NAnews חדשות ישראל Nikk.Agency

6 min read

רכב נוסעים איטליה — אוקראינה ב-6 בינואר 2025 הפך באופן בלתי צפוי לנושא ציבורי עם סיום בגבול. אחד הנוסעים — אזרח איטליה, שנסע לאוקראינה עם בת זוגו האוקראינית, לפי עדי ראייה, החל לשבח בגלוי את פוטין ולהשפיל את אוקראינה. זה הסתיים בכך שהאיש קיבל סירוב כניסה ואיסור שהייה במדינה למשך מספר שנים.

אסרו כניסה

הטון של הסיפור הזה אינו “שערורייה לשם שערורייה”. הוא עוסק בכך שהמלחמה מזמן יצאה מגבולות החזית. לפעמים זה פשוט שיחה בדרך, לפעמים — הפגנת סמלים, לפעמים — ניסיון להיכנס “לביקור” במדינה שמבזים אותה בו זמנית.

.......

הסיפור הפך לציבורי לאחר פוסט של הבלוגרית האוקראינית דריה מלניצ’נקו ב-Threads. היא סיפרה על הקונפליקט במהלך הנסיעה, מבלי לדחות “למאוחר יותר”, והבהירה שהיא לא מתכוונת להתעלם מזה — במיוחד במצב שבו אוקראינה משלמת בחיים מדי יום על זכותה להתקיים.

איך הכל התחיל

לפי תיאור מלניצ’נקו, התקרית התרחשה במהלך עצירה. מהאוטובוס יצאה זוג — אוקראינית ואיטלקי בשם רוקו. הוא לבש וישיוונקה — מתנה מבת זוגו. וזה מה שבלבל בהתחלה: חיצונית — מחווה של כבוד, סמל של תמיכה, “משלנו”.

אסרו כניסה בגבול: איטלקי רוקו בוישיוונקה שיבח את פוטין באוטובוס בדרך לאוקראינה — והרשת הביאה את הסיפור לאיסור כניסה
אסרו כניסה בגבול: איטלקי רוקו בוישיוונקה שיבח את פוטין באוטובוס בדרך לאוקראינה — והרשת הביאה את הסיפור לאיסור כניסה

הוא עצמו ניגש להכיר, השיחה התפתחה בקלות. ואז — תפנית חדה. כשגילה שהשיחה היא מאוקראינה, האיש, כפי שטוענת מחברת הפרסום, עבר להעלבות: החל לחזור שאוקראינה “רעה”, שהנשיא “רע”, והלאה — המפתח — שפוטין “מצוין” ו”מגיע לו כבוד”.

סצנות מסוג זה תמיד נוגעות לא רק במילים. כאן פעל הדיסוננס: אדם נוסע לאוקראינה, לובש סמל לאומי אוקראיני, אומר שהוא בדרכו לחיים בעיר אוקראינית — ובמקביל מצדיק את התוקפנות של המדינה שהורגת אוקראינים.

עדי ראייה ציינו גם רגע קשה נוסף: לדבריהם, בת זוגו של האיטלקי נראתה לא כאדם שמנסה לעצור את הקונפליקט, אלא כאדם שמסכים איתו. זה מה שהוסיף זעם לאלה שקראו את הסיפור: “זה לא תייר מקרי, זה לא ‘לא הבין’, זה מכוון”.

READ  ✡️ 🇺🇦 "תחת כוכב דוד": באודסה התקיימה תערוכה על יהודים מגיני אוקראינה, שנהרגו בהגנה על המולדת מפני התוקפים הרוסים - 20-26 באוקטובר 2025

החלטה “לא לשתוק”

בפוסט של מלניצ’נקו נשמע מה שהתפשט לאחר מכן ברשתות: היא כתבה שתעשה רעש ו”תשכב על הגבול”, אבל נוסע כזה לא ייכנס לאוקראינה. בזה היו הרבה רגשות — ובו בזמן זה היה אות מעשי לחלוטין: יהיו פניות לשירותים, תהיה הצהרה, תהיה תיעוד של הזהות.

הנחישות הזו הפכה לטריגר. אנשים זיהו בסיטואציה תחושה מוכרת: עייפות מכך שמנסים להמעיט בערך המלחמה בשיחה “בדרך”, איך תעמולה מסתתרת מאחורי חיוך ודרכון זר, איך משבחים את התוקפן “בסביבה בטוחה”, יושבים באוטובוס.

לאחר מכן התרחש אפקט שמוכר היטב באוקראינה: תגובה קולקטיבית של הרשת. העוקבים החלו לעקוב אחר הנסיעה כמו אחרי סדרה — לא מתוך סקרנות, אלא כי רצו לראות את הסוף: “יעבור או לא יעבור”.

.......

במקביל, משתמשים החלו לחפש דפים ציבוריים של האיטלקי. בפרופילים פתוחים, לפי דיווחי עיתונאים ועדי ראייה, נמצאו סמלים, פרסומים ופרטים שנראו כעמדה פרו-רוסית. הסיפור הפסיק להיות רק “ויכוח מילולי” והפך לשאלה של ביטחון.

הגבול והשדה המשפטי

הקליימקס התרחש בנקודת המעבר “צ’ופ — זאגון”. לדברי מלניצ’נקו, היא דיברה עם ראש המשמרת, שומרי הגבול כבר היו מודעים למצב בגלל התהודה ברשתות החברתיות, ביצעו את התיעודים הנדרשים, הזוג נלקח לבדיקה נוספת, והמחברת עצמה הגישה הצהרה.

מאוחר יותר דיווח העיתונאי ויטלי גלאגולה כי פנה לתגובה לנציג שירות משמר הגבול של אוקראינה אנדריי דמצ’נקו. שם אישרו: שומרי הגבול היו מודעים ופועלים לפי הנהלים, ההחלטה מתקבלת בקפדנות במסגרת החוק.

בנפרד דווח כי גם שירות הביטחון של אוקראינה מודע למצב. זה הגיוני: בזמן מלחמה אפילו “מילים” בדרך יכולות להיות חלק מתמונה רחבה יותר — פרובוקציות, בדיקות תגובות, ניסיונות להשפיל את המדינה על סף דלתה.

בסופו של דבר, לפי דיווחי עיתונאים, לאיטלקי הונפקה כרטיס סירוב כניסה ואיסור שהייה באוקראינה למשך מספר שנים. בסיפורים הציבוריים מופיע לרוב פרק זמן של שלוש שנים.

READ  הפקה אוקראינית-ישראלית של "אינאידה" - בכורה של יבגני לברנצ'וק ויפים רוח - "אינאידה שאף אחד עדיין לא ראה"

למה זה נגע לרבים

זה לא סיפור על “ביטול דעה”. זה סיפור על כך שהמלחמה — אינה דיון בתגובות ולא “נקודת מבט” שאפשר לשאת כמו סמל, תוך שמירה על נוחות.

האוקראינים נפגעו מכמה דברים בבת אחת:

מישהו לובש וישיוונקה כשריון מאחריות, ובפנים — בוז.

מישהו נוסע לחיים באוקראינה, אבל בוחר בדרך להשפיל אנשים שחיים תחת מכות.

מישהו חושב שדרכון זר נותן זכות לומר כל מה שרוצים ועדיין “לעבור”.

.......

וכאן פעלה אותה “כוח קטן” — לא מכונת המדינה בריק, אלא אדם ספציפי שלא נסוג, ואלפי אלה שלא נתנו לסיפור להיעלם.

אפשר היה “לא להסתבך”, לעצום עיניים, לדפדף. אבל בדיוק רגעים כאלה — כשהחברה לא בולעת השפלה — הם שמעצבים את הכללים. במובן הזה, הסיום בגבול הפך להקלה רגשית עבור רבים: “הוא לא עבר”.

על אילו חוקים מבוסס סירוב הכניסה: נורמות ספציפיות ולא “לפי תחושות”

ההחלטה להחזיר את הזר בגבול לא התבססה על רגשות ולא על לחץ מהרשתות החברתיות, אלא על נורמות ישירות של החקיקה האוקראינית, שמיושמות במיוחד בחומרה בתנאי מלחמה.

הנה הבסיסים המשפטיים המרכזיים שמשמשים במקרים כאלה.

1. חוק אוקראינה
“על המעמד המשפטי של זרים ואנשים ללא אזרחות”

זהו מסמך בסיסי.

סעיף 13 קובע במפורש סירוב כניסה לזר, אם:

— כניסתו נוגדת את האינטרסים של הביטחון הלאומי של אוקראינה;
— ישנן סיבות להאמין שהוא עשוי לאיים על הסדר הציבורי;
— פעולותיו או הצהרותיו פוגעות באינטרסים של המדינה.

חשוב:
החוק אינו דורש שהאדם יבצע פשע.
מספיקה הערכת סיכון.

תמיכה במדינת תוקפן בזמן מלחמה נחשבת אוטומטית כסיכון כזה.

2. חוק אוקראינה
“על הגבול הממלכתי של אוקראינה”

חוק זה מעניק לשירות משמר הגבול את הזכות:

— לבצע בדיקות נוספות;
— לסרב כניסה אם יש מידע על איום אפשרי;
— לפעול על בסיס נתונים מגופים אחרים, כולל שירות הביטחון של אוקראינה.

ההחלטה מתקבלת בגבול, ללא משפט, במסגרת הליך מנהלי — זו פרקטיקה בינלאומית רגילה.

3. מצב חירום צבאי

מצב חירום צבאי הוכרז בצווים של הנשיא ואושר על ידי הפרלמנט.

READ  האם אתה יודע מי מעטר את שטר ה-50 שקלים? שאול טשרניחובסקי, שנולד ויצר באוקראינה, משורר יהודי יוצא דופן.

במהלך תקופה זו:

— יש עדיפות לביטחון המדינה;
— הערכת התנהגות זרים מתבצעת בקפדנות רבה יותר;
— תמיכה פומבית באויב נחשבת לא כ”דעה”, אלא כגורם איום.

זהו רגע קריטי:
בזמן שלום הצהרות כאלה היו עשויות להסתיים בשערורייה,
בזמן מלחמה — הן הופכות לבסיס לסירוב כניסה.

4. סמכויות שירות הביטחון של אוקראינה

שירות הביטחון של אוקראינה רשאי:

— לספק לשומרי הגבול מידע והמלצות;
— ליזום איסור כניסה לזרים שפעולותיהם או דעותיהם
תורמות לתוקפנות נגד אוקראינה.

במקרים כאלה שירות הביטחון של אוקראינה אינו חייב לפתוח תיק פלילי — מדובר באמצעי מניעה.

5. צורת ההחלטה המנהלית

מבחינה משפטית זה נראה כך:

— מונפק כרטיס סירוב כניסה;
— נקבע משך האיסור (לעיתים קרובות 3 שנים — פרקטיקה סטנדרטית);
— ההחלטה אינה מהווה הרשעה ואינה דורשת פסק דין של בית משפט.

זה לא עונש, אלא הגבלת גישה לשטח המדינה.

למה זה חוקי גם בלוגיקה בינלאומית

שום מדינה אינה מחויבת להכניס זר ש:

— תומך בפומבי באויב שלה;
— נוסע למדינה שנמצאת במצב מלחמה;
— מפגין עמדה עוינת עוד לפני חציית הגבול.

בדיוק כך פועלות ישראל, ארה”ב ומדינות האיחוד האירופי — השאלה היא רק עד כמה האדם עצמו מציין את עמדתו באופן ישיר.

בסיפור הזה הצטלבו שלושה גורמים בבת אחת:
הצהרות פומביות, הצהרת אזרחית אוקראינה ואישור העמדה דרך מקורות פתוחים.
זה מספיק כדי שההחלטה תהיה חוקית, ממוסדת ויציבה — ללא משפט, אך בקפדנות בשדה המשפטי.

כך בדיוק פועלת היום הלוגיקה הגבולית והמשפטית של מדינה לוחמת, כפי שמדווחים NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency.

Запретили въезд на границе: Итальянец Рокко в вышиванке хвалил путина в автобусе на пути в Украину — и сеть довела историю до запрета на въезд
דילוג לתוכן