נאט”ו “נלחם עם רוסיה”? לא. וזה חשוב להבין – במיוחד מישראל

Вסביב המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה בפורומים הרוסיים שוב התעורר הטיעון הישן: “נאט”ו כבר נלחם עם מוסקבה“.

על כך כתב ב-20 בספטמבר 2025 האנליסט הצבאי הישראלי יגאל לוין, ואנחנו פרסנו את הנושא הזה על כל פרטיו — מהנורמות של המשפט הבינלאומי ועד מקבילות היסטוריות עם מלחמות ישראל בשנות ה-60–70, שבהן ברית המועצות הציפה את המזרח התיכון בטנקים ומטוסים, אך המלחמה לא הפכה ל”סובייטית-ישראלית”.

היום הרבה דומה: נאט”ו מאמן ומחמש את קייב, אך מבחינה משפטית אינו צד לסכסוך — והמזכיר הכללי של הברית מדגיש זאת באופן קבוע. במקביל, אוקראינה תוקפת את בתי הזיקוק והלוגיסטיקה ברוסיה — וזה, ולא “המערב הקולקטיבי”, גורם למחסור בדלק ותגובות עצבניות במוסקבה.

עובדות מפתח ומסגרת הדיון

• עמדת נאט”ו ברורה: לעזור לאוקראינה — חוקי ולגיטימי, אך הברית אינה צד למלחמה. “אנחנו תומכים בזכותה של אוקראינה להגנה עצמית… וזה לא הופך אותנו לצד בסכסוך”, אמר המזכיר הכללי של נאט”ו פעמים רבות.
• זכות לעזרה חמושה: לפי המשפט ההומניטרי הבינלאומי/הצלב האדום הבינלאומי, העברת נשק והכשרה כשלעצמן אינן הופכות את המדינה התורמת ל”משתתפת במלחמה”. הסף הוא כבר מכות עצמאיות, הכנסת כוחות, פיקוד על פעולות לחימה וכדומה.
• פרקטיקה בשטח: בעלי ברית של אוקראינה הכשירו עשרות אלפי חיילים (Operation Interflex), יצרו פיקוד NSATU לתיאום עזרה והכשרה, פרסו קואליציית F-16 — ללא הכנסת כוחות נאט”ו לקרב.
• סימטריה בעזרה: לרוסיה עוזרים איראן (מל”טים Shahed והלוקליזציה שלהם) וצפון קוריאה (תחמושת וטילים בליסטיים). זה גם עזרה, ולא “כניסה למלחמה”.
• מכות על האנרגיה הרוסית — עבודה של אוקראינה. סדרת התקפות מל”טים על בתי זיקוק/נמלים (קירישי, פרימורסק ואחרים) חותכת את העיבוד והייצוא וכבר מכריחה את מוסקבה לדון בהפחתת התפוקה. זו אסטרטגיה אוקראינית ללחץ על הכנסות המלחמה — ולא “מכות נאט”ו”.

מה המשמעות של “להיות צד לסכסוך” לפי המשפט הבינלאומי

המשפט ההומניטרי הבינלאומי (IHL) מבחין בין תמיכה להשתתפות. מנקודת המבט של הצלב האדום הבינלאומי, אספקת נשק/הכשרה/תמיכה מודיעינית אינן הופכות מדינה לצד בסכסוך; הגבול עובר במקום שבו המדינה התומכת מתחילה לנהל פעולות לחימה בעצמה (מבצעת מכות, מכניסה יחידות, מבצעת פיקוד אפקטיבי על פעולות של אחד הצדדים).

מכאן מסקנה חשובה: הברית יכולה להרחיב את העזרה, לתאם הכשרה, תיקון, לוגיסטיקה — ועדיין להישאר מחוץ למעמד הפורמלי של “צד לוחם”. כך בדיוק בנויה הארכיטקטורה של NSATU.

כיצד בדיוק עוזרים לאוקראינה: הכשרה, תיאום, תעופה

הכשרה וכשירות קרבית

מאז 2022 Operation Interflex בבריטניה ובשותפים הכשירה יותר מ-56,000 חיילים אוקראינים — זו התוכנית הגדולה ביותר מסוג זה מאז מלחמת העולם השנייה עבור לונדון. המנדט המעודכן הוארך לפחות עד סוף 2026.

תיאום דרך NSATU

בפסגת וושינגטון הוקם NATO Security Assistance and Training for Ukraine (NSATU) — פיקוד שמתאם הכשרה, אספקה ותיקון ציוד. ושוב: “מאמצים אלה אינם הופכים את נאט”ו לצד בסכסוך“.

קואליציית התעופה F-16

מאז 2023 פועלת קואליציה בינלאומית של F-16 (דנמרק, הולנד ואחרים), מרכז הכשרה אירופי נפרס ברומניה, אספקת המטוסים מוגברת. זה משפר את הישרדות השמיים האוקראיניים, אך לא משנה את המעמד המשפטי של נאט”ו.

מה עושים בעלי ברית של רוסיה: מל”טים וטילים

Shahed האיראניים

מאז 2022 איראן מספקת מל”טים תקיפה Shahed-131/136 (והנגזרות שלהם), וכן עוזרת בלוקליזציה של הייצור ברוסיה; בין הצדדים נחתמו חוזים במיליארדים.

תחמושת וטילים בליסטיים מצפון קוריאה

צפון קוריאה העבירה לרוסיה תחמושת ארטילרית, רקטות וטילים בליסטיים, מה שתועד ברמת מועצת הביטחון של האו”ם ומרכזי מחקר עצמאיים.

מבחינה לוגית זהו אותו סוג של סיוע כמו העזרה לאוקראינה על ידי מדינות נאט”ו — אך אף אחד לא מדבר ברצינות על כך ש”איראן וצפון קוריאה נלחמות נגד אוקראינה” כצד לסכסוך.

מקבילה היסטורית, מובנת לכל ישראלי

בשנות ה-60–70 ברית המועצות סיפקה לצבאות ערב מאות T-62 ומטוסי מיג-21. מצרים קיבלה מיג-21 כבר בתחילת שנות ה-60; T-62 הגיעו בהמוניהם למצרים ולסוריה בתחילת שנות ה-70. היו אפילו קרבות ישירים של טייסים סובייטים עם חיל האוויר הישראלי — הקרב המפורסם “רימון-20” ב-30 ביולי 1970. עם זאת, המלחמות בספרי הלימוד נקראות ערביות-ישראליות, ולא “סובייטיות-ישראליות”.

באופן סימטרי, ארה”ב ב-1973 ביצעה גשר אווירי Nickel Grass, והעבירה לישראל עשרות אלפי טונות של נשק — ובכל זאת לא הפכה ל”צד במלחמה”.

המקבילה הזו עוזרת להעריך בצורה מפוכחת את הדיון של היום: עזרה רחבת היקף — זה עדיין לא השתתפות במלחמה.

מה קורה עכשיו: מכות, פרובוקציות בגבולות, ועדיין — לא “נאט”ו נגד רוסיה”

• מכות אוקראיניות על בתי זיקוק ונמלים מתבצעות בגלים, לפעמים בו זמנית על מספר מטרות (בית הזיקוק קירישי, פרימורסק, מתקנים בוולגה ובבשקורטוסטן). בימים האחרונים — פגיעות חדשות ושריפות; בשוק הנפט זה נראה מיד.
• רוסיה מפרובקת את נאט”ו בגבולות: מל”טים בפולין וברומניה, כניסות מיג-31 לשמי אסטוניה ובקשה לאחר מכן של טאלין לייעוץ לפי סעיף 4. זה רציני, אבל לא מלחמה של נאט”ו עם רוסיה.
• סיכום על האנרגיה: מכות קייב כבר הפחיתו את העיבוד והייצוא של מוצרי נפט ברוסיה לרמות מינימליות של מלחמה; בתעשייה דנים בהפחתות כפויות של התפוקה. זהו — תוצאה של הקמפיין האוקראיני לטווח ארוך.

ציטוטים ישירים של יגאל לוין

“הופתעתי לגלות שיש דעה בקרב הזטניקים, שאומרים, מה אתם שמחים (מדובר על מל”טים על פולין ומיגים על אסטוניה), אם נאט”ו ואירופה כבר מזמן נלחמים איתנו בכל הכוח.”

“תמיד חשבתי שהסיפור על כך שנאט”ו נלחם נגד רוסיה — זה סיפור לאנשים טיפשים, לטובת הטיפשים והעניים, אבל לא, את הטייק הזה מקדמים אפילו האנשים שם שלא הכי טיפשים.”

“זו… לוגיקה, שמביך אפילו לפרק אותה, — הרי, למשל, יוצא שישראל בשנות ה-50–70 נלחמה לא עם מצרים, סוריה, ירדן, עיראק, מרוקו וכו’, אלא עם… תוף תופים… ברית המועצות עצמה.”

“וכמו שהמלחמות הערביות-ישראליות לא נקראות סובייטיות-ישראליות, המלחמה הרוסית-אוקראינית — זו מלחמה רק של רוסיה ואוקראינה.”

“אבל סיוע ועזרה, אפילו רחבי היקף, כמו שהיה עם ברית המועצות… לא הופכים את מי שעוזר למשתתף בסכסוך.”

“המפעלים שלכם נהרסים על ידי אוקראינה, בתי הזיקוק שלכם בוערים בגלל אוקראינה, המטות שלכם מתפוצצים בגלל אוקראינה… והעובדה שעוזרים לה (כמו שגם לכם עוזרים כל מיני איראנים), לא מפחיתה את העובדה הפשוטה הזו.”

(הבאנו בכוונה את האמירות בסגנון המקורי של המחבר; הדעה היא פובליציסטית ויכולה להכיל ניסוחים חדים.)

מדוע הטיעון “נאט”ו נלחם” מופץ בעקשנות כזו

כי הוא פותר כמה בעיות של התעמולה הרוסית:

1. להסיר אחריות על כישלונות בחזית (“נלחמים לא עם אוקראינה, אלא עם כל נאט”ו”).
2. להצדיק מכות על מטרות אזרחיות כ”תשובה למערב”.
3. לערער את התמיכה באוקראינה במדינות נאט”ו עצמן — דרך פחד מ”הסלמה”.

הזיכרון ההיסטורי של הישראלים כאן — הוא נוגדן טוב. ישראל זוכרת היטב: כשעלינו הלכו צבאות טנקים, חמושים על ידי ברית המועצות, ראינו את היריבים כצבאות ומדינות ספציפיים, ולא את כל ברית המועצות כולה. וזה בדיוק האופטיקה שעוזרת היום לא ללכת לאיבוד באולם המראות של הנרטיבים.

מה זה אומר לקורא בישראל

• היגיינה מידעית. רואים כותרת “נאט”ו כבר נלחם עם רוסיה” — חפשו עובדה משפטית: היכן כוחות נאט”ו? היכן המכות שלהם? היכן הפיקוד שלהם על פעולות אוקראיניות? התשובה להיום: אין.
• הבנת הסיכונים. פרובוקציות בגבולות הברית ימשיכו — פולין, רומניה, הבלטיות כבר מרגישות זאת. אבל כרגע מדובר בבדיקת ההגנה, ולא במלחמה עם נאט”ו. עבור ישראל המקבילה ברורה: כשאויב “בודק” את ההגנה האווירית/טילים, זה לא אומר “הוכרזה מלחמה על כל הברית”.
• מציאות כלכלית. מחסור בדלק באזורים ברוסיה ותנודות במחירי הנפט — תוצאה של הקמפיין האוקראיני על בתי הזיקוק והנמלים. עבור עסקים בישראל זה אומר אפשרות לתנודתיות בלוגיסטיקה ובמחירי האנרגיה — עוקבים אחרי הדינמיקה.

עזרה יכולה להיות עצומה — וכך היה בהיסטוריה של ישראל, וכך קורה היום עם אוקראינה. אבל עזרה רחבת היקף ≠ השתתפות במלחמה.

כדי שנאט”ו “יילחם”, צריך להשתנות רמת המעורבות האיכותית — כוחות עצמיים, מכות עצמיות, פיקוד עצמי. נכון ל-20 בספטמבר 2025 זה לא; והברית עצמה מדגישה זאת.

בינתיים, אוקראינה — בידיה, במוחה, במהנדסיה — הורסת מחסנים, מטות ובתי זיקוק בעומק רוסיה, ומבטלת מיתוסים נוחים.