רוסיה, חמאס ומותם של ילדים: כיצד תוקפנים משתמשים בטרגדיות ילדים כדי להצדיק פשעים

חשוב במיוחד לחשוף כיצד מדינות תוקפניות, כמו רוסיה, וארגוני טרור, כמו חמאס, הופכים את הכאב של אחרים לתעמולה, זורעים שנאה ומעוותים את המציאות, תוך שהם מסתתרים מאחורי שמות הילדים ההרוגים.

כאשר אותם סיפורים טרגיים חוזרים על עצמם משנה לשנה — לא משנה היכן מתקיימת המלחמה — בסופו של דבר אנשים מפסיקים לראות מאחוריהם ילדים אמיתיים.

ואז הזיכרון של ההרוגים הופך לכלי מלחמה חדש, וכאב האימהות — לתירוץ למשחקים פוליטיים. אנחנו כותבים את המאמר הזה לא רק כדי להזכיר: רוסיה, אוקראינה, עזה, ישראל — כל השמות האלה אינם נקודות גיאוגרפיות מופשטות, אלא גורלות של מיליונים, בהם ילדים שהפכו לבני ערובה ולקורבנות של משחקי מבוגרים, מניפולציות ושקרים.

למה דווקא עכשיו: מניפולציה בזיכרון ובתודעה

הסיבה לכתבה הייתה גל חדש של תעמולה רוסית סביב ה”יום לזכר ילדי הקורבנות במלחמת דונבאס”, הנחגג מדי שנה ב-27 ביולי.

ביום זה, כלי תקשורת רוסים, קרנות מדינה ומוסדות “תרבותיים” משדרים בו-זמנית את אותו נרטיב: “ילדי דונבאס נהרגו בגלל הפגזות אוקראיניות”, “אוקראינה — התוקפן”, ורוסיה כביכול המגינה היחידה. מופיעים טקסטים על “יום האבל המיוחד”, נרות וירטואליים ב”סמטת המלאכים”, מיצגים זיכרון, סרטים על סבלן של אימהות. במקביל, מתקיימות תערוכות במוזיאונים, בהם טרגדיית הילדים האוקראינים משתלבת במיתוס תעמולתי על “נאציזם” ואיום נצחי על “העולם הרוסי”.

אבל מאחורי כל הדמעות האלה, הכתבות המבוימות והלוחות עם שמות — מסתתרת החלפה מסוכנת: הסיבה האמיתית לטרגדיה לא נאמרת.

השתיקה על כך שדונבאס היא אוקראינה, וכל הילדים ההרוגים היו אזרחים אוקראינים, מאפשרת לקרמלין להפוך את הזיכרון לנשק שפוגע לא בתוקפן אלא בקורבן.

מחוזות דונצק ולוהנסק: אדמות אוקראיניות וילדים אוקראינים

כל הילדים שנהרגו בדונבאס — הם בנים ובנות אוקראינים, שנולדו וגדלו בשטח שהוכר ע”י הקהילה הבינלאומית כאוקראינה.

עד 2014, גורליבקה, דונצק ולוהנסק היו חלק מחיים אוקראיניים שלווים, גם אם לא פשוטים. מאז האביב של 2014 הכל השתנה: רוסיה סיפחה את קרים, הציתה סכסוך מזוין במזרח אוקראינה והפכה ערים לאזורי קרב. אז מאות אלפי ילדים שמעו לראשונה מה זה מטח ארטילריה ורסיסי ירי אוטומטיים מחוץ לחלון. כל ילד שלישי בדונבאס איבד את בית הספר, את החברים או את הבית הרגיל שלו.

ארגונים בינלאומיים — האו”ם, יוניסף, Human Rights Watch, Amnesty International — מציינים זה העשור ברציפות: דווקא ההתערבות הרוסית ותמיכתה בקבוצות חמושות הביאו להסלמה.

לא במקרה בדו”ח OHCHR מאוגוסט 2014 הודגש:

“מאז תחילת הסכסוך ב-2014, שני הצדדים נושאים באחריות לקורבנות אזרחיים, אך הסכסוך עצמו החל עקב התערבות הפדרציה הרוסית בשטח אוקראינה“.

איך נבנה המיתוס — ולמה הוא נחוץ לתוקפן

“סמטת המלאכים” בדונצק הופיעה לא מיד: בתחילה רוסיה לא דאגה לפוליטיקת זיכרון, והמטרה העיקרית הייתה שליטה בשטח. רק אחרי מאות הקורבנות הראשונים הבין הקרמלין את הכוח הרגשי.

מאז 2015, מתחיל גל המוני של הקמת אנדרטאות, תאריכים חגיגיים, מושק פרויקט נרות וירטואליים — עד 2024, לכאורה הודלקו 485 אלף נרות. במוזיאונים במוסקבה וברוסטוב מוצגות מיצגים על “נאציזם” ו”ענשי אוקראינה”.

במקביל יוצאים סרטים, כמו “אמא, אל תבכי”, בהם מוצגת אשמה אוקראינית בלבד ורוסיה מופיעה כמושיעה.

הכל מכוון לצופה המקומי, למי שלא שואל: למה כל הילדים האלה — אוקראינים, למה בתיהם הפכו לחזית? ומה המחיר האמיתי של המדיניות הרוסית?

מספרים שאי אפשר להתעלם מהם

בשנים 2014–2021, לפי יוניסף והאו”ם, רק בדונבאס נהרגו לפחות 240 ילדים ויותר מאלף נפצעו. Amnesty International מדווחת שבשנים 2015–2017 יותר מ-50 ילדים נהרגו ממוקשים ותחמושת שלא התפוצצה, ולפי נתוני אוקראינה עד 2019, למעלה מ-200 אלף ילדים הפכו לעקורים בתוך המדינה.

מאז הפלישה הרוסית המלאה ב-24 בפברואר 2022, היקף הטרגדיה גדל עוד יותר: לפי נתונים אוקראיניים רשמיים, עד קיץ 2024 נהרגו למעלה מ-550 ילדים, יותר מ-1,300 נפצעו, ומספר בתי הספר והגנים שנהרסו חצה את האלף. יוניסף חישב: ב-500 הימים הראשונים של המלחמה באוקראינה נהרג או נפצע לפחות ילד אחד כל יום.

אבל הפרט המרכזי שרוסיה תמיד משמיטה: כל הילדים האלה נהרגו לא “באדמת הפקר” אלא על אדמת אוקראינה, במולדתם. חייהם נגדעו בגלל מדיניות הכיבוש והמלחמה שפתח הקרמלין למען האינטרסים שלו.

שיטות תעמולה והסתרה

ברשימות ההנצחה הרשמיות של רוסיה לא נאמר אף פעם שהילדים האלה היו אזרחי אוקראינה, ולא נרמז שהמלחמה החלה אחרי הפלישה הרוסית. אף סרט ואף תערוכה לא מזכירים שעד 2014 דונבאס הייתה שטח אוקראיני שליו.

במקום זאת הטרגדיה הופכת לכלי למניפולציה בתודעה הציבורית, “הוכחה” לצורך במלחמה, בגיוס, בשנאה חדשה. כל אנדרטה — לא ניסיון לעצור מוות עתידי, אלא לגיטימציה לפשעים הבאים.

ישראל ועזה: 7 באוקטובר 2023 והסלמה חדשה

אותה לוגיקה של מניפולציות פועלת גם במזרח התיכון, שם ב-7 באוקטובר 2023 חמאס ביצע את הפיגוע הגדול ביותר נגד ישראל בכל תולדות המדינה המודרנית. באותו יום רצחו הטרוריסטים 1,200 ישראלים, ביניהם לא פחות מ-40 ילדים, ויותר מ-30 ילדים נחטפו והובלו לעזה — חלקם עדיין בשבי.

ישראל, שהתמודדה במשך שנים עם ירי רקטות ומתקפות טרור תכופות, הפכה לקורבן להסלמה הגדולה והעקובה ביותר מדם.

העימות בין ישראל לעזה התרחש גם קודם, אך מעולם קודם לכן טרוריסטים של חמאס לא הנחיתו מכה כה מסיבית על אזרחים ישראלים.

זו לא הייתה סתם הסלמה — זה היה נקודת מפנה, שלאחריה נאלצה ישראל להתחיל במבצע צבאי רחב היקף לחיסול האיום ולשחרור החטופים.

מיד לאחר מכן העולם ראה כיצד חמאס שוב משתמש בילדים כמגן אנושי: משגרי רקטות, מפקדות ומחסני נשק ממוקמים בין בתים, בתי ספר ובתי חולים, כך שכל מוות של ילד פלסטיני הופך לעילה חדשה לקמפיין אנטי-ישראלי.

ארגוני זכויות אדם והאו”ם הדגישו שוב ושוב:

“שימוש באזרחים, במיוחד ילדים, כמגן אנושי הוא הפרה חמורה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי. טקטיקה כזו גורמת לאבידות רבות ומחמירה את סבל האוכלוסייה”.

הציטוטים הללו רלוונטיים לא רק לעזה — אפשר להחילם גם על דונבאס, שם פעלו כוחות חמושים בתמיכת רוסיה לפי אותן שיטות, כשהם מציבים עמדות ירי בשכונות מגורים.

מדוע אסור לאפשר להפוך כאב לכלי מלחמה

כאשר רוסיה או חמאס פונים לזכר הילדים ההרוגים, מאחורי דבריהם לא עומד רצון לשלום, אלא רצון להכשיר את התוקפנות שלהם עצמם.

לא במקרה המשפט הבינלאומי והארגונים המובילים — Amnesty International, Human Rights Watch, יוניסף, OHCHR — תמימי דעים בדבר אחד: האחריות למותם של ילדים מוטלת על מי שהתחיל את המלחמה, מי שמסכן ביודעין אזרחים, מי שהופך את מות הילדים לחלק מהאסטרטגיה הפוליטית שלו.

גורלו של כל ילד אינו סטטיסטיקה מופשטת או סמל תקשורתי, אלא סיפור אנושי אמיתי שאסור להפקירו לתעמולה. זיכרון אמיתי אינו נר וירטואלי או אנדרטה, אלא השאיפה להצביע על האשמים בשמם ולא לאפשר עוד שיישנו טרגדיות כאלה.

סיכום: האמת חזקה יותר ממניפולציה

ילדי דונבאס — ילדים אוקראינים, שחייהם נגדעו בשל מדיניות המלחמה של רוסיה.

ילדי ישראל שנהרגו או נחטפו בידי חמאס ב-7 באוקטובר — ילדים שהפכו לבני ערובה של שנאה וטרור.

ילדי עזה — קורבנות חמאס, שבמודע חושף אותם לסכנה למען תעמולה.

העיקר — לא לאפשר לשום צד להשתמש בשמותיהם כתירוץ לרציחות חדשות ולהסלמה נוספת.

“חשוב לזכור כל ילד שנהרג, לשאוף לצדק עבור כל קורבנות המלחמה, ולא לאפשר לתוקפנים לנצל את סבל הילדים כדי להצדיק פשעים חדשים ולהרוס את השלום.”
— NAnews

מי אשם: באוקראינה — רוסיה, בעזה — חמאס

בשני המקרים התוקפן משתמש בילדים ככלי:

• רוסיה — כדי להצדיק את הכיבוש של שטח אוקראינה ולמחוק את זהותם של הילדים האוקראינים שנהרגו, ובדונבאס — רוסיה נושאת באחריות למותם של ילדים אוקראינים, כמדינה התוקפנית שהחלה את המלחמה בשטח אוקראינה.
• חמאס — כדי להצדיק את הטרור שלו, להסתתר מאחורי קורבנות בקרב ילדים פלסטינים ולהפוך את ישראל לשטן בעיני העולם.

האו”ם וכל ארגוני זכויות האדם המובילים מדגישים:

• האשם הוא זה שהתחיל את המלחמה וסיכן בכוונה ילדים.
• מניפולציה בזיכרון הילדים ההרוגים — פשע חדש נגד השלום.

מקורות באנגלית

• OHCHR (או”ם, אוקראינה): https://www.ohchr.org/en/countries/ukraine
• UNICEF (ילדי אוקראינה): https://www.unicef.org/ukraine/en/stories/children-ukraine-eight-years-war
• Amnesty International (אוקראינה): https://www.amnesty.org/en/location/europe-and-central-asia/ukraine/report-ukraine/
• Human Rights Watch (אוקראינה): https://www.hrw.org/news/2014/07/25/ukraine-civilians-suffer-indiscriminate-attacks
• The Guardian (הסבר הסכסוך): https://www.theguardian.com/world/2022/feb/22/russia-ukraine-conflict-donbas-explainer
• Human Rights Watch (עזה): https://www.hrw.org/news/2023/10/13/israel/gaza-conflict-civilians
• OHCHR (עזה): https://www.ohchr.org/en/press-releases/2023/10/israel-gaza-civilians-must-be-protected-amid-escalating-violence

NAnews — חדשות ישראל: שמרו על חשיבה ביקורתית וחמלה אנושית, אל תאפשרו לזיכרון הילדים ההרוגים להפוך למטבע פוליטי בידי אחרים.