«שיעבוד וכיבוש ישראל על ידי אוקראינה»: כלי תקשורת קרמלין האשימו את גלקין ב”חילול” הדגל, אך בישראל לא יודעים על כך

בתחילת נובמבר 2025, בהופעה של מקסים גלקין בפתח תקווה, האמן הניף את דגל אוקראינה — מחווה רגשית של תמיכה שהקהל קיבל במחיאות כפיים. אך כעבור מספר ימים, ב-14 בנובמבר 2025, כלי התקשורת הפרופגנדה הרוסיים החלו במתקפה המונית: טענו כי גלקין כביכול “חילל” את דגל ישראל, “כיסה אותו בדגל אוקראינה”, וכעת הוא “מאוים במאסר”.

הבעיה היא רק אחת: בישראל אף אחד לא שמע על כך.

כיצד נולד הפייק “על הפשע”

ב-14 בנובמבר ערוצי הטלגרם הרוסיים פרסמו סדרת פוסטים, שבהם קטע וידאו מההופעה נלקח מהקשרו. כבר כעבור שעה, הסיפור נתפס על ידי כלי התקשורת הרוסיים הגדולים — עם כותרות פומפוזיות על “הפרת החוק” ו”העלבת סמל המדינה ישראל”.

במרכז הסיפור הזה — “פעילים ישראלים” מסתוריים, שלכאורה הגישו תלונה נגד גלקין. אך לא שמותיהם, לא ארגונים, ולא הצהרות — שום דבר לא קיים.

על המקרה הזה מספרים גם “גזטה-רו”, לנטה-רו, EaDaily, “קומסומולסקאיה פרבדה”, URA-רו ואחרים, אך המקור לכולם אחד: ערוץ הטלגרם Mash.

“לפעילי המדינה המספר לא מצא חן בעיניהם, במחווה זו הם ראו שעבוד וכיבוש. כביכול, ההומוריסט העליב את הסמל הלאומי של המדינה. לכן החבר’ה כתבו פנייה למשרד החוץ ולמשרד לביטחון פנים של ישראל בבקשה לבדוק את המצב ולהעניש את אזרח קפריסין, שמרוויח עליהם בהצלחה”.

Mash — זהו אחד מערוצי הטלגרם הרוסיים הגדולים ביותר, שנוצר ב-2017 ונכנס לקבוצת המדיה News Media, שמקושרת באופן מסורתי לקרמלין. הערוץ יש לו מיליוני מנויים והוא ידוע בכך שהוא מפרסם חדשות סנסציוניות מהר יותר מכולם, לעיתים קרובות ללא בדיקת עובדות. עובדים לשעבר וחוקרים עצמאיים הצביעו לא פעם על כך ש-Mash עובד בקשר הדוק עם מבנים ממשלתיים ומבצע משימות פוליטיות, והחלטות עריכה לעיתים קרובות מתואמות “מלמעלה”.

ערוצים כמו Mash, לעיתים קרובות הופכים לראשונים שמפיצים פייקים: הם לוקחים אפיזודה ניטרלית, מוסיפים פרטים רגשיים — למשל, “פעילים ישראלים” מומצאים — ומשיקים גל פרסומים, שאחר כך נתפס על ידי כלי התקשורת הפדרליים הרוסיים. לכן סיפורים שהתחילו עם Mash תמיד דורשים בדיקה: ברוב המקרים אלו מבנים מידע שאין להם אישור.

מי הם “הפעילים”, עליהם אף אחד לא שמע?

בישראל פועלות כמות עצומה של עמותות וקבוצות ציבוריות אמיתיות.
ואם מישהו באמת היה מגיש תלונה נגד אמן ציבורי — זה היה מופיע מיד בתקשורת העברית.

אבל:
— אף מדיה בעברית לא כתבה על “פעילים זועמים”,
— אף ועד ציבורי לא הכיר בהשתתפות,
— ברשתות החברתיות של ישראלים אין אף דיון על האפיזודה הזו.

ה”פעילים” הללו קיימים אך ורק בפרסומים הרוסיים — כאלמנט של דרמטיזציה של הסיפור.

מה קרה על הבמה בתחילת נובמבר

הקלטות ההופעה מראות תמונה שונה לחלוטין:

במהלך ההופעה בפתח תקווה בתחילת נובמבר 2025 עמד על הבמה כיסא אחד, שעל גבו נתלה דגל ישראל. מהקהל הועבר למקסים גלקין דגל אוקראינה. האמן לקח אותו בשתי ידיו, הניף אותו לקהל והודה לאדם שהעביר אותו. לאחר מכן הוא ניגש לכיסא ותלה בזהירות את דגל אוקראינה מעל דגל ישראל, מיקם אותו כך שדגל ישראל לא היה מכוסה לחלוטין. לאחר מכן ההופעה נמשכה.

זו מחווה רגשית בימתית — פרקטיקה רגילה בהופעות, במיוחד כאשר מדובר בתמיכה באוקראינים, המהווים חלק ניכר מהקהל באירועים כאלה.

האם יש לזה קשר לחוק בישראל? — בפירוט ובעובדות

כן, בישראל אכן קיים חוק הדגל והסמל, תש”ט-1949 — חוק הדגל והסמל של המדינה.
הוא התקבל בחודשים הראשונים לאחר הכרזת המדינה ועודכן ב2016, כאשר הכנסת החמירה את העונש על העלבת דגל בכוונה תחילה.

העונש המרבי לפי החוק הישראלי — עד 3 שנות מאסר או קנס של עד כ-58,400 שקלים (≈ 15,000 דולר).

אבל חשוב להבין שני דברים:

1. אילו פעולות נכללות תחת החוק,
2. כיצד החוק הזה מיושם בפועל בישראל.

🔹 מה בדיוק נחשב “העלבה” לפי החוק הישראלי

מבחינה משפטית, עבירה היא השפלה מכוונת, הפגנתית וחד משמעית של הדגל.
מדובר במקרים שבהם אדם מביע במודע בוז לסמל המדינה ועושה זאת בפומבי.

דוגמאות קלאסיות שמובאות בהערות משפטיות ובמדריכים משטרתיים:

— שריפת הדגל;
— קריעה או השמדה;
— דריכה, יריקה, זריקה לפח;
— שימוש פומבי בדגל בהקשר משפיל או וולגרי;
— פעולות המלוות בהעלבות מילוליות של ישראל.

כלומר, החוק מתאר לא רק פעולה פיזית, אלא הקשר של עוינות ברורה.

🔹 מה לא נחשב להעלבת הדגל

המשפט הישראלי שם דגש על כוונה ומשמעות המחווה.

לכן לא נכללים תחת החוק:

— הצגות תיאטרליות ובימתיות,
— פרשנויות אמנותיות,
— פעולות יומיומיות מקריות ללא כוונה,
— שימוש משולב בכמה דגלים,
— מחוות תמיכה במדינה אחרת שאינן מכוונות נגד ישראל.

בתי המשפט והמשטרה תמיד מסתכלים על ההקשר, ולא על עצם העובדה של “מגע” עם הדגל.

🔹 מדוע פעולותיו של גלקין אינן נכללות תחת החוק

לפי הווידאו מההופעה בפתח תקווה ניתן לראות:

— דגל ישראל לא ניזוק;
— הוא לא הושמד, נשרף או נקרע;
— לא נאמרה אף מילה המעליבה את המדינה;
— המחווה של גלקין הייתה פעולה רגשית של תמיכה באוקראינה, ולא הפגנת שנאה לישראל;
— דגל ישראל לא היה “מוסתר” או “מטושטש” — הוא נשאר גלוי;
— לא היה שום הקשר אגרסיבי.

לפי החוק הישראלי זהו מעשה נייטרלי לחלוטין.

🔹 כיצד זה עובד במציאות: פרקטיקה משטרתית

המאפיין של ישראל — יישום זהיר במיוחד של החוק הזה.
גם במקרים שבהם פעילים שורפים דגל בהפגנות פוליטיות, המשטרה:

— לעיתים קרובות לא עוצרת את המשתתפים;
— לא פותחת תיקים פליליים;
— רואה באפיזודות ביטוי של עמדה פוליטית ולא פשע.

כלומר, גם פעולות רדיקליות בבירור לעיתים קרובות לא מגיעות לבית המשפט, כי ישראל באופן מסורתי מגנה על חופש הביטוי.

במערכת כזו “תיק נגד גלקין” אינו אפשרי מבחינה משפטית, כי:

— אין כוונה,
— אין אגרסיה,
— אין נזק,
— אין סכנה ציבורית,
— אין מתלוננים,
— אין אירוע פלילי.

מדוע הפייק הזה היה נחוץ לפרופגנדה הרוסית

ישנן מספר סיבות:

1. לפגוע בגלקין, שממשיך לבקר את הקרמלין ומביע תמיכה באוקראינה.

2. לזרוע חוסר אמון בין ישראל לאוקראינה, במיוחד על רקע קשרים הדוקים של קהילות, פרויקטים תרבותיים ותמיכה הדדית.

3. לקדם את הנרטיב האהוב על “שעבוד ישראל על ידי אוקראינה”, שמדי פעם צץ בתקשורת הרוסית.
הפייק משתלב באופן מושלם בקו הזה — רגשי, בולט, אך מנותק לחלוטין מהמציאות.

סיכום

הפייק על “חילול הדגל” — מבנה מומצא לחלוטין, שהושק ב14 בנובמבר 2025 בתקשורת הרוסית.
אין לו אישורים במקורות ישראליים והוא משתמש ב”פעילים” מיתיים, שאינם קיימים במציאות.

ההופעה בפתח תקווה בתחילת נובמבר הייתה אירוע תרבותי רגיל, שבו האמן הביע תמיכה באוקראינים.
כל השאר — מוצר של פרופגנדה, שמנסה ליצור קונפליקט במקום שבו הוא לא קיים.

נאנוווסטיחדשות ישראל Nikk.Agency