מאמר שפורסם ב טריביון אסטרטגי ירושליםבוחן את השסעים המפלגתיים העמוקים בארצות הברית המשפיעים על התמיכה בשני סכסוכים מרכזיים – ישראל ואוקראינה.
טריביון אסטרטגי ירושלים (ארה”ב) הוא פרסום אנליטי המתמחה בנושאים של יחסים בינלאומיים, ביטחון וניתוח אסטרטגי הקשורים לישראל ולטרנדים עולמיים. זוהי פלטפורמה חשובה לדיון בנושאים פוליטיים וצבאיים הקשורים הן למזרח התיכון והן לפוליטיקה העולמית בכלל.
מחבר המאמר – מיכאל מנדלבאום (מייקל מנדלבאום), כריסטיאן א. הרטר פרופסור מכובד למדיניות חוץ אמריקאית בבית הספר ללימודים בינלאומיים. בית הספר ללימודים בינלאומיים מתקדמים באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. מנדלבאום הוא גם המחבר של הטיטאנים של המאה העשרים: איך הם עשו היסטוריה וההיסטוריה שהם עשו, בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד. בספרו הוא חוקר את השפעתם של דמויות היסטוריות כמו וודרו וילסון, לנין, היטלר, צ'רצ'יל, פרנקלין רוזוולט, גנדי, בן גוריון ומאו.
מאמר של מייקל מנדלבאום שפורסם ב-Jerusalem Strategic Tribune בוחן כיצד פילוגים פנים-מפלגתיים בארצות הברית משפיעים על התמיכה בשני סכסוכים צבאיים מרכזיים – מלחמתה של ישראל בחמאס ומלחמתה של אוקראינה ברוסיה. מנדלבאום מציין שהרפובליקנים תומכים במידה רבה בישראל במלחמת ההגנה שלה בעזה, בעוד שהדמוקרטים מספקים תמיכה פחות משמעותית. במקביל, הדמוקרטים תומכים בתוקף בסיוע לאוקראינה במאבקה נגד רוסיה, תוך תמיכה בעמדת הנשיא ג'ו ביידן, בעוד שחלק מהרפובליקנים מתנגדים להמשך הסיוע הצבאי לקייב.
מנדלבאום מוצא את חלוקת העמדות הפוליטיות הזו מוזרה ובלתי הולמת. הוא טוען שמי שתומך בישראל צריך לתמוך גם באוקראינה, ולהיפך, כי שתי המדינות נלחמות במלחמות דומות. בשני המקרים מדובר בהגנה על מדינות ריבוניות מפני תוקפנות – חמאס ורוסיה מבקשים להשמיד את ישראל ואוקראינה כמדינות עצמאיות. שני הסכסוכים מייצגים לא רק מאבק להישרדותן של מדינות אלה, אלא גם דמוקרטיות המתנגדות למשטרים אוטוריטריים.
המחבר גם מקביל להיסטוריה. הוא מציין שהתוקפים בסכסוכים אלה מנהלים את מלחמותיהם בשיטות אכזריות, הורגים אזרחים ומבצעים פשעי מלחמה. בשני המקרים, חמאס ורוסיה מפרים באופן בוטה חוקים בינלאומיים ונורמות מתורבתות בהן תמכה ארצות הברית באופן מסורתי.
מנדלבאום מדגיש את תפקידה האסטרטגי החשוב של ארצות הברית בשני הסכסוכים. הוא משווה את המדיניות האמריקאית המודרנית לאסטרטגיית ה”איזון החיצוני” הבריטית, שבה בריטניה תמכה בעבר במדינות המתנגדות להגמוניה באירופה על ידי מתן סיוע כספי ללא מעורבות ישירה בפעולה צבאית. כיום, ארצות הברית מספקת סיוע דומה לאוקראינה ולישראל, מספקת נשק ותמיכה פוליטית אך לא שולחת חיילים.
בנוסף, מציין המחבר כי חמאס פועל כמיופה כוח לאיראן, השואפת לשלוט במזרח התיכון, בדיוק כפי שרוסיה מבקשת לתבוע את הדומיננטיות שלה באירופה. שני המשטרים הללו רוצים לדחוק את ארה”ב מהאזורים שלהם, וההגנה המוצלחת על ישראל ואוקראינה חיונית להגנה על האינטרסים והערכים המערביים.
מנדלבאום מבקר גם טיעונים נפוצים נגד תמיכה בישראל ובאוקראינה. ביחס לישראל, יש הטוענים כי הפעולות הצבאיות של המדינה גורמות לפגיעה בלתי מידתית באזרחים פלסטינים, אך המחבר רואה בהאשמות אלו חסרות בסיס. הוא מציין כי הנתונים על מקרי מוות אזרחים מגיעים מחמאס, שמתמרן את המספרים וגם משתמש בתשתיות אזרחיות לביצוע פעולות צבאיות, מה שמוביל לנפגעים. לדברי מומחים, ישראל נוקטת בצעדים חסרי תקדים כדי למזער את מקרי המוות של אזרחים, אפילו יותר ממה שעשתה ארצות הברית במהלך פעולותיה בעיראק ובאפגניסטן.
באשר לאוקראינה, מנדלבאום דוחה את החששות שתמיכת קייב תוביל למלחמה גרעינית עם רוסיה. הוא מציין כי במהלך המלחמה הקרה, ארצות הברית הצליחה להכיל את ברית המועצות באמצעות הרתעה גרעינית מבלי להיכנע לדרישותיה. הוא גם טוען כי מניעת סיוע לאוקראינה עלולה להגביר את הסיכון לסכסוך גרעיני אם פוטין יחליט לתקוף מדינות אירופיות אחרות.
לסיכום, המחבר מבקר את הרעיון שתמיכה בישראל ואוקראינה מסיטה משאבים מהתמודדות עם סין, הנחשבת לאיום העיקרי על המערב. לטענתו, תבוסה של ישראל או אוקראינה תסמן חולשה בארצות הברית ובעלות בריתה, מה שרק יעודד את סין לנקוט בפעולה אגרסיבית, כמו תקיפת טייוואן.
מנדלבאום מתעקש שלדמוקרטיות מערביות יש מספיק משאבים כדי להגן על האינטרסים שלהן הן במזרח התיכון, באירופה ובמזרח אסיה. אבל הצלחתם של מאמצים אלה תלויה בהנהגת ארה”ב ובגיבוש החברה האמריקאית בתמיכה בישראל ובאוקראינה. הוא קורא לנשיא ארה”ב הבא להחזיר את התמיכה הדו-מפלגתית במדיניות החוץ שהייתה מפתח להצלחותיה של אמריקה במהלך מלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה.
