ישראל היא לא אירופה, נכון? “לא לחדש את שיתוף הפעולה עם תומכי התוקפנות נגד אוקראינה” – קרא לתיאטראות האירופיים על ידי הנציב האירופי לתרבות – פוליטיקו

“כאשר במדינתכם מתקיימת פעילות תרבותית אקטיבית של אמנים רוסיים, זה מיד מעיד על דיסאינפורמציה והכנה למעשי תוקפנות כלשהם.” – “זה הניסיון שלנו,” – שר התרבות של אוקראינה, מיקולה טוטשיצקי.

“פוטין זה נפרד… טילים ופצצות זה נפרד, ואופרה זה נפרד,” – יבגני לברנצ’וק.

“אבל במציאות… הכול קשור, הקשר הישיר ביותר.”

נציב התרבות של האיחוד האירופי קרא לתיאטראות האירופיים לא לחדש שיתוף פעולה עם תומכי המלחמה נגד אוקראינה

ב־6 ביוני 2025 פרסם Politico ראיון עם נציב התרבות של האיחוד, גלן מיקאלף. הוא הצהיר:

“במות אירופאיות אסור להעניק במה למי שתומך במלחמת התוקפנות הזו נגד אוקראינה.”

מיקאלף, ראש התרבות של האיחוד, הוסיף שגם אם המופע ממומן כולו ממקורות פרטיים:

“זה לא צריך למנוע מאיתנו לגשת להצהרות פוליטיות נוקבות ולהצהיר שאסור לנו להעניק כל מרחב למי שתומך במלחמות האגרסיביות האלה.”

“עלינו לפעול ביתר שאת ובמסירות עם המדינות החברות שלנו כדי שזה לא יקרה,” הוסיף.

לפי Politico:

“אפילו כאשר צבאות רוסיים פלשו לאירופה במאה הקודמת, המוזיקה שלהם זרמה בתיאטראות ובאולמות הקונצרטים של היבשת, ומנצחים נלהבים וסופרן נוצצים הפכו לשגרירים מובילים של כוח התרבות הרוסי.

כאשר ברית המועצות התפרקה, אופרות ובאלטים רוסים המשיכו להחזיק במעמד קדוש באירופה; אותו הדבר קרה גם לאחר סיפוח קרים ב־2014. אבל הכל נעצר בפתאומיות בחורף 2022, כשהקרמלין השיק את הפלישה המלאה לאוקראינה.

בתמיכה בקייב, עולם המוזיקה הקלאסית ביטל קונצרטים רוסיים, הפסיק לבצע יצירות מפתח כמו האגוזייה ואגם הברבורים, והחרים מבצעים המקושרים בפומבי לנשיא פוטין – כל זאת כחלק מתהליך הרחב של “דה-רוסיפיקציה” של האמנות האירופית.

ועדיין, אחרי שלוש שנים, כמה מהכוכבים הגדולים של רוסיה שבים בשקט לאורקסטרים ולבמות ברחבי אירופה.

זו נצחון למוסקבה, שכן, על פי המבקרים, היא מקווה לשים קץ לבידוד העולמי שלה באמצעות שימוש באמנות הרוסית הגבוהה ובתרבות ככלי של כוח רך.”

“שאלת הביטחון”: טיעוניהם של במאי אוקראינים

סצנת האמנות האוקראינית תומכת באופן מלא בקריאתו של הנציב. יבגני לברנצ’וק, המונה לבמאי האופרה Rinaldo בירושלים, פרש מהפרויקט ביולי 2025 לאחר שראה בשלטי ההפקה את שמותיהם של שני זמרים רוסים. הוא הסביר:

“בשבילנו, האוקראינים, חרם על כל מה שקשור לרוסיה זה לא רק עניין של תרבות ואמנות, זו שאלת ביטחון.”

“רוסיה כבר מאות שנים מנהלת מדיניות כוח רך דרך אמנות ותרבות… וכפוית את השפה והתרבות הרוסית בכוח,” הוסיף.

אף שהיו שטוענים שאמנות ופוליטיקה צריכות להיות נפרדות, לברנצ’וק הדגיש שאין דרך פשוטה לנתק את המערכה הצבאית של רוסיה מהשימוש שלה בתרבות ככלי כוח רך.

לדבריו, במשך מאות שנים רוסיה “השמידה מיליוני אנשים, אך עדיין התפרסמה בזכות הבלט והאופרה המבריקים שלה”.

“פוטין זה נפרד… טילים ופצצות זה נפרד, ואופרה זה נפרד,” אמר. “אבל במציאות… הכול קשור, הקשר הישיר ביותר.”

שובם של כוכבים רוסים ותגובות אירופיות

למרות אלפי ביטולים בשלוש השנים האחרונות, מתוכנן שיחזרו לבמות אירופאיות בשנים 2025–2026:

• ולרי גרגייב עם תזמורת המארינסקי בפסטיבל Ibercámera בספרד, הנתמך במימון איגודי האיחוד האירופי.
• אנה נטרבקו – לאחר הופעתה בפברואר 2025 ב-Palm Beach Opera, היא הודיעה על קונצרטים בלונדון ובפריז.

שר התרבות של אוקראינה, מיקולה טוטשיצקי, והנציב מיקאלף מזהירים: שובם של אמנים אלה עלול לשמש את הקרמלין לפגיעה בסנקציות ולהפצת דיסאינפורמציה.

“כאשר בפעילות תרבותית אקטיבית של רוסיה במדינתכם, זה מיד מעיד על דיסאינפורמציה והכנה למעשי תוקפנות,” הוא אמר.

“זה הניסיון שלנו.” – מיקולה טוטשיצקי

תפקידו של “כוח רך” רוסי

אופרה ובאלט רוסיים שימשו במשך מאות שנים ככוח הרך של הקרמלין.

ב־2008 קיים המנצח ולרי גרגייב קונצרט תעמולה בצ’חינוואלי מיד לאחר כיבוש אוסטיה הדרומית. כשהקהל הניף דגלי רוסיה ואוסטיה, גרגייב ניצח על הסימפוניה הלנינגרדית של שוסטקוביץ׳, יצירה פטריוטית פופולרית וסמל של התנגדות לפאשיזם. בהמשך הופיע בפרסומת טלוויזיונית ב־2012 ששיבחה את מנהיגותו של פוטין וחתם על מכתב פתוח לתמיכה בסיפוח קרים ב־2014.

לאחר הפלישה המלאה לאוקראינה ב־2022, תזמורות ותיאטראות ממילאנו ומינכן ועד רוטרדם ווינה הפסיקו לשתף איתו פעולה. מאז הוא הופיע בסין ובאיראן, אך נתון בסנקציות אוקראיניות ולא שהה באירופה מאז תחילת הפלישה.

כיום, שובם של מבצעים אלה לבמות אירופאיות עלול לחזק מחדש את מעמד מוסקבה.

הזירה התרבותית בישראל: נייטרליות ו…

אנו ב-NAnews משוכנעים ש-הנייטרליות הרשמית של ישראל בסוגיית החרם התרבותי כיום נראית חסרת מוסר.

אין אצלנו חוקים מיוחדים המחייבים תיאטראות ואולמות קונצרטים לסרב לשתף פעולה עם אמנים הקוראים לאגרסיה של putin; חלים רק חוקים כלליים –

• איסור להסית לאלימות (הקוד הפלילי). קריאות פומביות לאגרסיה עונשיות על פי החוק, אך בפועל סעיפים אלה כמעט שאינם מיושמים נגד אמנים ואירועי תרבות; הם מיועדים בראש ובראשונה לדיכוי תעמולה טרוריסטית ומהומות המוניות.
• חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו. חוק יסוד זה מגן על חופש היצירה והדיבור, ולכן כל התערבות של המדינה בהרפרטואר של תיאטראות ואולמות קונצרטים חייבת לעמוד בקפדנות בעקרונות של מידתיות והכרח.
• חוק למניעת חרמות (Anti-Boycott Law, 2011). החוק אוסר קריאות לחרם על ישראל וארגונים יהודיים, אך אינו מטיל כל מגבלה על הזמנה או סירוב להזמין אמנים זרים.

כל זה מותיר את המוסדות התרבותיים בפני דילמה: האם לארח על הבמה את מי שמצדד באלימות.

אך בעודנו דנים בניואנסים המשפטיים, חפים מפשע נהרגים מעבר לגבול: רוסיה הרסה ערים והרגה אזרחים חפים מפשע — ביניהם מאות משפחות בחארקיב, במאריופול, באודסה, בדנייפר ועוד ערים אוקראיניות, כולל משפחות יהודיות.

בתי ספר, בתי חולים, בתי כנסת וגני ילדים מתמוטטים להריסות. ילדים ומבוגרים מקהילות שונות מאבדים את קורת גגם ונאלצים להימלט. כל אוטובוס של פליטים מזכיר ש-“נייטרליות” כאן שווה לפסיביות מול האגרסיה המפלצתית של putin.

מדינות דמוקרטיות מובילות כבר שילבו את החרם התרבותי בארסנל הסנקציות שלהן: הן מסרבות לשתף פעולה עם מי שמצדד בפשעי מלחמה. ישראל, שהיסטוריה שלה מלאה בשיעורים על לאן מובילה תעמולה וחוסר ענישה של התוקפן, חייבת ללכת בעקבותיהן. העדר סטנדרטים פנימיים ברורים יוצר תחושה של כפילות ופוגע באמינות הבינלאומית שלנו.

אנו קוראים לתיאטראות ואולמות קונצרטים בישראל לגבש קודי אתיקה משלהם: לא לאפשר הופעות של מבצעים הקוראים בגלוי לאגרסיה של putin, להכניס לחוזי האמנים התחייבות לא להפיץ תעמולה, ולזכור את הקורבנות האנושיים האמיתיים — משפחות חפות מפשע מכל הלאומים, בהם גם משפחות יהודיות.

רק כך תוכל ישראל לאשר מחדש את עמדתה כמגן מהימן של חופש, זכויות האדם וסולידריות בינלאומית.