“למה אוקראינה מנצחת במלחמה”: יובל נח הררי ב-FT ואיזה לקח לישראל

“רוסיה לא הצליחה להשיג את מטרתה העיקרית — השמדת האומה האוקראינית“, – בטור שלו ב-27 בספטמבר 2025 עבור Financial Times יובל נוח הררי מזכיר הגדרה פשוטה אך לעיתים נשכחת: מלחמה היא המשך של מדיניות ומנצח בה לא מי שכבש יותר קילומטרים, אלא מי שהשיג את המטרות הפוליטיות. בממד זה, טוען ההיסטוריון, אוקראינה «כבר מנצחת»: למוסקבה לא הצליח להשמיד את האומה האוקראינית ולכפות כניעה. להיפך, הזהות הלאומית התחזקה והפכה לבלתי הפיכה.

עובדות שדה הקרב התומכות בטענה

1) כישלון ה”בליצקריג” וכישלון המטרות האסטרטגיות של רוסיה

היתרון ההתחלתי של רוסיה בפברואר 2022 לא התבטא בנפילת קייב. אוקראינה החזיקה מעמד ולאחר מכן ביצעה מתקפות נגד בכיוונים של חרקוב והגדה הימנית של חרסון. מאמצע 2022 ההימור של הקרמלין על “שינוי אסטרטגי בלתי נמנע” לא עבד.

2) ים ואוויר: חידושים אוקראיניים נגד יתרון מספרי

אוקראינה שללה מרוסיה את המונופול בים השחור — מה”משה” ועד למכות מערכתיות עם רחפנים ימיים ואוויריים על בסיסים וספינות: הצי הרוסי נדחק, הלוגיסטיקה הסתבכה. באוויר רוסיה לא השיגה דומיננטיות; המכות האוקראיניות לטווח ארוך על שדות תעופה ותשתיות בתוך רוסיה הפכו לחלק קבוע מהמלחמה. זה קרה בהשתתפות מוגבלת של נאט”ו (ללא הכנסת כוחות ובדיונים ממושכים על נשק כבד).

3) היכן נמצא החוליה החלשה

לפי הררי, הפגיעות אינה בחזית, אלא “במוחות של חברי המערב של אוקראינה”, שם מכה התעמולה הרוסית, ומחדירה תחושת “עייפות” ו”בלתי נמנעות” של ניצחון רוסי. אם המערב ייכנע פסיכולוגית, זה יחתוך את בסיס המשאבים של ההגנה האוקראינית — ויהיה הפסד לא רק עבור קייב, אלא גם עבור נאט”ו.

מדוע השיחה הזו חשובה דווקא עכשיו

הטור של FT יצא על רקע ויכוחים פוליטיים ממושכים על חבילות סיוע ו”עלות התמיכה” באוקראינה.

בהקשר כזה, הטיעון “מי באמת כבר משיג את המטרה הפוליטית” נשמע לא כעיתונאות, אלא כקריטריון לקבלת החלטות. עבור האירופאים והישראלים זה לא מופשט: מהיציבות של אוקראינה תלויה הארכיטקטורה של הביטחון במזרח אירופה והדינמיקה של המשולש המזרח תיכוני “מוסקבה—טהראן—הפרוקסי שלהם”.

לקחים לישראל: מה ללמוד מהניסיון האוקראיני

אסימטריה טכנולוגית כמערכת, ולא כאוסף “גאדג’טים”

הגישה האוקראינית ל”נחיל” של כטב”מים באוויר ובים — זה לא רק “רחפנים זולים”, אלא בנייה: מודיעין → ייצור → איטרציות של תוכנה ופתרונות גוף → טקטיקה של שימוש בשילוב עם לוחמה אלקטרונית וארטילריה. לישראל, שלה כטב”מים והגנה אווירית הם צדדים חזקים, כדאי להסתכל בקפידה על מהירות האיטרציות האוקראיניות והקשר האזרחי-צבאי של מו”פ.

לוגיסטיקה נגד עליונות

המכות האוקראיניות על בתי זיקוק, שדות תעופה ולוגיסטיקה הראו: גם עם צי מטוסים צנוע אפשר “לשנות” את העורף הכלכלי והצבאי של האויב. עבור ישראל, שכבר חיה בפרדיגמה של מלחמה “רב-תחומית” עם רשת פרוקסי של איראן, זה אישור לערך של דיוק לטווח ארוך ופעולות היברידיות על תקשורת האויב.

עמידות פסיכולוגית של בריתות

רוסיה מנסה לדמורליזציה של חברות המערב — כמו שאיראן והפרוקסי שלה לוחצים על החברה הישראלית דרך מבצעי מידע, בני ערובה, טרור רקטות ועלויות כלכליות. המסקנה: תקשורת של מטרות המלחמה והסבר כנה של “מחיר הזמן” — לא פחות חשובים מהברזל.

היכן להתווכח עם הררי — ומה להוסיף

הטור — זו עמדת המחבר, ולא דוח של מרכז מחקר. כמה טיעוני נגד שנשמעים בסביבה המקצועית, וכיצד לשלבם עם הלוגיקה של FT:

• «על הקרקע אוקראינה מאבדת קצב, לכן מוקדם לדבר על ניצחון». הררי כותב לא על “סיכום סופי” צבאי, אלא על תוצאה פוליטית עד לנקודה זו: כישלון התוכנית למחוק את הסובייקטיביות האוקראינית. זה לא מבטל את המחיר הכבד של החזית, אתגרים של גיוס ותלות באספקות.

• «הכלכלה הרוסית הסתגלת; בסיס המשאבים גדול יותר». כן, אבל המטרה הפוליטית — שבירת המדינה האוקראינית — נותרה בלתי ניתנת להשגה גם עם בסיס זה. הכלים האסימטריים של אוקראינה מורידים את מחיר העליונות הרוסית.

• «המערב עייף». ודווקא לכן הדגש על “הניצחון הפוליטי כבר עכשיו” חשוב לשמירה על הקונצנזוס של התמיכה: הוא עונה על השאלה “למה”, ולא רק “כמה זה עולה”

מה זה משנה לאירופה

1. הפיכת החלטות. ככל שהמחזור “איום → החלטה → אספקה → אימוץ” קצר יותר, כך קשה יותר לאויב למכור את הנרטיב של “עייפות” ו”חוסר תועלת של סיוע”.

2. לוקליזציה של ייצור ותאימות. התעשייה הביטחונית האירופית צריכה להעביר במהירות את התמיכה למסלולים של חוזים ארוכי טווח ותאימות סטנדרטית (עם תחמושת, הגנה אווירית, כטב”מים). זה מפחית את הפגיעות לשינויים ברוחות הפוליטיות.

3. הצבת מטרות: “מה אנחנו רוצים בסוף”. אם המטרה היא למנוע את הרס המדינה האוקראינית, אז המדדים להצלחה הם פונקציונליות של הכלכלה, מערכת האנרגיה, הגנה אווירית מעל ערים גדולות, לוגיסטיקה לייצוא. זה פרגמטי וניתן לבדיקה.

הפרספקטיבה הישראלית: התועלת המעשית מה”לקח האוקראיני”

• הגנה כוללת על העורף. הפגיעות של האנרגיה האוקראינית תחת מכות רוסיה — תזכורת גם לנו: פיזור, גיבוי ופתרונות ניידים (מגנרטורים ניידים ועד מערכות הגנה אווירית ניידות) — לא “אופציה למקרה חירום”, אלא נורמה.

• מהירות פרוטוטיפינג. הגישה האוקראינית “היום — MVP, מחר — סדרה” ברחפנים כדאי לשקול כמתודולוגיה גם לסטארטאפים ישראליים בעלי מטרה כפולה.

• היגיינה מידעית. כמו שהקרמלין מכה ב”מוחות של חברי אוקראינה”, האקוסיסטמה הפרוקסי של איראן מכה באמון הציבור הישראלי. המסקנה — לבנות עמידות לא רק בברזל, אלא גם בתקשורת ברורה ולא “מצוחצחת” של סיכונים ומטרות.

תמצית הטענות של FT בפסקה אחת

רוסיה לא השיגה את המטרה העיקרית — להרוס את האומה האוקראינית; אוקראינה החזיקה את הבירה, החזירה שטחים, שברה את העליונות הרוסית בים, ביצעה סדרות של מכות לטווח ארוך על עורף האויב ושמרה על היוזמה עם חידושים — בהשתתפות מוגבלת של נאט”ו. הסיכון העיקרי — לא על הקרקע, אלא בשחיקת הרצון של הבריתות תחת לחץ התעמולה הרוסית. לכן, ההימור של אירופה והשותפים — על תמיכה ארוכת טווח וריתמית, שהופכת את העמידות האוקראינית ליתרון מוסדי.

חשוב להבין את המגבלות

תמונה זו לא אומרת “מחר מצעד ניצחון”. חיי אוקראינה — הם מכות יומיות על האנרגיה, אבדות בחזית, אתגרים של גיוס וייצור. אבל גם בתנאים אלה התוצאה הפוליטית — שמירה וחיזוק הסובייקטיביות האוקראינית — כבר התקיימה, ולכן המשוואה של המלחמה עבור מוסקבה הפכה להרבה יותר מסובכת.

מקור והקשר

מקור ראשוני: טור של יובל נוח הררי ב-Financial Times מ-27 בספטמבר 2025, «Why Ukraine is winning the war». בנוסף, הנושא סוקר על ידי מדיה אזורית אך אנו מסתמכים על המקור.

מאת НАновости

אוקראינה לא רק “מחזיקה מעמד” — היא סיכלה את המטרה העיקרית של הקרמלין ובנתה מנגנונים אסימטריים שהופכים את העליונות הרוסית ליקרה ולא יעילה.

לישראל הלקח כפול: מהירות האיטרציות הטכנולוגיות ועמידות החברה למלחמה ממושכת — הם סוג של נשק כמו מערכות הגנה אווירית או רחפנים. ולאירופה — הבחירה בין “עייפות” לאסטרטגיה, שבה הניצחון נמדד לא בקו החזית לשבוע, אלא בהישרדות וחירות של אומה בריתית.

מי הוא יובל נוח הררי

היסטוריון ופובליציסט ישראלי, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים; מחבר רבי המכר העולמיים «Sapiens», «Homo Deus» ו-«21 שיעורים למאה ה-21». נולד ב-1976 בישראל, השלים דוקטורט באוקספורד (2002); תחומי העניין האקדמיים שלו — “היסטוריה גדולה”, הקשר בין ביולוגיה להיסטוריה, אתיקה של טכנולוגיות.

לאחר הצלחת הספרים, הררי יחד עם בן זוגו ומנהלו איציק יאהב ייסד את פרויקט ההשכלה Sapienship, הפועל בצומת של מדע, תרבות ומדיניות ציבורית.

בשנים 2024–2025 הציג ספר חדש «Nexus» על רשתות מידע — מהעת העתיקה ועד לבינה מלאכותית; במקביל מופיע בתקשורת עם אזהרות על סיכוני דיסאינפורמציה והצורך ברגולציה דמוקרטית של טכנולוגיות.

הקשרים של יובל נוח הררי עם אוקראינה — על פי עובדות

• תמיכה פומבית באוקראינה מהימים הראשונים של הפלישה. בפברואר 2022 הררי פרסם טור ב-The Economist על כך שהמונח הוא “כיוון ההיסטוריה האנושית”, וכן טקסט ב-The Guardian “למה פוטין כבר הפסיד במלחמה הזו”. במקביל הופיע בפורמטים וידאו (YouTube, ראיונות).

• השתתפות בפלטפורמת הדיונים האוקראינית YES (קייב). ב-4 במרץ 2022 YES ערכה שיחה מקוונת הררי—סניידר (בהנחיית אן אפלבאום); מאוחר יותר השתתף שוב באירועים

• תרומות לתמיכה באוקראינה. בשנת 2022 הררי, איציק יאהב ו-Sapienship שלהם תרמו 1 מיליון שקל (~$310 אלף) ל-UNICEF אוקראינה; על כך דיווחו גם החשבונות הרשמיים שלהם.

• תקשורת עם הקהל האוקראיני והמדיה. ראיונות והופעות עבור NV/НВ ופלטפורמות אוקראיניות אחרות, כולל בשיתוף עם YES-2024.

• הוצאות אוקראיניות של ספריו. «Sapiens / Людина розумна» יצא לאור באוקראינית (Клуб сімейного дозвілля ואחרים), מה שמאושר על ידי מדריכים וקטלוגים.

• עמדה פומבית מתמשכת (2025). ב-27 בספטמבר 2025 הררי פרסם טור ב-Financial Times (Why Ukraine is winning the war) — הטענות הופצו באופן נרחב.

• השתתפות בפרויקט “Ukrainian History: Global Initiative”. לפי מקורות מקצועיים, הררי מופיע בין המדענים הבינלאומיים/מועצת היועצים של היוזמה (UHGI), שהושקה בשנים 2023–2024.

• השוואות פומביות “זלנסקי — מנהיגות יהודית” בהקשר האוקראיני. בחומר Haaretz  ביולי 2023 הררי מכנה את ולדימיר זלנסקי “המנהיג היהודי המרגש ביותר של דורנו”, מדגיש את התאימות בין הפטריוטיזם האוקראיני, הדמוקרטיה והזהות היהודית.