מרץ כינה את הידידות עם ישראל “אוצר גדול”

קנצלר גרמניה פרידריך מרץ החל את ביקורו הראשון בישראל במעמד ראש הממשלה. הטון של הביקור זהיר אך ישיר. התמיכה בישראל אושרה, אך סביב רצועת עזה ברלין פועלת כבר אחרת.

בירושלים דיבר מרץ על התחייבויות ברית. גרמניה, לדבריו, “נשארת לצד” ישראל לאחר ההתקפות ב-7 באוקטובר. אך הרקע הפוליטי שונה: חלק מהקואליציה דורש בחינה מחדש של אספקת הנשק, וזה לוחץ על הממשלה. לכן ברלין נאלצה לעצור זמנית חלק מרישיונות הייצוא — צעד שבירושלים נתפס כאות לכך שהתמיכה כבר אינה אוטומטית.

מרץ ניסה לרכך את הצליל הזה. אמר שאין מחלוקות יסודיות בין המדינות. לישראל יש זכות להגנה עצמית — “בלתי ניתנת לערעור”, הוא הדגיש. אך גם לגרמניה יש מדיניות פנימית משלה, ואין לה לאן לברוח ממנה.

הוא גם קידם בזהירות את התזה על הצורך בפתרון פוליטי. הזכיר את תוכנית השלום של נשיא ארה”ב דונלד טראמפ והוסיף: אם חמאס יניח את נשקו, ניתן לעצור את המלחמה ללא הסלמה נוספת. נאמר ללא רגשות, יותר כעמדה מתועדת מאשר כניסיון להשפיע על הטקטיקה הישראלית.

בספר האורחים בירושלים השאיר מרץ רישום על קביעות הידידות בין שתי המדינות. הנוסחה קפדנית, דיפלומטית. אך בברלין לא כולם מסכימים אפילו עם עמדה כזו. נציג המפלגה השמאלית יאן ואן אקן הצהיר כי ביקור הקנצלר הוא “הכרזת מלחמה על החוק הבינלאומי”, וביקר את חידוש אספקת הנשק. הצהרות אלו אינן משנות את הקו הגרמני, אך מראות את הסדקים שימשיכו להתרחב.

זו הסיבה שהביקור הזה התברר כשנוי במחלוקת. תמיכה פומבית — יש. הגבלות מרוסנות — גם יש. ניסיון להסביר הכל בבת אחת — כמעט בלתי אפשרי. מרץ ניסה לשמור על איזון, וזה כנראה הדבר העיקרי שברלין יכולה לעשות כרגע.

בפוליטיקה הבינלאומית תמיכה וביקורת לעיתים רחוקות חיות בנפרד. ישראל וגרמניה עוברות את המבחן הזה יחד, כל אחת עם הסיכונים שלה ועם הקהל שלה. הקשר המפורט והניתוח המורחב אנו נותנים ב-נאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency, שם נאספות התגובות והעמדות של שתי המדינות, שבלעדיהן לא ניתן לראות את התמונה.