“אין יותר חוקים”: זלנסקי הצהיר על פקודת פוטין להסיר את המגבלות על התקפות. יגאל לוין שואל — מדוע אוקראינה ממשיכה להגביל את עצמה

זלנסקי סיפר ל-Financial Times על הודעות שיורטו על ידי קייב ועל פקודת פוטין להסיר את המגבלות הקודמות על תקיפות אוויריות. יום לאחר שפגע רחפן רוסי בבית ספר בקייב, המילים הללו כבר לא נשמעות תיאורטיות. הפרשן הצבאי הישראלי יגאל לוין הלך רחוק יותר והציע לאוקראינה להרחיב את רשימת המטרות ברוסיה. אבל כאן מתחיל שיח שבו רגשות, לוגיקה צבאית וחוק כבר אי אפשר לשים בסל אחד.

מחבר: Anton Pshydynskyi

בראיון ל-Financial Times, שפורסם ב-2 באוקטובר, ולדימיר זלנסקי הודיע: שירותי הביון האוקראיניים קיבלו מידע לפיו בספטמבר פוטין הורה להסיר את המגבלות שהיו קיימות בקמפיינים האוויריים הרוסיים הקודמים.

זלנסקי התייחס לתקשורת שיורטה של נציגי הקרמלין והעביר את משמעות המידע שהתקבל במשפט קצר: “הוא אמר שעכשיו אין חוקים”. לדברי נשיא אוקראינה, השינוי התרחש במקביל להגברת התקיפות על קייב – כולל על בתי ספר, מוסדות רפואיים, תשתיות תקשורת ומרכזי נתונים.

כאן יש גבול חשוב, ועדיף לקבוע אותו מיד.

היירוט עצמו לא פורסם בפומבי. לכן הניסוח הנכון היום הוא כזה: זלנסקי טוען בהסתמך על המודיעין האוקראיני, כי ניתנה פקודה כזו. זה לא מסמך שהעיתונאים יכלו לבדוק בעצמם. הקרמלין, מצדו, מכחיש תקיפות מכוונות על בתי ספר ובתי חולים. דמיטרי פסקוב חזר על העמדה הרשמית הרוסית ל-FT: הצבא הרוסי אינו תוקף מטרות כאלה.

אבל הראיון יצא כמעט מוזר להפליא.

זלנסקי דיבר עם העיתונאי לא בבנקובה ולא באולפן טלוויזיה מצויד. השיחה התקיימה במקלט של בית ספר בקייב, שבו פגע רחפן רוסי יום קודם לכן.

104 ילדים ו-60 מורים הספיקו לרדת למטה

בבוקר ה-1 באוקטובר פגע רחפן בבית ספר במחוז סולומנסקי בקייב. זהו אזור עירוני רגיל בבירת אוקראינה – הרבה מגורים, כבישים, בתי ספר, משרדים. לא קו חזית ולא עיר צבאית נפרדת.

מנהלת בית הספר ולנטינה צ’ורניה סיפרה ל-FT כי לפני הפגיעה 104 תלמידים ו-60 מורים הספיקו לרדת למקלט תת-קרקעי. הרחפן פגע בבניין זמן קצר לאחר תשע בבוקר. חלקו הקרבי, שמשקלו כ-50 קילוגרם, לפי נתונים אוקראיניים, לא פעל במלואו, אך הפגיעה עצמה גרמה לשריפה ולנזקים חמורים. האנשים בפנים שרדו.

רויטרס גם מאשרת את הפגיעה של רחפן רוסי בבית הספר ואת היעדר הנפגעים בקרב הילדים שהיו שם. זלנסקי הגיע מאוחר יותר למקום.

ואחרי זה המילים על “אין יותר חוקים” כבר קשה לתפוס כתיאור מופשט של שינוי בדוקטרינה הצבאית.

מה גם שבית הספר לא הופיע בריק.

רק כמה ימים לפני כן קייב כבר חוותה סדרת תקיפות על מטרות שבהן חיפוש אחר פונקציה צבאית ברורה מעורר, בלשון המעטה, שאלות.

קודם האקדמיה למדעים. אחר כך “דוברובוט”

ב-28 בספטמבר פגע רחפן רקטי בבניין נשיאות האקדמיה הלאומית למדעים של אוקראינה ברחוב ולדימירסקה במרכז קייב.

לקורא הישראלי, שאינו מחויב להבחין בין מבנים ממשלתיים אוקראיניים לפי שמותיהם: האקדמיה הלאומית למדעים היא הארגון המדעי הגדול ביותר במדינה, מעין שלד לאומי של מכוני מחקר, ולא אקדמיה צבאית.

לאחר הפגיעה עלו באש הקומות העליונות. בצילומי רויטרס נראים אנשים שיוצאים מהבניין הבוער דרך החלונות, בעוד הכבאים מציבים סולמות. מאוחר יותר הודיעה האקדמיה עצמה על שני הרוגים ונזקים משמעותיים לבניין.

ואז באותו מרכז קייב נפגע המרכז הרפואי “דוברובוט”.

“דוברובוט” היא רשת קליניקות פרטיות אוקראינית גדולה. אם לתרגם לשפה המובנת לקורא הישראלי: זה לא בית חולים צבאי ולא בית חולים סגור של משרד הביטחון, אלא רפואה אזרחית רגילה, שבה קובעים תור לרופא, עוברים בדיקות ומטופלים.

רויטרס דיווח אז על שבעה פצועים לאחר התקיפה על המרכז הרפואי. בסרטון של הסוכנות נראים בניין בוער, אמבולנסים, כבאים ואנשים שמפנים על אלונקות.

רצף זה – האקדמיה למדעים, הקליניקה, ולאחר כמה ימים בית הספר – הפך לרקע הישיר לראיון של זלנסקי.

אבל עבור ישראל יש תאריך נוסף בסיפור הזה. הוא היה קודם.

ב-25 בספטמבר פגע רחפן רוסי בבניין מגורים רב-קומתי במחוז פצ’רסקי בקייב. שם נהרג אזרח ישראלי בן 14 דניאל אומנסקי. אמו נפצעה, אחיו הצעיר שרד. משרד החוץ הישראלי אישר את אזרחותו של הנער.

נאנווסטי שחזרו בפירוט את נסיבות מותו של דניאל אומנסקי, הפגיעה בבית ומה שידוע על משפחתו.

לאחר כמה ימים נקבר דניאל בישראל. בהלוויה נכח חבר הכנסת גלעד קריב, יו”ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. לאחר הטקס הוא כתב: “ישראל צריכה לעמוד לצד אזרחי אוקראינה”. זו הייתה עמדת חבר כנסת מהאופוזיציה, ולא הצהרת ממשלת ישראל, שגם כאן חשוב לא לערבב.

לכן השיחה הנוכחית על התקיפות בקייב עבור הקהל הישראלי כבר לא ממש סיפור “על מלחמה זרה”.

זלנסקי הזהיר את האמריקאים כבר בספטמבר

באותו יום שבו יצא הראיון ל-FT, פרסמה El País שיחה גדולה עם זלנסקי על הקמפיין האווירי הרוסי החדש.

נשיא אוקראינה קישר את המתרחש למסגרת הפוליטית האמריקאית ולבחירות האמצע לקונגרס ארה”ב, שיתקיימו ב-3 בנובמבר. הוא סבור שמוסקבה תגביר את הלחץ על הערים האוקראיניות סביב תקופה זו, תוך שהיא מדגימה את היכולת להמשיך בהסלמה נוספת.

זלנסקי נזכר גם בביקור בקייב ב-6 בספטמבר של סטיב ויטקוף וג’ארד קושנר – שני אנשים מהמעגל הפוליטי הקרוב של דונלד טראמפ, המשתתפים בקשרים האמריקאיים סביב המלחמה. לדברי זלנסקי, כבר אז הוא הזהיר את האמריקאים מפני הסיכון למתקפות מסיביות נוספות על האוכלוסייה האזרחית.

בגרסאות מסוימות של הראיון נוסחה אזהרה זו כהמתנה למתקפות חזקות במיוחד “לאחר הבחירות”. אבל התזה המרכזית, המאושרת על ידי מספר דיווחים על הראיון, רחבה יותר: קייב מצפה להגברת הקמפיין האווירי הרוסי לקראת ובסביבת בחירות האמצע האמריקאיות, ולא קושרת הכל ליום מסוים אחד.

בחירות האמצע בארה”ב אינן בחירות לנשיא חדש. כל בית הנבחרים וכשליש מהסנאט נבחרים מחדש, והתוצאה משנה את מאזן הכוחות סביב הבית הלבן. עבור וושינגטון זו סיפור פנימי עצום. עבור אוקראינה – גם רגע שבו החלטות על מימון, נשק ותמיכה פוליטית הופכות לרגישות במיוחד.

זלנסקי סבור שפוטין מבין זאת היטב.

Financial Times כותב גם על תחזית מודיעינית אוקראינית רחבה יותר: קייב, חרקוב ואודסה נחשבות למטרות העיקריות של הקמפיין החורפי המתגבר, גם לבוב מוזכרת בין הכיוונים האפשריים ללחץ. המשימה, לפי הגרסה האוקראינית, היא לא רק להרוס מטרות נפרדות, אלא לשבש את פעילות הערים, ליצור תחושת חוסר ביטחון ולעורר יציאה חדשה של אנשים לאירופה.

במקביל, התקיפות הרוסיות כבר פגעו מספר פעמים בגשרים מעל הדנייפר בקייב. רויטרס ב-2 באוקטובר תיאר פקקים עצומים והפרעה לתנועה העירונית הרגילה לאחר פגיעות חדשות. עבור קייב בת שלושה מיליון תושבים זו סיפור רגיש: יותר משליש מהתושבים גרים בגדה השמאלית, בעוד שחלק ניכר ממקומות העבודה והאזורים המרכזיים נמצאים בגדה הימנית.

על רקע זה הופיע הפוסט של יגאל לוין.

לוין מציע להפסיק “להילחם עם יד אחת מאחורי הגב”

הפרשן הצבאי הישראלי יגאל לוין קרא את דברי זלנסקי אחרת – לא כעדות נוספת להסלמה, אלא כהזדמנות לבחון מחדש את המגבלות האוקראיניות על תקיפות ארוכות טווח משלה.

הפוסט שלו ב-2 באוקטובר 2026 פורסם בשפה קשה במיוחד. לוין כותב: אם ההנהגה הרוסית אכן החליטה שאין יותר מגבלות קודמות, אז לאוקראינה, לדעתו, לא הגיוני להמשיך לרסן את עצמה.

עם זאת, הוא מציין במיוחד: הוא לא מדבר על תקיפות נגד אזרחים רוסים כשלעצמם.

מכאן מתחילה החלק הכי שנוי במחלוקת.

לוין מציע להחיל על קטגוריות חדשות של מטרות את ההיגיון שבו אוקראינה כבר תקפה מרכזים לוגיסטיים גדולים כמו Wildberries ו-Ozon. הוא מזכיר את התעופה האזרחית הרוסית, מפעלי “רוסקוסמוס” ואלמנטים אחרים של תשתיות שלדעתו קשורים לתפקוד מכונת המלחמה הרוסית. לוין, לא זלנסקי ולא הממשלה האוקראינית, מנסח את המחשבה שאוקראינה היום נלחמת “עם יד אחת קשורה מאחורי הגב”.

אסור לאבד את ההבדל הזה במאמר.

נאנווסטי ניתחו בעבר בפירוט את דעותיו של יגאל לוין על מודל המלחמה הרוסי והסיבות שבגללן הוא סבור שלחץ צבאי על מוסקבה הוא הכרחי.

עם Wildberries ו-Ozon הקישור שלו מובן. אוקראינה ב-2026 אכן הרחיבה את התקיפות על תשתיות כלכליות ולוגיסטיות רוסיות כשהיא רואה אותן קשורות לאספקת המערכת הצבאית. אבל גם כאן כל מטרה היא סיפור נפרד: עצם העובדה שמחסן גדול פועל בכלכלה הרוסית לא אומרת אוטומטית שיש לו ייעוד צבאי מוכח.

ומכאן מתחילה אזור עדין עוד יותר.

מטוס בלילה לא מפסיק להיות אזרחי

בפוסט המקורי לוין מביא מטוסים אזרחיים כדוגמה למטרות יקרות ופגיעות מאוד. ההיגיון שלו פשוט: בלילה אין נוסעים בפנים, המטוס עומד על הקרקע, ואפילו רחפן אחד שחודר יכול להוציא מכונה יקרה משימוש.

אבל כאן הטיעון דורש תיקון.

ראשית, שדות תעופה לא הופכים לשוממים לאחר רדת החשכה. שם נשארים צוותים, טכנאים, שירות קרקע, אבטחה, עשויים להתבצע טיסות לילה. לכן “בלילה אין אף אחד” – זה יותר פשטנות פובליציסטית.

שנית, יש את המשפט ההומניטרי הבינלאומי. וזה די משעמם, אבל מאוד ספציפי.

אי אפשר לתקוף מטרה אזרחית רק בגלל שהיא נמצאת במדינה שנמצאת במלחמה. כדי שמטרה תיחשב למטרה צבאית, היא צריכה מטבעה, מיקומה, ייעודה או שימוש בפועל לתרום תרומה אפקטיבית לפעולות צבאיות, והרס שלה בנסיבות מסוימות צריך לתת יתרון צבאי מסוים. גם אז נשארות דרישות של פרופורציה וזהירות.

כלומר מטוס נוסעים של חברת תעופה רוסית לא הופך למטרה צבאית רק בגלל הדגל על הזנב.

אם מטוס מסוים משמש להובלות צבאיות, שדה תעופה אזרחי מסוים משרת מבצע צבאי או שמטרה אזרחית הופכת בפועל לחלק מלוגיסטיקה צבאית – ההערכה המשפטית עשויה להשתנות. אבל היא משתנה בגלל השימוש במטרה, ולא בגלל הלאום שלה.

עבור ישראל ההסבר הזה אולי חשוב יותר מאשר עבור קהלים רבים אחרים. ויכוחים על dual-use – תשתיות לשימוש כפול, שמשרתות בו זמנית צרכים אזרחיים וצבאיים – כאן זה לא נושא אקדמי. הוועד הבינלאומי של הצלב האדום מדגיש במיוחד: אפילו שימוש בחלק ממטרה אזרחית לצרכים צבאיים לא מבטל את הדרישות להבחנה, פרופורציה ומזעור נזק לאזרחים.

במילים פשוטות: הפרת הכללים על ידי צד אחד לא מבטלת את הכללים עבור הצד השני.

עם “רוסקוסמוס” לוין ערבב שני דברים שונים

עוד משפט מהפוסט שלו דורש בדיקה בנפרד.

לוין כותב על תקיפות על מטרות “רוסקוסמוס”, ומוסיף ש”יותר ממחצית מהיכולות שלו משרתות את הצבא”.

הקשר של מבני “רוסקוסמוס” עם ההזמנה הביטחונית הממשלתית אמיתי ולא מוסתר כלל. במסמכים נורמטיביים רוסיים מופיעים במפורש ארגונים של התאגיד שמבצעים הזמנות ביטחוניות ממשלתיות, נציגויות צבאיות של משרד ההגנה וחוזים מתאימים.

אבל את המספר “יותר ממחצית” ביחס ל”רוסקוסמוס” לא הצלחנו לאשר.

ניסוח דומה מאוד ומוכר היטב מתייחס לתאגיד ממשלתי רוסי אחר – “רוסטך”. המודיעין האוקראיני מציין שמפעלים של רוסטך מייצרים יותר ממחצית מהנשק והציוד הצבאי הרוסי. בספטמבר 2026 נרשמו במאגר המודיעין האוקראיני מאות ישויות משפטיות הקשורות לתאגיד.

“רוסטך” ו”רוסקוסמוס” – זה לא אותו דבר.

אפשר לדון במשמעות הצבאית של מפעלים מסוימים בתעשיית החלל הרוסית. אבל אין להעביר ל”רוסקוסמוס” את המספר על “יותר ממחצית” ללא אישור. זה אולי נראה כמו פרט טכני, אבל על פרטים כאלה מתפרקים טיעונים גדולים.

וכאן בשיחה מופיעה גולדה

סיום הפוסט של לוין כבר ישראלי טהור בטון.

הוא נזכר במשפט המפורסם המיוחס לגולדה מאיר: “עדיף לקבל תזכורות מחאה מאשר מברקי תנחומים”.

עם זה יש בעיה משלו. את המשפט הזה מצטטים כבר עשרות שנים כשל גולדה מאיר, הוא כבר מזמן חלק מהתרבות הפוליטית הישראלית, אבל קשה למצוא מקור ראשוני אמין לניסוח כזה במדויק. לכן עדיף לכתוב “מיוחס לגולדה מאיר”, ולא לשים אותו ליד תאריך ארכיוני ומספר פרוטוקול שאין לנו.

המשמעות עצמה, עם זאת, תואמת היטב את האמירות המתועדות היטב של מאיר על מחיר הגינוי הבינלאומי וההישרדות הפיזית של ישראל.

יש כאן גם קשר אוקראיני, שלקורא הישראלי אין צורך להסביר, אבל לקורא האוקראיני לפעמים צריך: גולדה מאיר נולדה בקייב ואת שנות חייה הראשונות בילתה שם.

נאנווסטי סיפרו בנפרד על שורשיה הקייביים של גולדה מאיר ועל דרכה לתפקיד ראש ממשלת ישראל.

מתקבל מעגל היסטורי די מוזר. פרשן צבאי ישראלי מצטט את ראש ממשלת ישראל שנולדה בקייב, תוך שהוא דן בזכותה של אוקראינה להגיב לרוסיה לאחר התקיפות על קייב – שבין קורבנותיה היה אזרח ישראלי בן 14.

כזה אי אפשר להמציא במיוחד.

אז במה הוויכוח באמת

אם נסיר את הקללות מהפוסט המקורי של לוין ונשאיר את התזה המרכזית שלו, היא די פשוטה: אוקראינה, לדעתו, מצמצמת באופן מלאכותי את מערך המטרות הזמין לה, בעוד רוסיה מרחיבה את גבולות הקמפיין האווירי שלה.

זלנסקי ב-2 באוקטובר אמר משהו אחר, אם כי שתי הנושאים חופפים בבירור. הוא דיווח על מודיעין לגבי הפקודה הרוסית, דיבר על תקיפות על תשתיות אזרחיות והזהיר שהלחץ האווירי על הערים האוקראיניות הגדולות יגבר. הוא עצמו בראיונות אלה לא הכריז על מטוסי נוסעים רוסיים כמטרות אוקראיניות חדשות.

וההבדל הזה מספיק כדי שהשיחה תהפוך להרבה יותר מעניינת מהנוסחה הפשוטה “צריך להגיב באותו אופן”.

ב-25 בספטמבר נהרג דניאל אומנסקי.

ב-28 בספטמבר עלו באש האקדמיה למדעים ו”דוברובוט”.

ב-1 באוקטובר פגע רחפן בבית ספר שבו 104 ילדים ו-60 מבוגרים הספיקו להסתתר מתחת לאדמה.

לאחר מכן התקיפות פגעו בגשרים ובתשתיות עירוניות אחרות בקייב. זלנסקי מדבר על פקודה שהתקבלה במודיעין: אין יותר מגבלות קודמות. הקרמלין מכחיש תקיפות מכוונות על מטרות אזרחיות. לוין עונה כבר מעצמו: אז גם לאוקראינה הגיע הזמן להפסיק להילחם “עם יד אחת מאחורי הגב”.

נאנווסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency רואים כאן עוד גבול שאי אפשר לאבד בדיון הזה: נחישות צבאית וסירוב לכללים – זה לא אותו דבר.

לאוקראינה אכן יש יותר ויותר אפשרויות טכניות לפגוע עמוק בשטח הרוסי. ורשימת המטרות שעובדות ישירות על המלחמה רחבה בהרבה משערי מפעל טנקים מסוים. זיקוק נפט, לוגיסטיקה צבאית, ייצור רכיבים, שדות תעופה, מפעלי הזמנות ביטחוניות – המלחמה המודרנית כבר מזמן לא מורכבת רק מחפירה ומחסן תחמושת שעומד לצידה.

אבל מטרה אזרחית לא הופכת למטרה צבאית בהחלטה של פובליציסט. לשם כך יש קריטריונים. לפעמים הם ברורים, לפעמים שנויים במחלוקת, לפעמים המידע הדרוש להערכת המטרה ייחשף לציבור רק לאחר שנים.

לכן לאחר דברי זלנסקי הוויכוח באמת משתנה.

רק שהשאלה עכשיו היא לא האם אוקראינה צריכה “להגיב” לרוסיה באופן סימטרי רגשי. היא הרבה יותר מעשית וכבדה: עד כמה אוקראינה מוכנה להרחיב את הקמפיין שלה על תשתיות רוסיות, אילו מטרות היא רואה כמשולבות באמת במלחמה ואיפה היא מציבה את הקו שלה – גם אם זלנסקי טוען שמוסקבה כבר זרקה את שלה.

ועל השאלה הזו עדיין אין תשובה.