בזמן שיהודים באוקראינה נהרגים מטילים רוסיים, אחד הרבנים הראשיים של ישראל נוסע לחגוג במוסקבה

9–10 בדצמבר 2025 מוסקבה שוב הראתה שהיא יודעת לערוך מופעים דתיים גדולים. ב-MTS Live Hall — אולם ענק שבו מתקיימים באופן קבוע אירועים במימון גופים המקורבים לשלטון הרוסי — נערך חג יוד-טס כסלו, ראש השנה לחסידות.

זהו החג המרכזי של תנועת חב”ד-ליובאוויטש. חב”ד שולטת לחלוטין בתשתית היהודית הרוסית (פדרציית הקהילות היהודיות של רוסיה) — והיא זו שאירגנה את האירוע.

אבל השנה החגיגה קיבלה גוון בינלאומי שערורייתי: למוסקבה הגיע הרב הראשי הספרדי של ישראל דוד יוסף, אחד משני הרבנים הראשיים הרשמיים של ישראל.

כן, בזמן ש:

• רוסיה מפציצה את חרקוב, דניפרו, אודסה, קייב;
• נהרגים אנשים חפים מפשע, כולל יהודים,
• טילים, שאהידים ובליסטיקה נורים על אנשים;
• באוקראינה רבני חב”ד מצילים את חברי קהילתם מתחת להריסות ומתחת לאש…

באותו רגע על הבמה באולם המוסקבאי עומד מנהיג דתי בכיר מישראל, מחייך, מקבל מחיאות כפיים ומשתתף בטקס.

מי השתתף בחגיגה המוסקבאית

הרכב האורחים היה מובהק:

✔ הרב הראשי של רוסיה בערל לאזאר

למעשה נציג דתי של הקרמלין. נאמן לחלוטין לשלטון הרוסי.

✔ הרב הראשי הספרדי של ישראל דוד יוסף

אחד משני הרבנים הראשיים הרשמיים של ישראל.

✔ נשיא פדרציית הקהילות היהודיות של רוסיה אלכסנדר בורודה

אדם שמזה עשרות שנים מעצב את הדמות ה”רשמית” של היהדות ברוסיה — תחת פיקוח הדוק של השלטון.

✔ משלחות חב”ד מרוסיה, חבר המדינות, ישראל וארה”ב

למרות המלחמה, הסנקציות והבידוד הבינלאומי של מוסקבה.

✔ נציגי הקהילות היהודיות ההרריות והבוכריות

✔ והרגע המרכזי — ברית המילה של מקסים חרקין, לשעבר בן ערובה של חמאס

חלק חשוב מהערב היה טקס ברית המילה של מקסים חרקין, לשעבר בן ערובה של חמאס, ששוחרר במסגרת חילופי שבויים (חילופי שבויים ישראליים). במוסקבה ניתן לו השם היהודי זלמן-זליג. הרב יוסף השתתף בטקס זה, שהוצג בתקשורת הרוסית כ”סימן לסולידריות יהודית בינלאומית”.

מוסקבה ניצלה את הסיפור הזה כדי לקשור את “משימתה” לדרמה המתרחשת במזרח התיכון.

נוכחותו של דוד יוסף בברית המילה הדגישה:
הרבנות הישראלית כאילו עומדת לצד יהדות רוסיה — ממש בבירת התוקפן.

עובדת נוכחותו הייתה הלם לא רק לקהילה היהודית האוקראינית, אלא גם לרבים מישראלים, במיוחד לאלה העוקבים אחר המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה ויודעים את ממדי ההרס, הקורבנות והאסונות ההומניטריים המתרחשים מדי יום.

על רקע הפלישה הרוסית, המתקפות המתמשכות על ערים אוקראיניות וההרוגים היהודים בהתקפות אלה — ולא מדובר ביהודים מופשטים, אלא באותם חב”דניקים, באותם מתפללים, באותן משפחות שחב”ד באוקראינה עבדה איתם במשך עשרות שנים — הגעתו של מנהיג דתי ישראלי למוסקבה נראית כשאלה שאין לה הסבר רציונלי.

אבל דווקא בגלל זה היא דורשת ניתוח כנה.

מה קורה באוקראינה באותו פרק זמן

כדי להבין את ממדי האבסורד, חשוב לתאר את הצד האוקראיני.

במהלך התוקפנות הרוסית נהרגו מספר משמעותי של אנשים ממוצא יהודי. חב”ד באוקראינה חוותה פגיעות ישירות במתקניה, הפגזות על אזורים עם מספר רב של משפחות יהודיות, הרס מבנים שבהם חיו מתפללי הקהילה.

הרב הראשי של אוקראינה (חב”ד) משה ראובן אסמן עבד תחת הפגזות, פינה אנשים מערים הרוסות, ארגן מחסנים הומניטריים וסיפק מקלטים. עבודתו הפכה לדוגמה לאופן שבו מנהיג דתי צריך לפעול בתנאים שבהם טילים נופלים על הקהילה.

הרב הראשי של קייב (חב”ד) יונתן מרקוביץ’ הלך רחוק יותר: הוא שלח פנייה רשמית לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ולשני הרבנים הראשיים של ישראל, שבה ביקש לנצל את השפעת ישראל כדי לעצור את הרס המקומות הקדושים היהודיים והאזורים. מכתבו היה אקט של ייאוש: הוא תיאר כיצד טילים רוסיים הורסים מבנים שבהם חיים יהודים והדגיש כי אין מדובר במקרים בודדים, אלא בתהליך שיטתי.

על רקע כל האירועים הללו, ציפו הרבנים האוקראינים מישראל לפחות לתמיכה מוסרית.

במקום זאת, אחד מהרבנים הראשיים של ישראל נמצא על הבמה במוסקבה.

מדוע נסע למוסקבה דווקא הרב הראשי הספרדי של ישראל

כדי להבין עובדה זו, יש להסביר את מבנה הרבנות הישראלית.

בישראל ישנם שני רבנים ראשיים:

– הרב הראשי האשכנזי (קלמן בר-מור)
– הרב הראשי הספרדי (דוד יוסף)

אלו אינם שני רמות של אותה מערכת — אלו שני מנהיגים דתיים שווים, כל אחד מייצג את מסורתו.

עם זאת, במובן הבינלאומי והפוליטי, תפקידים אלה שונים.

הרב הראשי האשכנזי — זו דמות שמסורתית קשורה באופן מקסימלי לשלטון המדינה בישראל, לפרוטוקול, למדיניות החוץ ולייצוג ישראל בזירה הבינלאומית. ממנו מצפים זהירות פוליטית, התאמה מלאה לעמדת המדינה והימנעות מכל פעולה שעלולה לפגוע באינטרסים המדיניים.

הרב הראשי הספרדי הרבה פחות מוגבל פוליטית. באופן היסטורי, רבנים ספרדים ביצעו משימות דתיות בינלאומיות, עבדו עם תפוצות, שמרו על קשרים עם קהילות מזרחיות. נסיעותיהם נדירות נתפסו כפעולות פוליטיות של ישראל. זה מאפשר להם לפעול בחופשיות רבה יותר.

משפחת יוסף היא אחת המשפחות הספרדיות המשפיעות ביותר בישראל, המבוססת על מורשתו של הרב האגדי עובדיה יוסף, המנהיג הרוחני של מפלגת ש”ס. דוד יוסף יורש את המסורת הזו ויש לו מוניטין של אדם שיכול לנהל פעילות דתית חיצונית עצמאית.

לכן, עבור מוסקבה, עבור פדרציית הקהילות היהודיות של רוסיה ועבור מבנה חב”ד הרוסי, היה אידיאלי לקבל דווקא את הרב הספרדי של ישראל — ברמה גבוהה מספיק כדי להראות “תמיכה בינלאומית”, אך לא כל כך משמעותי פוליטית כדי לעורר שערורייה בינלאומית.

מנקודת מבט של משרד החוץ הישראלי, ביקור של רב שאינו נפגש עם פקידים רוסים ומופיע רק באירוע דתי, ניתן לראות כ”לא מאושר, אך גם לא אסור”.

אבל מנקודת מבט של קייב, אודסה, לבוב, דניפרו – זה נראה אחרת: רב מישראל הגיע למדינה שהורגת יהודים.

יהודי רוסיה: מי הם ולמה זה חשוב להבנת הביקור

הקהילה היהודית הרוסית היא היסטורית אשכנזית.
לפי הערכות דמוגרפיות:

– 85–90% מהיהודים הרוסים הם אשכנזים
– 10–15% הם ספרדים, בוכרים ויהודים הרריים, יהודים גאורגים וקהילות מזרח תיכוניות

עם זאת, בפועל כמעט כל המבנה הדתי של היהדות הרוסית נמצא תחת שליטת חב”ד.

פדרציית הקהילות היהודיות של רוסיה וכמעט כל בתי הכנסת בערים הגדולות ברוסיה מנוהלים על ידי חב”ד. מנהיגם הוא בערל לאזאר, שהפך למעשה לדמות מדינית בהיררכיה הדתית של רוסיה, הידוע בנאמנותו המוחלטת לקרמלין.

עבור השלטון הרוסי, הגעת הרב הראשי של ישראל היא הון סימבולי עצום. היא מראה שלמרות המלחמה, למרות הבידוד הבינלאומי, למרות הרס הקהילות היהודיות האוקראיניות, הקשרים הדתיים עם ישראל ממשיכים לפעול.

זהו איתות נוח לקרמלין:
“אפילו הרבנים הראשיים של ישראל מגיעים אלינו; כלומר, רוסיה לא מבודדת”.

זו ניצול פוליטי של נוכחות דתית.

ספרדים ואשכנזים בישראל: הבדלים, קונפליקטים ותפקידם בסיפור של היום

כדי להבין מדוע ביקורו של הרב יוסף הפך לרגיש כל כך, יש להסביר את המבנה הפנימי של ישראל.

האשכנזים ייצגו היסטורית את האליטה הדתית והחילונית. הם שלטו בבתי הדין הרבניים, במוסדות הרבניים הממלכתיים, בחינוך וברוב הסמכויות הדתיות.

הקהילות הספרדיות, שהגיעו לישראל בשנות ה-50–70 ממדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה, התמודדו עם אפליה, ובפוליטיקה יצרו בהדרגה את כוחן — בעיקר דרך מפלגת ש”ס.

דוד יוסף משתייך למסורת זו.

הוא מייצג קהילה שיש לה הבנה משלה של דיפלומטיה דתית, היסטוריה משלה של יחסים עם תפוצות וגישה משלה למה שישראל יכולה להרשות לעצמה במישור הבינלאומי.

הבעיה היא שהגישה הזו לא משתלבת היטב עם הרגישות של זמן מלחמה.

כאשר רבנים באוקראינה מתחבאים מהפגזות רוסיות, ורב מישראל טס למוסקבה לחגוג חג דתי — ההבדלים בין הזהירות האשכנזית לאוטונומיה הספרדית הופכים לכואבים וברורים.

האם זה מוזר שהרב הראשי הספרדי משתתף בחג שהוא בעצם אשכנזי?

ביקור הרב הראשי הספרדי של ישראל בחגיגת י”ט כסלו במוסקבה — זהו אירוע שלא יכול שלא לעורר שאלות. החג הזה, שמארגן חב”ד, יש לו שורשים עמוקים במסורת האשכנזית, וחגיגת שחרורו של רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו”ר הזקן) תמיד הייתה חשובה רק לחסידים האשכנזים.

אז מדוע הרב הראשי הספרדי של ישראל נוכח בחג שהוא במהותו קרוב יותר למסורת האשכנזית?

האם ישראל אישרה את הנסיעה הזו

באופן רשמי משרד החוץ הישראלי לא הגיב על הביקור.
אבל בישראל בלתי אפשרי שרב ברמתו של דוד יוסף יעזוב את המדינה ויופיע במוסקבה מבלי ליידע את הגופים הממשלתיים.

הניסוח בדרך כלל כזה:
“משרד החוץ לא מאשר, אך גם לא אוסר על נסיעות דתיות, אם הן אינן כוללות פגישות פוליטיות”.

אבל עבור הצד האוקראיני זה לא משנה.

עבור אנשים שקוברים קרובי משפחה שנהרגו מטילים, חשוב דבר אחר:

מדוע הרב הראשי של ישראל הופיע על הבמה במדינה שאחראית למותם.

כיצד ביקורו של הרב במוסקבה עשוי להיות קשור להצהרת נתניהו על “קשרים קבועים” עם פוטין

יום לפני החגיגה המוסקבאית של י”ט כסלו, בנימין נתניהו, אגב נציג האליטה הפוליטית האשכנזית של ישראל, נאם בכנסת והצהיר שהוא מקיים “קשרים קבועים” עם פוטין ומשוחח איתו באופן קבוע. משפט זה לא היה מקרי: ראש הממשלה למעשה הודה שערוץ הקשר האסטרטגי עם מוסקבה נשאר פעיל ו, לדבריו, “נחוץ לביטחון ישראל, במיוחד בכיוון הצפוני”.

עם זאת, נתניהו עצמו לא יכול להרשות לעצמו אף צעד פומבי כלפי רוסיה: ביקור ישיר או מחווה רשמית יובילו להשלכות פוליטיות ביחסים עם ארה”ב ושותפים מערביים. המרכז האשכנזי של השלטון פועל דרך מנגנונים דיפלומטיים סגורים, וראש הממשלה מדגיש דווקא את הקו הזה — הקשרים קיימים, אך הם לא צריכים להיות גלויים.

על רקע זה, הופעתו במוסקבה של הרב הראשי הספרדי של ישראל — היא “מסלול עוקף” אידיאלי. פורמלית זהו ביקור דתי, לא קשור למדינה ולא מפר את האיזון המדיני. למעשה הוא ממלא תפקיד של ערוץ רך, המאפשר לשמור על קשר במקום שבו פוליטיקאי לא יכול להופיע.

ובשילוב הזה — ראש ממשלה אשכנזי שמסתיר את הערוץ הרשמי, ורב ספרדי שיכול להופיע בפומבי — נראית מבנה של תקשורת מקבילה, שעליה נתניהו אמר במפורש.

סיכום

בזמן שיהודי אוקראינה מתחבאים במרתפים תחת הפגזות;
בזמן שהרב אסמן מציל אנשים;
בזמן שהרב מרקוביץ’ כותב לנתניהו מכתב על הרס המקומות הקדושים היהודיים;
בזמן שטילים רוסיים הורגים יהודים בחרקוב, קייב ואודסה —

בזמן הזה אחד מהרבנים הראשיים של ישראל עומד על הבמה באולם מוסקבאי ומשתתף בחגיגה.

זה לא רק קונפליקט של תפיסה.
זהו קרע מוסרי עמוק שלא ניתן להסבירו לא בפרוטוקול, לא במסורת הנסיעות הדתיות ולא בלוגיקה הדיפלומטית של ישראל.

זו שאלה שתישמע בקול רם יותר ויותר:
איך זה אפשרי — ומה הישראלים, האוקראינים והיהדות העולמית צריכים ללמוד מהשיעור הזה.

ולכן היום, כאשר שאלות של מוסר, אחריות וסולידריות יהודית שוב הופכות למרכזיות, אנו ב-נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואים צורך להעלות נושאים כאלה באופן פתוח וכנה.