הוא בנה אחת מחברות האנרגיה הגדולות בקנדה, העביר C$250 מיליון לרפואה, מממן פרויקטים אוקראיניים במשך עשורים, מסייע לבתי חולים אוקראיניים בזמן התקפות רוסיות ועמד בראש Ukrainian Jewish Encounter. עבור ישראל, יש נקודה חשובה נוספת בסיפורו של ג’יימס טמרטי – ירושלים, שם בתמיכת קרן שלו הוקם האנדרטה הראשונה במדינה לקורבנות הולודומור.
מחבר — אלכסנדר חמלניצקי
ב-11 בספטמבר 2026 ולדימיר זלנסקי נפגש בטורונטו עם היזם והנדבן הקנדי ממוצא אוקראיני ג’יימס טמרטי. נשיא אוקראינה הודה לו על התמיכה רבת השנים באוקראינים ודיבר במיוחד על מה שחשוב היום: התקפות האוויריות הרוסיות היומיות, האיום על החיים הרגילים באוקראינה והצורך לשמור את אוקראינה במרכז תשומת הלב העולמית.
“נפגשתי עם היזם והנדבן ג’יימס טמרטי. אני מודה על התמיכה המוחשית באוקראינים ובאוקראיניות. זה באמת חשוב – הקהילה שלנו כאן, בקנדה, והקנדים ממוצא אוקראיני מסייעים באופן פעיל לאוקראינה.
דיברנו על המצב עם התקפות האוויריות שהרוסים מחזקים מדי יום, במטרה לגרום נזק מרבי לחיים הרגילים של האנשים. דנו גם במה שיכול לעזור להתמודד עם האתגרים הקיימים.
שוב שאוקראינה תישאר במרכז תשומת הלב העולמית, ואני מודה לכל מי שתורם לכך.” – כתב זלנסקי בחשבון הרשמי ב-11 בספטמבר 2026.
אם מסתכלים רק על הפגישה הזו, טמרטי עשוי להיראות כנציג משפיע נוסף של הדיאספורה האוקראינית הגדולה בקנדה. אבל הסיפור שלו רחב הרבה יותר. זהו אדם שמשקיע במשך עשורים בחינוך האוקראיני, במחקרי הולודומור ובזיכרון ההיסטורי, ובמקביל הפך לאחד המשתתפים המרכזיים בדיאלוג האוקראיני-יהודי הגדול, הקשור גם לישראל.
ולא בשבילי שם טמרטי הופיע לא אחרי התמונה עם זלנסקי. כתבתי ב-NAנובוסטי על האנדרטה הראשונה בישראל לקורבנות הולודומור, שהוקמה בירושלים. בין הארגונים שבזכותם הפרויקט יצא לפועל הייתה קרן טמרטי, ואחת המחברות של המונומנט הייתה לודמילה טמרטי — אחותו של ג’יימס, שעבדה יחד עם הפסל דיוויד רובינסון.
NAנובוסטי סיפרו בפירוט על האנדרטה הירושלמית להולודומור כאן.
זו הסיבה שהפגישה בטורונטו הייתה הזדמנות להסתכל על דמותו של טמרטי במלואה. התברר שהקווים אוקראינה — קנדה — העולם היהודי — ישראל מצטלבים בביוגרפיה שלו כבר כמה עשורים.
נולד במזרח אוקראינה
ג’יימס טמרטי נולד ב-1941 במזרח אוקראינה. משפחתו עברה את הולודומור, הדיכויים הסטליניסטיים והזעזועים הבאים של המאה ה-20. במהלך מלחמת העולם השנייה המשפחה עזבה את אוקראינה, וב-1950 הגיעה לקנדה, שם ג’יימס גדל ובהמשך בנה את הקריירה העסקית שלו.
הסיפור המשפחתי כאן אינו רקע לביוגרפיה יפה. ג’יימס ואחותו לודמילה גדלו במשפחה של אנשים שעבורם הדיכויים הסובייטיים היו חוויה אישית. סבם קונסטנטין טמרטי נורה ב-1938, קרובי משפחה אחרים עברו מעצרים, גירושים וגולאג, וסבתם אודרקה טרשצ’נקו עברה דיכויים ב-1933.
זה עוזר להבין מדוע אוקראינה, הולודומור ושימור הזיכרון ההיסטורי מאוחר יותר תפסו מקום כזה בפילנתרופיה של טמרטי. העניין שלו בנושאים אלה לא הופיע לאחר הפלישה הרוסית המלאה ב-2022 ולא כתוצאה מאופנה לתמיכה באוקראינה. מאחוריו עמדה זיכרון משפחתי.
מ-IBM ל-Northland Power
בקנדה טמרטי קיבל הזדמנות לבנות חיים שונים לחלוטין. לאחר הלימודים הוא עבד יותר מ-15 שנה ב-IBM בקנדה ובארה”ב, עסק במכירות, תכנון וניהול.
לאחר מכן, יחד עם אשתו לואיזה, הוא עסק ב-ComputerLand. חנות אחת הפכה בהדרגה לכ-30 נקודות. טמרטי השתתף גם בפיתוח Softchoice, וב-1987 ייסד את Northland Power, שהפכה בהמשך לחברת אנרגיה בינלאומית גדולה, כולל בתחום האנרגיה המתחדשת. מאוחר יותר הופיעה בין הפרויקטים שלו גם חברת MOLLI Surgical, העוסקת בטכנולוגיות לניתוח סרטן השד.
ב-1997 ג’יימס ולואיזה ייסדו את קרן טמרטי. דרכה המשפחה מממנת רפואה, חינוך, תרבות, תוכניות אוקראיניות ופרויקטים של זיכרון היסטורי.
היקף הפילנתרופיה הזו מוצג היטב במספר אחד. ב-2020 משפחת טמרטי והקרן שלה העבירו 250 מיליון דולר קנדי לאוניברסיטת טורונטו. הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה קיבלה לאחר מכן את השם פקולטת טמרטי לרפואה.
עם זאת, לסיפור שלנו חשוב יותר דבר אחר: אוקראינה הופיעה בפילנתרופיה של טמרטי הרבה לפני 2022.
אוקראינה הייתה שם הרבה לפני המלחמה הגדולה
טמרטי השתתף ביצירת בית הספר לעסקים של קייב מוהילה ועמד בראש המועצה המייעצת שלה, תמך באקדמיה קייבו-מוהיליאנסקה ובפיתוח תוכניות אקדמיות שם. ב-2008 המושל הכללי של קנדה, כשהעניק לו את מסדר קנדה, ציין במיוחד את תרומתו של טמרטי לחיזוק הקשרים בין קנדה לאוקראינה.
ב-2014 קרן טמרטי ייסדה בקרן שבצ’נקו את קרן הפיתוח הקהילתי של טמרטי, והעבירה לה 5 מיליון דולר קנדי. הכספים נועדו לתמוך בפרויקטים תרבותיים, חברתיים וחינוכיים אוקראיניים בקנדה.
כיוון נפרד היה חקר הולודומור. בתמיכת קרן טמרטי הוקם ב-2013 קונסורציום המחקר והחינוך של הולודומור — HREC, הפועל במכון הקנדי ללימודים אוקראיניים באוניברסיטת אלברטה. התרומה הראשונית הייתה 1,062 מיליון דולר קנדי, והמרכז עצמו עסק בארכיונים, מחקרים, תוכניות חינוכיות והכשרת מומחים להיסטוריה של הולודומור.
לישראל הנושא הזה נשאר רגיש במיוחד. ישראל עדיין לא הכירה בהולודומור כרצח עם של העם האוקראיני ברמה הממלכתית, אם כי הזיכרון על הטרגדיה הזו הופך בהדרגה ליותר בולט גם במרחב הציבורי הישראלי.
NAנובוסטי ניתחו בפירוט את ההיסטוריה של הכרת הולודומור והדיון הישראלי סביבו בנפרד.
ובדיוק בשלב הזה בביוגרפיה של טמרטי מופיעה קו שנראה תחילה בלתי צפוי: יחסים אוקראיניים-יהודיים.
איך טמרטי הגיע לדיאלוג האוקראיני-יהודי
כאן באמת עולה השאלה: מדוע יזם קנדי ממוצא אוקראיני, שהרוויח הון בטכנולוגיה ואנרגיה, בכלל התחיל לעסוק ביחסים בין אוקראינים ליהודים — ולא הסתפק באירועים תרבותיים, אלא נכנס לדיון היסטורי קשה על פוגרומים, שואה, הולודומור, דיכויים סובייטיים וזיכרון לאומי.
תחילה חשוב להבהיר: טמרטי הגיע לכאן לא כנציג הקהילה היהודית. בחומרים של Ukrainian Jewish Encounter והמוסדות הקשורים אליה הוא מוצג כיזם קנדי ממוצא אוקראיני, שנולד במזרח אוקראינה; באחד מחומרי הביוגרפיה של UJE מוזכר גם מוצאו האורתודוקסי. העניין שלו בהיסטוריה היהודית צמח מהנושא האוקראיני, ולא מזהות יהודית אישית.
והרעיון הראשוני ליצור ארגון מיוחד לדיאלוג אוקראיני-יהודי, לפי סיפור UJE עצמה, לא עלה אצל טמרטי לבד.
מנהלת התקשורת של Ukrainian Jewish Encounter נטליה פדושצ’אק סיפרה את סיפור הקמת הארגון בפירוט רב. היוזמים הראשונים של הרעיון היו אלטי רודאל, ברל רודאל ואדריאן קראטניצקי. במהלך פגישות ודיונים הם הגיעו למסקנה שכנסים נפרדים, קשרים ושיחות בין הקהילות האוקראינית והיהודית אינם מספיקים.
היה צורך, לדבריהם, להפוך את הדיאלוג למוסדי — להפוך אותו מסדרת אירועים חד פעמיים למבנה בינלאומי קבוע עם תוכנית משלו, היסטוריונים, מומחים, מחקרים ופרויקטים ארוכי טווח.
לאחר מכן רודאלים וקראטניצקי משכו לדיון את ג’יימס קונסטנטין טמרטי. הוא כבר היה יזם מצליח, נדבן אוקראיני-קנדי גדול ואדם שהשקיע במשך שנים רבות כסף בחינוך, תרבות ושימור זיכרון היסטורי אוקראיני.
וכבר ברביעייה הם התחילו לקבוע איך צריכה להיראות הארגון החדש ומה בדיוק עליו לעשות. מהדיונים האלה ב-2008 נולדה Ukrainian Jewish Encounter — UJE, “מפגש אוקראיני-יהודי”.
הסדר הזה חשוב. טמרטי לא היה קנדי עשיר שהחליט יום אחד בעצמו ליצור ארגון “על אוקראינים ויהודים”. אליו הגיעו אנשים שעבורם היסטוריה, זהות לאומית, אוקראינה ויחסים אוקראיניים-יהודיים כבר היו תחום מקצועי.
מי הציע לטמרטי את הפרויקט הזה
אלטי רודאל נולדה בצ’רנוביץ’ — עיר שבה ההיסטוריה האוקראינית, היהודית, הרומנית, הגרמנית ותרבויות אחרות התקיימו זו לצד זו במשך עשורים. חלק מהשכלתה היא קיבלה בישראל, ולאחר מכן למדה היסטוריה וספרות באוניברסיטת מקגיל, אוקספורד ובאוניברסיטה העברית בירושלים. מאוחר יותר לימדה באוניברסיטאות מונטריאול, אוטווה ואוקספורד.
עם זאת, העבודה האקדמית הייתה רק חלק מהביוגרפיה שלה. יותר מעשרים שנה רודאל כיהנה בתפקידים ניהוליים וייעוציים בממשלת קנדה, כולל עבדה במשרד המועצה הפרטית בממשלת הפדרלית. היא הייתה מנהלת מחקרים היסטוריים בוועדה הקנדית לחקירת פשעי מלחמה נאציים, והמחקרים שלה עסקו בהיסטוריה יהודית, תרבות, זהות ויחסים בין-קהילתיים.
לכן עבור אלטי רודאל השואה, היחסים בין אוקראינים ליהודים והגרסאות הלא תואמות של ההיסטוריה המשותפת לא היו תחביב ציבורי, אלא תחום מקצועי.
ברל רודאל הגיע מצד אחר — אסטרטגיה מדינית, ביטחון ומדיניות בינלאומית. כעשרים שנה הוא כיהן בתפקידים בכירים בממשלת קנדה, שם עבד עם מדיניות חוץ, סחר בינלאומי, אחדות לאומית, הגנה, ביטחון, מדיניות כלכלית וחברתית. הוא היה חלק מצוות המשא ומתן הקנדי על הסכם הסחר החופשי עם ארה”ב, שקדם ל-NAFTA.
מאוחר יותר רודאל ייעץ לעסקים, מבנים ממשלתיים, מרכזי מחקר וארגונים לא ממשלתיים. הוא עסק בשאלות של לאומיות, זהות פוליטית, ממשל וביטחון בינלאומי — כלומר, הוא הבין היטב איך קונפליקטים היסטוריים עוברים מדיונים אקדמיים לפוליטיקה עכשווית.
היוזם השלישי היה אדריאן קראטניצקי — אנליסט אמריקאי ממוצא אוקראיני ומומחה רב שנים לאוקראינה והמרחב הפוסט-סובייטי. מ-1993 עד 2003 הוא עמד בראש Freedom House, עסק בתוכניות תמיכה בתנועות דמוקרטיות וזכויות אדם באוקראינה, בלארוס, רוסיה, סרביה ומדינות אחרות, וכן השתתף במחקרים על רפורמות פוליטיות בעולם הפוסט-קומוניסטי.
מאוחר יותר קראטניצקי הפך לעובד בכיר במועצה האטלנטית והמשיך לעסוק באוקראינה וביחסיה עם צפון אמריקה.
נוצרה קבוצה ראשונית די יוצאת דופן: היסטוריון של יחסים אוקראיניים-יהודיים, אסטרטג קנדי בכיר לשעבר, מומחה אמריקאי לאוקראינה — ויזם גדול ממוצא אוקראיני, שיכול לתת לפרויקט יציבות פיננסית, קשרים בינלאומיים ומשקל אישי.
למה טמרטי הסכים
עבור טמרטי עצמו ההצעה לא הייתה נושא זר לחלוטין. באמצע שנות ה-2000 אוקראינה כבר תפסה מקום גדול בפילנתרופיה שלו. הוא תמך בחינוך אוקראיני ובפרויקטים ציבוריים, באקדמיה קייבו-מוהיליאנסקה ובדיאספורה האוקראינית בקנדה, וההיסטוריה של משפחתו הייתה קשורה ישירות להולודומור ולדיכויים הסובייטיים.
התברר שרודאלים וקראטניצקי הציעו לו להרחיב את העבודה הקיימת עם הזיכרון האוקראיני לחלק שלו שלא ניתן לספר אותו במלואו בלי ההיסטוריה היהודית.
טמרטי הסכים — ולא הסתפק במימון.
כאן חשוב להשוות שני סיפורים של UJE עצמה. נטליה פדושצ’אק מדברת על היוזמים הראשונים — אלטי רודאל, ברל רודאל ואדריאן קראטניצקי, שגייסו לאחר מכן את טמרטי. אלטי רודאל, כשהיא מספרת על השלב הבא, מציינת ארבעה מייסדים — את עצמה, ברל רודאל, קראטניצקי וטמרטי, שבשנים 2007–2008 עיצבו יחד את משימת הארגון.
אין כאן סתירה. הסיפור הראשון מסביר מאיפה עלה הרעיון, השני — מי יצר ממנו ארגון ממשי.
בדיוק אז עלתה השאלה המרכזית של UJE העתידית: מה מונע מאוקראינים ויהודים להבין זה את זה?
שתי זיכרונות על אדמה אחת
המייסדים הגיעו למסקנה שהבעיה אינה רק באירועים הטראגיים של העבר. לא פחות חשיבות יש לסיפורים שונים לחלוטין על האירועים האלה, שקיימים בתוך הקהילות האוקראינית והיהודית ומועברים מדור לדור.
אלטי רודאל הסבירה שבמשך יותר מארבע מאות שנים בין אוקראינים ליהודים נוצרו נרטיבים היסטוריים שונים, ולעיתים סותרים זה את זה. עליהם השפיעו אימפריות, מלחמות, תנועות לאומיות, שינויי משטרים פוליטיים ובמיוחד אלימות המונית של המאה ה-20.
לזיכרון היהודי המרכזיים היו הפוגרומים, האנטישמיות, השואה וההשמדה הכמעט מוחלטת של עולם יהדות מזרח אירופה.
לזיכרון האוקראיני — הולודומור, הטרור הסטליניסטי, השמדת חלק מהאינטליגנציה הלאומית, המאבק על מדינה, הדיכויים הסובייטיים והניסיון הקיום בין כמה אימפריות ומערכות טוטליטריות.
שתי התמונות האלה לעיתים קרובות התקיימו כמעט בנפרד זו מזו. יתרה מכך, אותן דמויות היסטוריות, תנועות או אירועים אוקראינים ויהודים יכלו לתפוס באופן הפוך לחלוטין.
טמרטי עצמו מאוחר יותר זכר פרט נוסף. בעיתונות הקנדית היחסים בין הקהילות האוקראינית והיהודית תוארו לעיתים כמעט אך ורק דרך שנאה הדדית ו”שנאה” היסטורית. הוא ראה את התיאור הזה כבלתי מתקבל על הדעת.
אבל יוצרי UJE לא החליטו להחליף שתי גרסאות סותרות של העבר בגרסה שלישית, נוחה לכולם. הרעיון שלהם היה אחר: לאסוף היסטוריונים בעלי דעות שונות ולגרום להם לנתח שאלות שנויים במחלוקת דרך מסמכים, הקשר ומחקר מקצועי.
כבר ב-2008 UJE אספה חוקרים ואנשי ציבור מצפון אמריקה ואוקראינה כדי לקבוע מנגנון לעבודה כזו. אחד התוצאות היה שולחנות עגולים מומחים על תקופות מפתח בהיסטוריה המשותפת, ומאוחר יותר צמח מזה פרויקט נרטיב היסטורי משותף — “נרטיב היסטורי משותף”.
מטרתו לא הייתה לכתוב היסטוריה אוקראינית-יהודית אחת “נכונה”. מדובר היה בניסיון לבנות תיאור מבוסס עובדות ויחד עם זאת מסוגל לאמפתיה של כמה מאות שנים של חיים משותפים — כולל קיום בשלום, חילופי תרבות, השפעה הדדית, אך גם משברים, קונפליקטים ואלימות.
טמרטי לא היה רק ספונסר
לאחר השקת UJE תפקידו של טמרטי כבר לא ניתן לצמצם לאדם ששילם על עבודת אחרים. הוא הפך לאחד מארבעת המייסדים ויושב ראש הארגון, ובמסמכי UJE הוא נקרא מייסד וספונסר ראשי.
אדריאן קראטניצקי ואלטי רודאל הפכו למנהלים משותפים של הארגון, ברל רודאל נכנס להנהלתו ועמד בראש המועצה המייעצת. טמרטי השתתף באופן אישי בעבודה הבינלאומית של הפרויקט.
ובמהירות די רבה כאן הופיעה ישראל.
באוקטובר 2010 Ukrainian Jewish Encounter קיימה בירושלים כנס גדול Ukrainian Jewish Encounter: Cultural Interaction, Representation and Memory. טמרטי פתח אותו כיושב ראש UJE, אלטי רודאל ואדריאן קראטניצקי השתתפו כמנהלים משותפים, ובין המוזמנים היו חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, היסטוריונים ישראלים ומומחים להיסטוריה אוקראינית ויהודית.
בתוכנית נכללה גם ביקור ביד ושם עם שיחה נפרדת על אוקראינים — חסידי אומות העולם.
כלומר, הפרויקט שרודאלים וקראטניצקי הציעו פעם לטמרטי, הפך די מהר גם לעבודה האישית שלו במשך שנים רבות.
ב-2011 טמרטי הקצה 1.2 מיליון דולר לאוניברסיטה הקתולית האוקראינית בלבוב לשלושה תחומים אקדמיים: יחסים אוקראיניים-יהודיים ודיאלוג בין-דתי, מחקרים יהודיים בהקשר של מרכז ומזרח אירופה ומחקרים תנ”כיים.
מאוחר יותר הוא הקצה עוד 5 מיליון דולר לספרייה מודרנית באוניברסיטה הקתולית האוקראינית, שנקראה על שם המטרופוליטן אנדריי שפיטיצקי.
NAנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency
שפיטיצקי כגשר נוסף
נושא המטרופוליטן אנדריי שפיטיצקי תפס בהדרגה מקום נפרד בדיאלוג האוקראיני-יהודי. ראש הכנסייה היוונית-קתולית האוקראינית במהלך השואה סייע להציל יהודים, אך שאלת הכרתו כחסיד אומות העולם בישראל נותרה בלתי פתורה.
בדיוק טמרטי הציע מאוחר יותר להפנות יותר תשומת לב בינלאומית לפעולותיו של שפיטיצקי, ובאופן רחב יותר, להיסטוריה של אוקראינים שהצילו יהודים במהלך הכיבוש הנאצי.
ב-2013 המדליה של המטרופוליטן אנדריי שפיטיצקי, שהוקמה על ידי הקונפדרציה היהודית של אוקראינה, על תרומה להבנה אוקראינית-יהודית הוענקה לראשונה לג’יימס טמרטי עצמו. בטקס נכחו ראש הכנסייה היוונית-קתולית האוקראינית סוויאטוסלב שבצ’וק, הרב הראשי של קייב ואוקראינה יעקב דוב בלייך, נשיאי אוקראינה לשעבר לאוניד קראבצ’וק וויקטור יושצ’נקו, דיפלומטים ונציגי הקהילה היהודית.
לישראל הסיפור הזה נותר לא גמור. למרות עדויות של יהודים שניצלו ופניות רבות של אנשי ציבור, יד ושם עדיין לא העניק לשפיטיצקי את התואר חסיד אומות העולם.
NAנובוסטי סיפרו בפירוט על המאבק רב השנים הזה להכרה בשפיטיצקי.
עכשיו מתבהרת גם כל המסלול של טמרטי. תחילה אלטי רודאל, ברל רודאל ואדריאן קראטניצקי הציעו לנדבן האוקראיני-קנדי הגדול להפוך את הדיאלוג האוקראיני-יהודי למוסד קבוע. הוא הסכים, הפך לאחד המייסדים ויושב ראש UJE, ולאחר מכן התחיל להשקיע כבר בכיוונים האישיים של העבודה הזו — מחקרים, תוכניות אוניברסיטאיות, כנסים וזיכרון היסטורי.
כלומר, נכון יותר לומר לא שטמרטי פתאום “החליט לעסוק בנושא היהודי”. הזמינו אותו לפרויקט מקצוענים, שעבורם ההיסטוריה האוקראינית-יהודית כבר הייתה הנושא המרכזי של העבודה. טמרטי ראה שההיסטוריה הזו קשורה ישירות לאוקראינה, שבה הוא כבר עזר במשך עשורים, — ועשה את הדיאלוג האוקראיני-יהודי לאחד הכיוונים הבולטים של הפילנתרופיה האישית שלו.
NAנובוסטי נתקלו באופן קבוע בתוצאות העבודה הזו גם קודם. לדוגמה, באוגוסט 2026 כתבנו על הפיינליסטים של פרס הספרות UJE “זוסטריץ'”, שבו ההיסטוריה האוקראינית-יהודית המשותפת נחשבת לא כתוספת להיסטוריה הלאומית, אלא כחלק בלתי נפרד ממנה.
כתבה של NAנובוסטי על פרס “זוסטריץ'” וחמשת הפיינליסטים של 2026.
ירושלים כאן אינה מקרית
הקו הישראלי לכן אינו תוספת מאוחרת לפעילותו של טמרטי. היא הייתה נוכחת ב-UJE כמעט מהשנים הראשונות של העבודה: כנס בירושלים, האוניברסיטה העברית, היסטוריונים ישראלים, יד ושם, מחקרים על יחסים אוקראיניים-יהודיים והוויכוח סביב שפיטיצקי.
ושנים לאחר מכן הקשר הזה קיבל כבר התגלמות חומרית ליד הכנסת.
האנדרטה הראשונה בישראל לקורבנות הולודומור הופיעה ב-גן הוורדים וול, בין הכנסת ובית המשפט העליון. טקס הפתיחה הרשמי התקיים ב-3 בדצמבר 2025 בהשתתפות נציגי אוקראינה, ישראל, הקורפוס הדיפלומטי והקהילה האוקראינית.
NAנובוסטי סיפרו על פתיחת האנדרטה בירושלים.
הפרויקט יצא לפועל בתמיכת קרן טמרטי, עיריית ירושלים, שגרירות אוקראינה, HREC והקונגרס העולמי של האוקראינים. המחברים היו דיוויד רובינסון ולודמילה טמרטי — אחותו של ג’יימס, שיצרה כבר ב-1983 את האנדרטה הראשונה לקורבנות הולודומור בקנדה, באדמונטון.
כך הסיפור המשפחתי של אנשים שעברו את הולודומור והדיכויים הסטליניסטיים, לאחר עשורים, התגלם בירושלים. יתרה מכך, האנדרטה הופיעה לא בפריפריה של העיר, אלא ממש ליד הפרלמנט הישראלי.
לכן עבור ישראל הסיפור של ג’יימס טמרטי — זה כבר לא סיפור על נדבן קנדי רחוק. חלק מהזיכרון של משפחתו הפך לחלק מהמרחב הירושלמי.
לאחר 2022 העזרה הפכה כבר לשאלת הישרדות
הפלישה הרוסית המלאה שינתה את אופי העזרה האוקראינית של קרן טמרטי. אם קודם חלק ניכר מהפרויקטים היה קשור לחינוך, תרבות וזיכרון היסטורי, לאחר פברואר 2022 הכסף הלך יותר ויותר למקומות שבהם הוא נדרש מיד.
דרך UNITED24 ג’יימס טמרטי תרם 1 מיליון דולר לגנרטורים לבתי חולים אוקראיניים, שהיו צריכים להמשיך לעבוד במהלך התקפות רוסיות על מערכת האנרגיה.
זה לא נשאר קמפיין סמלי. בפברואר 2026 UNITED24 דיווחה ש-657 גנרטורים, שנרכשו במסגרת Light Up Ukraine, המשיכו לשמש במוסדות רפואיים אוקראיניים במהלך הפסקות חשמל. בין התורמים הגדולים של התוכנית הפלטפורמה שוב ציינה את ג’יימס טמרטי.
קרן טמרטי גם הייתה אחת הקרנות הבינלאומיות הגדולות הראשונות שתמכו בקרן אלנה זלנסקה. התרומה הראשונה — 500 אלף דולר — הופנתה לגנרטורים לבתי חולים, מוסדות חינוך ומתקני תשתית קריטיים במחוז חרקוב, וכן לעזרה ליותר משני אלף עקורים.
בספטמבר 2023 הקרן הודיעה על עוד 1 מיליון דולר לעזרה לפרויקטים אוקראיניים.
כיוון נפרד היה בורודיאנקה. טמרטי הקצה כספים לשיקום מרכז יצירה וספורט לילדים שנהרס בפלישה הרוסית, שבו השתמשו לפני המלחמה ילדים לא רק מבורודיאנקה עצמה, אלא גם מהקהילות השכנות. משרד נשיא אוקראינה מעריך את התרומה הזו ב-1 מיליון דולר.
יותר מ-200 סטודנטים אוקראיניים יכלו להמשיך ללמוד
יש גם כיוון עזרה פחות בולט. לאחר תחילת המלחמה המלאה קרן טמרטי הקצתה 3.2 מיליון דולר קנדי לתוכנית של אוניברסיטת טורונטו והאקדמיה קייבו-מוהיליאנסקה.
היא אפשרה לקבל בטורונטו יותר מ-200 סטודנטים אוקראינים ועד חמישה מרצים, שהחינוך והעבודה המדעית שלהם הופסקו על ידי המלחמה.
עבור חלק זה היה אומר סמסטר אחד בקנדה, אך מטרת התוכנית הייתה הרבה יותר רחבה: לשמור על אנשים, מחקרים וקשרים אקדמיים במצב שבו המלחמה מאיימת לא רק על מבני האוניברסיטאות, אלא על דור שלם של מומחים אוקראינים עתידיים.
כאן ניתן לראות בבירור את העיקרון שעל פיו תמרטיי בונה את עזרתו. לידו קיימים גנרטור לבית חולים, תוכנית אוניברסיטאית, מחקר על הולודומור, עזרה למתיישבים, ספרייה, דיאלוג היסטורי ושיקום מרכז ילדים הרוס.
הקשרים כבר לא מוגבלים לתחום ההומניטרי
באוגוסט 2025 נפגש ג’יימס תמרטיי עם ראש המודיעין הראשי של אוקראינה דאז, קיריל בודאנוב. המודיעין דיווח כי נדונו כיוונים חדשים אפשריים לתמיכה במודיעין הצבאי והשתתפות הדיאספורה האוקראינית בחיזוק יכולת ההגנה של אוקראינה.
תמרטיי עצמו אז דיבר על הצורך לעזור לאנשים שמסכנים את חייהם מדי יום בהגנה על המדינה. פרטי הפרויקטים האפשריים לא נחשפו בפומבי, ולכן לייחס לו תוכניות צבאיות ספציפיות כלשהן ללא אישור יהיה לא נכון.
עם זאת, עצם העובדה של פגישה כזו מראה עד כמה הקשרים שלו עם המדינה האוקראינית התרחקו מהתרבות והחינוך המקוריים.
ב-20 באוגוסט 2025 העניק ולדימיר זלנסקי לג’יימס תמרטיי את הפרס הלאומי «אגדת אוקראינה הלאומית».
שנה לאחר מכן הם נפגשו כבר בקנדה — בשלב אחר לגמרי של המלחמה.
למה הפגישה הזו מתרחשת עכשיו
הביקור הנוכחי של זלנסקי בקנדה מתרחש על רקע הגברת התקפות האוויר הרוסיות. אוקראינה מנסה בו זמנית לחזק את ההגנה האווירית, להגן על האנרגיה ולהתכונן לחורף נוסף.
ב-10 בספטמבר נפגש זלנסקי עם ראש ממשלת קנדה מארק קרני. הצדדים חתמו על הצהרה על שותפות של 100 שנה, מסמכים בתחום ההגנה והאנרגיה, ואוטווה הכריזה על תוכניות תמיכה חדשות לאוקראינה.
מתוכם C$350 מיליון מיועדים לרכישת יירוטים דרך יוזמת JUMPSTART. כספים והבטחות נפרדות מיועדים לאנרגיה האוקראינית, רכישת גז, גנרטורים, שיקום, עזרה לוותיקים והחזרת ילדים אוקראינים שנחטפו על ידי רוסיה.
וכבר למחרת דיבר זלנסקי עם תמרטיי בדיוק על התקפות האוויר הרוסיות.
תורם פרטי, כמובן, לא יכול להחליף מערכות הגנה אוויריות מדינתיות או תקציבים צבאיים. אבל הביוגרפיה של תמרטיי מראה דבר אחר: הוא יודע להפוך שיחות על תמיכה לדברים קונקרטיים — תוכניות אוניברסיטאיות, גנרטורים עובדים, מבנים משוקמים, מרכזים ומוסדות מדעיים שממשיכים להתקיים במשך עשרות שנים.
לא רק תורם קנדי ליד זלנסקי
אם מסתכלים רק על התמונה מטורונטו, קל לראות עוד פגישה של נשיא אוקראינה עם נציג משפיע של הדיאספורה. אבל הסיפור של ג’יימס תמרטיי מורכב הרבה יותר.
הוא נולד בדונבאס במשפחה שעברה את הולודומור והדיכוי הסובייטי. בקנדה הפך לאחד היזמים המצליחים ביותר במדינה, בנה עסק אנרגיה גדול והשקיע מאות מיליוני דולרים ברפואה ובחינוך. עם זאת, הנושא האוקראיני נשאר איתו זמן רב לפני המלחמה הגדולה.
בהתחלה היו אלה האקדמיה קייבו-מוהיליאנסקה, פרויקטים אוקראיניים בקנדה, מחקרים על הולודומור וחינוך. לאחר מכן — המפגש היהודי-אוקראיני, ניסיון להתמודד עם ההיסטוריה המשותפת הקשה של אוקראינים ויהודים, תוכניות אקדמיות, ישראל, שפיטיצקי.
לאחר 2022 נוספו לכך גנרטורים לבתי חולים, עזרה למתיישבים, שיקום בורודיאנקה, תמיכה בסטודנטים אוקראינים וקשרים עם מבנים מדינתיים של אוקראינה.
ולישראל יש סמן פיזי משלה בסיפור הזה.
בין הכנסת ובית המשפט העליון עומד היום אנדרטה לקורבנות הולודומור, שנוצרה בין היתר בזכות קרן משפחת תמרטיי. המחברת שלו היא אחותו של ג’יימס, ומאחורי האנדרטה עצמה עומד סיפור משפחתי של אנשים שעברו את הרעב והטרור הסטליניסטי.
לכן הפגישה של זלנסקי ותמרטיי ב-11 בספטמבר — זו לא רק אחד הפרקים של ביקורו הקנדי של נשיא אוקראינה.
זו פגישה עם אדם שמשקיע במשך עשרות שנים בו זמנית באוקראינה, בשימור זיכרונה ההיסטורי ובשיחה עם העולם היהודי.
וחלק מהגשר שהוא בנה כבר נמצא בישראל.