אל פנים, ובמדינה שנשיאה עשה את סיום המלחמה חלק מהאג’נדה הפוליטית שלו.

אבל גם אז לא כדאי לצפות לסצנה שבה שני הנשיאים נכנסים לחדר, ולאחר כמה שעות יוצאים עם שלום מוכן. במהלך שנות המלחמה הצטברו שאלות של שטחים, הבטחות ביטחוניות, סנקציות, שבויים, ילדים מגורשים, הפסקת התקפות, עתיד הצבא האוקראיני ויחסי אוקראינה עם נאט”ו. לא ניתן להסיר אותם בפגישה אחת.

מיאמי כרגע רק נקודה בלוח השנה.

אבל לראשונה מזה זמן רב הנקודה הזו נראית די קונקרטית: 14–15 בדצמבר, G20, ארה”ב. זלנסקי אמר שהוא מוכן להגיע ולדבר עם פוטין. רוסיה כבר חוזרת לאירועים האמריקאיים של ה”עשרים”. טראמפ רוצה תוצאה וממשיך לשלוח את אנשיו בין מוסקבה לקייב.

כעת זה תלוי בתשובת הקרמלין. ורק היא תראה האם השיחה על פגישה ישירה היא עוד סיבוב דיפלומטי — או שהצדדים באמת מתחילים להתקרב לשולחן שבו ישבו יחד בפעם האחרונה כמעט לפני שבע שנים.