ב-24 בפברואר, המלחמה המלאה של רוסיה נגד אוקראינה תחצה את סף השנה החמישית. הסכסוך פחות ופחות מזכיר קמפיין תמרונים ויותר ויותר – תחרות מתישה על סיבולת. מי יסתגל מהר יותר. למי יש יותר עתודות – אנושיות, טכנולוגיות, כלכליות. ומי יחזיק מעמד יותר זמן תחת הלחץ.
לוגיקה זו של התפתחות המלחמה בשנת 2026 מנתח המומחה הצבאי האמריקאי מייקל קופמן במאמר עבור Foreign Affairs 16 בפברואר 2026. חוקר קרן קרנגי לשלום בינלאומי בוחן את האסטרטגיה של מוסקבה וקייב ללא הערכות רגשיות – כעימות של משאבים והחלטות ניהוליות.
אסטרטגיות הצדדים: הימור על התשה
אוקראינה: להפוך את המלחמה ליקרה מדי
לפי הערכת קופמן, קייב בונה אסטרטגיה סביב הרעיון של העלאת עלות המלחמה למקסימום עבור הקרמלין. מדובר לא רק בקו החזית. אוקראינה שואפת בו זמנית להגביל את ההפסדים הטריטוריאליים שלה, להגדיל את ההפסדים הרוסיים לרמה שקשה יהיה לפצות עליה, ולפגוע בפגיעות כלכליות – בראש ובראשונה באנרגיה.
הלוגיקה פשוטה: אם המחיר הפיננסי והצבאי יהפוך לבלתי קביל, מוסקבה תצטרך לתקן את עמדות המשא ומתן.
בהקשר זה, יש חשיבות מיוחדת למכות על התשתיות, פעולות נגד ‘הצי הצל’ הרוסי, וכן פעולות בים השחור. התיאטראות הימיים והאוויריים בשנת 2025 הפכו לזירה להדגמת צורות חדשות של לחץ.
רוסיה: לחץ בחזית והימור על עייפות
מוסקבה פועלת אחרת. ההימור נעשה על לחץ חזיתי מתמיד, ‘נשיכה’ הדרגתית של ההגנה עם קבוצות תקיפה קטנות ומכות על התשתיות האוקראיניות. הקרמלין קיווה שהלחץ הצבאי יערער את יציבות ההגנה, והעייפות הדיפלומטית תחליש את התמיכה המערבית בקייב.
עם זאת, לדברי קופמן, אף אחד מההימורים הללו לא הביא לפריצת דרך אסטרטגית. ההתקדמות נותרה איטית ויקרה מאוד. עד סוף 2025, ההפסדים הבלתי הפיכים החלו לעלות על הגיוס החודשי של מגויסים חדשים.
זה לא אומר שלמוסקבה נגמרים המשאבים. אבל אם רמת ההפסדים הנוכחית תישמר, עוצמת ההתקפה בשנת 2026 עשויה להיות מופחתת, או שמספר הכיוונים הפעילים יצומצם.
חזית ללא פריצה: התקפה ללא ניצחון
הצבא הרוסי: התקדמות ללא תוצאה אסטרטגית
הכוחות הרוסיים ממשיכים בלחץ לאורך כל קו המגע. התאמות טקטיות – שימוש בקבוצות קטנות, תמרוני עקיפה, התשה הדרגתית של ההגנה – נותנות תוצאות טריטוריאליות מקומיות.
עם זאת, אין פריצת דרך אסטרטגית.
העלות של כל קילומטר נותרת גבוהה. המטרה הפוליטית – להכריח את קייב להיכנע או לשנות כיוון – אינה מתקרבת. הרווחים הטריטוריאליים אינם מתורגמים ליתרון דיפלומטי.
אוקראינה: הגנה ללא תבוסה
מצד אוקראינה, המצב גם רחוק מטריומף. פרקי נגד התקפה, כולל פעולות באזור קופיאנסק, מדגימים גמישות טקטית ושימוש פעיל בטכנולוגיות.
מערכות בלתי מאוישות מפצות חלקית על מחסור בכוח אדם. אבל מלחמת הרחפנים אינה מבטלת את הצורך באנשים. היחידות מתעייפות. הרוטציה באזורים קשים של החזית קשה. קשה יותר להחליף מומחים ל-BPLA – הכשרתם דורשת זמן ומשאבים.
בנוסף, נותרות אתגרי ניהול: הקמת יחידות חדשות במחסור בקצינים וציוד, וכן מדיניות נוקשה של שמירת עמדות, שלפעמים יוצרת סיכוני הקפה.
כפי שמדגישים חדשות – חדשות ישראל | Nikk.Agency, בשנת 2026 המשימה המרכזית של קייב תהיה לא רק לשמור על קו החזית, אלא גם לייצב את משאב כוח האדם של הצבא, ללא זה אפילו יתרון טכנולוגי אינו נותן אפקט יציב.
שנת 2026: היכן אפשרי פריצת דרך
קופמן מציין שפריצת דרך אפשרית רק אם אוקראינה תוכל להרחיב את השליטה מעבר לקו החזית המיידי ולהחזיר את היתרון בתחום המכות הרחוקות עם רחפנים. כרגע רוסיה שולטת במרחק של מעל 30 קילומטרים, מה שיוצר אסימטריה.
גורם נוסף נותר התלות בתמיכה מערבית – מודיעין, טכנולוגיות, נשק. במקביל, נדרש להגביר את הלחץ הכלכלי על מוסקבה.
מצד רוסיה, החישובים הפוליטיים להחלשת ארה”ב ואירופה עדיין לא התגשמו. פורמט הסיוע הותאם, מדינות אירופה לקחו על עצמן חלק גדול יותר במימון.
המלחמה נכנסת לשלב שבו אפילו שינויים קטנים יכולים לגרום לתגובה שרשרת. מגבלות בגישה לתקשורת לוויינית כבר משפיעות על הניהול הטקטי והשימוש ברחפנים.
השאלה המרכזית נותרה כפי שהייתה: מה יהיה עמיד יותר – ההתקפה הרוסית או ההגנה האוקראינית.
לפי הערכת קופמן, אוקראינה עייפה, אך לא נשברה. ולקרמלין נותרת בעיה מבנית – חוסר התאמה בין היכולות הצבאיות למטרות הפוליטיות.
שנת 2026 אינה מבטיחה סיום מהיר של הסכסוך. סביר יותר שהיא תהפוך למבחן של מי מהמשאבים – חומריים, טכנולוגיים ומוסריים – יהיו עמידים יותר.