“אוקראינה צריכה לתמוך בקטאר ולהתאבל על צ’רלי קירק בשל סולידריות וערכים משותפים” – דעה

בימים האחרונים התרחשו אירועים רבים הדורשים בחירות מוסריות והחלטות שלא ניתן לשנות. זה כמו מבחן העגלה הקלאסי, שבו צריך להחליט האם להתערב, להציל חלק אך להרוג אחרים, או לעמוד בצד ולתת לגורל להכריע.

לשתי הגישות יש זכות קיום, אך רק אם יש לך מידע מלא. זוהי המטרה: לספק את כל המידע הדרוש.

כדאי לשקול את המקרים האחרונים עם בחירות מוסריות.

• רצח אירינה זארוצקי בארה”ב, המשמש להחרפת סכסוכים גזעיים. המצב מנסים לנצל הן המפלגה הדמוקרטית והן המפלגה הרפובליקנית. דונלד טראמפ דורש עונש מוות. ברשתות החברתיות התלקח קרב בין Black Lives Matter ל-All Lives Matter.
• רצח צ’ארלי קירק, שותף של טראמפ, תועמלן ומבקר הסיוע לאוקראינה.
• התקפה של ישראל על בירת קטאר — דוחה, שנגינתה על ידי משרד החוץ של אוקראינה.
• החרפת התגובה להתקפת הרחפנים של רוסיה נגד פולין.
• איסור על אשרות תיירות לאזרחים רוסים במדינות האיחוד האירופי.

מהי תגובת האוקראינים לאירועים אלה?

– תמיכה בעונש מרבי לרוצח זארוצקי;

– הנאה ממות המבקר של תמיכת אוקראינה;

– גינוי פעולות משרד החוץ, שכן חשוב לתמוך בישראל על רקע התוקפנות נגד מוסקבה;

– האשמות כלפי פולין;

– תמיכה באיסורים על הכל עבור הרוסים.

רטוריקה כזו יוצרת אשליה שהבחירה מבוססת על תפיסת הצדק. עם זאת, פרגמטיזם והקשרים רחבים יותר של אירועים, כמו גם הקשר שלהם לאינטרסים לאומיים, מתעלמים מהם.

הרוצח של זרוצקיה נתפס על ידי החלק הפוליטי של החברה האמריקאית בהקשר של גזע, שאדיש לרוב האוקראינים. בארה”ב, תופעת הגזענות ברורה, בעוד שבאוקראינה היא אינה כזו.

ראוי לשים לב לפרסומים העיקריים של הניו יורק טיימס, שם המונח “שחור” נכתב באות גדולה, ו”לבן” – באות קטנה. סדר היום התקשורתי של הדמוקרטים בארה”ב במקרה של רצח נוצר באותו אופן שבו נאט”ו הגיב לאירועים אחרים.

עם זאת, המגה-קהילה מתמקדת במרכיב הפוליטי של הסכסוך בין אמריקאים מסורתיים לאליטות אולטרה-ליברליות. עדות לכך היא צ’רלי קירק, שכבר הפך למושא תככים.

השאלה המרכזית היא הגדרת האינטרסים: הרצוי כולל:

– כפייה לעונש הפושע;

– תמיכה דו-שורתית באוקראינה מצד ארה”ב;

– תאורה של עובדות השימוש במניפולציות מידע נגד אוקראינה במרחב הדיגיטלי של ארה”ב.

יש צורך למצוא מכנה משותף עם קהילת MAGA ולהביע תנחומים עבור צ’רלי קירק, גם אם הוא מתנגד לאינטרסים האוקראיניים. יש להימנע מגישה מקסימליסטית.

מתגובת משרד החוץ לעיתונות לקטאר, ראוי לציין שנתניהו תמיד ניסה לשמור על הבנה הדדית עם פוטין, וקיבל תמיכה בפעולות אוויריות בסוריה.

נתניהו לעולם לא ינקוט בפעולות שעלולות להרגיז את פוטין. בשנת 2021 הוא אף הזניח את יום הזיכרון לשואה כדי להציל אישה ישראלית שנלכדה על ידי רוסיה.

קטאר, לעומת זאת, סייעה באופן לא רשמי לאוקראינה. תמיכה בישראל נגד קטאר עלולה להשפיע לרעה על המעמד הבינלאומי.

האיסור על ויזות תייר לרוסים יכול להיתפס כצעד לקראת החמרת התנאים לאויבים. אך עולה השאלה: איזו בעיה בדיוק פותר צעד כזה?

כן, רוסים לא יוכלו לנסוע לאירופה. האם זה ישנה את גישתם כלפי אוקראינה או פוטין? אם כן, כיצד? אם לא, האם יש טעם בפעולות כאלה?

קיימת אי ודאות לגבי שיתוף הפעולה של כלי התקשורת עם סוכנים רוסים במהלך הפעולות. כיצד תיבנה רשת הסוכנים העתידית?

עד כה, ההחלטה לאסור נראית כחיפוש אחר דעה חיובית, אך עולה השאלה לגבי חילופי נוחות הוגנים עבור חלק מהרוסים.

יש חוסר הבנה ברורה של המטרה, מה שמוביל לקבלת החלטות אך ורק כדי לקבל אישור בחברה. הצעד הראשון הוא להגדיר בבירור מה בדיוק צריך להשיג.