אמריקה של טראמפ וסוף האשליות הישנות: מדוע וושינגטון זקוקה ליציאה מהירה מהמלחמה באוקראינה

דונלד טראמפ שוב במרכז הדיון הגלובלי. מאשימים אותו בציניות, בחדות ובהריסת הכללים המוכרים. אך בין רעש התגובות הולך לאיבוד העיקר: טראמפ פועל לא מתוך רגש, אלא מתוך חישוב. וזה בדיוק מה שמשנה את הקונפיגורציה של הפוליטיקה העולמית.

הביקורת על צעדיו נשמעת לעיתים קרובות כמו גזר דין מוסרי. אך המציאות מורכבת יותר. לא מדובר באהדות או אנטיפתיות, אלא בהערכה קרה מחדש של סדרי העדיפויות של ארה”ב בעולם שהפסיק להיות חד-קוטבי.

עולם אחרי אידיאלים

טראמפ הוא אחד המנהיגים המערביים הבודדים שמדברים בגלוי על הצורך לסיים את המלחמה. לא מתוך הומניזם. מתוך פרגמטיקה. הסכסוך באוקראינה מפריע לוושינגטון להתרכז בכיוון המרכזי — דרום-מזרח אסיה והעימות הטכנולוגי עם סין.

העולם הישן, שבו הדמוקרטיה הייתה המטבע האוניברסלי, נעלם. במקומו הגיעה לוגיקת היעילות. ארה”ב כבר לא שואפת להיות “ערב הצדק”. היא פועלת כמערכת שמגנה על האינטרסים שלה כאן ועכשיו.

דוקטרינת מונרו, גרסת המאה ה-21

אמריקה חוזרת לרעיון “הבית”, שמתחיל בחצי הכדור המערבי. זה מסביר את הלחץ על משטר מדורו והעניין במשאבים של ונצואלה. הנוסחה החדשה פשוטה: ביטחון ואנרגיה — בתוך מעגל ההשפעה של ארה”ב.

הלוגיקה המעודכנת נשמעת קשה: אמריקה בונה מבצר אוטונומי, שבו עצמאות אנרגטית משתלבת עם שליטה טכנולוגית. כל השאר — משני.

לאוקראינה זהו אות מדאיג. ארה”ב כבר לא משקיעה ביציבות גלובלית מופשטת. היא משקיעה ביציבות שלה. השאר — שותפים רק כל עוד הם מועילים.

עמק הסיליקון כמרכז כוח

טראמפ אינו בודד ואינו אנומליה. מאחוריו עומדת אליטה חדשה — פרגמטיסטים מעמק הסיליקון. זהו עולם של אלגוריתמים, רחפנים ו-AGI, שבו ההחלטות מתקבלות מהר יותר מאשר הנוסחאות הדיפלומטיות מתיישנות.

האסטרטגיה שלהם — הכנה למלחמה טכנולוגית. סופר-שבבים, מתכות נדירות, שרשראות ייצור סגורות. AGI נחשב כנשק של המאה ה-21. הכלכלה — כזירה של תחרות קשה ללא סנטימנטים.

בלוגיקה זו היעילות הופכת לצורת הצדק היחידה.

המזרח כמשאב מנוהל

היציבות של היריב עבור ארה”ב — אינה מטרה, אלא כלי. וושינגטון מעדיפה כאוס מנוהל, שאינו מאפשר ליריבים לצבור כוח.

במזרח התיכון ישראל וחמאס מוצאים את עצמם במצב של פשרות כפויות. באסיה, טייוואן משמשת כנקודת לחץ על בייג’ינג. איראן ורוסיה נחלשות, אך אינן מושמדות — הן נוחות מדי כאלמנטים של איזון גדול.

אוקראינה היא רק אחד מהחזיתות במשחק הזה. טראמפ זקוק ליציאה מהמלחמה לא מתוך חמלה, אלא מתוך חישוב: סכסוך ממושך מעלה את הסיכונים להסלמה בלתי נשלטת באירופה.

זמן ללא נאיביות

העידן שבו המשפט הבינלאומי עבד כמגן אוניברסלי הסתיים. העולם נכנס לשלב של “סערה מושלמת” — הכלכלה, הטכנולוגיה ומרכז הכוח משתנים בו זמנית.

לאוקראינה זהו סוף הדיפלומטיה של הציפיות. וושינגטון מתעניינת רק בדבר אחד: כמה מהר הסכסוך יפסיק להפריע לאסטרטגיה שלה. שלום — אינו תבוסה, אלא כלי הישרדות. אנשים חשובים יותר מסמלים, ופרגמטיזם חשוב יותר מסיסמאות.

נוסחת ההישרדות פשוטה וקשה: ריאליזם רדיקלי, הימור על טכנולוגיה, יזמות ומהירות החלטות. עידן הרומנטיקה חלף. מגיע הזמן של אלה שיודעים לחשב מהר יותר מאשר רחפנים עפים.

בדיוק בהקשר זה מתברר מדוע אמריקה של טראמפ פועלת כפי שהיא פועלת — ומדוע האחרים יצטרכו להתבגר מהר יותר. חדשות ישראל | Nikk.Agency