בכפר אוקראיני שבו נולד אביו של יצחק רבין והסופר חיים הזז, חייליו של פוטין בזזו מהספרייה את דגל ישראל, שניתן לכפר על ידי מדינת ישראל.

נחשוב על הסמליות של פעולה זו: חיילים רוסים לוקחים את דגל ישראל כשלל מכפר אוקראיני.

בין היערות האסורים למבקרים באזור אסון צ’רנוביל ובוצ’ה — מקום הג’נוסייד שביצעה הצבא הרוסי בפרבר של קייב, נמצא הכפר האוקראיני סידורוביצ’י, שבו נולדו הקלאסיקאי של הספרות העברית חיים הזז, וכן נחמיה רביצ’ב — אביו של יצחק.

המקור והגרסה המלאה של המאמר – (אנגלית) Ukrainian Jewish Encounter.

בסוף המאה ה-19 גם הכפר עצמו וגם כל האזור היו חלק מ”אזור ההתיישבות היהודית”.

בשנת 1886 נולד בסידורוביצ’י נחם רביצ’ב. בגיל 18 הוא היגר לארצות הברית (1904) ושם שינה את שם משפחתו לרבין. לאחר המעבר לארץ ישראל נולד לו בן בכור – ראש ממשלת מדינת ישראל לעתיד יצחק רבין (1922-1995).

נחמיה רביצ’ב היה במשך שנים רבות חבר מועצת העיר תל אביב, אחד העובדים הראשונים של חברת החשמל הישראלית וחבר הוועד הפועל של ההסתדרות.

12 שנים לאחר לידתו של נחמיה רביצ’ב, נולד באותו כפר גם הסופר העברי המפורסם חיים הזז (1898 — 1973), הזוכה הראשון בפרס ישראל לספרות (1953) וחבר האקדמיה ללשון העברית.

אביו ניהל מנסרה, ולכן שנות ילדותו של הסופר העתידי עברו בבית קטן בלב יער עבות.

יער זה בכפר האוקראיני יהפוך למקום התפתחות העלילה הדרמטית, וכן לאחד מהדמויות הטבעיות של הרומן הראשון של הזז “ביער” (1930, תל אביב). תיאורי הטבע וחיי היער מהרומן הזה הפכו לימים לקלאסיקה של הספרות העברית.

לחזור לשורשים

הקשר בין ישראל לסידורוביצ’י חודש בשנת 2011, כאשר ביוזמת ראש פרויקט החינוך “לימוד” חיים צ’סלר הוצב בכפר לוח זיכרון לכבוד נחמיה רביצ’ב וילדיו.

לוח זיכרון לכבוד נחמיה רביצ’ב וילדיו

בטקס הפתיחה השתתף נכדו של נחמיה ובנו של יצחק יובל רבין.

«אבי, כמוני, ילידי ישראל. אבל במשפחתנו נשמעו הדים מהמקום שבו נולד סבא. לדוגמה, אבא מאוד אהב בורשט אוקראיני וורניקי. עבורי זה מאוד מרגש לבקר במולדתו של סבא — חזרתי לשורשים», סיפר באותם ימים יובל רבין לעיתונות.

ליד לוח הזיכרון הוצב דגל ישראל, ובספרייה הכפרית בבית התרבות המקומי נתרמו ספרים על ישראל ויצירות ספרות יהודית.

«היה מאוד מפחיד»

בתוכניות בית התרבות היה לציין את יום הולדתו ה-100 של יצחק רבין ב-1 במרץ 2022. אך זה לא נועד לקרות. חמישה ימים לפני תאריך זה, ב-24 בפברואר 2022, פלשו הכוחות הרוסיים לאוקראינה.

הכפר נמצא בדרכם של הפולשים בדרך לקייב — בירת אוקראינה. לאחר שעברו דרך אזור צ’רנוביל, נכנסו החיילים הרוסים לסידורוביצ’י כבר ב-25 בפברואר. החלה 35 ימים של כיבוש אכזרי.

“היה מאוד מפחיד. הפציצו אותנו ושדדו אותנו. שבעה בתים נהרסו לחלוטין ו-52 בתים נפגעו חלקית. בית התרבות, שבו היו הרבה ילדים, נפגע מאוד. במהלך הכיבוש הרוסי נשברו כל החלונות, הגג והדלתות. הספרייה גם נפגעה מאוד, הרבה ספרים נהרסו», מספרת מנהלת בית התרבות של הכפר סידורוביצ’י טטיאנה ניקולייבנה מוחהויד.

«החיילים הרוסים עברו מבית לבית ושדדו. אם לא פתחו להם, הם פוצצו דלתות וחלונות, גנבו כל מה שיכלו – מכשירי חשמל ומזון. אנשים חיו בפחד. מי שיכול היה – עזב את הכפר. לא היה מספיק אוכל ואפילו לחם. השכנים חלקו מה שיכלו. חיינו בלי חשמל ומים», ממשיכה טטיאנה.

לוח הזיכרון לכבוד משפחת רבין הועבר על ידי התושבים המקומיים לספרייה, שהפכה למקלט לאותו סימן זיכרון יחיד, המסמל את הקשרים הבינלאומיים של הכפר הזה.

רגע אופייני: החיילים הרוסים לפני נסיגתם מהכפר גנבו לא רק מכונות כביסה מבתי התושבים.

חיילי פוטין גנבו מהספרייה את דגל ישראל, שניתן לכפר במהלך פתיחת לוח הזיכרון.

נחשוב על הסמליות של פעולה זו: חיילים רוסים לוקחים את דגל ישראל כשלל מכפר אוקראיני.

כאשר סיפורו של הכפר סידורוביצ’י נודע לשגריר ישראל באוקראינה מיכאל ברודסקי, תגובתו הייתה מיידית. בהוראת השגריר, נשלח לכפר דגל ישראל — במקום הדגל שנגנב על ידי הכובשים הרוסים; כמו כן נשלחו תרופות.

בכפר האוקראיני המשוחרר, שנתן לישראל דמויות כה בולטות, יש כעת שוב דגל ישראל.

חדשות ישראל והעולם קראו בערוצים
Nikk.Agency בטלגרם  וב  פייסבוק