האיחוד האירופי סגר את שנגן — ובצדק. אבל למה ישראל עדיין פתוחה לרוסים?

С-7 בנובמבר 2025 האיחוד האירופי סוף סוף הפסיק להנפיק לרוסים ויזות שנגן מרובות כניסות. אין יותר מולטי-ויזות, אין יותר “כניסות קלות”. עכשיו — מסמך נפרד לכל נסיעה. וזה נכון. כי כאשר מדינה במשך שלוש שנים ברציפות משמידה שכנים, תוקפת ערים שקטות, גונבת ילדים ויורה על בתי חולים, הנסיעות באירופה צריכות להסתיים.

אירופה אמרה: מספיק. וישראל בינתיים עושה כאילו לא שמה לב.

כן, האיחוד האירופי שם נקודה — ויזות עכשיו רק על בסיס הומניטרי: טיפול, לימודים, עבודה. וישראל? עדיין מקבלת טיסות ממוסקבה. בנמל התעופה בן-גוריון אותן חיוכים, אותם מזוודות, אותן משפטים: “אנחנו מחוץ לפוליטיקה”. רק שלהיות מחוץ לפוליטיקה, כאשר הצבא שלך משמיד ערים שלמות, — זה כבר פשיטת רגל מוסרית.

הקרמלין מתרעם — אירופה עונה בשתיקה. ישראל שותקת גם, אבל אחרת.

דמיטרי פסקוב מכנה את החלטת האיחוד האירופי “אפליה”. כאילו, אירופה נסגרה, והעולם לא הוגן. רק שאוקראינה חיה תחת הפגזות — וזה לא אפליה, זה רצח עם. אירופה עשתה צעד הגיוני. וישראל, מדינה שמבינה מה זה איום מתמיד על החיים, עדיין לא החליטה על בהירות מוסרית.

בזמן שאירופה מציבה מחסום, אנחנו משאירים דלתות פתוחות.

רוסים נוסעים בשקט לתל אביב, מטיילים בטיילת, מתלוננים על מחירים, מתווכחים על פוליטיקה בבתי קפה ברחוב אלנבי. ובינתיים איפשהו מתחת לחרקוב הטילים שלהם פוגעים בבתים. הדואליות הזו — כבר לא רק דיפלומטיה. זה כואב ומביש.

העולם מתחלק לאלה שמסיקים מסקנות, ולאלה שעושים כאילו לא מעורבים.

אירופה סגרה גבולות, כי הבינה: אי אפשר לקבל את אלה שמחריבים. וישראל בינתיים מקבלת. מתוך הומניות? מתוך פחד? מתוך זהירות? אבל יש רגע שבו סובלנות הופכת להשתתפות.

מספיק. אנחנו לא חייבים להיות חלון שדרכו עובר עשן ממלחמה של אחרים. אירופה אמרה: לא — ושרדה. גם ישראל צריכה לומר. לא כי שונאת. אלא כי יודעת מה זה כאב.

NAnews — חדשות ישראל | Nikk.Agency