טראמפ, נובל ועזה: כאשר המציאות עלולה להפריע לסיום

דונלד טראמפ החליט שהוא מוכן לקבל את פרס נובל לשלום שלו — ונראה שהוא לא ייתן למציאות לעמוד בדרכו. במסיבת עיתונאים הוא כמעט הכריז: המלחמה ברצועת עזה מתקרבת לסיומה. לדברי טראמפ, “חמאס מוכן לשלום”.

מסקנה זו נשיא ארה”ב הגיע לאחר שקיבל את תגובת הארגון לתוכניתו לסיום המלחמה ולעתיד רצועת עזה. על הנייר — כמעט ניצחון דיפלומטי. במציאות — תעלול פוליטי דק.

תוכנית טראמפ ותשובת חמאס: משפטים ישנים ברוטב חדש

טראמפ הצהיר כי יוזמתו מסוגלת “לעצור את שפיכות הדמים ולהחזיר את היציבות לאזור”. חמאס, לדבריו, הסכים להצעות. אך הסכים רק למה שכבר קודם לכן נחשב בעיניו כקביל.

להחזיר את החטופים? כן — אבל לא מיד, ולא את כולם. להוציא את הכוחות הישראליים? כמובן — מיד, ללא ערבויות ביטחוניות. ומי ינהל את עזה לאחר המלחמה? “טכנוקרטים פלסטינים”, עונה חמאס, ומוסיף שהוא עצמו “לא יכול להיות מודר מהעתיד של הרצועה”.

ישראל, מצידה, מצפה מהארגון להתפרק מנשקו ולהתפרק — שתי מילים שלא מופיעות כלל בתשובת חמאס.

כאשר המציאות לא מתאימה לעלילה

נראה שעבור דונלד טראמפ הסכסוך במזרח התיכון הפך לסדרה אישית, שבה הוא חייב לשחק את תפקיד השלום ולסיים את הפרק במחיאות כפיים. הוא ממהר. בפתח — 10 באוקטובר, יום הכרזת זוכה פרס נובל לשלום.

עבור טראמפ הפרס — לא רק הכרה. זהו נקמה פוליטית, חזרה למשחק הגדול על רקע מערכת הבחירות הקרובה בארה”ב.

כל השאר — פרטים.

ישראל רואה לא שלום, אלא מלכודת

אנליסטים ישראלים כבר מכנים את תגובת חמאס כצפויה. “זה חזרה על הצעות ישנות עם כותרת חדשה”, מציינים המומחים. שיחה על חטופים ללא ערבויות ביטחוניות — מניפולציה. שיחה על שלטון עצמי פלסטיני ללא התפרקות מנשק — פרובוקציה.

בירושלים מבינים: אם ההסכם ייערך בצורה הנוכחית, אז עזה תישאר תחת שליטת אותן מבנים חמושים, שהחלו את המלחמה ב-7 באוקטובר 2023.

אמריקה בין נובל למציאות

עבור ארה”ב זה לא רק עניין של תדמית, אלא גם של אחריות פוליטית. אם טראמפ באמת יחליט להשתמש ב”תהליך השלום” כחלון ראווה למדיניות החוץ שלו, זה עלול להוביל לאובדן אמון בתיווך האמריקאי — גם בישראל וגם בעולם הערבי.

תסריט שבו טראמפ מקבל את הנובל, ואז מאבד עניין בענייני המזרח התיכון, הוא בהחלט מציאותי. ההיסטוריה כבר מכירה דוגמאות כאלה. לאחר מכן האזור שוב יישאר לבד עם סכסוכים לא פתורים, וישראל — עם איומים שלא נעלמו לשום מקום.

סיום שעדיין לא נכתב

שלום בעזה אי אפשר לבנות עם ניסוחים יפים. הוא לא נכנס לנאום לטקס או לתסריט של סרטון בחירות.

עבור ישראל והאזור השאלה נשארת אותה: מי יבטיח שהשלום לא יהפוך להפסקה לפני מלחמה חדשה?

בינתיים התשובה פשוטה — אף אחד. ואם ועדת נובל באמת תכריז על טראמפ כזוכה, אז העולם יצטרך להחליט אם הוא מוכן למחוא כפיים לא לשלום, אלא לאשליה.