כאשר מדובר בתרבות אודסה, כדאי לציין כי תכונותיה המודרניות הופיעו במידה רבה בזכות המתיישבים, בראש ובראשונה יהודים מברודי. בית הכנסת המרכזי של העיר, ברודסקי, נשמר עד ימינו וממוקם במרכז בפינת רחוב איטליאנסקיה וסוויאטוסלב קראבנסקי. המתיישבים, למרות שהיו יהודים מבחינה לאומית, היו להם גם קשרים תרבותיים ופוליטיים עמוקים עם האוקראינים האוסטרו-הונגרים, הידועים כגליציאנים.
במאה ה-19 הם הפכו לקבוצה האתנית הגדולה ביותר באודסה, והיוו כמעט כל תושב שלישי. השפעתם על התנועות התרבותיות והחברתיות של העיר הפכה למשמעותית, שכן הם הביאו רעיונות של מודרניזציה מגליציה לאימפריה הרוסית המסורתית לחלוטין. אזור זה כבר היה בעל ניסיון היסטורי, השקפות על תיעוש ותנועות לאומיות, מה שיצר דפוסים תרבותיים דומים בין הגליציאנים לאודסאים.
הגליציאנים פיתחו יזמות, שהייתה בו זמנית תנאי להישרדות חומרית ואינטגרציה למערכת המשפטית המודרנית, שבה יוזמה פרטית הוערכה. המתיישבים מברודי העבירו ניסיון זה לאדמת אודסה, תוך שימוש בנמל כנקודה מרכזית למסחר בינלאומי ומציאת נישות לא מאוישות בעיר המתפתחת במהירות. העסק בהקשר זה הפך לא רק לכלי כלכלי, אלא גם לאמצעי לביטוי תרבותי.
הסביבה הרב-לאומית של גליציה — קיום משותף של פולנים, יהודים, אוקראינים וגרמנים — יצרה הרגלים של רב-לשוניות וגמישות. אודסה, בתורה, כמו גליציה, הייתה תערובת תרבותית, שבה בולגרים, יוונים, אוקראינים ויהודים פעלו זה עם זה. היהודים הגליציאנים הפכו לקטליזטורים של תהליך זה, והשתלבו באופן אורגני במגוון והפיצו את המודל של שכנות אוסטרו-הונגרית לקהילות אחרות.
התנועות הלאומיות בגליציה התגבשו באופן פעיל תחת השפעת רעיונות אירופיים חדשים של המאה ה-19 — לאומיות מודרנית והתעוררות תרבותית. כשהם מתיישבים באודסה, הביאו איתם היהודים הגליציאנים את הרעיונות הללו, שהחלו לחדור בהדרגה לקהילות אתניות אחרות, וסייעו ביצירת זהויות לאומיות מודרניות. עם הזמן, אודסאים ממוצאים שונים השתתפו באופן פעיל בתהליך יצירת ישראל המודרנית, בולגריה, יוון וכמובן אוקראינה.
גליציה האוסטרו-הונגרית הייתה מוכרת עם קואופרטיבים ועמותות עזרה הדדית, מה שתרם להקמת קשרים אופקיים, השואפים לעצמאות מהמדינה. באודסה יוזמות דומות נוצרו לא מלמעלה, אלא דרך רשתות של קשרים אישיים והשתתפות של “אנשים משלהם”. ההומור הגליציאני, שנולד בתנאי קיום משותף של עמים שונים, הפך לאמצעי תקשורת והתאמה.
ההומור והאירוניה השתלבו גם בחיי אודסה, והפכו לתכונה של התרבות המקומית. כאן הצחוק שימש ככלי לעקיפת הבירוקרטיה, וכן כשיטה להחלקת קונפליקטים, מבלי לאבד את האירוניה והאירוניה העצמית. קוד תרבותי זה הופיע מחדש בצורה של יחס אירוני לשלטון הן בגליציה והן באודסה.
ידיעת שפות ותרבות אירופית פתחה דלתות לקידום חברתי בגליציה. המתיישבים האודסאים חיזקו מסורת זו, תוך שימת דגש על חשיבות החינוך והמקצועות, כגון רופא, עורך דין, יזם. זה הפך לבסיס להיווצרות ההון של הקהילה האודסאית.
תרבות אודסה מהווה לא רק השתקפות של תופעת העיר של הים השחור, אלא גם נושאת תכונות שנולדו באוסטרו-הונגריה המודרנית. היהודים מברודי הפכו לגשר שחיבר בין שתי מסורות תרבותיות שונות באופן מהותי. אודסה רכשה תכונות המאפיינות מודלים מערביים: עסקים כמנגנון הגנה, רב-תרבותיות, לאומיות, שיתוף פעולה והומור לא רק כהישרדות, אלא גם ככיוון לחינוך. אלמנטים אלה מקרבים את הגליציאנים והאודסאים, ויוצרים קשרים תרבותיים עמוקים יותר ממה שנראה במבט ראשון.
קראו ב – НАновости Новости Израиля