בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס הוצגה מצגת שחרגה מיד מהדיונים הרגילים על שיקום לאחר המלחמה. ג’ארד קושנר, חתנו של נשיא ארה”ב דונלד טראמפ, הציג את מה שנקרא “תוכנית האב של עזה החדשה” — פרויקט רחב היקף לשיקום שלאחר המלחמה של רצועת עזה.
הבמה הייתה דאבוס, והקהל — משקיעים גלובליים, פוליטיקאים ונציגי מוסדות בינלאומיים. בבסיס התוכנית — תוכניות בנייה גדולות, הקמת ערים חדשות ויצירת שדה תעופה בינלאומי באזור רפיח. המטרה הסופית, לדברי קושנר, היא “שלום בין ישראל לפלסטינים”.
קושנר הצהיר כי פינוי ההריסות ברפיח “כבר החל”, והשלב הבא יהיה הקמת “עזה החדשה”. ההבטחות נשמעו שאפתניות ביותר: תעסוקה מלאה, שגשוג כלכלי ו”מקומות עבודה טובים” לתושבי המובלעת. עם זאת, הוא ציין כי התנאי המרכזי הוא ביטחון ו”מינהל נכון”.
כאן התוכנית עוברת למישור הפוליטי. לפי גרסת קושנר, תתחיל “דמיליטריזציה של עזה”, ותהליך זה ינוהל על ידי “ממשלת טכנוקרטים” פלסטינית, שלדבריו צריכה לעבוד בשיתוף פעולה עם חמאס. ניסוח זה כבר עורר תהודה בקרב דיפלומטים ומומחי ביטחון.
הפרויקט מציע חלוקת שטח רצועת עזה ובניית ערים חדשות לשניים-שלושה מיליון איש בתוך שלוש שנים. בתחילה נדונה אפשרות של אזור פיילוט, אך בסופו של דבר החליטה צוות קושנר להציג “שיקום בשלבים” של מספר אזורים — ללא מבחנים ביניים והגבלות מקומיות.
רעיון “מועצת השלום” תפס מקום נפרד במצגת. לפי התוכנית, היא אמורה “לשאול את הפרקטיקות הטובות ביותר בעולם” ולאחר מכן להרחיב אותן — מניהול עירוני ועד מערכות בריאות וחינוך — כבר מעבר למזרח התיכון.
למעשה, קושנר הודה כי “תוכנית השלום בת 20 הנקודות” הקודמת לא התבססה על ניסיון מעשי. בהקשר זה, עזה מתוארת כזירה ניסיונית, שבה מודלים חדשים של ניהול ועסקים ייבחנו בתנאים אמיתיים — עם מטרה לפרויקטים בקנה מידה עולמי.
כדי להקדים ביקורת ותגובות סרקסטיות, פנה קושנר לעיתונאים ולמשתמשי רשתות חברתיות בבקשה יוצאת דופן — “לתת לתוכנית 30 ימי שקט”. הצהרה זו רק חיזקה את התחושה שהקונספט שהוצג בדאבוס מאזן בין פרויקט פוליטי, מצגת השקעות וניסוי בסיכון גבוה.
לא משנה איך מעריכים את “תוכנית האב” הזו, היא כבר הפכה לחלק מהאג’נדה הבינלאומית, שבה הדיון על עתיד עזה מתרחש יותר ויותר בצומת של גיאופוליטיקה ועסקים. בנקודה זו מתכנסים כיום האינטרסים של מדינות, משקיעים ומרחב המדיה, על כך כותבים באופן קבוע חדשות ישראל | Nikk.Agency, מתעדים כיצד יוזמות גלובליות מתנגשות עם המציאות האזורית.
