- September 24, 2025
- 2:33 pm
- אוקראינה
תזה מרכזית. בעימות המודרני מנצח לא מי שיש לו יותר דיוויזיות, אלא מי שממיר רעיונות לפתרונות מעשיים בשדה הקרב מהר יותר — מרחפנים ולוחמה אלקטרונית ועד פלטפורמות אוטונומיות ולוגיסטיקה ללא מטרות גדולות. זה בדיוק מה שטוען ולריי זלוז’ני במאמר החדש (אוקראינית) ב-ZN.UA מה-24 בספטמבר 2025: חדשנות — הבסיס ל”אסטרטגיית התנגדות מתמשכת”, שהופכת את המלחמה עבור רוסיה לחסרת משמעות מבצעית.
בעימות המודרני מנצח מי שממיר רעיונות לפתרונות סדרתיים מהר יותר. ולריי זלוז’ני מציע אסטרטגיה פשוטה אך קשוחה: להפוך את המלחמה עבור התוקפן לחסרת משמעות מבצעית — באמצעות יוזמה טכנולוגית, הגנה כוללת והתאמה מתמדת.
שיטות קלאסיות — ריכוז כוחות, “קיר מול קיר”, ציוד כבד בטורים — מאבדות מיעילותן. למה? כי רחפנים, לוחמה אלקטרונית, רשתיות ויד ארוכה של אמצעים ארוכי טווח שמים קץ לכל ריכוזים גדולים.
מה עומד מאחורי זה: לא “גאדג’טים”, אלא תעשיית יישומים
הנורמה החדשה — זה לא רק כטב”ם מוצלח אחד, אלא סרט נע מתודלק: רעיון → ניסוי → הפעלה צבאית → שיפור → סדרה. בלי זה “חדשנות” נשארת מצגת.
איך השתנתה המלחמה: מקו חזית ל”ענן איומים” מעל העורף
החזית הפסיקה להיות גיאומטריה טהורה. היא מטושטשת על ידי חיישנים: מצלמת FPV של רחפן, ניטור רדיו פסיבי, אופטיקה מסחרית — כל אלה שוזרים רשת שבה המטרה צוברת סיכונים כבר ברגע היציאה מהקופסה.
בקצרה על העיקר:
- מחזור “תצפית–מכה” הפך קצר יותר ממחזור תנועת הטור.
- לוחמה אלקטרונית הפכה מכלי “נישתי” למזג האוויר היומיומי של המלחמה.
- העורף כבר לא בטוח — כטב”מים ארוכי טווח ופלטפורמות רובוטיות ימיות/קרקעיות מרחיבים את הגיאוגרפיה של האיומים.
למה ריכוז כוחות הופך לעיתים קרובות להתאבדותי
קבוצה שנראית — היא קבוצה שמכים בה. וככל שה”אגרוף” כבד יותר, כך המכות המדויקות כואבות יותר. מכאן נובעת ההימור של זלוז’ני: קבוצות אוטונומיות קטנות, ניידות, חשאיות, שינוי קצב מתמיד.
שלושה צמתים טכנולוגיים שמכריעים את התוצאה בפועל
1) רחפנים: מצריכה למערכת
רחפני FPV תקיפה, “קוואדרים” לסיור, “קמיקזה” ארוכי טווח ופלטפורמות קרקעיות/ימיות יצרו כלכלה של התשה. זוג FPV זולים פועלים כבטוחה מפני פריצה; נחיל כטב”מים ארוכי טווח — כ”מס על העורף”.
מסקנה: יש להגדיל גם את כטב”מי התקיפה וגם את ההגנה נגד רחפנים — לא רק לוחמה אלקטרונית, אלא גם אמצעים קינטיים (תותחים, רשתות, יירוטים).
2) לוחמה אלקטרונית ועמידות להפרעות
ה”פיצ’ר” של אתמול — הרקע של היום. כל אמצעי תקשורת והנחיה חייב לשרוד אתר מלוכלך: רב-ערוציות, פרוטוקולים אדפטיביים, גיבוי ערוצים, עדכוני קושחה מהירים.
3) אוטונומיזציה ו”דומיננטת תוכנה”
המפתח הוא בתוכנה ואלגוריתמים: זיהוי מטרות, אנטי-ספופינג, ניווט ללא GPS, ניהול נחיל מבוזר. חומרה קשיחה ללא איטרציה מהירה של תוכנה — זה מוזיאון, לא יתרון.
למה באסטרטגיה של זלוז’ני לא מדובר בנשק פלא, אלא ב”שרשרת כוללת”
תוכנית לאומית ו”בעלי צמתים”
כדי שחדשנות לא תיתקע בבוץ, לכל צומת צריכים להיות “בעלים”: מי מספק חיישנים, מי מחבר נתונים, מי אחראי על לוחמה אלקטרונית, מי מייצר סדרה. לא “בישיבות”, אלא ב-KPI.
אנשים: מהנדסים ומפעילים
המחסור הוא לא רק בחומרה, אלא גם באנשים שמשנים קושחות “לפי משוב קרבי” ומלמדים את הכוחות לחיות בטקטיקה החדשה. זה לא רק גיוס — זה השלמת תרבות הנדסית למלחמה.
רכיבים: צוואר בקבוק
מיקרואלקטרוניקה, אופטיקה, מנועים, סוללות. מדיניות אספקה — חלק מהאסטרטגיה. כל עוד השרשראות שבירות, כל “ניצחון” במעבדה עלול לא להפוך לערכה גדודית.
זווית ישראלית: קורא NAnews יראה לוגיקה מוכרת
הגנה רב-שכבתית כ”בית ישראלי”
ישראל בנתה במשך עשורים מערכת רב-שכבתית: חיישנים → אינטגרציה → יירוט → מכה נגדית. אוקראינה מגיעה לארכיטקטורה דומה — בקצב מואץ ובדגש על כטב”מים זולים ומסיביים.
ייצור משותף במקום “אספקות כיבוי אש”
בעלי הברית עוברים בהדרגה מחבילות חד-פעמיות לייצור משותף. זה מועיל לכולם: לאוקראינה — עמידות, לשותפים — תובנות מעשיות “משדה המציאות”. עבור ישראל גישה זו היא “מפעל הגנה” מוכר, עבור אוקראינה — תיעוש חדש.
איך למדוד התקדמות: אילו מדדים חשובים יותר מהודעות לעיתונות יפות
מהירות מחזור
כמה זמן עובר מרעיון לסדרה? לא “רבעונים”, אלא שבועות. אם המחזור ארוך — זה סימן אזהרה.
יכולת הרחבה
כמה מוצרים הגיעו לגדודים? סדרתיות הופכת עוצמה לזולה והרתעה לעמידה.
עמידות בסביבה “מלוכלכת”
איך המערכת מתנהגת תחת הפרעות והתקפה? אם היא “מתפרקת”, סימן שהיא מותאמת למעבדה ולא לחזית.
סיכונים ונוגדנים: איפה האסטרטגיה עלולה להיתקע
אינרציה מוסדית.
אם הרכש ארוך והניסויים ניירת — החדשנות “נרדמת”. התרופה — מעגלי החלטות קצרים, הפעלה צבאית כנורמה ולא כיוצא דופן.
“מרוץ לוחמה אלקטרונית ללא סיום”.
כל תגלית היום — מבחן מחר. יש לקבל את “העדכון הנצחי” כסטנדרט: גיבוי ערוצים, מודולריות, עדכוני קושחה מהירים.
תלות ברכיבים.
מלבד תחליפי ייבוא, פועלת “תיקיות”: שלושה (עדיף ארבעה) מקורות, מלאי בצמתים קריטיים, לוקליזציה היכן שזה משתלב עם הכלכלה.
מה זה נותן בפוליטיקה: הופכים את המלחמה לעסקה גרועה עבור הקרמלין
זלוז’ני מתרגם מחשבה צבאית לתוצאה פוליטית: כאשר התקפה תמיד יקרה ומסוכנת, המלחמה מפסיקה להיות מנוף לחץ. אז המשקל הדיפלומטי של אוקראינה גדל — לא כ”מתחנן”, אלא כעמוד תווך של הביטחון האירופי.
וכאן בולט תפקידו הנוכחי: שגריר בבריטניה ונציג ב-IMO. זה לא “יציאה לפנסיה”, אלא שינוי חזית: אדריכל שיתופי פעולה שהופכים יוזמה בשדה הקרב לעמידות ארוכת טווח.
שאלות נפוצות
FAQ
למה כל כך הרבה רמות הגנה אם יש מכות ארוכות טווח?
כי האויב מסתגל. ריבוד — זה ביטוח מפני הפתעות ודרך לא לשלם פעמיים.
למה התקפות מרוכזות נדירות?
צפיפות המודיעין והדיוק הופכים תמרונים המוניים לפגיעים. “מפת הדרכים” — זה קבוצות קטנות, חשאיות וקצב.
איפה החוליה החלשה של אוקראינה?
רכיבים ומחזורי רכש. הפתרון — ייצור משותף, תיק ספקים, מעגלי החלטות קצרים.
מסקנה לאוקראינה ולבעלי הברית
המלחמה הפכה לתחרות מהירות התאמה. זלוז’ני מציע אסטרטגיה שבה כל עדכון הבא — זה שריון חדש. אם סרט הרעיונות והסדרות עובד, התוקפן משלם על פעולות מראש, ו”מנוף המלחמה” שלו נשבר מעצמו.
מידע: ולריי זלוז’ני
ולריי פיודורוביץ’ זלוז’ני — איש צבא ודיפלומט אוקראיני, נולד ב-8 ביולי 1973. קריירה בכוחות המזוינים של אוקראינה: תפקידים פיקודיים מחטיבה ועד רמה מבצעית. 27 ביולי 2021 — 8 בפברואר 2024: מפקד הכוחות המזוינים של אוקראינה. תקופת הנהגתו — כישלון “תוכניות הבזק” של רוסיה, רפורמות ניהול מהירות, יישום נרחב של רחפנים וטקטיקות מבוססות רשתיות ולוחמה אלקטרונית.
משנת 2024 — שגריר אוקראינה בבריטניה, מאוחר יותר — נציג קבוע של אוקראינה בארגון הימי הבינלאומי (IMO).
בחומרים אנליטיים ציבוריים מקדם בעקביות את רעיון היוזמה הטכנולוגית וחדשנות ניתנת להרחבה כמפתח לניצחון בשלב המלחמה העמדתי. מחוץ לרטוריקה — דגש על מנגנונים מוסדיים: תוכנית טכנולוגיה ביטחונית, “בעלי צמתים”, כישורים אנושיים, אספקת רכיבים עמידה וייצור משותף עם בעלי ברית.
