טראמפ, האו”ם וצ’רנוביל: מתי הדמוקרטיה מפסיקה להיות מצפן

דונלד טראמפ שוב נמצא בנקודה שבה הדעות חלוקות בחדות וללא פשרות. ישנם בארה”ב ומחוצה לה ששואלים יותר ויותר על האפשרות של אהדתו למוסקבה. אחרים מתעקשים: לפניהם עדיין מנהיג הדמוקרטיה הגדולה בעולם, פשוט פועל אחרת ממה שהמערב רגיל.

על רקע זה, בעצרת הכללית של האו”ם התרחש הצבעה שכמעט ולא נראתה לציבור הרחב, אך הבהירה הרבה.

אוקראינה יזמה החלטה המוקדשת להשלכות אסון צ’רנוביל ולנזק למעטפת ההגנה החדשה של צ’רנוביל לאחר התקפת רחפן. המסמך לא נגע ישירות למלחמה, אך עסק בשאלות של ביטחון גלובלי וסיכוני קרינה.

97 מדינות הצביעו “בעד”.

נגד — ארה”ב, רוסיה ועוד כמה מדינות.

הצבעה שלא כולם שמו לב אליה

באופן פורמלי, המשלחת האמריקאית הסבירה את התנגדותה בכך שהמסמך כביכול נוגע לשאלות של ריבונות לאומית ויוצא מגבולות המנדט של האו”ם. ההסבר נשמע יבש וטכני, אך במסדרונות הדיפלומטיים הוא עורר תמיהה.

היה זה מפתיע מדי לראות את עמדות וושינגטון ומוסקבה מתואמות בנושא הקשור לצ’רנוביל — סמל לאסון גלובלי, שבו ניטרליות פוליטית תמיד נחשבה לנורמה בסיסית.

דווקא הצבעה זו עוררה שיחות על קונפיגורציה חדשה של כוחות ועל כך שהתמונה המוכרת של “מחנה דמוקרטי” כבר לא עובדת.

השפה החדשה של הפוליטיקה האמריקאית

הפוליטיקה של טראמפ מזמן מאותתת על שינוי. באסטרטגיית הביטחון הלאומי החדשה של ארה”ב נקבע במפורש: וושינגטון כבר לא רואה את תפקידה לכפות סטנדרטים דמוקרטיים על מדינות אחרות.

עבור חלק זהו הכרה כנה במציאות.
עבור אחרים — אות מדאיג על נכונות לשתף פעולה עם משטרים אוטוריטריים ללא תנאים ערכיים.

בהיגיון זה, ההתקרבות לרוסיה נראית לא כיוצאת דופן, אלא כחלק מדגם רחב יותר שבו האידיאולוגיה מפנה מקום לעסקאות ואינטרסים טקטיים.

אוקראינה תחת לחץ

על רקע זה, הלחץ על קייב גובר. מממשל טראמפ נשמעות דרישות לערוך בחירות ולשקול את נסיגת הכוחות מדונבאס. בהקשר האוקראיני, צעדים כאלה נתפסים כעלולים לערער את היציבות ולשחק לידיה של מוסקבה.

סימנים עקיפים כבר נראים באירופה. איטליה הודיעה על הפסקת התמיכה הצבאית באוקראינה. ישראל, לפי דיווחים, שוקלת את סיום ההגנה הזמנית לפליטים אוקראינים. החלטות אלו מתקבלות מסיבות שונות, אך מצטברות לתמונה כוללת.

האפקט הבינלאומי

הפוליטיקה של טראמפ מעוררת לא רק דיונים חיצוניים, אלא גם פנימיים בארה”ב. מבקריו מדברים על דמורליזציה של בעלי ברית ופגיעה בעמדות אוקראינה. תומכיו טוענים שהוא פשוט הורס תבניות מיושנות.

עם זאת, במערכת האמריקאית עצמה נותרו מנגנוני ריסון — הקונגרס, בתי המשפט, הבירוקרטיה, אותו Deep State שעליו אוהבים לדבר בוושינגטון. הם יכולים לתקן את הקורס, אך לא לבטל את המגמה הכללית.

בין דאגה לאי ודאות

המצב הנוכחי רחוק מהערכות פשוטות. ארה”ב כבר לא נראית כמצפן המוסרי היחיד לעולם הדמוקרטי. אוקראינה מתמודדת עם לחץ גובר. אירופה מחפשת איזון משלה. ישראל נאלצת יותר ויותר להתחשב במציאות החדשה של הפוליטיקה הגלובלית.

דווקא ברגעים כאלה חשוב לתעד לא סיסמאות, אלא עובדות — ולהבין כיצד החלטות בניו יורק ובוושינגטון מהדהדות בקייב, בירושלים והרחק מעבר להן. בכך עוסקת חדשות ישראל | Nikk.Agency, במעקב אחר השינויים בעולם שבו הכללים הישנים כבר לא פועלים אוטומטית.