מרכז לאסטרטגיות הגנה: ניטרול אסטרטגי עלול להוביל את אוקראינה לניצחון

אוקראינה מחפשת צורת ניצחון שאינה מתאימה לתבניות הישנות — לא על “להביס”, לא על “לשחוק”. מדובר במשהו אחר: לשלול מהאויב את הפונקציות הפעילות, עד שמנגנוניו פשוט מפסיקים לבצע משימות.
גישה זו נקראת נטרול אסטרטגי. והיא בהדרגה הופכת לבסיס של תכנון הגנה חדש.

בעצם, מדובר על לשבור לא את הצבאות כמסה של אנשים, אלא את אותם צמתים שמחזיקים את כל המערכת: ניהול, לוגיסטיקה, ערוצי תקשורת, שרשראות מידע. אם הם מפסיקים לעבוד, כוחות התקיפה יכולים לעמוד בשדות — אין בהם תועלת רבה.
המודל רב-שכבתי: אדמה, שמיים, ים, סייבר. בכל מקום צריכים להיווצר “כשלונות” שמשתקים את יכולת האויב לנוע.

אוקראינה כבר עושה זאת בפעולות ממוקדות, כלים א-סימטריים, מערכות חדשניות. האויב פורמלית נשאר חזק, אך פועל יותר ויותר בחוסר תיאום: הפסדים בניהול נותנים אפקט שבעבר נחשב לבלתי אפשרי.

ההיסטוריה מרמזת שהחלטות כאלה עובדות. ישראל בשנות ה-60 קיבלה מודל דומה: עליונות אווירית, קפיצות טכנולוגיות, לחץ מתמיד על פונקציות מפתח של צבאות האויבים.
היום אוקראינה יוצרת “אזורים קטלניים” משלה על הקרקע, מכסה סגמנטים קריטיים של הגנת סייבר, ובמרחב המידע מגבילה את קידום הנרטיבים של האויב. זה לא על השמדה — זה על שלילת היכולת לפעול.

אבל למערכת דרושה תיאוריה.
השותפים רוצים להבין לאן נעה האסטרטגיה, והיעדר מודל מנוסח נותן למבקרים סיבה לומר ש”ניצחון לא קיים”. זה תזה שגויה, אך היא עובדת אם לא מערערים עליה ברמת הקונספט.

נטרול אסטרטגי יכול להיות המסגרת שסביבה נבנה תוכנית שלמה. זה לא מחליף דה-אוקיופציה. זה יוצר סביבה שבה התוקפן כבר לא מסוגל לייצר אפקטים תפעוליים. משימותיו — ריקות, קצבו — מופר.
כשלונות פונקציונליים משקפים את טבעה של המלחמה המודרנית: לא חזיתות, אלא מערכות. ואוקראינה בלוגיקה זו לא רודפת, אלא קובעת את הקצב.

הצלחה כאן — לא רגע אחד ולא דגל אחד מעל עיר. זה תהליך שבו חדשנות, גמישות ומהירות החלטות מכריחים את האויב להגיב כל הזמן, ולא להכתיב תנאים.
ובדיוק המודל הזה, אם יובא לצורתו המוגמרת, יוצר תרחיש שיכול לשכנע את השותפים: ניצחון — לא רעיון מופשט, אלא ארכיטקטורה מעשית של ביטחון עתידי. אנו עוקבים אחר האופן שבו היא מתגבשת במציאות, ונמשיך לנתח את מרכיביה בחומרים של «НАновости — Новости Израиля | Nikk.Agency».