- January 11, 2026
- 1:45 pm
- בעולם
היום (11 בינואר 2025) 1418 ימים למלחמת רוסיה נגד אוקראינה.
1418 ימים נמשכה מלחמת סטלין נגד היטלר.
היטלר הוחלף בפוטין.
הסוף שלהם יהיה דומה.
כוח לאוקראינה!
1418 ימים כסמן, ולא “צירוף מקרים”
11 בינואר 2026 — תאריך שחותך בעצב לא בגלל הלוח שנה, אלא בגלל המשמעות. הפלישה המלאה של רוסיה לאוקראינה הגיעה לנקודת 1418 ימים — בדיוק כמו שנמשכה המלחמה הגרמנית-סובייטית בשנים 1941–1945, שנקראה בברית המועצות “המלחמה הפטריוטית הגדולה” והפכה למיתוס המרכזי של הלגיטימיות.
במיתוס הזה יש הכל: “הצלנו את העולם”, “אנחנו בלתי מנוצחים”, “יש לנו זכות ללמד אחרים”. ועכשיו אותו מספר הפך ללא נוח לקרמלין. כי ההשוואה פתאום מתחילה לעבוד נגד התוקפן.
למה השוואות ישירות עדיין מסוכנות
להשוות מלחמות “לפי סרגל” זה לא נכון. מלחמת העולם השנייה הייתה התנגשות של אימפריות תעשייתיות בקצה: צבאות של מיליונים, גיוס מוחלט של הכלכלה, מבצעים רציפים של המוני כוחות.
המלחמה המודרנית שונה. כאן אין את “ערפל המלחמה” שאיפשר לרכז כוחות באופן בלתי נראה. רחפנים, לוויינים, מודיעין דיגיטלי, לוחמה אלקטרונית הופכים כל תנועה לגלויה, ופריצות עמוקות — לנדירות ויקרות מאוד. בגלל זה לצופה החיצוני יש תחושה שגויה של “חזית קפואה”, למרות שהאינטנסיביות של הקרבות וההפסדים נשארת גבוהה.
ובכל זאת, השוואה על ציר אחד אפשרית — במשמעות.
למי המלחמה הזו קיומית
לאוקראינה זו מלחמה על הקיום הפיזי של המדינה והחברה: על הגבולות, על הערים, על הזכות לדבר בשפה שלה, על הזכות לא לחיות תחת כיבוש ו”סינונים”. אוקראינה לא יכולה “להתעייף ולזוז הצידה”, כי האלטרנטיבה היא אובדן סובייקטיביות.
בדיוק בגלל זה ההתנגדות הנוכחית בלוגיקה האוקראינית ובתחושת הציבור היא מלחמה פטריוטית אמיתית: הגנה על האדמה והעתיד.
לרוסיה המלחמה בנויה אחרת. הקרמלין מנסה לנהל אותה כך שתשמור על “תמונה נורמלית” לעורף: למנן את הגיוס, לא לשבור את השגרה בערים הגדולות, למכור לחברה את האשליה ש”אי שם רחוק מתנהלת מבצע מיוחד”, והחיים כאילו ממשיכים.
איך נשבר המיתוס המרכזי של הקרמלין
ההערכות האוקראיניות של 1418 ימים נשמעות כך: הזמן הפסיק להיות בן ברית של הכובש. לא בגלל שהמלחמה הפכה קלה יותר — להפך, היא הפכה קשה יותר, קרה יותר ו”צמיגה” יותר. אבל התברר מה שהפרופגנדה ניסתה להסתיר: רוסיה מנהלת מלחמת כיבוש ארוכה יותר ממה שברית המועצות ניהלה מלחמת הגנה נגד גרמניה הנאצית, ובכל זאת לא הצליחה להשיג מטרות אסטרטגיות.
מכאן המכה המרכזית למיתוס: המיתוס של “המלחמה הפטריוטית הגדולה” כמקור להצדקת פעולות הצבא הרוסי נשבר על המספר הזה. הקרמלין רגיל לקחת רישיון מוסרי מהעבר, והמציאות של ההווה מראה את ההפך.
“היורשת הבלתי מנוצחת של הניצחון” נראית כמו כוח שנתקע בקרבות עמדות, שבהם התוצאה נמדדת לא בסיבובים אסטרטגיים, אלא בניסיונות חודשיים להתקדם בכמה קילומטרים במחיר הפסדים עצומים.
תיקון חשוב: המלחמה לא התחילה ב-2022
מחוץ לאוקראינה לעיתים קרובות “מטשטשים” את ההקשר: פוליטיקאים ודיפלומטים רבים — מחוסר ידע או מנוחות — סופרים את המלחמה מה-24 בפברואר 2022. זהו תאריך הפלישה המלאה.
אבל המלחמה הרוסית-אוקראינית עצמה התחילה קודם — ב-2014, עם קרים והתוקפנות ההיברידית במזרח. לכן 1418 הימים של היום הם סימן לשלב החם והרחב ביותר, ולא תחילת הטרגדיה. לאוקראינה המלחמה נמשכת כבר יותר מעשור, וזה משנה את המבט על כל “הפתרונות המהירים”.
מחיר ומספרים: למה מתווכחים על שיטות, אבל לא על המהות
המספרים המדויקים של ההפסדים במלחמה המודרנית לעיתים קרובות מוסתרים על ידי צנזורה צבאית — וזה אובייקטיבי. אבל הצד האוקראיני מפרסם באופן קבוע הערכות של ההפסדים הקרביים הכוללים של הכוחות הכובשים הרוסיים, ולתחילת 2026 בהודעות אלו מופיעים סדרי גודל של מיליון ויותר הפסדים כוללים.
אפשר להתווכח על שיטות החישוב. אפשר להתווכח על הפרטים. אבל קשה להתווכח עם העיקר: קצב ההפסדים של רוסיה מזמן נראה לא פרופורציונלי למה שהיא מקבלת על הקרקע.
וזה בדיוק מה שמסביר למה המלחמה הופכת למלכודת עבור המשטר: הניצחון לא מגיע, והמחיר עולה.
מלחמת הרחפנים: למה “כמו ב-1943” לא יהיה
בשנות ה-40 ההצלחה נמדדה בקצב התקדמות החזיתות ובעומק המבצעים. היום ריכוזים גדולים של כוחות מתגלים במהירות, ולכן פריצות מכניות “קלאסיות” לעיתים קרובות נתקעות במודיעין, רחפנים, שדות מוקשים ופגיעה מדויקת בלוגיסטיקה.
לכן המלחמה הפכה למתישה: קרבות עמדות, ציד אחר ארטילריה, מאבק לוחמה אלקטרונית, מכות על מחסנים, התשה של כוח אדם.
לאט. אבל זו המציאות המודרנית.
הגירה ודמוגרפיה: מקבילה שבאמת מכה
יש פרמטר שבו המקבילה לעבר כואבת במיוחד: העברת אנשים המונית. מיליוני אוקראינים נאלצו לעזוב את בתיהם. חלקם חזרו, חלקם חיים בין מדינות, חלקם כבר בונים חיים חדשים באיחוד האירופי או מעבר לים.
גם בתרחיש טוב החזרה תהיה חלקית. כלומר, המלחמה משנה את הדמוגרפיה של המדינה לעשורים קדימה.
זה לא אבסטרקציה, אלא חזית כוח אדם: מי יבנה ויטפל, מי ילמד ילדים, מי יקים עסקים וישלם מיסים כשהנשק ישתתק.
רוסיה ככלי טרור
כאן חשוב לקרוא לדברים בשמם. רוסיה מנהלת מלחמת כיבוש, מכה בערים ובתשתיות, משתמשת בפחד ככלי לחץ על החברה.
לכן הניסוח “רוסיה — מדינת טרור” עבור חלק גדול מהאוקראינים ובעלי בריתם — אינו חותם רגשי, אלא תיאור של פרקטיקה: כאשר טילים ורחפנים מכוונים לא רק לעמדות הצבא, אלא גם לחיי אנשים חפים מפשע, כאשר השמדת תשתיות אזרחיות הופכת לאמצעי סחיטה ודמורליזציה.
הזווית הישראלית: למה מבינים זאת בלי הרצאות ארוכות
בישראל מבינים את לוגיקת המלחמה על התשה בלי הסברים ארוכים. הביטחון נשען על עמידות החברה, משמעת העורף, שיחה כנה על מחיר המלחמה והיכולת להגן על אנשים, ולא על מיתוסים.
בישראל מבינים את הלוגיקה הזו בלי הרצאות ארוכות.
הביטחון נשען על עמידות החברה, משמעת העורף, שיחה כנה על מחיר המלחמה והיכולת להגן על אנשים, ולא על מיתוסים. לכן בנקודת 1418 ימים המסקנה המרכזית אינה בחרוז יפה עם העבר, אלא בקביעה קרה של ההווה: היטלר הוחלף בפוטין, והסוף של משטרים כאלה בדרך כלל אחד — כאשר המשאבים אינם אינסופיים, בעלי הברית נושרים, והחברה מתעייפת לשלם על שאיפות זרות. НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency
