Теория “מגן האוויר” של נאט”ו נשמעת עוצמתית, אך בפועל יש לה חסרונות משמעותיים

19 מל”טים רוסיים פלשו לשטח פולין, מה שהפך לאירוע ההפרה האווירי הגדול ביותר של נאט”ו מזה יותר מ-75 שנה, כך מדווח The Economist ב-15 בספטמבר 2025. התפתחות זו מעמידה במבחן רציני את יכולות הברית להגן על גבולותיה מפני איומים מצד רוסיה.

מזכ”ל נאט”ו מארק רוטה תיאר את התגובה לאירוע כ”מאוד מוצלחת”. הופעלו מטוסי תדלוק איטלקיים וסוללות פטריוט גרמניות. עם זאת, רוב המל”טים הופלו רק על ידי חלק מהכוחות, שהוצגו על ידי מטוסים פולניים והולנדיים. רק כמה ימים לאחר מכן, ב-13 בספטמבר, גם רומניה דיווחה על הופעת מל”ט רוסי במרחב האווירי שלה. באותו יום, נשיא ארה”ב דונלד טראמפ עשה הצהרה, שבה, למרות שלא הדגיש במיוחד את המצב, תיאר את המלחמה באוקראינה כ”לא מלחמת טראמפ”.

השאלה האם נאט”ו מסוגלת להגן ביעילות על שמיה מפני תוקפנות רוסית נותרת פתוחה.

חיל האוויר של נאט”ו ותפקידיו

מגן האוויר של נאט”ו כולל מספר מרכיבים מרכזיים. החלק הראשון שלו הוא אמצעי זיהוי האיומים. נאט”ו משתמשת במשותף בצי של 14 מטוסי התרעה מוקדמת ושליטה אווירית, הממוקמים בגיילנקירכן שבגרמניה. מטוסים אלה מסוגלים לעקוב אחר מטוסים, מל”טים וטילים רוסיים במזרח, כולל אוקראינה ובלארוס. הם נתמכים על ידי מל”טים RQ-4 D Phoenix, המבצעים משימות ממושכות מגובה רב.

מדינות מסוימות מתנסות באמצעי תצפית לא סטנדרטיים. לדוגמה, פולין חתמה על חוזה בסכום של כ-1 מיליארד דולר על בלוני תצפית אמריקאיים עם מכ”מים, המסוגלים לזהות אם מטוס ידידותי או עוין בשמיים. בנוסף, יש ניסויים בחיישנים אקוסטיים, כמו אלה המיושמים באוקראינה לגילוי מל”טים מתקרבים.

מטוסי קרב ותפקידם

המרכיב השני של המגן הוא מטוסי הקרב, המוצבים במזרח אירופה. בעלי הברית מסיירים במרחב האווירי, מעבירים את מטוסיהם בין האזורים. כרגע איטליה, ספרד והונגריה שומרים על המרחב האווירי של הבלטיות, איטליה מגנה בנוסף על רומניה, והולנד ונורבגיה על פולין. המשימה האחרונה בפולין נועדה להגן על צמתים השולחים סיוע צבאי לאוקראינה. במידת הצורך, כפי שקרה ב-10 בספטמבר, המטוסים יכולים להפיל איומים מתקרבים.

לאחר האירוע עם המל”טים הרוסיים, נשיא צרפת עמנואל מקרון הודיע על שליחת שלושה מטוסי קרב רפאל לפולין לחיזוק ההגנה.

מערכות הגנה אווירית קרקעיות

המרכיב השלישי של המגן הוא מערכות הגנה אווירית קרקעיות. מדינות מזרח אירופה מחזיקות בטכנולוגיות מכ”ם ומבנים הגנתיים משלהן, המשלימים בסוללות פטריוט, שהן בעלות יעילות גבוהה נגד איומים אוויריים. גרמניה שלחה סוללות פטריוט לפולין למעקב אחר האירוע האחרון עם המל”טים הרוסיים, והולנד גם מתכננת לספק סיוע דומה. בנוסף, מופעלים משחתות ארה”ב, המצוידות במכ”מים לטווח ארוך ומערכות יירוט.

חלק מהמערכות הללו משתייכות למערכת IAMD (מערכת הגנה אווירית וטילים משולבת), הנשלטת על ידי פיקוד הכוחות האוויריים המשולבים של נאט”ו, המתבסס בעיקר על פיקוד גנרלים אמריקאים. על כל המרחב האווירי אחראים שני מרכזי פעולות משולבים, אחד מהם בגרמניה והשני בספרד.

אתגרים מודרניים

למרות הבסיס התיאורטי, כפי שמציין הפרסום, המערכת רחוקה מלהיות מושלמת. הבעיה העיקרית היא הוצאת מערכות הגנה אווירית רבות לאוקראינה, מה שהפחית משמעותית את המלאי ביבשת אירופה. באוגוסט, גרמניה, בתגובה ללחץ, הסכימה לשלוח לאוקראינה מערכות פטריוט נוספות, מה שהוביל להחלטת הצדדים המעוניינים, האם ארה”ב תספק תחליפים למערכות הקיימות.

מל”טים קטנים, שרוסיה משגרת לעבר מטרות אוקראיניות, לעיתים קרובות קשה לזהותם על ידי מערכות מכ”ם. בעבר היו אירועים שבהם שרידים נחתו במספר מדינות, כולל רומניה ולטביה. כך, במקרה אחד, לקבוצה בפולין נדרשו חודשים כדי לחלץ טיל שיוט שהופל, שנמצא על ידי אישה שרכבה על סוס.

פולין מכנה את המל”טים החוצים את גבולותיה “פתיונות בלתי חמושים”, מה שהראה גישה מסוימת לשאלות ההגנה.

רצון פוליטי ותאימות פעולות נאט”ו

לבעיות הטכניות מתווספת שאלת הרצון הפוליטי בנושא שמסתכם בשמירה על רמת הגנה נאותה. מכיוון שנאט”ו תלויה בתמיכה הצבאית של ארה”ב, שינוי המיקוד של הכוחות האמריקאים לאזורים אחרים משפיע על המוכנות לפרוס מערכות הגנה אווירית ביבשת.

למדינות נאט”ו יש מספר משמעותי של מטוסי קרב, השומרים על החזית המזרחית של הברית. עם זאת, היעילות של ניהול פעולות אלה תלויה במידה רבה בהשתתפות ובניסיון של ארצות הברית. בתנאי איומים גוברים, נאט”ו עשויה להתמודד עם דילמה, האם יש צורך בשינוי הכללים הנוכחיים להגנה פעילה מפני תוקפים חיצוניים.

התפתחות המצב זקוקה לפיקוח. לדוגמה, ורשה ביקשה לקיים התייעצויות עם בעלי הברית לפי סעיף 4 של אמנת צפון אטלנטי לאחר הפלישה של המל”טים. בינתיים, הפעלת סעיף 5, הקובע הגנה קולקטיבית, נותרת בספק. ההשלכות האמיתיות של המתרחש יהיו תלויות בתגובה המבצעית והקונצנזואלית של הברית לאיומים המתעוררים.