פוטין סבור שארה”ב מפגינה חולשה בנושאים הקשורים לאוקראינה, מדווח בלומברג.

נשיא פוטין יכול לראות במצב הישג משמעותי. פעולותיו ערערו את כוח הרצון וההתנגדות המתמשכת של העם האוקראיני. רבים היום מכירים במה שלא עשו לפני שנה: ויתורים על חלקה המזרחי של המדינה עשויים להיות הסיכוי היחיד לשלום. מקס הייסטינגס, בעל טור ב-Bloomberg Opinion, מציין שזה מאוד לא הוגן, שכן לפוטין אין שום זכות חוקית על אדמת אוקראינה.

בהקשר זה, השאלה המרכזית נותרת האם ניתן יהיה להשיג מנופים חשובים מספיק כדי לשכנע את רוסיה לקבל תנאים שהנהגתה תצטרך לעמוד בהם זמן רב יותר מהנדרש לביטול הסנקציות הכלכליות המערביות. משימה זו נראית במיוחד קשה.

לאחר הפסגה באלסקה באוגוסט, הנציג המיוחד של דונלד טראמפ, סטיב ויטקוף, כינה את הפגישה עם פוטין פריצת דרך. הוא הודיע שרוסיה הסכימה לקבל חוק האוסר עליה לכבוש שטחים חדשים באוקראינה או לתקוף מדינות אירופיות אחרות. עבור רבים אחרים, הערכתו של ויטקוף נראתה לא מתאימה ואפילו העידה על חוסר יכולתו למלא את תפקידו.

רבים מהאוקראינים מפקפקים בהבטחות המערב על “אזורים בטוחים” ובערבויות האמריקאיות. הביטחון נובע מהדעה שטראמפ דואג יותר לאפשרות לקבל את פרס נובל לשלום מאשר להפסקת הסכסוך בפועל ושלא ניתן לסמוך על הבטחותיו. הייסטינגס מציין שבטרגדיה של אוקראינה נותרת בלתי משתנה רצונו של פוטין, המוכן לנקוט צעדים קיצוניים למען רעיון “רוסיה הגדולה” שלו.

מאז הפגישה בוושינגטון, שבה ניהל נשיא ארה”ב משא ומתן עם מנהיגים אירופיים, עברו שבועיים. למרות ההצהרות האופטימיות, השלום עדיין רחוק. בעלי הברית רואים כהישג את העובדה שטראמפ, בניגוד לחששות, לא יצר שערורייה ולא “נכנע” לפוטין.

מנהיגי אירופה תומכים במראית עין של אחדות פעולה, אך למעשה חלוקים עם ארה”ב. טראמפ ממשיך לתת אמון בדבריו של פוטין, שרק מעטים שותפים לכך. הם יוצאים מהצורך לגרום נזק משמעותי יותר לרוסיה כדי להכריח אותה לקבל תנאים מקובלים.

הייסטינגס טוען שנשיא ארה”ב וצוותו לא תמיד מבינים את עקרונות הדיפלומטיה, לפעמים פועלים כאנשי עסקים שאינם מאפשרים לפקידים מנוסים לנהל עניינים עם מדינות אחרות. משא ומתן בינלאומי על הפסקת המלחמה דורש זמן, דיונים רציניים נמשכים חודשים ואף שנים לפני שמגיעים להסכמים ברמה הגבוהה ביותר.

פוטין, כמו מנהיגים אחרים, כגון שי ג’ינפינג ועלי חמינאי, לעיתים רחוקות חותם על הסכמים. מנהיגים כאלה קובעים את עמדותיהם, והמשימה היא להכריח אותם לסגת מהן. טראמפ, פועל כמו במלחמת מכסים, מאיים על בעלי הברית, אך מראה שהעמדה העיקרית של היריב נותרת ללא שינוי.

הנשיא הרוסי יכול היה להבטיח לשמור על השלום בתמורה להסרת הסנקציות, אך מתעקש על תנאים שאף אחד לא יכול היה לקבל. עבור פוטין חשובים לא רק נאט”ו והאינטגרציה של אוקראינה לאיחוד האירופי, אלא גם כל צורה של נוכחות צבאית מערבית באזור.

ההיבט המדאיג ביותר לאחר הפסגה הוא שטראמפ, ככל הנראה, מוכן להמשיך ללחוץ על נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, מבלי ליצור לחץ ממשי על פוטין. סביבתו של טראמפ דוחה האשמות כאלה, מציינת על הטלת מכסים של 50% על הודו לרכישת נפט רוסי, אך אספקת הנשק האמריקאי לאוקראינה ירדה משמעותית, והנטל הכספי מועבר לשותפים האירופיים.

לכן פוטין מסיק שהרצון של אמריקה חלש, והיכולות הצבאיות של אירופה מוגבלות. טראמפ שואף להפסקה זמנית, שתאפשר לו לעבוד על פרס נובל לשלום שלו. הצהרה זו הפכה לנושא שיחותיו עם מנהיגים זרים, במקביל לגישה הקשוחה של ישראל לשאלת הפלסטינים.

לאחר עשורים שבהם האתגר העיקרי לנאט”ו היה ריסון ברית המועצות, הבעיה הנוכחית היא חוסר היציבות של הפוליטיקה הפנימית של ארה”ב. מנהיגי אירופה מנסים למנוע מטראמפ להתנדנד ולתת לאוקראינה אפשרות להתנגד.

הקושי העיקרי טמון בקרבתה של רוסיה לאוקראינה, בעוד שהמדינות המערביות נמצאות במרחק משמעותי. גם תחת לחץ – פוטין נותר שכן עוין עם כוונה לגרום נזק, כולל נזק לארה”ב, מסכם הייסטינגס.

בפסגת ארגון שיתוף הפעולה של שנחאי (SCO) בסין, ולדימיר פוטין הדגיש שההסכמים שהושגו עם טראמפ באלסקה “פותחים את הדרך לשלום באוקראינה” ושוב הטיל את האחריות על הסכסוך על המערב והשינויים הפוליטיים באוקראינה.

קראו ב – חדשות ישראל