«אנחנו כאן כדי לחיות»: ממלחמה לעתיד: איך אוקראינה משנה את שפת התעמולה

ב-25 בינואר 2026 פורסם ב-The Jerusalem Post מאמר שתיעד שינוי חשוב ברטוריקה הציבורית האוקראינית. המאמר תחת הכותרת “We are here to live” מתאר כיצד התעמולה הצבאית של אוקראינה עוברת בהדרגה מתמונות אפוקליפסה והשמדה מוחלטת לנושא החיים, המשפחה והעתיד.

עוד בתחילת 2024 היו רחובות הערים האוקראיניות מלאים בפוסטרים תעמולתיים עם מטאפורה ויזואלית קיצונית. חיילים אוקראינים הביטו בפניהם של “אורקים” ו”זומבים” במדי צבא רוסיים — התייחסות ישירה למיתולוגיה של טולקין, שבה האורקים יוצאים ממורדור ומשמידים את כל מה שסביבם. שפה זו נותרה מובנת ומדויקת: האויב אינו רק צבא, אלא רוע חסר פנים.

פוסטרים כאלה לא נעלמו לחלוטין. אך כפי שמציין The Jerusalem Post, באזורים רבים הם נדחקו לשוליים. את מקומם תפסה קמפיין חדש, המבוסס על מסר שונה באופן עקרוני.

«אנחנו כאן כדי לחיות»

על שלטי החוצות אין מפלצות ואין סמלי שנאה. חיילים אוקראינים מחזיקים ילדים על כתפיהם, מרימים תינוקות מעל ראשם, מחבקים אמהות וקרובי משפחה מבוגרים. הסלוגן פשוט ביותר: «אנחנו כאן כדי לחיות».

הקמפיין הושק על ידי הקורפוס הצבאי השלישי של אוקראינה כבר באוגוסט, אך רק עכשיו הוא הפך לחלק בולט במרחב העירוני. זו לא פרסומת לשלום ולא ויתור על התנגדות. זו ניסיון לתעד מצב חברתי אחר — לאחר שלוש שנים של מלחמה כוללת.

אוקראינה נכנסת לשנה הרביעית של הפלישה הרוסית. קו החזית התייצב במידה רבה, והמלחמה עברה לפורמט של עימות מתיש. מצב החירום של החודשים הראשונים הוחלף בתחושת מציאות מתמשכת, איתה המדינה תצטרך לחיות זמן רב.

המלחמה כנורמה חדשה

עיתונאי The Jerusalem Post שוחחו עם אוקראינים כבר בדצמבר. רבים אז קיוו לסיום מהיר של המלחמה — כולל על רקע יוזמות דיפלומטיות של נשיא ארה”ב דונלד טראמפ. עם זאת, הציפיות היו מאופקות: יותר ויותר אנשים דיברו על כך שהעימות עם מוסקבה הופך לנורמה ארוכת טווח ולא למשבר זמני.

אחד הקצינים האוקראינים בשיחה עם העיתון הדגיש: היחס לפולשים לא השתנה. “האורקים” עדיין נשארים “אורקים”. אך לחברה חשוב לראות לא רק שנאה וזעם, אלא יכולת לעמוד, להסתגל ולהמשיך לחיות גם בתנאי מלחמה.

הזיכרון על הנופלים — נותר בעינו

עם זאת, השפה הוויזואלית החדשה לא דחקה את נושא האבדות. בכל עיר נותרו שלטי חוצות עם שמות ופנים של הנופלים. פוסטרים אלה לא עודכנו סגנונית ולא רוככו. הם עדיין מזכירים: מאחורי העתיד עומדת מחיר קונקרטי.

אחד הסלוגנים הללו, שהוזכר במאמר, נשמע כמעט פרדוקסלי: «הם לא מתים». זה לא הכחשת המוות, אלא אישור הזיכרון — ניסיון לשמר את נוכחותם של אלה ששילמו את המחיר המקסימלי.

שינוי המיקוד התעמולתי אינו מעיד על עייפות מהמאבק. יותר מכך, זהו סימן לבגרות של חברה שכבר לא חיה רק במצב הישרדות. אוקראינה מנסה לתעד מחשבה פשוטה: המלחמה לא מבטלת את הזכות לחיים, למשפחה ולאופק העתיד. זהו בדיוק השינוי שתיעדה העיתונות הישראלית — ובדיוק בגלל זה המאמר של The Jerusalem Post הפך לסמן חשוב של הרגע, שממשיכים לעקוב אחריו НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency.