מדינת הטרוריסט התוקפנית קיבלה פרסים בפסטיבל ונציה

רוסים במאים זכו בפרסים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-82 בוונציה, המתקיים בתנאי קונפליקט בין רוסיה לאוקראינה.

האתר הרשמי של הפסטיבל פרסם את רשימת הזוכים. בו הסרט הראשון של נאסטיה קורקיה “קיץ קצר” קיבל את הפרס “אריה העתיד” עבור הבכורה הטובה ביותר, והסרט של ולדלנה סנדו “זיכרון” זכה ב”אריה הזהב” בקטגוריית “פרס חביב הקהל”. ברשימה הם מצוינים כנציגים של מדינות אחרות.

דיון בזכיות

הקהילה של משתמשים אוקראינים מביעה באופן פעיל חוסר שביעות רצון מכך שגוסקינו אוקראינה לא הזכירה את שני הבמאים הרוסיים בסיכומיה. עם זאת, התגובה של המבנים הרשמיים להצלחות הקולנוע הרוסי נדחקה לשוליים. הנושא של זכיות הרוסים בוונציה נותר כמעט ללא תגובות, כאילו הצלחתם הפכה לחלק מתהליך פסטיבלי רגיל.

העיתונאית לודמילה סמניוק ציינה שבסרט “זיכרון” מסופר על ילדות של ילדה רוסית על רקע מלחמה, בעוד “קיץ קצר” מתאר את חיי ילד רוסי ב”כפר רוסי”. קווי הצפייה הללו מוצגים עם דגש לא על סבלם של ילדים אוקראינים, אלא על הנצחת רגשותיהם. בהקשר זה עולות שאלות רבות לגבי בחירת הסרטים.

השתתפות קיריל זמליאני

התגובה המשמעותית היחידה מצד אוקראינה הובעה על ידי הבמאי קיריל זמליאני, שהציג את סרטו הקצר “בלתי נגישים”, שנוצר בשיתוף פעולה בינלאומי. עבודה זו על מתנדב המנסה להתקשר לאמו הנמצאת בזפוריז’יה הכבושה, הוצאה מזרם החדשות הכללי, מה שמעורר גם כן תמיהה. בהיותו בוגר האוניברסיטה הלאומית של קייב לתיאטרון וקולנוע, זמליאני הפנה תשומת לב לאתגר שהושלך.

דגל הפדרציה הרוסית

בפתיחת פסטיבל ונציה לראשונה מאז 2022 הונף הדגל הרוסי, מה שזכה לתגובה ממשרד החוץ וממשרד התרבות של אוקראינה. בהצהרה המתאימה גינו משרדים אלו בחריפות את המחווה הזו, שאותה הם כינו כתמיכה במדינה תוקפנית. נציגי אוקראינה ציינו כי מתן במה לרוסיה בזירה התרבותית הבינלאומית בתנאי מדיניותה התוקפנית סותר את רוח האמנות.

באותה תקופה בפסטיבל הוענק אריה הכסף עבור סרט על ילדה פלסטינית שנמצאה בודדה בין קורבנות הקונפליקט בעזה. הסרט התקבל בהתלהבות, מעורר קריאות באולם ובדיחות על אי-האפשרות להשוות בין קונפליקטים שונים. על כך מציינת עבודה אנליטית עסוקה, המדגישה את האתגרים המתמשכים לתפיסה בהקשר של מלחמות מודרניות.

השוואת קונפליקטים

סמניוק מציינת כי התגובה הציבורית לקונפליקטים שונים לא תמיד מוגדרת באופן הולם. הצלחות רוסיה בקולנוע מושכות תשומת לב רק מבחינת המועמדויות, ולא הסבל, שהוא מהות כל מלחמה. השאלה למוסדות התרבות נותרת פתוחה: האם ניתן להפריד בין האמנות למציאות, שבה העולם עובר שינויים אכזריים?