ממיידאן לעזה: כיצד המיתוסים השמאליים של ניו יורק השוו בין אוקראינה לישראל

החל משנת 2014, במפגשים חילוניים ובאירועים אינטלקטואליים בניו יורק, החלה להופיע אמונה מוזרה אך יציבה: מהפכת הכבוד באוקראינה היא כביכול פרויקט של ה-CIA, והמלחמה בדונבאס היא “תנועת שחרור לאומית”, שבה כמובן רוסיה אינה מעורבת.

תמונה זו של העולם לא התערערה לא על ידי עובדות ולא על ידי טיעונים. הדרך היחידה לערער מעט את הביטחון של בני השיח הייתה להראות תמונות של אנשים ספציפיים – חברים אוקראינים שעמדו במיידאן. העובדה הוויזואלית עבדה טוב יותר מכל הסבר. כי מיתוסים ניזונים לא מהיגיון, אלא מדימויים.

אוקראינה וישראל כאותו “אויב”

השיחה על אוקראינה כמעט תמיד עברה במהירות לישראל. ובאותה תבנית.

אותם אנשים שהסבירו את מיידאן כ”ניהול חיצוני”, החלו תוך דקה להאשים את ישראל באימפריאליזם, קולוניאליזם ו”דיכוי”. לפעמים – עם הסתייגות הכרחית שחמאס, כמובן, “אינו מושלם”, אבל “צריך להבין את ההקשר”.

ביקורת על מדיניות ממשלת ישראל אפשרית ונחוצה – זה נורמלי בכל דמוקרטיה. אבל החלפת ביקורת זו בטענה על “פרויקט קולוניאלי” אין לה שום קשר למציאות. היהודים קשורים לאדמה זו במשך אלפי שנים, והחברה הישראלית המודרנית נוצרה מצאצאי פליטים, ולא ממטרופולין של אימפריה.

כאשר השוליים הופכים למיינסטרים

זמן רב דעות כאלה בארה”ב נחשבו קיצוניות ושוליות. תמיכה ב-DNR ו-LNR, הצדקת חמאס, הכחשת התוקפנות הרוסית – כל זה התקיים בשולי השדה הפוליטי.

אבל הניצחון של זוראן ממדני בבחירות לראשות עיריית ניו יורק הראה: הרטוריקה השמאלנית-רדיקלית כבר אינה שולית. היא יוצאת למרכז.

זוראן ממדני: סמל השינוי

מ-1 בינואר ממדני נכנס לתפקיד והופך לראש העיר השמאלני ביותר בהיסטוריה של ניו יורק. תוכניתו הפנימית נראית מושכת ברמת הסיסמאות: הקפאת דמי השכירות, גני ילדים חינם, תחבורה ציבורית חינם.

אבל כאן מתחיל הספק הריאלי. מימוש הבטחות אלו דורש הסכמה של מועצת העיר והמושל של המדינה. ניסיונות ליצור חנויות ממשלתיות עם “מחירים חברתיים” עשויים פשוט להרוס את העסקים הקטנים – וכבר מעוררים התנגדות.

מדיניות חוץ ללא סמכויות – אבל עם סיסמאות

באופן פורמלי, ראש עיריית ניו יורק אינו משפיע על יחסים בינלאומיים. אבל ממדני עשה את האידיאולוגיה החיצונית חלק חשוב מזהותו.

הוא תומך בגלוי בתנועת BDS, מכנה את החרם על ישראל “כלי לא אלים של לחץ בינלאומי”. עמדה זו תואמת לחלוטין את הקו של “הסוציאליסטים הדמוקרטיים של אמריקה”.

פרט מעניין: בביוגרפיה של ממדני, שנכתבה על ידי תאודור האמם, ישראל מוזכרת 116 פעמים, בעוד שאוקראינה – פעם אחת. למרות ששתי המדינות נמצאות במצב של מלחמה קיומית.

תבניות סובייטיות באריזה חדשה

הרטוריקה של ממדני ותומכיו מדהימה בדיוק שהיא חוזרת על קלישאות תעמולה סובייטיות.

החל משנות ה-50, ברית המועצות בנתה קמפיין שיטתי נגד ישראל במסווה של “אנטי-ציונות”. היום שיח זה מתחבר בקלות לנרטיבים אנטי-אוקראיניים: דמוקרטיות מוכרזות כמדכאות, ומשטרים רפרסיביים כ”משחררים”.

העולם מתחלק ל”קפיטליסטים” ו”קורבנות קולוניאליזם”. בתבנית זו, אוקראינה וישראל נרשמות אוטומטית למחנה “הרוע העולמי”, ללא קשר לעובדות.

מה הלאה

זוראן ממדני הוא פוליטיקאי כריזמטי, תקשורתי ושאפתני. בעתיד הוא בהחלט יכול להפוך לחבר קונגרס או סנאטור ולהשפיע לא רק על העיר, אלא גם על האג’נדה הפדרלית.

הדבר היחיד שסוגר בפניו את הדרך לפסגת השלטון הוא מוצאו: לידה באוגנדה הופכת את השתתפותו במרוץ לנשיאות ארה”ב לבלתי אפשרית. אבל גם בלי זה, השפעתו על המוחות והדיונים כבר הפכה למציאות.

ולכן השיחה על המיתוסים סביב אוקראינה וישראל כבר לא יכולה להיחשב “נישתית”. היא מזמן יצאה מגבולות המטבחים והסמינרים האוניברסיטאיים – והפכה לחלק מהפוליטיקה הגדולה. על כך חשוב לדבר ישירות, ללא אשליות ופשטנויות נוחות – חדשות ישראל | Nikk.Agency.