נפטר המשתתף האחרון במרד גטו ורשה. הוא היה סמל להתנגדות לנאצים.

מותו של מיכאל סמוס

בגיל 100 נפטר בישראל מיכאל סמוס, משתתף במרד גטו ורשה, אמן ומחנך, שהקדיש את חייו לשימור זיכרון השואה.

בשנת 1943, בהיותו נער, הצטרף סמוס למרד, וייצר פצצות תבערה. לאחר שנלכד על ידי הנאצים, שרד את מחנות הריכוז ואת צעדת המוות, והשתחרר בשנת 1945.

לאחר המלחמה הפך לאמן והקדיש את חייו לחינוך על השואה, בהרצאות ובסיפורים לצעירים על תולדות יהודי פולין. שגרירויות גרמניה ופולין כיבדו את זכרו.

מורשת והכרה

סמוס סיכן את חייו פעמים רבות כדי לעזור לאסירים אחרים בגטו ורשה. מורשתו דרך אמנות וחינוך נשארת חיה.

בחודש שעבר העניק שגריר גרמניה בישראל לסמוס את צלב ההצטיינות של גרמניה על תרומתו לחינוך על השואה ולקידום הדיאלוג בין המדינות.

נולד בשנת 1926 בגדנסק, סמוס יחד עם אביו גורשו לגטו ורשה. הוא שרד רעב, קור ומחלות, ועבד במפעל בזכות ידיעת השפה הגרמנית.

ב-29 באפריל הוא ואחרים מהמורדים נלקחו בשבי ונשלחו לעבודות כפייה. אביו של סמוס נהרג, אך אמו ואחותו שרדו.

זיכרון גטו ורשה

לאחר המלחמה חזר סמוס לפולין, מאוחר יותר עבר לארה”ב, ובשנת 1979 התיישב בישראל. פעילותו השאירה חותם משמעותי בשימור הזיכרון ההיסטורי של טרגדיית גטו ורשה.

המרד בגטו ורשה החל ב-19 באפריל 1943 והיה הניסיון האחרון של ארגוני המחתרת היהודיים להתנגד לחיסול הגטו על ידי הנאצים. בקרבות השתתפו כ-1000–1500 מורדים.

הכוחות הגרמניים השתמשו ברימוני עשן, גז מדמיע ולהביורים. כ-62–63 אלף יהודים נהרגו, ויותר מ-50 אלף נוספים גורשו לטרבלינקה. המרד הפך לסמל של התנגדות יהודית.

מיכאל סמוס יישאר בזיכרון כמשתתף האחרון ששרד את המרד, שחייו ויצירתו ממשיכים להוות השראה וללמד.