על “ניוונים מוסריים”: ישראל בכותרת ורוסיה בעדיפות: מדוע נשיא פיפ”א אינפנטינו באמת נראה “מוזר”

סיביגה הזכיר לאינפנטינו ש-679 נערות ונערים אוקראינים כבר לעולם לא יוכלו לשחק כדורגל, מכיוון שרוסיה הרגה אותם.

נשיא פיפ”א ג’אני אינפנטינו הכניס את עצמו למלכודת, בניסיון לשלב בין דברים שאינם תואמים: הגנה על ישראל מפני חרם וקריאות להחזיר את רוסיה לכדורגל הבינלאומי. הקשר הזה הופך את עמדתו לא רק לשנויה במחלוקת, אלא למוסרית מנוונת.

“עלינו לשקול את החזרת רוסיה. החרם הזה לא השיג דבר – הוא רק יצר יותר אכזבה ושנאה. האפשרות לילדים מרוסיה לשחק כדורגל בחלקים אחרים של אירופה יכולה הייתה לעזור. זה מה שצריך לעשות – לפחות ברמת הקטגוריות הצעירות”, – אמר ראש פיפ”א בראיון ב-2 בפברואר 2026  Sky Sports.

הוא גם התנגד לאיסור כניסת ישראל, בטענה שאיסור כזה “מהווה תבוסה”.

אינפנטינו אומר את המילים הנכונות כשהוא מתנגד לחרם על ישראל. ישראל היא מדינה שמגנה על עצמה מפני טרור, ולא מייצאת מלחמה. כאן טיעוניו על אי קבילות האחריות הקולקטיבית נשמעים הגיוניים ומוצדקים.

אבל ברגע שבו באותה לוגיקה הוא מציע להסיר את הסנקציות מרוסיה, הכל מתפרק.

רוסיה אינה “מדינה שנפגעה מהמדיניות”. רוסיה היא תוקפן, מנהלת מלחמה כוללת, משמידה ערים, אנרגיה ואוכלוסייה אזרחית. להשוות את מצבה לישראל זה או לא להבין את המציאות או לעוות אותה במודע.

אינפנטינו טוען שהסנקציות נגד רוסיה “לא השיגו דבר” ו”רק יצרו שנאה”. זה לא ניתוח – זו זילות צינית של העובדות. יותר מ-650 ספורטאים ומאמנים אוקראינים נהרגו מאז תחילת המלחמה. יותר ממאה מהם – כדורגלנים. אנשים אלה אינם “תופעת לוואי של מדיניות”. הם תוצאה ישירה של התוקפנות הרוסית.

ניסיון להסתתר מאחורי הנוסחה “כדורגל מחוץ לפוליטיקה” במצב כזה נראה לא כהומניזם, אלא כבריחה מאחריות. כי רוסיה היא זו שפוליטיזציה את הספורט, השתמשה בו לתעמולה ולגיטימציה של אלימות – מאצטדיונים ועד פדרציות בינלאומיות.

במיוחד בולט שהנושא של ישראל משמש כמסך. בהגנה על ישראל מפני חרם, אינפנטינו בו זמנית מקדם את הרעיון של שיקום רוסיה. זו החלפת מושגים, מסוכנת ומודעת. ישראל מגנה על עצמה. רוסיה תוקפת. לשים ביניהם סימן שוויון – זה לא ישר אינטלקטואלית.

על כך הצביעו ישירות בקייב. NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency הדגישו בעבר: שיחות על “נייטרליות הספורט” פועלות רק עד המכה הרקטית הראשונה על שכונה מגורים. לאחר מכן הנייטרליות הופכת לשותפות.

שר החוץ של אוקראינה אנדריי סיביגה ב-2 בפברואר 2026 כינה יוזמות כאלה ניוון מוסרי.

“679 נערות ונערים אוקראינים לעולם לא יוכלו לשחק כדורגל – רוסיה הרגה אותם. וממשיכה להרוג אחרים, והמנוונים המוסריים מציעים לבטל את האיסורים, למרות שרוסיה לא הפסיקה את המלחמה. הדורות הבאים יחשיבו זאת כבושה, שמזכירה את המשחקים האולימפיים של 1936”, – כתב סיביגה ברשת החברתית X, והוסיף צילום מסך עם הצהרת אינפנטינו.

וזו לא רטוריקה רגשית. זה תיאור מדויק של עמדת אדם שמציע ללחוץ יד לתוקפן ולהחזיר אותו ל”מועדון התרבותי”, מבלי לדרוש הפסקת המלחמה או אחריות על פשעים.

מוסקבה מצפה למחיאות כפיים. בקרמלין מזמן מהמרים על עייפות המערב – כאשר למען נוחות ואשליית נורמליות מוכנים לשכוח מי התחיל את המלחמה ומי משלם עליה בדם.

לכן השאלה כבר לא בתקנות פיפ”א ולא בכדורגל. השאלה היא במוסר בסיסי. ובמובן הזה ההגדרה שנשמעה מקייב נראית לא כהעלבה, אלא כאבחנה.