שני רבנים, שני עולמות, שתי “ערכים”: משתמט צה”ל נגד טילים רוסיים. מדוע אי אפשר להשוות את מכתבי לזר הרוסי ומרקוביץ’ הקייבי ב”הגנת הקהילה” לממשלת ישראל

בתחילת דצמבר 2025, שני מכתבים ממנהיגים רוחניים יהודים להנהגה הישראלית עלו לכותרות בינלאומיות. המכתבים נכתבו על ידי הרב בערל לזר מרוסיה והרב הראשי יונתן מרקוביץ’ מקייב. באופן רשמי, שניהם פנו לרשויות הישראליות. אך תוכן הפניות הללו מייצג שני עולמות שונים, שתי רמות איום שונות ושתי הבנות שונות של מהי “הגנה על הקהילה היהודית”.

הרב לזר מגן על תלמיד ישיבה שנעצר על התחמקות משירות בצה”ל.
הרב מרקוביץ’ מגן על קהילתו — ממדינה-טרוריסטית שמכה בטילים על אוקראינה ומשמידה את כל הסובב.

ברל לזר: מכתב שמדבר יותר על רוסיה מאשר על ישראל

במכתב לשר הביטחון של ישראל ישראל כץ לזר כותב:

«כששמעתי על כך, הייתי מזועזע»,
— בתגובה למעצר תלמיד הישיבה “מכון ר”ן” בנמל התעופה בן-גוריון.

לדברי הרב, הצעיר למד כמעט שנתיים במוסקבה והגיע לישראל להמשך לימודים. אך מיד לאחר הגעתו נשלח לכלא צבאי.

בהמשך הוא מצהיר:

«…, לא יכולתי לדמיין שברוסיה היו עוצרים תלמיד ישיבה על ‘פשע’ — לימוד תורה ורצון להקדיש את נעוריו לשירותה».

לזר הוסיף כי הידיעה הזו “בלבלה” רבים מחברי הקהילה היהודית במוסקבה, שמתקרבים לדת ועתידים לעלות לישראל.

זה נשמע במיוחד פרדוקסלי, בהתחשב בכך שרוסיה — מדינה-טרוריסטית, אשר:

• החלה במלחמה נגד אוקראינה,
• משתפת פעולה עם איראן,
• מחמשת קבוצות טרוריסטיות,
• מפרה באופן שיטתי זכויות אדם, כולל קהילות דתיות.

אבל לזר, המופיע למעשה כנציג המשטר הרוסי הנוכחי, מאשים את ישראל — מדינה שנמצאת במצב מלחמה ונושאת בעומס כבד בהגנה על אזרחיה.

הוא כותב:

«אין לעצור אדם כמו פושע אחרון מיד לאחר כניסתו למדינה».

באותו זמן הוא שותק על כך שחיילי ישראל משרתים 200–300 ימים, מתנתקים ממשפחותיהם, סוגרים את החזית, מגנים על המדינה מפני טרוריסטים אמיתיים — לא דמיוניים, אלא אלו שנתמכים על ידי רוסיה.

יונתן מרקוביץ’: מכתב על איך רוסיה מאיימת על החיים היהודיים

הרב הראשי של קייב יונתן מרקוביץ’ שלח מכתב שונה לחלוטין — לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.
דבריו אינם על בירוקרטיה, לא על משתמט, לא על כללי צבא, אלא עותק המכתב — לשני הרבנים הראשיים של ישראל: הרב קלמן בר-מור והרב דוד יוסף.

מרקוביץ’ כותב שרוסיה מכה באובייקטים יהודיים באוקראינה ושהמצב הופך למסוכן:

«המקומות הקדושים של העם היהודי אינם שדה קרב».

הוא מבקש מישראל להשתמש בהשפעתה כדי לעצור את התקפות פוטין.

«מאז תחילת המלחמה הקשה באוקראינה, אנו, לצערנו, עדים למקרים חוזרים של
נזק לבתי כנסת ומוסדות יהודיים ברחבי המדינה על ידי הצבא הרוסי.»

לא לשחרר מישהו מאי נוחות.
לא להקל על ההליך.
אלא למנוע השמדת אנשים ומקומות קדושים.

“כמי שעומד בראש מדינה יהודית ומנהל ערוץ תקשורת ישיר עם הנהגת רוסיה, אני מבקש להפעיל את כל השפעתך ולפנות לשלטונות רוסיה בדרישה חד משמעית לשמור על המקומות הקדושים של העם היהודי ולהימנע מלהזיק להם, בהתאם לכללים המקובלים והנורמות הבינלאומיות.”

מתחת לטקסט של מרקוביץ’ — המציאות:
טילים רוסיים, מל”טים, מכות על שכונות מגורים, הפגזות על ערים שבהן חיות משפחות יהודיות.

הוא מדבר בשם קהילה שחיה תחת טרור — טרור של השלטון והצבא הרוסי.

השוואה שאי אפשר להתעלם ממנה

הרב לזר

• כותב שהוא “מזועזע” ממעצר המשתמט;
• משווה את ישראל לרוסיה, וטוען שברוסיה “לא היו עושים כך”;
• מגן על צעיר שסירב לשרת בצבא שנלחם נגד טרוריסטים;
• חוזר למעשה על הלוגיקה של התעמולה הרוסית על “חוסר האנושיות של ישראל”.

הרב מרקוביץ’

• פונה לישראל כדי למנוע מכות אמיתיות על אובייקטים יהודיים;
• מדבר בשם מדינה שמאבדת אנשים מדי יום מהתקפות רוסיות;
• מגן על קהילה שרוסיה-טרוריסטית מנסה להשמיד יחד עם העם האוקראיני;
• מזכיר לעולם שמדובר לא בהליכים, אלא בחיים.

ציטוטים שמראים שני גישות שונות

לזר — על מעצר המשתמט:

«לא יכולתי לדמיין שברוסיה היו עוצרים תלמיד ישיבה על “פשע” — לימוד תורה».

“אני מכיר את רוסיה ואת היהדות המקומית שנים רבות. נסעתי לברית המועצות בשליחות הרבי מלובביץ’ בתקופת הקומוניזם, עוד לפני נפילת מסך הברזל. גם אז, ובוודאי היום, לא יכולתי לדמיין שברוסיה היו עוצרים תלמיד ישיבה על “פשע” — לימוד תורה ורצון להקדיש את נעוריו לשירותה”, – הצהיר הוא

מרקוביץ’ — על הטרור הרוסי:

«המקומות הקדושים של העם היהודי אינם שדה קרב».

לזר — על “חוסר האנושיות” של ישראל:

«אין לעצור אדם כמו פושע אחרון».

“אני מקווה שקרתה טעות ותאפשרו לרבנים לבקר את התלמיד ולשחרר אותו, לתת לו את האפשרות לחזור ללימוד תורה. בכך תסירו את הכתם הכבד שהסיפור הזה השאיר בלבבות הקהילה היהודית במוסקבה“, – סיכם הרב הראשי של רוסיה.

מרקוביץ’ — על הסיכון להשמדת הקהילה היהודית:

«צריך לעשות הכל כדי למנוע הפיכת המקומות הללו למטרה».

שני מערכי הציטוטים הללו — שני עולמות שונים.
רב אחד מודאג מגורלו של אדם שלא רוצה לשרת.
אחר — מגורלם של אנשים שעלולים להיהרג מטיל רוסי.

למה זה חשוב לעולם היהודי ולישראל

השוואה זו אינה על תכונות אישיות של שני הרבנים.
היא על כך, מי נמצא תחת איום, ומי יוצר את האיום הזה.

• רוסיה — מדינה טרוריסטית, שמחריבה ערים, הורגת אזרחים, מאיימת על אובייקטים יהודיים ותומכת בכוחות אנטישמיים ברחבי העולם.
• אוקראינה — מדינה שמגנה על עצמה ושבה החיים היהודיים קיימים, למרות מכות רוסיה-טרוריסטית.

לזר דורש סלחנות למשתמט.
מרקוביץ’ דורש הגנה על אנשים.

ההבדל — בין נוחות להישרדות.
בין תלונה למאבק.
בין מדינה-תוקפנית למדינה שמונעת טרור.

שאלה לקוראים

מה דעתכם: האם רב שכותב ש”ברוסיה לא היה קורה כך”, באמת יכול לדבר על אנושיות — אם מדינתו משמידה מדי יום ערים אוקראיניות ומעמידה בסכנה קהילות יהודיות?

מה דעתכם: האם קהילות יהודיות שונות — רוסית, אוקראינית וישראלית — מסוגלות לשמוע זו את זו, אם כל אחת חיה במציאות שלה של איומים וציפיות? ואיך להסביר את ההבדלים הללו בלי לגנות אנשים, אך עם הבנה ברורה של פעולות המדינה-הטרוריסטית רוסיה? שיחה כזו חשובה במיוחד היום למי שעוקב אחר המצב יחד עם נאחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency.