טכנולוגיה ישראלית בחזית האוקראינית: הקהילה היהודית לגדוד הצ’צ’ני של הכוחות המזוינים האוקראיניים כאות לאחווה היסטורית ולמאבק נגד אויב משותף

כידוע, בשנת 2022 הוורחובנה ראדה של אוקראינה הכירה ברפובליקה הצ’צ’נית איצ’קריה כ”כבושה זמנית” וגינתה את רצח העם של העם הצ’צ’ני — גשר סמלי חשוב בין האוקראינים להתנגדות הצ’צ’נית.

בתמונה — מתנדבים יהודים ונציגי הגדוד הצ’צ’ני מחזיקים את דגל הרפובליקה הצ’צ’נית איצ’קריה — הסמל הרשמי של המדינה הצ’צ’נית הבלתי מוכרת, שבשנים 1991–2000 התקיימה בפועל בשטח צ’צ’ניה והכריזה על עצמאותה מרוסיה. כיום הוא משמש בעיקר בקרב הפזורה ותומכי עצמאות צ’צ’ניה, כולל מתנדבים צ’צ’נים באוקראינה.

דיכוי ההתנגדות הצ’צ’נית בידי רוסיה בשנות ה-1990–2000 לווה באבידות כבדות בקרב האוכלוסייה האזרחית ובהרס נרחב.

במלחמת צ’צ’ניה הראשונה (1994–1996) השתמשו הכוחות הרוסיים בהפצצות שטיח, במיוחד בגרוזני, שנמחקה כמעט מעל פני האדמה; אלפי אזרחים נהרגו, ועשרות אלפים נפצעו.

במלחמת צ’צ’ניה השנייה (משנת 1999) היקף האלימות אף גדל: הוצאות להורג ללא משפט, “מבצעי טיהור” שבהם אנשים נעלמו, עינויים וגירושים. לפי הערכות ארגוני זכויות אדם, מספר ההרוגים בשתי המלחמות נע בין 80 ל-150 אלף איש, כולל נשים וילדים, ומאות אלפים הפכו לפליטים.

אירועים אלו הפכו את דגל איצ’קריה לא רק לסמל של עצמאות, אלא גם לתזכורת לטרגדיה של עם שחווה השמדה אתנית.

כיצד קשורים הגדודים המתנדבים הצ’צ’נים של צבא אוקראינה לקהילות היהודיות באוקראינה?

הקהילה היהודית של שוסטקה העבירה סיוע הומניטרי לגדוד הצ’צ’ני של צבא אוקראינה

בשוסטקה העבירה הקהילה היהודית משלוח נוסף של סיוע הומניטרי לחיילי אוקראינה, ובכלל זה הגדוד הצ’צ’ני, היוצא לאחד מקווי החזית המסוכנים ביותר.

כך דווחה הקהילה היהודית של שוסטקה בחשבונה ב-12 באוגוסט 2025.

“הקהילה היהודית של שוסטקה ממשיכה לתמוך במגינינו על ידי העברת אלונקות טקטיות שיוצרו בטכנולוגיה ישראלית. אלונקות אלו מבוקשות מאוד בקרב החיילים, שכן הן אמינות, נוחות ותורמות להצלת חיים.

הפעם קיבל את הסיוע גדוד הצ’צ’ני ע”ש שייח’ מנסור, שייסע לכיוון החם ביותר כדי להגן על אוקראינה הבלתי ניתנת לשבירה שלנו. יחד עם האלונקות נמסרו צמידי פארקורד, כפפות מגן, כריות לצוואר, חומרי הצתה וכמובן קמיעות שישמרו על לוחמינו בנקודות החמות ביותר.

אנו מאמינים שכל תרומה מקרבת אותנו לניצחון. הניצחון כבר בפתח – אוקראינה תנצח בוודאות!”

העבודה ההתנדבותית של הקהילה היהודית בשוסטקה

הקהילה היהודית של שוסטקה ידועה בכך שהיא מייצרת אלונקות טקטיות בטכנולוגיה ישראלית.

הייצור מאורגן על ידי מתנדבים בבסיס הקהילה. נעשה שימוש בחומרים מודרניים המבטיחים אמינות ונוחות בשימוש. אלונקות אלו יכולות לשאת משקל כבד ומאפשרות פינוי פצועים גם בתנאים קשים. ניתן להשתמש בהן לא רק לפינוי חיילים משדה הקרב אלא גם בעבודת כוחות ההצלה – הן מחזיקות עד 200 ק”ג.

מלבד אלונקות, הקהילה רוכשת ושולחת לחזית כפפות מגן, בגדים חמים, כריות לצוואר, חומרי הצתה וקמיעות קטנים.

סרגיי קאצמן, ראש הקהילה היהודית, סיפר כי הקהילה היהודית של שוסטקה היא היחידה באוקראינה שמייצרת אלונקות כאלה, אך היא מוכנה לחלוק את טכנולוגיית התפירה עם ערים אחרות, שכן כיום לכל אזרחי אוקראינה מטרה משותפת אחת – ניצחון.

מאז 24 בפברואר 2022, שוסטקה, עיר באזור סומי במרחק 25 ק”מ מגבול רוסיה, סופגת הפגזות באופן קבוע. כבר בימים הראשונים של הפלישה העיר הייתה באזור איום ישיר. במרץ 2022, כתוצאה מהפגזות ארטילריות, ניזוקו מבני מגורים ותשתיות.

הקהילה היהודית של שוסטקה, המונה כמה עשרות חברים פעילים, ארגנה מתחילת המלחמה סיוע התנדבותי יחד עם תושבים נוספים. הם מתאמים איסוף מזון, בגדים, תרופות ומוצרי היגיינה לנפגעים.

בקיץ 2025, שוסטקה, אזור סומי, הייתה במוקד מתקפות מאסיביות מצד רוסיה. נעשה שימוש בחיל האוויר, פצצות מונחות וכטב”מים מסוג “שהאד”, והמכות כוונו לשכונות מגורים ולתשתיות.
כרונולוגיית ההפגזות:

על רקע האיום המתמיד, הקהילה היהודית של שוסטקה ממשיכה לפעול: מארגנת איסוף מזון, תרופות ומוצרים חיוניים לנפגעים, ומעניקה סיוע לפצועים ולמשפחות שאיבדו את בתיהן.

ב-28 ביולי 2025 פנתה הקהילה היהודית של שוסטקה (אזור סומי) לתושבי העיר בקריאה לתמוך בחברי הקהילה — סרгій ואירינה סטארוסְטֵנקו, שביתם נהרס כליל בעקבות ההפגזה, וכל רכושם הושמד.

הגדודים הצ’צ’ניים המתנדבים בצבא אוקראינה

במשך יותר מעשור נלחמים במסגרת הכוחות המזוינים של אוקראינה גדודים מתנדבים צ’צ’ניים, שהוקמו מיוצאי צ’צ’ניה שהיגרו לאחר מלחמות צ’צ’ניה הראשונה והשנייה. מטרתם העיקרית — להמשיך במאבק נגד רוסיה, אותה הם רואים כאויב היסטורי. עבורם, המלחמה באוקראינה היא לא רק תמיכה בעם האוקראיני, אלא גם חלק ממאבק השחרור הלאומי שלהם לעצמאות רפובליקת איצ’קריה הצ’צ’נית.

גדוד שייח’ מנסור

לגדוד זה העבירה הקהילה היהודית של שוסטקה את הסיוע כעת.

הוקם בשנת 2014, בעיקר מצ’צ’נים שעזבו את צ’צ’ניה לאחר מלחמת צ’צ’ניה השנייה. בתחילה היה חלק מחיל המתנדבים האוקראיני “המגזר הימני”, ובהמשך — מהצבא המתנדב האוקראיני. נקרא על שמו של מנהיג קווקזי מסוף המאה ה-18, שייח’ מנסור, שהנהיג מרד של אנשי ההרים נגד האימפריה הרוסית. זהו אחד הגדודים המתנדבים הגדולים באוקראינה, שלחם בקרבות במחוזות דונצק ולוהנסק, ולאחר 2022 — גם בכיוונים הדרומיים.

גדוד ג’וחר דודאייב

הוקם גם הוא בשנת 2014. מורכב בעיקר מצ’צ’נים מהגרים, שעזבו את מולדתם לאחר מלחמת צ’צ’ניה השנייה. נקרא על שם נשיאה הראשון של רפובליקת איצ’קריה הצ’צ’נית, ג’וחר דודאייב, שנהרג בידי הצבא הרוסי בשנת 1996. סיסמת הגדוד — “חירות או מוות!”. היחידה נלחמת באופן פעיל בחזיתות, ורואה בניצחון אוקראינה צעד חשוב לקראת שחרור אפשרי של צ’צ’ניה.

גדוד חמזאת גלאייב

יחידה שהוקמה בשנת 2022, נקראת על שם המפקד הצבאי הצ’צ’ני רוסלאן (חמזאת) גלאייב, אחד מסמלי ההתנגדות לרוסיה. הגדוד הצטרף במהירות לפעילות הקרבית של צבא אוקראינה, והשתתף בפעולות סער ובמודיעין.

יחידות צ’צ’ניות נוספות

בנוסף לשלושת הגדודים המרכזיים הללו, נלחמים בצד אוקראינה:

• הגדוד המיוחד של צבא צ’צ’ניה איצ’קריה;
• יחידת המבצעים המיוחדים “SOG”;
• גדוד הסער “הלהקה המטורפת”;
• הגדוד המתנדב “קרים”;
• החיל המוסלמי “קווקז”.

מדוע הגדודים הצ’צ’ניים נלחמים למען אוקראינה

עבור לוחמי יחידות אלה, המלחמה באוקראינה היא הזדמנות להמשיך את המאבק שהחלו במולדתם נגד הכיבוש הרוסי. הם מאמינים שהתבוסה של רוסיה באוקראינה תקרב גם את שחרור צ’צ’ניה. ללוחמים רבים ניסיון קרבי שנרכש בהרי הקווקז, והם מיישמים אותו בסיוע לצבא אוקראינה במודיעין, פעולות חבלה ולחימה בשטחים עירוניים.

נכון לסוף 2022, מספר המתנדבים הצ’צ’נים בשורות צבא אוקראינה הוערך בכ-2,000 איש, אך אין נתונים מדויקים ועדכניים לשנת 2025 — רבות מהיחידות אינן חושפות את מספריהן מטעמי ביטחון.

הקשר ההיסטורי בין היהודים ההרריים לצ’צ’נים

אבותיהם של היהודים ההרריים (ג’והורי) הגיעו לקווקז ככל הנראה במאה ה-5 לספירה מפרס, לשם היגרו במאה ה-8 לפני הספירה מארץ ישראל הקדומה. שפתם — יהודית-הררית (ג’והורי) — שייכת לקבוצת השפות היהודיות-איראניות הדרום-מערביות. היהודים ההרריים נהגו ביהדות לפי נוסח הספרדים, והייתה להם כתיבה, ספרות וספרי קודש משלהם, כולל סידור תפילה “רבי יחיאל סבי”.

מהמאה ה-19, בתקופת מלחמת הקווקז וסיפוח האזור בידי האימפריה הרוסית, חיו יהודים הרריים בצ’צ’ניה, דאגסטן ובאזורים סמוכים, בהם גרוזני, ודנו, איתום-קאלי וכפרים הרריים. שכניהם היו צ’צ’נים — מוסלמים סונים — עימם נוצרו יחסי כבוד ואמון הדדיים. דרכי מסחר, מלאכות ואויבים משותפים (תחילה השלטון הצארי ולאחר מכן השלטון הסובייטי הרודני) קירבו בין שני העמים.

הצ’צ’נים העריכו נפחים, יצרני נשק, צורפים וייננים יהודים, והיהודים ההרריים השתמשו בשירותי בעלי המלאכה והחקלאים הצ’צ’נים. בשווקים, הדוכנים עמדו זה לצד זה, ולעיתים קרובות העסקאות נסגרו במילה בעל פה. במקרה של איום חיצוני, הצ’צ’נים הגנו על משפחות יהודיות, והיהודים סייעו לשכניהם במזון ובמוצרי מלאכה.

במהלך מלחמת העולם השנייה, היהודים ההרריים בצ’צ’ניה ובדאגסטן ניצלו מהשמדה המונית, כפי שקרה לקהילותיהם בחצי האי קרים ובקובאן, בעיקר הודות להתנגדות האוכלוסייה המקומית, כולל הצ’צ’נים. בשנת 1944, כאשר השלטון הסובייטי הגלה את הצ’צ’נים לאסיה המרכזית, חלק מהיהודים ההרריים בגרוזני ובסביבותיה שמרו על בתיהם. לאחר שובם, הצ’צ’נים סייעו לשכניהם היהודים בתנאי ההרס שלאחר המלחמה.

החיים התרבותיים של היהודים ההרריים נפגעו קשות ממדיניות השלטון הסובייטי: בשנים 1948–1953 נסגרו בתי הספר שלימדו בשפת היהודית-טאטית, הופסקה הספרות בשפת הג’והורי, והקהילות עמדו תחת לחץ. עם זאת, עד סוף המאה ה-20 המשיכו לחיות בצ’צ’ניה כמה אלפי יהודים הרריים.

התחייה התרבותית החלה רק לאחר 1991, אך בעיות חדשות צצו עקב חוסר היציבות והלחץ הדתי מצד הסביבה המוסלמית. תקופת מלחמות צ’צ’ניה בשנות ה-1990–2000 הייתה קשה במיוחד, אז כמעט כל היהודים ההרריים עזבו את גרוזני ואת נאלצ’יק.

כיום מוערך מספרם של היהודים ההרריים בכ-110 אלף איש. הקהילות הגדולות ביותר חיות בישראל (50–70 אלף), אזרבייג’ן (12–37 אלף), וכן בארה”ב, גרמניה ואוסטריה. ברוסיה נותרו בעיקר בדאגסטן (3–18 אלף) וחלקית באזורים נוספים. מרכזי המגורים המסורתיים כוללים את דרבנט, מחצ’קלה, בויאנאקסק (דאגסטן), באקו וקובה (אזרבייג’ן). בצ’צ’ניה נותרו כיום רק בודדים מבוגרים מקהילה זו, ורוב צאצאי היהודים ההרריים מצ’צ’ניה חיים בישראל, בארה”ב ובאירופה.

למרות אובדן השכנות לשעבר, הזיכרון של דו-קיום שלו נשמר. צ’צ’נים ויהודים הרריים שנפגשו בישראל או בתפוצות נזכרים לעיתים קרובות בתקופות שבהן חיברו ביניהם חצרות משותפות, שווקים, עזרה הדדית וכבוד — מה שאפשר לשני עמים שונים לחיות זה לצד זה במשך יותר ממאה שנה.

היחסים בין יהודים לצ’צ’נים באוקראינה מאז 2014 ועד היום

מאז תחילת התוקפנות הרוסית בשנת 2014, שיתוף הפעולה בין הקהילה היהודית באוקראינה למתנדבים הצ’צ’נים קיבל משמעות מעשית וסמלית.

בסוף 2014 הוקם באודסה גדוד מתנדבים על שם בֶּני קריק — מסגרת הומניטרית יהודית-צ’צ’נית. המפקד, דמיטרו נודל, הצהיר כי יהודי אודסה יאספו סיוע עבור לוחמים באזור ה-ATO והפצועים, וכי את הכשרת המתנדבים יסייעו לבצע לוחמי הגדוד הצ’צ’ני על שם ג’וחר דודאייב. הגדוד היה בעל אופי סמלי ולא השתתף בקרבות, אך המחיש את הברית בין שתי הקהילות: הצ’צ’נים חלקו ניסיון צבאי, והיהודים — משאבים ורשת התנדבותית. היחידה זכתה לתמיכתה של אמינה אוקוייבה, אשתו של מפקד גדוד דודאייב.

בשנים 2014–2015 חלק ניכר מהסיוע למתנדבים הצ’צ’נים תואם דרך מחוז דניפרופטרובסק, שם, בהשתתפות המושל איגור קולומויסקי והקהילה היהודית, הוקם מרכז התנדבות חזק. תורמים פרטיים סיפקו ללוחמים מדים, כלי רכב וציוד.

בפברואר 2016 ביקרו המפקד אדם אוסמאייב ואמינה אוקוייבה, בהזמנת חבר מועצת העיר אשר צ’רקסקי, בבית הכנסת המרכזי “הוורד הזהוב” ובמרכז “מנורה” בדניפרו. האורחים סיירו במוזיאון “זיכרון העם היהודי והשואה באוקראינה”, שם הוקדשה תשומת לב מיוחדת לנושא גירוש הצ’צ’נים בשנת 1944. צ’רקסקי הדגיש את הקרבה הרוחנית של העמים, המאוחדים במאבק משותף נגד תוקפנות אימפריאלית.

ברמה הממלכתית, התמיכה היהודית הייתה ניכרת גם היא. בווֶרְחוֹבְנָה רָאדָה של הכהונה השמינית (2014–2019) חבר הפרלמנט הֵיוֹרְגִ’י לוֹגוִינסקי, סגן יו”ר ועדת זכויות האדם, העלה פעמים רבות את סוגיית גירוש הצ’צ’נים על ידי משטר סטלין, תוך שהוא מצביע על הקבלות לשואה. הוא בירך על ההכרה ברפובליקת איצ’קריה הצ’צ’נית ותמך במסגרות צ’צ’ניות פרו-אוקראיניות. צעדים אלה חיזקו את הלגיטימיות המוסרית והפוליטית של נוכחות צ’צ’נית באוקראינה.

בספטמבר 2022 דבריו של נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, שפנה לעמי הקווקז בקריאה שלא להילחם למען רוסיה, זכו להדים רחבים בתפוצה היהודית והגבירו את התמיכה המידעית בבעלי הברית הצ’צ’נים.

המתנדבים הצ’צ’נים עצמם מציינים את הכבוד והסיוע מצד הקהילה היהודית. אוסמאייב ואוקוייבה הדגישו כי אוקראינה הפכה לבית לאנשים בני לאומים שונים, המאוחדים בשאיפה לחירות. לאחר 2022 החלה סמליות איצ’קריה להופיע באירועים ציבוריים יהודיים, וחלק מהלוחמים הצ’צ’נים עונדים על מדיהם מגן דוד לצד דגל הרפובליקה שלהם.

מאת NAnews

הסיפור על הסיוע של הקהילה היהודית בשוסטקה לגדוד הצ’צ’ני ע”ש שייח’ מנסור הוא לא מחווה חד-פעמית, אלא חלק מקו ארוך של תמיכה הדדית המשתרעת מימי השכנות השלווה בין יהודים הרריים וצ’צ’נים בקווקז ועד למאבק המשותף כיום באוקראינה.

מאז 2014, קהילות יהודיות ברחבי המדינה — מאדסה ועד דניפרו — לא רק חולקות משאבים עם מתנדבים צ’צ’נים, אלא גם מכירות בהם בפומבי כבני ברית בהתנגדות לתוקפנות הרוסית. הצ’צ’נים משיבים באותה מטבע, ורואים ביהודי אוקראינה שותפים לנשק ולגורל.

היום, כאשר דגל הרפובליקה הצ’צ’נית איצ’קריה מונף לצד דגלי אוקראינה וישראל, הוא מסמל לא רק התנגדות לתוקפן אחד, אלא גם סולידריות היסטורית של עמים ששרדו רצח עם ולא ויתרו על זכותם לחירות. עבורנו, בNAnews — חדשות ישראל, זהו תזכורת לכך שאחווה, שנבנתה בדם ובעזרה הדדית, יכולה לשרוד מאות שנים וגבולות.