המלחמה החלה ב-1 בספטמבר 1939. הברית בין שתי הדיקטטורות עם הנספח הסודי הסירה את הבלמים האחרונים — והעולם צנח מטה.

המלחמה החלה ב-1 בספטמבר 1939 עם פלישת גרמניה לפולין. הטריגר היה הפרוטוקול הסודי להסכם מולוטוב-ריבנטרופ, שחילק מראש את מזרח אירופה ל”תחומי השפעה”.

הקשר להיום ישיר: אוקראינה הפכה למטרה בדיוק כאשר הקרמלין שוב דיבר בשפת “תחומי ההשפעה”. בעוד רוסיה של פוטין מציירת “גבולות היסטוריים”, עבור השכנים זה אומר מלחמה אמיתית, גירושים ופחד — כל מה שאירופה ברחה ממנו מאז 1939

ההסכם ש”פתח את הידיים”

בסוף אוגוסט 1939 נפגשו במוסקבה ויאצ’סלב מולוטוב ויואכים פון ריבנטרופ. על הנייר — “אי-תוקפנות”. בפועל — מסלול המלחמה העתידית.

הפרוטוקול הסודי חילק את המדינות כמו דמויות: פולין, המדינות הבלטיות, פינלנד, מזרח רומניה. אף אחד באירופה לא חתם על חלוקה צינית כזו. למרבה הצער, זה היה בדיוק הוא.

“ברית שטנית” — כך יקראו להסכם הזה מאוחר יותר החוקרים. המשמעות פשוטה ביותר: שתי דיקטטורות הסכימו מי ילך לאן.

ספטמבר 1939: שני חצים — מטרה אחת

1 בספטמבר הוורמאכט תקף ממערב.
17 בספטמבר הצבא האדום נכנס ממזרח — בתירוץ המוכר של “הגנה” על “אוקראינים ובלארוסים” מקומיים.

וב22 בספטמבר 1939 נערך מצעד משותף בברסט. התמונות והדיווחים לא השאירו מקום לאופנים: הפלישה הייתה מתואמת.

מה סטלין קיווה להשיג

סטלין ראה הזדמנות: גרמניה נלחמת עם לונדון ופריז, ומוסקבה “מחזירה” שטחים ומתמקחת עם הרייך — חומרי גלם תמורת טכנולוגיות. בטווח הקצר התוכנית עבדה.

אבל ב1941 גרמניה תקפה את ברית המועצות. האשליה של “זמן שנרכש” התפוררה תוך שבוע.

מה”בושה” לגאווה — איך השתנתה הרטוריקה

בברית המועצות המאוחרת העדיפו לשתוק על הפרוטוקול. בשנות ה-2000 הרטוריקה הרוסית נעה: מ”לא מוסרי” ל”צעד הכרחי”.

הטיעון “כך היה צריך לביטחון” לא עומד בשאלה פשוטה. איך אפשר להבטיח את עצמך אם אתה מקרב את החזית לאויב העתידי?

היסטוריונים מזכירים: הצדקת ההסכם בהכרח “שוטפת” את התוקפנות מהניסוחים. זהו רוויזיוניזם, רק ארוז בנימוס.

“ומה עם מינכן?” — תחליף פופולרי

האמירה האהובה — “גם המערב טעה ב-1938”. נכון, מינכן הייתה מדיניות של ויתורים. אבל לא היה שם חלוקה סודית עם פלישה משותפת לאחר מכן.

הסכם מולוטוב-ריבנטרופ הוא תופעה אחרת. יש בו תוספת סודית ויש בו פלישה משותפת אמיתית לפולין. זו ההבדל המהותי.

עובדות ותאריכים (בקצרה ולעניין)

• 1.09.1939 — גרמניה תקפה את פולין.
• 17.09.1939 — ברית המועצות פלשה לאזורים המזרחיים של פולין.
• 22.09.1939 — מצעד משותף בברסט.
• 86 שנים לאחר מכן, 1.09.2025 — הוויכוח על הערכת ההסכם עדיין פוליטי.

למה הנושא נוגע בעצבים של ישראל

הזיכרון הוא חלק מהביטחון של ישראל. זה לא דימוי, אלא ניסיון של משפחות מוורשה, לבוב, וילנה, מינסק. כל ניסיון לשכתב את 1939 הוא ניסיון לערער את היסוד.

ישראל לומדת מהלקחים של המאה ה-20: ויתורים לדיקטטורים נותנים הפוגה קצרה ורשימה ארוכה של הפסדים. אנחנו יודעים את זה טוב יותר מרבים.

אוקראינה — הד של תסריט ישן

רטוריקה של “שחרור”, מפות של “אדמות היסטוריות”, סיפורים על “הגנה” — את כל זה כבר ראינו. רק התאריך בעיתון שונה.

מדינות מזרח אירופה בחרו בנאט”ו לא מתוך גחמה. הן קראו את הארכיונים וידעו איך מסתיימת מדיניות “תחומי ההשפעה” בגבולות זרים.

מה בדיוק הביא ההסכם לעולם

1. לגיטימציה לחלוקה גסה של “תחומי השפעה”.
2. קריסה מהירה של פולין ותגובת שרשרת של סכסוכים.
3. אשליה של ביטחון למוסקבה — עד 22 ביוני 1941.
4. מיליוני קורבנות, קהילות יהודיות הרוסות במזרח אירופה.

רשימת בדיקה לרוויזיוניזם (מזוהה מהפסקה הראשונה)

• “פלישה” מוחלפת ב”צעד מונע”.
• “כיבוש” נקרא “איחוד מחדש”.
• תגובה לתוקפנות מוכרזת כ”פרובוקציה”.
• ויתור מוצג כ”ניצחון דיפלומטי”.

הפרספקטיבה הישראלית — זיכרון ככלי

בבתי הספר והמשפחות בישראל הזיכרון אינו תצוגה מוזיאלית. זה על אסטרטגיה: לראות איומים מראש, כשהם עדיין נראים כ”פרטים לא נוחים”.

לכן כל רעיון של “מינכן חדש” נשמע כמו חזרה על טעות ישנה. מחיר הפשרה עם מי שמחלק את העולם ל”תחומים” תמיד גבוה יותר ממה שנראה ברגע העסקה.

אנחנו יודעים איך הנושא נתפס בחיפה ובבת ים, בקריות ובתל אביב. לרבים יש סיפורי משפחה, למישהו יש ארכיונים של מכתבים. זה הכל עלינו.

NAחדשות — חדשות ישראל מנסים לכתוב בשפה אנושית. וכן, אנחנו תובעניים למילים: כי מילים משנות את מסגרת ההחלטות.

הלקח פשוט: תוותר לסחיטה — התוקפן ידרוש יותר. המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה היא חזרה על תבנית ישנה, שבה מילים על “הגנה” מכסות על כיבוש. התשובה היחידה היא: תמיכה בקייב, סנקציות קשות ואחריות משפטית, כדי לעצור את פוטין לפני שהמחיר יעלה לכולם.

שאלות נפוצות

מתי התחילה מלחמת העולם השנייה ולמה?

סיכום — קצר אך קשה

המלחמה החלה ב-1 בספטמבר 1939. ההסכם של שתי הדיקטטורות עם התוספת הסודית הסיר את הבלמים האחרונים — והעולם צנח למטה.

86 שנים לאחר מכן המסקנה נשארה: הביטחון נשען על ניסוחים ברורים, גבולות מוצקים וזיכרון כנה. וזה לא רק לקח היסטורי — זו הנחיה לפעולה עבור ישראל, אוקראינה וכל התפוצה.