המעגל הקר השלישי של קייב: מדוע הבירה שוב ללא חום והיכן תחנות המיני-CHP המובטחות תקועות

קייב חווה מכה אנרגטית נוספת באמצע החורף. לאחר התקפת טילים של רוסיה בלילה של ה-24 בינואר, העיר נאלצת בפעם השלישית בעונה להפעיל מחדש את מערכת החימום באופן חירום. כמעט ששת אלפים בתים נותרו ללא חימום — כולל אלו שכבר חוברו פעמיים לאחר ההפגזות ב-9 וב-20 בינואר. עבור מטרופולין עם אוכלוסייה של מיליונים, זה כבר לא תקלה, אלא משבר מערכתי.

למעשה, הבירה שוב נכנסת לעונת החימום מאפס — על רקע כפור של מינוס 10–15 מעלות. בתנאים כאלה, הפעלת נוזל החימום הופכת לפעולה טכנית מורכבת ומסוכנת, שבה כל עיכוב פירושו קור בדירות ומתח חברתי.

המכה השלישית לחימום ומציאות המלחמה

ללא חימום נותרו כ-1330 בניינים רבי קומות. המצב הקשה ביותר הוא במחוז דסניאנסקי, שם כ-600 בתים נותרו בו זמנית ללא מים, חימום וחשמל. בשכונות טרויישצ’ינה נפרסים נקודות חימום נוספות: מספרן מוגדל ל-145, תוך השלמה לרשת הקיימת.

הרשויות העירוניות פותחות נקודות תמיכה, שבהן אנשים יכולים לשהות מסביב לשעון. הן ממוקמות בבתי ספר ובמוסדות חברתיים, מצוידות בדודי חימום ניידים, מקומות שינה ואוכל חם. אבל אלו אמצעי חירום — לא פתרון לבעיה.

תושבי קייב מצילים את עצמם בדרכים שונות. חלקם עוזבים זמנית את העיר, אחרים נשארים בדירות הקרות, מסתמכים על מחממים, מעילים תרמיים ונקודות סיוע בקרבת מקום. זה כבר לא יוצא דופן, אלא מציאות עירונית חדשה.

מדוע קייב לא חזרה על הניסיון של חרקוב

על רקע המשבר בבירה, ברשתות החברתיות ובקרב המומחים נשמעת אותה שאלה: היכן תחנות הכוח הקטנות המובטחות והדודים הניידים? מדוע מערכת הקוגנרציה המבוזרת, עליה דיברו כבר בסתיו, לא פעלה אז כשהייתה נחוצה ביותר.

מומחים משווים את המצב בקייב לערים בקו החזית — בראש ובראשונה לחרקוב וז’יטומיר. שם הצליחו לפרוס את מתקני הקוגנרציה בזמן. קוגנרציה — זה ייצור בו זמני של חשמל וחום, שבו החום לא מתבזבז, אלא מופנה מיד לחימום בתים. עבור חרקוב, מתקנים אלו הפכו לגורם הישרדות.

הפרדוקס הוא שדווקא קייב קידמה בפומבי את הקונספט של קוגנרציה מבוזרת ואישרה אותה בהחלטת מועצת העיר כבר במאי 2024. עם זאת, הבירה הייתה רחוקה יותר מקו החזית ולא חוותה מכות מתמשכות כמו חרקוב. עם זאת, התקפות טילים מסיביות וחוזרות על מערכת האנרגיה של קייב, במיוחד בתקופת הכפור, הובילו להרס שהעיר לא הכירה קודם.

חמש תחנות כוח קטנות שעדיין לא מחממות

באביב 2024, חברת “קייבטפלו-אנרגו” הכריזה על מכרז במערכת Prozorro לרכישת 15 מתקני קוגנרציה — מהם יצרו חמש תחנות כוח קטנות. מדוע בינואר 2026 הן עדיין לא פועלות, הפך לאחת השאלות המהדהדות ביותר.

במינהל העירוני מסבירים: קייב היא העיר היחידה באוקראינה שרכשה ציוד קוגנרציה מכספיה. רק מתקן אחד בהספק של 1.5 מגה-ואט התקבל כסיוע הומניטרי בינלאומי בשנת 2024 וכבר פועל לצרכי תשתית קריטית.

לפי נתוני קג”א, כל הליכי הרכש הושלמו, אך הפרויקט התברר כמורכב ביותר. הציוד נרכש מיצרנים שונים — אוקראינים ובינלאומיים. כל תחנת כוח קטנה היא לא גנרטור ולא דוד נייד, אלא אובייקט אנרגטי מלא.

עד כה נבנו חמש תחנות כוח מקומיות, המצוידות במערכות הגנה ברמה שנייה. במילים פשוטות, היה צורך “להסתיר” אותן מתחת לבטון, להבטיח אספקת גז ואוורור מורכב. זה מה שגרם לעיכובים. כעת בתחנות מסתיים הבדיקה התפעולית, ולאחר מכן הן אמורות להיכנס לפעולה.

תחנות כוח קטנות כהצלה לשכונות, לא לכל העיר

מנהל תוכניות האנרגיה של מרכז רזומקוב ולדימיר אומלצ’נקו קורא לא לחפש “אשם”, אלא להעריך בצורה מפוכחת את היקף הבעיה. לדבריו, גם אם העיר קיבלה רק מתקן אחד מהשותפים, לא היה ניתן לעכב את הרכישה וההתקנה של השאר.

שבעה מתקני קוגנרציה מבוזרים בהספק כולל של כ-60 מגה-ואט — זה מעט מדי עבור הבירה. אם רוצים, העיר הייתה יכולה להגדיל את ההספק ל-300–400 מגה-ואט, מה שהיה נותן אפקט משמעותי. במיוחד אם למקם מתקנים כאלה באזורים התלויים בתחנות כוח 5 ו-6, כגיבוי במקרה של התקפות.

מתקן אחד בהספק של כ-22 מגה-ואט מסוגל לספק חשמל וחום לשכונה אחת או יותר — כ-20–30 אלף צרכנים. אבל קייב צורכת כ-1700 מגה-ואט. כלומר, תחנת כוח קטנה אחת — זה רק 1.5% מהצרכים של העיר. האפקט מופיע רק כאשר יש עשרות מתקנים כאלה.

פגיעות אנרגטית כיורשת העבר

לדברי אומלצ’נקו, הפגיעות האנרגטית של קייב — אינה בעיה חדשה. היא הונחה כבר בתקופה הסובייטית, כאשר העיר הייתה תלויה באופן קריטי בשתי תחנות כוח גדולות. יותר ממיליון תושבים תלויים ישירות בעבודתן. הרס של מתקנים אלו משאיר אוטומטית אזורים עצומים ללא חום — מה שקרה חלקית.

בעתיד, קייב זקוקה לקונפיגורציה חדשה של אספקת אנרגיה. כיום העיר מכסה רק כ-25% מצריכתה העצמית, ולאחר המכות — אפילו 10–15%. הפתרון, לפי המומחים, הוא בפיתוח קוגנרציה מבוזרת, בניית מפעלי מיחזור פסולת עם ייצור אנרגיה, שימוש בדלק ביולוגי וביומיתן, יצירת מערכות אגירת אנרגיה (Energy Storage), וכן בחיזוק קווי החשמל החיצוניים, כולל מאספקת החשמל של תחנת הכוח הגרעינית ברובנו.

רק כך הבירה תוכל לעבור מהישרדות חירום ליציבות אנרגטית אמיתית — ולהפסיק להיכנס לחורף עם השאלה האם יהיה חם בבתים. זהו המשבר המערכתי שמסמנים ומנתחים היום חדשות ישראל — Nikk.Agency.