- December 13, 2025
- 9:49 am
- ישראל
באפריל 2025, בירושלים, בגן הוורדים (Wohl Rose Garden), בין הכנסת לבית המשפט העליון, הוקמה האנדרטה הראשונה בישראל לזכר קורבנות ההולודומור באוקראינה בשנים 1932–1933.
ההולודומור בשנים 1932–1933 באוקראינה היה אירוע טרגי בהיסטוריה, בו מתו מיליוני אנשים כתוצאה מרעב מלאכותי שאורגן על ידי השלטון הסובייטי. רעב זה היה חלק ממדיניות הקולקטיביזציה של סטלין, שכללה החרמה אלימה של מזון מתושבי אוקראינה וגרמה לרעב המוני.
לפי מקורות שונים, מספר הקורבנות נע בדרך כלל בין 3 ל-7 מיליון בני אדם. אירוע זה היווה פעולה של דיכוי אכזרי של האוכלוסייה האוקראינית, במיוחד של האיכרים שהתנגדו לקולקטיביזציה ואיבדו את אדמתם.
ההולודומור נחשב לאחת הקטסטרופות ההומניטריות הגדולות בהיסטוריה, ובעשורים האחרונים יש דיון ער בזירה הבינלאומית בנוגע להכרה בו כרצח עם של העם האוקראיני.
בנובמבר 2024 הודיע משרד החוץ האוקראיני כי 38 מדינות וארגונים בינלאומיים הכירו בהולודומור כרצח עם של העם האוקראיני.
אוקראינה מציינת מדי שנה, בשבת הרביעית של חודש נובמבר, את זכר קורבנות הטרגדיה הזו.
ב-15 במאי 2003, הכירה הראדה העליונה של אוקראינה בהצהרה רשמית לעם האוקראיני כי ההולודומור הוא מעשה של רצח עם.
ב-28 בנובמבר 2006, קיבלה הראדה העליונה של אוקראינה את החוק “על ההולודומור בשנים 1932–1933 באוקראינה”, המגדיר את אירועי אותן שנים כרצח עם של העם האוקראיני.
למרות יוזמות וקריאות שונות, ישראל עדיין לא הכירה רשמית בהולודומור כמעשה רצח עם ברמה המדינתית.
נזכיר בקצרה את ההיסטוריה של הנושא הזה.
2007–2008: הקריאות הראשונות וסירוב ישראל
בסוף שנות ה-2000, החלה אוקראינה בקמפיין להכרה בינלאומית בהולודומור כג’נוסייד. הנשיא ויקטור יושצ’נקו פנה למנהיגי העולם, כולל ישראל, בבקשה להעריך פוליטית את הטרגדיה הזו. עם זאת, העמדה הרשמית של ישראל אז הייתה שלילית. שגרירת ישראל באוקראינה, זינה קלאי-קלייטמן, הצהירה בשנת 2008 כי למרות ההכרה בהולודומור כטרגדיה הגדולה ביותר של העם האוקראיני, ישראל “אינה יכולה להכיר ברעב בשנים 1932–1933 כמעשה ג’נוסייד אתני”.
במילים אחרות, ירושלים לא סברה שהרעב כוון באופן בלעדי נגד האוקראינים.
אנליסטים ישראלים ציינו שהצהרות מסוג זה שיקפו את דעת משרד החוץ הישראלי ואינן עמדתה הסופית של מדינת ישראל, אך לא נעשו צעדים כלשהם לקראת הכרה רשמית בהולודומור כרצח עם.
ישראל שמרה אז על קו נייטרלי ונמנעה מהצהרות רשמיות בנושא ההולודומור, בין היתר בשל הרגישות המדינית מול רוסיה והייחודיות של המונח “ג’נוסייד” (הקשור בעיקר לשואה) בפוליטיקה הפנימית של ישראל.
2016: נושא ההולודומור עולה לדיון בכנסת
כמעט עשור לאחר מכן, לאחר מהפכת הכבוד ובקשר לציון 75 שנים לטבח באבי יאר, סוגיית ההולודומור עלתה מחדש על סדר היום של היחסים בין אוקראינה לישראל.
בשנת 2016 קבוצה של אנשי ציבור אוקראינים העבירה לכנסת פנייה רשמית בבקשה להכיר בהולודומור כרצח עם.
בפעם הראשונה בהיסטוריה של יחסי ישראל-אוקראינה, חברי הכנסת נחשפו לנושא באופן רשמי: בספטמבר 2016 הגיעה משלחת של הפרלמנט האוקראיני לישראל, ואחריה התקיים ביקור גומלין בקייב. במסגרת אירועי 75 שנה לטבח באבי יאר, הקונסול הכבוד של ישראל במערב אוקראינה, אולג וישניאקוב, ארגן ביקור של חברי הכנסת הישראלים במוזיאון הלאומי “ממוריאל קורבנות ההולודומור” בקייב.
המשלחת הישראלית כללה את סגניות יו”ר הכנסת טלי פלוסקוב ונאוה בוקר, חבר הכנסת יחיאל בר, יו”ר הקואליציה דוד ביטן ומנכ”ל הכנסת אלברט סחרוביץ’, ואלה הושפעו עמוקות מהביקור במוזיאון.
בעקבות ביקור זה נעשה ניסיון ראשון להכרה רשמית בהולודומור בישראל.
בנובמבר 2016, נשיאות הכנסת הכניסה לסדר היום הצעה להכיר בהולודומור כמעשה של רצח עם נגד העם האוקראיני, ביוזמת חברת הכנסת נאוה בוקר (מפלגת “הליכוד”).
“במשך שנים רבות הכנסת סירבה לדון בהולודומור… הגיע הזמן לשנות זאת”, אמרה בוקר באותה תקופה.
ההצעה קבעה להכיר בכך שהמשטר של סטלין יצר בכוונה את הרעב ההמוני נגד האוקראינים ולגנות את המעשה כרצח עם. אך למרות שהנושא נכנס לסדר היום, הדיון נדחה והכנסת מעולם לא הצביעה על ההצעה ב-2016, בין היתר בשל רגישות פוליטית.
יושב ראש ועד ארגוני היהודים באוקראינה, יוסף זיסלס, ציין אז שכדי להגיע להכרה רשמית נחוצה עבודת הסברה נרחבת בקרב החברה והאליטות בישראל, משום ש”זכר ההולודומור לא היה מוכר דיו בישראל, והיה צורך להתגבר על הסקפטיות וחוסר המודעות”.
2017: עמדת הרשויות והדיפלומטים בישראל
בשנת 2017 המשיך הממשל הרשמי בירושלים לנקוט קו זהיר בנושא ההכרה בהולודומור כג’נוסייד.
מנהיגי ישראל הבהירו כי הסיכוי להכרה רשמית בהולודומור כרצח עם הוא נמוך ביותר.
כך למשל, השר לענייני ירושלים והגנת הסביבה זאב אלקין אמר באוגוסט 2017 כי “הסיכוי שהכנסת תקבל החלטה להכיר בהולודומור כג’נוסייד נגד העם האוקראיני נמוך ביותר”. לדבריו, ישראל נוקטת משנה זהירות בנושאים מסוג זה ואינה ממהרת לבצע הצהרות פוליטיות-היסטוריות.
הסיבות לעמדה זו היו גם פוליטיות וגם קונספטואליות. מצד אחד, ישראל ביקשה לא לפגוע ביחסים עם רוסיה – שחקן מרכזי במזרח התיכון. פרשנים הדגישו כי הממשלה הישראלית מביאה בחשבון את השפעתה של מוסקבה בסוריה ובאזורים נוספים.
מצד שני, דיפלומטים ישראלים הצביעו על האופי המורכב של ההולודומור עצמו. שגריר ישראל באוקראינה ג’ואל ליאון הדגיש, כי במהלך הרעב מתו גם יהודים ובני עמים אחרים. לכן, היסטוריונים ישראלים רבים סבורים שאין לראות באירועים אלו רצח עם אתני ספציפי, אלא חלק ממדיניות דיכוי רחבה יותר – מעין “סוציאוסייד” (רצח חברתי) נגד האיכרים באשר הם.
“קשה לנו מאוד לומר שהרעב הזה [הולודומור] כוון נגד העם האוקראיני דווקא”, הודה השגריר ליאון בכנות, והסביר מדוע ישראל נמנעת רשמית משימוש במונח “ג’נוסייד” בהקשר זה. לפיכך, העמדה הרשמית של ישראל נשארה הכרה בממדי הטרגדיה של ההולודומור, אך הימנעות מהשימוש במונח המשפטי “ג’נוסייד”.
2018: הצעת החוק של אכרם חסון והתגובה הציבורית
למרות זאת, בשנת 2018 נעשה בישראל ניסיון נוסף לשנות את הגישה הקיימת כלפי ההולודומור.
חבר הכנסת אכרם חסון (מפלגת “כולנו”), שייצג את העדה הדרוזית, החליט לאחר ביקורו באוקראינה לפעול להכרה בהולודומור בחקיקה רשמית.
ב-7 בפברואר 2018 הגיש חסון לכנסת הצעת חוק שהציעה להכריז על ה-6 בדצמבר כיום זיכרון רשמי לקורבנות ההולודומור באוקראינה ולהכיר רשמית בהולודומור כמעשה ג’נוסייד נגד העם האוקראיני.
בדברי ההסבר להצעה נכתב כי “הרעב בשנים 1932–1933 תוכנן על ידי השלטון הסובייטי במטרה לפגוע בעם האוקראיני ובזהותו הלאומית”. חסון סיפר שהרעיון נולד אצלו לאחר ביקורו במוזיאון ההולודומור בקייב בדצמבר 2017, שם היה היחיד מהמשלחת הישראלית שהחליט לבקר, והוא הוכה בתדהמה מהמראות.
לאחר שלמד מחקרים היסטוריים (כולל את כתביו של רפאל למקין ומסקנות היסטוריונים אוקראינים ומערביים), הגיע חסון למסקנה שמשטר סטלין יזם בכוונה רעב המוני ככלי נשק נגד אוכלוסיית אוקראינה, זיהוי החורג מתחום הפשע הפוליטי אל הגדרת הג’נוסייד.
הוא הדגיש כי פעל ממניעים מוסריים: כאזרח ישראל, שחונך על זכר השואה, הוא ראה בכך חובה מוסרית של מדינתו להכיר גם בטרגדיה זו כג’נוסייד.
חסון, שאיננו אוקראיני ואיננו יהודי, הצהיר על אובייקטיביות מלאה:
“לא ניתן להאשים אותי באינטרסים… אך החינוך שלי לא מאפשר לי להתעלם מזוועות כאלו.”
“אני לא מבין איך אפשר לכעוס על כך, ואין אני חייב לרצות אף אחד,” אמר. “אני עובד בכנסת ישראל – מדינה דמוקרטית המבוססת על ערכים אנושיים, שנוסדה לאחר ג’נוסייד. מדוע שלא נכריז גם על הג’נוסייד הזה?”
הצעת החוק של חסון זכתה לתהודה בתקשורת הישראלית ברוסית ובעברית, ובאוקראינה. היא קיבלה תמיכה מצד הקהילה האוקראינית והדיפלומטים, אך נתקלה בהתנגדות בממסד הישראלי.
ממשלת נתניהו התייחסה ביורקת לרעיון: ההצעה לא התקבלה בקואליציה ולא הובאה להצבעה בכנסת.
שר הביטחון דאז, אביגדור ליברמן, כינה את חסון “הזוי” על היוזמה.
לפי דיווחי רויטרס, החוק נתקע בממשלה וקיבל התנגדות קשוחה, רחוק מרעיון החקיקה.
הפדרציה הרוסית גם היא הגיבה מיידית: סגן שגריר רוסיה בתל-אביב, ליאוניד פרולוב, הזהיר את ישראל בריאיון לרדיו הצבא, שדיון בחקיקה כזו הוא “צעד לא נכון” ו”זמן לא מתאים” לכך.
הרמז הברור היה ש”מוסקבה תתפוס הכרה בהולודומור כתוקפנות עוינת“.
אולם אכרם חסון עמד על עקרונותיו ודחה הטענות לפוליטיזציה: הוא הדגיש כי פועל לא כדי לרצות או לפגוע, אלא מתוך ערכי הדמוקרטיה הישראלית. “אני לא חייב להיענות לאף אחד… כמדינה שנוסדה לאחר ג’נוסייד, מדוע שלא נכיר גם בטרגדיה הזו כג’נוסייד?“ — אמר חסון.
לדבריו, חוסר הנכונות לקרוא לדברים בשמם מטיל צל על המעמד המוסרי של ישראל. הוא אף ציין שניסיונות “לרצות את פוטין” אינם מכבדים את ישראל, שכן לא ארדואן ולא מנהיגים רוסיים אחרים מפגינים רגישות כזו כלפי ישראל.
למרות טיעונים אלו, היוזמה של חסון לא התקדמה מעבר לשלב הראשוני: הכנסת לא הספיקה לדון בה לפני בחירות 2019, ובכך היוזמה הכנסתית ב-2018 לא הבשילה לחקיקה. עם זאת, היא העלתה משמעותית את המודעות לנושא ההולודומור בחברה ובאליטות הישראליות.
הקהילה והארגונים הציבוריים (2018)
במקביל למאמצי הכנסת, הקהילה האוקראינית בישראל וארגונים בעלי זיקה אליה הפעילו יוזמות ציבוריות להנצחת זכר קורבנות ההולודומור ולהעלאת המודעות. ב-2018, לציון 85 שנות ההולודומור, התקיימה בישראל פעילות בינלאומית בשם “הדלק נר זיכרון!”.
ב-1 בנובמבר 2018 התקיימה תפילת אזכרה בכנסייה הקתולית־יוונית של הבשורה בתל-אביב לעילוי נשמות קורבנות ההולודומור. האירוע אורגן על ידי שגרירות אוקראינה בישראל בשיתוף הקהילה האוקראינית והכנסייה הקתולית-יוונית. שגריר אוקראינה, גנדי נדולנקו, דבר על השלכות ההולודומור והדגיש את חשיבות תמיכת הקהילה האוקראינית במאבק להכרה בהולודומור כג’נוסייד.
משתתפי האירוע — נציגי הקהילה והדיפלומטים — קראו בשמות 85 הילדים שנפטרו בשנים 1932–1933 והדליקו נרות זיכרון.
בנוסף, בדצמבר 2018 התקיימה בארץ הפעולה היצירתית “Uncounted Since 1932”, בה התנדבו עשרות מתנדבים ב-30 מוקדים שונים להציע חצץ ותה עשוי קליפות עצים וסורגים, כדי להמחיש את רעב השנות ה-30.
פעולה זו, ביוזמת סטודנטים מהאקדמיה האוקראינית למנהיגות, נועדה לעורר הזדהות רגשית ולספר על מיליוני הנרצחים ברעב מלאכותי.
כמו כן, בדצמבר 2018, ארגון Israeli Friends of Ukraine בשיתוף קרן הקנדה לדו־שיח אוקראיני־יהודי ערך פורום פתוח תחת הכותרת “מצילים ועריפים: דו־שיח אוקראיני־יהודי אל מול השואה וההולודומור”. בפורום נכחו היסטוריונים, עיתונאים ופעילים חברתיים מאוקראינה ומישראל, ודנו בגלוי ובפתיחות בטראומות ההיסטוריות משותפות.
הקהילה והארגונים הציבוריים (2018)
במקביל למאמצי הכנסת, הקהילה האוקראינית בישראל וארגונים העושים עמה שותפות גיבשו יוזמות ציבוריות להנצחת זכר קורבנות ההולודומור ולמשיכת תשומת לב הציבור לנושא. בשנת 2018, לציון 85 שנות הטרגדיה, התקיימה בישראל פעילות בינלאומית בשם “הדלק נר זיכרון!”.
ב-1 בנובמבר 2018, בכנסייה הקתולית-יוונית של הבשורה בתל-אביב, נערכה תפילת אזכרה לזכר קורבנות ההולודומור. האירוע אורגן על ידי שגרירות אוקראינה בישראל בשיתוף הקהילה האוקראינית והכנסייה הקתולית-יוונית. בשטיח דיבר שגריר אוקראינה, גנדי נדולנקו, על השלכות ההולודומור והדגיש את חשיבות התמיכה בזיכרון ובבקשה להכרה רשמית ברצח העם. המשתתפים – נציגי הקהילה והדיפלומטים – קראו בשמות 85 הילדים שנפטרו בשנים 1932–1933 והדליקו נרות זיכרון.
מעבר לאירועים הדתיים והטקסים הממלכתיים, פעילים קהילתיים ערכו פעולות יצירתיות בשטח: למשל, בדצמבר 2018 התקיימה היוזמה “Uncounted since 1932”, שבה עשרות מתנדבים ערכו ב־30 מוקדים שונים פעילות המחשה של רעב עז באמצעות הגשת תה וכלי קרקע מדמייני התזונה ברעב—כדי להמחיש את העומק הנורא של הרעב שגבה חיים במיליונים.
יוזמה זו, בראשות סטודנטים מהאקדמיה האוקראינית למנהיגות, נועדה לעורר הזדהות רגשית ולספר על מיליוני הנרצחים ברעב מלאכותי.
בנוסף, בדצמבר 2018 ארגון Israeli Friends of Ukraine, בתמיכת הקרן הקנדית לדו-שיח אוקראיני-יהודי (UJE), ערך בתל-אביב פורום פתוח תחת הכותרת “מצילים ועריפים: דו-שיח אוקראיני-יהודי על רקע השואה וההולודומור”. בפורום השתתפו היסטוריונים, עיתונאים ופעילים חברתיים מאוקראינה ומישראל, והדיון נערך בגלוי ובפתיחות, מה שחיזק את ההבנה ההדדית של טראומות העבר.
מלבד האירועים הדתיים והטקסים הממלכתיים, פעילים משכו תשומת לב רחבה בקרב הציבור. לדוגמה, בדצמבר 2018 התקיימה בישראל יוזמה יוצאת דופן בשם “Uncounted since 1932” (“לא נספרו מאז 1932”) – בו זמנית ב-30 מוקדים ברחבי הארץ, התנדבו אנשים והציעו למעברים לטעום “מרק מענפים, קליפות וקשיות” כדי להמחיש את תזונת שנות הרעב.
את המיצג הזה ארגנו סטודנטים מהאקדמיה האוקראינית למנהיגות, במטרה לעורר תגובה רגשית אצל הישראלים ולספר על המיליונים מאזרחי אוקראינה שנרצחו מרעב מלאכותי.
בנוסף, בדצמבר 2018, ארגון Israeli Friends of Ukraine, בתמיכת הקרן הקנדית לדו-שיח אוקראיני-יהודי (UJE), ערך בתל-אביב פורום פתוח בנושא “מצילים ועריפים: דו-שיח אוקראיני-יהודי אל מול השואה וההולודומור”.
בפורום השתתפו היסטוריונים מאוקראינה ומישראל, עיתונאים ופעילים חברתיים. הדיון התקיים בגלוי ובפתיחות, ותמך בהבנה הדדית של הטראומות ההיסטוריות. מאמצי הקהילה והארגונים הציבוריים הללו חיזקו את העניין בנושא ההולודומור בחברה הישראלית, גם אם העמדה הרשמית של המדינה לא השתנתה.
2019: פניות הנהגת אוקראינה לישראל
בשנת 2019, הנהגת אוקראינה המשיכה לדחוף להכרה בהולודומור, תוך ניסיון לשכנע את ישראל לשנות את גישתה.
ב-21 בינואר 2019, במהלך ביקור רשמי בישראל, העלה הנשיא פטרו פורوشנקו את הנושא בפגישה עם יו”ר הכנסת יולי אדלשטיין והביע תקווה שהכנסת תכיר בהולודומור כרצח עם נגד העם האוקראיני.
פורושנקו הזכיר את החוויה הטראגית המשותפת לשני העמים – הולודומור והשואה – והדגיש כי הצדק ההיסטורי דורש הכרה בכל הטרגדיות חסרות התקדים שנפלו על האנושות.
מוקדם יותר, בשנת 2018, פנה יושב ראש הראדה העליונה, אנדריי פארובי, בקריאה דומה לכנסת.
אף שהצד הישראלי הקשיב לפניות אלו, לא נתקבלה תגובה רשמית לשינוי המדיניות – יו”ר הכנסת אדלשטיין ציין באופן דיפלומטי את חשיבות הזיכרון אך נמנע מלקיחת התחייבויות.
בקיץ אותה שנה הצטרפה לשיח הנהגה אוקראינית חדשה.
ב-19 באוגוסט 2019 ביקר לראשונה מזה 20 שנה בקייב ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. במהלך הפגישה, ולדימיר זלנסקי קרא לראש הממשלה הישראלי באופן אישי להכיר בהולודומור כמעשה ג’נוסייד נגד העם האוקראיני.
“פניתי לצד הישראלי בבקשה להכיר בהולודומור כג’נוסייד של העם האוקראיני,”
באותו יום, נתניהו וזלנסקי ביקרו יחד בבבי-יאר וכיבדו את זכר קורבנות היריות והשואה – מחווה שהדגישה באופן סמלי את ההבנה המשותפת בנושא הטרגדיות של המאה ה–XX.
אף על פי כן, נתניהו לא הגיב בפומבי לקריאה להכרה בהולודומור. פרשנים ציינו כי ביקורו של ראש הממשלה נושא אופי בחירותי (נתניהו שאף לגייס את תמיכת יוצאי ברית המועצות בישראל) והוא העדיף לדלג על נושאים רגישים במיוחד. בסופו של דבר, לא בשנת 2019 ולא בשנים שלאחר מכן נקטה ישראל צעדים רשמיים להכרה בהולודומור, למרות פניות אישיות של שני נשיאי אוקראינה. יחד עם זאת, מגעים ברמה הבכירה הרחיבו בהדרגה את ההבנה בישראל בנוגע לנושא ההולודומור ולחשיבותו עבור אוקראינה.
2021: זיכרון ההולודומור ברמה הבכירה
אירוע משמעותי היה השתתפות נשיא מדינת ישראל בטקס הנצחה לזכר קורבנות ההולודומור. באוקטובר 2021 ביקר נשיא ישראל יצחק הרצוג באוקראינה (לציון 80 שנה לטבח בבבי יאר) ובמהלך ביקורו הניח זר באנדרטת קורבנות ההולודומור בקייב.
זה היה המקרה הראשון שבו כל כך בכיר ממנהיגי ישראל כמעט בכבוד את זכר רעב השנים 1932–1933. בנאומו ציין הרצוג כי הושפע עמוקות מביקורו במוזיאון ההולודומור. מחווה זו, אף שלא לוותה בהכרה פורמלית, נושאת משמעות סמלית רבה והוערכה מאוד על ידי הצד האוקראיני כצעד משמעותי. זלנסקי עצמו הודה להרצוג על השתתפותו בשימור הזיכרון.
במקביל, גורמים רשמיים בישראל המשיכו להבהיר כי עמדת המדינה לא השתנתה. בראיון ב-2021 (לקראת סיום ביקורו באוקראינה) ג’ואל ליאון, שגריר ישראל, הדגיש שוב כי ישראל אינה מתכוונת להכיר בהולודומור כג’נוסייד במובן המשפטי. הוא חזר על הטענה שהקורבנות ברעב היו ממגוון לאומים, ולישראל המונח “ג’נוסייד” נושא משמעות של השמדה יזומה על בסיס לאומי.
אף על פי כן, בין השורות ניתן היה להבין כי ישראל מכירה בממדיו האדירים של האסון. ניתן לומר שבעת ה-2021 עמדת המדינה התגבשה לנוסחה של: זוכרים ומתאבלים, אך לא מנוסחת החלטה רשמית. השתתפות הרצוג בטקס, וכן ההשתתפות השוטפת של שגרירות ישראל באוקראינה בטקסי יום הזיכרון השנתיים, מעידה על הכבוד שמור לנופלים.
עם זאת, אפילו הכנסת והממשלה עדיין לא פרסמו הצהרה רשמית על אופיו של ההולודומור כרצח עם.
2022: דגשים חדשים על רקע המלחמה
הפלישה הרוסית המלאה לאוקראינה בפברואר 2022 העניקה לנושא ההולודומור רלוונטיות מחודשת. ההרג ההמוני של אוקראינים בידי המשטר הרוסי המודרני (בוּצ’ה, איזיום ועוד) הכריח רבים להסיק מקבילות היסטוריות.
אוקראינה הגבירה את מאמציה מול הקהילה הבינלאומית להכריז על ההולודומור כג’נוסייד, בייחוד לאור העובדה ש־2022 ציינה 90 שנה לתחילת הרעב. בסוף 2022 אימצו מספר מדינות (גרמניה, רומניה, אירלנד ואחרות) החלטות רשמיות שמכירות בהולודומור כג’נוסייד. בהקשר זה נשאלה השאלה: האם ישראל תשנה את עמדתה הרב־שנתית?
בנובמבר 2022 – ערב יום הזיכרון לקורבנות ההולודומור (הנחגג באוקראינה בשבת האחרונה של נובמבר) – שלח הנשיא יצחק הרצוג מכתב לוולדימיר זלנסקי. במכתבו כתב: «חשוב להנציח את זכר קורבנות ההולודומור», והזכיר כיצד התרשם עמוקות מטקס הנחת הזר בשנה הקודמת. הרצוג הדגיש שעל העולם ללמוד מההיסטוריה, במיוחד כשהאיום על ביטחון המזון של אוקראינה מתחדש בשל המלחמה.
מילותיו של הרצוג נאמרו על רקע ההרס המתוכנן של תשתיות וחסימת יצוא התבואה בידי רוסיה, שהשתמשה שוב ב”רעב” ככלי נשק כבר במאה ה־XXI. בכירים אוקראינים קיבלו את מכתבו של הרצוג בהתלהבות, ואף ראו בו צעד לקראת הכרה בג’נוסייד. אך לשכת הנשיאות הישראלית הבהירה במהירות: מדובר בכבוד ובלגיטימציה לזיכרון בלבד, לא בהכרה פוליטית רשמית. הרצוג נמנע במכוון ממונח “ג’נוסייד”. התקשורת בישראל ציינה שהוא עצר “שלב אחד לפני הכינוי ג’נוסייד”, אף שבטון המכתב נשמעה חמימות חסרת תקדים.
קצת קודם לכן, באוגוסט 2022, ניסח שגריר ישראל החדש באוקראינה, מיכאל ברודשטי, את עמדתו בראיון ל־Главком: טראומת השואה נהנית במערכת הערכים הישראלית מסטטוס ייחודי, ומדינת ישראל אינה מקיימת נוהל רשמי לכינון הכרזות פרלמנטריות על טרגדיות לאומיות זרות. במילים אחרות, אין בישראל פרוצדורה קבועה להחלטות כנסת בנושאי אירועים היסטוריים שהתרחשו מעבר לים.
ברודשטי אישר כי רשמית ישראל אינה מכירה בהולודומור כג’נוסייד, אך הדגיש: אין בכך רמיסה של רגשות. הוא הזכיר כי משרד החוץ הישראלי גינה את פשעי המלחמה בבוצ’ה ושישראלים לא יכולים להישאר אדישים לטרגדיות מסוג זה, כולל ההולודומור. בכך קבע ברודשטי: בדיפלומטיה הישראלית אין תקדים להכרה רשמית (למשל, ישראל עדיין לא הכירה בג’נוסייד הארמני), והממשלה אינה מוכנה לעשות יוצא מן הכלל לטובת ההולודומור. עם זאת, ישראל מביעה תמיכה מוסרית באוקראינה במאבקה על האמת ההיסטורית – לפחות ברמת הביטויים של הזדהות וזיכרון.
חשוב לציין ש–2022 הביאה עליה עלייה משמעותית במודעות ההולודומור בחברה הישראלית. הודות למאמצי הקהילה האוקראינית בישראל ולסיקור המלחמה, ביטויי הטרור הסובייטי נגד אוקראינים התקרבו לליבם של ישראלים רבים.
בסוף 2022 הופיעו חומרים על ההולודומור במשאבי מידע פופולריים בישראל, נערכו הקרנות סרטים והרצאות. עם זאת, הדבר לא השפיע משמעותית על המדיניות הרשמית. ישראל המשיכה לאזן בין הזדהות עם אוקראינה לאינטרסים אסטרטגיים, מתוך ידיעה כי צעד דרסטי (כגון הכרת ההולודומור כג’נוסייד) עלול לעורר תגובה שלילית ממוסקבה, שעדיין נחשבה חשובה לביטחון ישראל (סוריה, איראן).
לכן, ברמה הממשלתית בשנת 2022 העמדה פורמלית לא השתנתה: מדינת ישראל לא הכירה בהולודומור כג’נוסייד של האוקראינים. עם זאת, מחוות סמליות (המכתב של הרצוג, הצהרות השגריר על הזדהות, השתתפות משלחת ישראלית בשיאטליה הבינלאומית לביטחון תזונתי “Grain from Ukraine” ועוד) הראו שהנושא כבר לא נשקט בשתיקה, אלא נדון בגלוי.
הקהילה האוקראינית והדיפלומטים בשנת 2022 המשיכו בפעילות הנצחה. טקסי הזיכרון השנתיים התקיימו אף תחת תנאי המלחמה – אוקראינים בישראל הדליקו נרות זיכרון וארגנו תערוכות. אף על פי שבהצד הישראלי (מלבד בשגרירות בקייב) הנוכחות בטקסים מוגבלת, הקהילה האוקראינית בארץ הרגישה תמיכה מהחברה האזרחית הישראלית.
לדוגמה, כלי התקשורת בישראל (כולל דוברי רוסית) פרסמו מאמרים לרגל יום הזיכרון להולודומור, הנשיא הרצוג עשה מחווה פומבית, ואנליסטים ישראלים השוו בין ההולודומור לאגרסיה הנוכחית של רוסיה.
כל אלה מעידים על התפתחות התפישה הציבורית: מתחושת חסר הידע כמעט מוחלטת בשנות ה-90 – להכרה בכך כבחלק חשוב מההיסטוריה של המאה ה-XX.
2025: האנדרטה הראשונה לזכר קורבנות ההולודומור בישראל
צעד חדש של הכרה סמלית היה הקמת אנדרטה להולודומור על אדמת ישראל. בתחילת 2025 הוקמה בירושלים האנדרטה הראשונה בהיסטוריה של ישראל לזכר קורבנות ההולודומור בשנים 1932–1933. האנדרטה הוצבה בגן הוורדים שבבירה (סמוך לכנסת ולבית המשפט העליון) ביוזמת הקהילה האוקראינית ובסיוע הרשות העירונית. האמנית קנדית ממוצא אוקראיני, לודמילה טמרטיי, היתה היוצרת הראשית, ולצדה השתתף בפיסול גם הפסל דיוויד רובינסון.
את הפרויקט תמכו מספר ארגונים, ביניהם קרן טמרטיי, הקונגרס העולמי של האוקראינים, מרכז הזיכרון להולודומור בקייב, שגרירות אוקראינה בישראל, עיריית ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים. המתנדב מרטין דניצ’ב מפתח-תקוה שימש כאחד מתאומי הפרויקט והיה הראשון לפרסם ברשתות החברתיות על הקמת האנדרטה.
ניתן לקרוא עוד על כך בפירוט – בירושלים הוקמה האנדרטה הראשונה לזכר קורבנות ההולודומור באוקראינה – מה ידוע?
נציגים רשמיים מטעם ישראל טרם הגיבו.
עמדתה העקרונית של המדינה נותרת בעינה: כפי שציין כבר בשנת 2022 השגריר מיכאל ברודשטי, ישראל נמנעת מקבלת החלטות פוליטיות-פורמליות בנוגע לטרגדיות לאומיות של עמים אחרים.
לכן, בתחילת 2025, ישראל דה-פקטו מכירה בהולודומור כטרגדיה כבירה ומשמרת את זכרה (ברמת חילופי משלחות חינוכיות, טקסים לזיכרון והקמת אנדרטה), אך דה-יורו (ברמת החלטת כנסת או הצהרת ממשלה) עדיין לא הכירה בו כמעשה ג’נוסייד של העם האוקראיני.
התפתחות הגישה
בעשורים האחרונים השתנתה באופן ניכר הגישה של ישראל לסוגיית ההולודומור.
אם בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 הנושא כמעט לא עלה בשיח הציבורי הישראלי, הרי שהחל מן העשור השני של המאה ה-21 הוא זוכה לתשומת לב הולכת וגוברת. ישראל עברה ממצב של חוסר רצון מוחלט לדיון (עמדה של “זו לא בעייתנו, הטרגדיה התרחשה אך איננו מתערבים”) למצב שבו הנושא נדון בגלוי בכנסת ובחברה. נעשו מספר ניסיונות להכרה רשמית – בשנים 2016 ו-2018, ביוזמת חברי כנסת מסוימים ובתמיכת הצד האוקראיני – אך אף אחד מהם לא הבשיל לאימוץ החלטה.
עמדתה הרשמית של ממשלת ישראל בממשלות השונות (בממשלת נתניהו ובאלו שבאו אחריה) נשארה זהירה: ישראל רוחשת סימפטיה כלפי אוקראינה, מתאבלת על קורבנות ההולודומור, אך נמנעת משימוש במלה “ג’נוסייד”. מניעי עמדה זו משלבים שיקולים דיפלומטיים (כדי לא לפגוע ביחסים עם רוסיה, שעליה מסתמכת ישראל בתחום הביטחון בסוריה ובאיראן) ושיקולים היסטוריים-אידאולוגיים (בזיכרון הישראלי תופסת השואה מקום מרכזי; בנוסף, היסטוריונים רבים מציינים שהרעב בשנות ה-30 גבה חיי יהודים, רוסים וקזחים כאחד, ולא רק אוקראינים).
עם זאת, ניכרת הומניזציה הדרגתית והתקרבות עמדות: כיום מנהיגי ישראל משתתפים בטקסי הנצחה, ומכירים בגלוי שההולודומור היה הרג המוני מכוון (גם אם אינם מכנים אותו ג’נוסייד במסמכים רשמיים). כפי שהדגיש הנשיא יצחק הרצוג, “אסור לנו לשכוח שמעוטים סובלים יותר מכל ברעב, כמו במלחמה”. אמירה זו, לצד האנדרטה שהוקמה בירושלים, מקרבת בין עם אוקראינה ועם ישראל בהבנת הטרגדיות ההיסטוריות.
לכן, ישראל עוברת מהשתיקה אל הזיכרון: היום היא שומרת את זכר ההולודומור ומאפשרת לקהילה האוקראינית להנציח את הקורבנות על אדמת ישראל, אף שעדיין לא הצטרפה מבחינה משפטית לעשרות מדינות שהכירו בהולודומור כג’נוסייד.
הקהילה האוקראינית והדיפלומטים ימשיכו בעבודתם בתקווה שבעתיד הצדק ההיסטורי יגבר ובכנסת תתקבל ההחלטה המתאימה. בכל מקרה, הדינמיקה בשנים האחרונות מעידה שהנושא תפס מעמד איתן בדו־שיח הזיכרון בין אוקראינה לישראל, והפך לגשר נוסף של הבנה והזדהות בין שני העמים.
לפרטים נוספים: NA חדשות – מידע עדכני וחדשות על היסטוריית היחסים בין אוקראינה לישראל וניתוחים.
