«חזרו הביתה»: זלנסקי על רוסים במערב — ולמה השיחה הזו בכל זאת נוגעת לישראל

באג’נדה האוקראינית שוב עלתה נושא, שבדרך כלל לא מדובר על החזית ולא על נשק, אלא על כסף, דרכונים וחיים נוחים ‘שם איפשהו’. נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי ב-15 בפברואר 2026 בראיון אמר בצורה קשה: אם אנשים קשורים למשטר במוסקבה, אבל מסדרים לעצמם חיים במדינות דמוקרטיות, אז הסנקציות צריכות לפגוע גם בהם וגם במשפחותיהם.

בגרסה האוקראינית זה נשמע כמעט כמו אולטימטום: ‘סעו הביתה’. אבל המשמעות, אם לפרק בצורה רגועה יותר, היא על סגירת פרצות לאלה שמשרתים את המלחמה ובו זמנית נהנים מנוחות המערב.

מה בדיוק אמר זלנסקי ולמי הוא כיוון את המשפט הזה

מובלטים כמה דגשים מרכזיים.

ראשית: לא מדובר על ‘כל הרוסים’, אלא על אלה שיש להם קשרים עם המערכת הקרמלינית, אבל חיים באיחוד האירופי ובארצות הברית, מלמדים שם ילדים, קונים נדל”ן, נהנים מחוקי הדמוקרטיות – ובו זמנית נשארים חלק מהסביבה שמנהלת מלחמה נגד אוקראינה.

שנית: זלנסקי קשר ישירות את נושא המשפחות והנכסים עם כך שהסנקציות, לדעתו, ‘לא מגיעות’ למגזרים המרכזיים. הוא ציין במיוחד את התחום הגרעיני הרוסי ואת ‘רוסאטום’ – כדוגמה לכיוון שבו, לדבריו, אין עדיין הגבלות ‘מלאות’.

שלישית: בכתבה צוין שהראיון ניתן למגזין מערבי (TSN מזכיר את POLITICO) ולעיתונאית מסוימת.

למה השאלה מיד נוגעת לישראל ו’הרבה רוסים’

כי בישראל באמת יש סביבה דוברת רוסית ענקית – וכל מילה רועשת על ‘רוסים בחו”ל’ כאן נתפסת אוטומטית דרך האופטיקה המקומית: רפטריאציה, מלחמה, סיפורי משפחה, הבדלי דעות בתוך אותה קבוצת שפה.

אבל שפה ואזרחות – זה לא תמיד אותו דבר. ‘דוברי רוסית’ בישראל – שכבה רחבה מאוד של יוצאי מדינות שונות של ברית המועצות לשעבר, ולרבים מהמשפחות בשנים האחרונות המילה ‘שפה’ כבר לא תואמת את המילה ‘עמדה פוליטית’.

לכן חשוב לא לפספס: נאום זלנסקי – לא על ‘דוברי רוסית’ כתופעה, אלא על מודל התנהגות מסוים – כאשר אנשים קשורים למערכת המלחמה, אבל מעדיפים לחיות ‘כמו במדינה נורמלית’, נהנים מהחירויות והחוקים של אותן מדינות שמגנות את המלחמה הזו.

איפה עובר הגבול המעשי: ‘דוברי רוסית’ ו’סנקציות’ – אלה נושאים שונים

כדי לענות בכנות על השאלה ‘האם זה נוגע לישראל’, צריך לחלק לשני רמות.

1) ברמת החברה: השיחה תיגע בהרבה, אבל לא באותו אופן

כל ציטוט חריף מאוקראינה ייקרא בישראל דרך הביוגרפיות האישיות.

בבת ים, אשדוד, חיפה, רמת גן ובמרכז הארץ לאנשים יש סיפורים שונים: מישהו הגיע מאוקראינה, מישהו מרוסיה, מישהו ממשפחות מעורבות. לכן המסר הפוליטי בקלות הופך לריב יומיומי ‘בשכונה’ – וזה הסיכון של הכללות שמערבבות הכל יחד.

כאן המסגרת חשובה יותר מהרגשות: הנושא – על קשרים עם המערכת ונכסים, ולא על שפה כ’סימון’.

2) ברמת המערכת: ישראל חיה מזמן בלוגיקה של ציות וסיכונים

וכאן מתחילים דברים שאפשר לגעת בהם בידיים: העברות בנקאיות, מקורות הכספים, בדיקות, מסמכים, נהנים.

העמדה הישראלית בנושאים כאלה בדרך כלל נשמעת כך: המדינה לא רוצה להפוך לנתיב נוח לעקיפת סנקציות מערביות. וזה לא סיסמה – זו לוגיקה של הישרדות במערכת הפיננסית הבינלאומית.

מכאן המציאות המוכרת לרבים מהעולים והעסקים: הבנקים שואלים יותר שאלות, בודקים את מקור הכסף, נזהרים יותר בהעברות מ’תחומי שיפוט רעילים’, ולפעמים פשוט מסרבים לבצע פעולות אם הם רואים סיכון.

ובאמצע השיחה הזו מופיעה באופן בלתי נמנע הצומת שלנו – NAחדשות – חדשות ישראל | Nikk.Agency: איך לדון בסנקציות ובאחריות כך שלא נגלוש לאשמה קולקטיבית לפי שפה ובו זמנית לא נעצום עיניים על תוכניות, נכסים ו’כריות משפחתיות’.

אז האם זה נוגע לישראל?

כן – במובן שאם המערב ירחיב את המיקוד הסנקציוני על משפחות, נכסים ו’חיים נוחים בחו”ל’, ישראל כחלק מהמערכת הפיננסית הגלובלית תחזק את הבדיקות והזהירות.

לא – במובן שזה לא ‘על כל הרוסים בישראל’ ולא על הקהילה דוברת הרוסית ככזו. בתוך ישראל המסנן המרכזי – לא השפה, אלא רשימות הסנקציות, מקור הכספים, נהנים, קשרים וסיכונים לבנקים ולחברות.