- October 4, 2026
- 5:41 pm
- בעולם
בבוקר ה-25 בספטמבר 2026, ישב דניאל אומנסקי בן ה-14 בחדרו בקייב ועשה שיעורי בית. במחברת הוא כתב על ולדימיר מונומך וניסה להסביר כיצד עקרונות מוסריים שנוסחו כמעט לפני תשע מאות שנה יכולים להיראות היום.
מחבר: אלכסנדר חמלניצקי
הוא כתב על כבוד לאנשים אחרים, עזרה ליתומים והגנה על אלו שחלשים יותר.
דניאל לא הספיק לסיים את העבודה.
בערך בשמונה בבוקר פגע מל”ט רוסי בבניין מגורים ברובע פצ’רסקי בקייב. דניאל נהרג בחדרו. אמו נפצעה בידה ואושפזה. אחיו הצעיר, שהיה גם הוא בדירה, שרד.
כמה ימים לאחר מכן פרסמה פעילת זכויות האדם האוקראינית, ראש מרכז החירויות האזרחיות וזוכת פרס נובל לשלום אולכסנדרה מטבייצ’וק תמונה של עבודתו הלא גמורה של דניאל. לדבריה, המחברת הבית ספרית נשארה פתוחה בין הריסות הדירה, ועל הדפים נראו סימני דם.
אולכסנדרה מטבייצ’וק — פעילת זכויות אדם ועורכת דין אוקראינית, ראש מרכז החירויות האזרחיות בקייב. הארגון עוסק בהגנה על זכויות אדם, תיעוד פשעי מלחמה ושאלות של אחריות על הפרות של המשפט הבינלאומי. בשנת 2022 היה מרכז החירויות האזרחיות אחד מזוכי פרס נובל לשלום יחד עם פעיל זכויות האדם הבלארוסי אלס ביאליאצקי והארגון הרוסי “ממוריאל”.
מטבייצ’וק שמה לב לכך שבדקות האחרונות לפני הפגיעה כתב דניאל על עזרה לחלשים, כבוד לאנשים אחרים ואחריות של מי שיש לו כוח.
היא ראתה בכך סמליות נוראה: ילד בן 14 ניסה במילים מודרניות להבין עקרונות מוסריים שנוסחו לפני מאות שנים — ולא הספיק לסיים את העבודה הזו.
למה דניאל כתב על ולדימיר מונומך
לקורא בישראל השם ולדימיר מונומך אולי לא אומר דבר, אך להיסטוריה של קייב זו אחת הדמויות המרכזיות מתחילת המאה ה-12.
ולדימיר מונומך נולד בשנת 1053 והשתייך לשושלת רוריקוביץ’. בין השנים 1113 ל-1125 היה הנסיך הגדול של קייב. שלטונו היה בתקופה שבה קייב נותרה אחד המרכזים הפוליטיים והתרבותיים המרכזיים של מזרח אירופה. מונומך ניסה להפחית את המלחמות הפנימיות בין הנסיכים, לחזק את השפעת קייב ולארגן מסעות נגד הפולובצים.
אבל בהיסטוריה של דניאל חשוב לא כל כך מונומך הפוליטיקאי, אלא מונומך המחבר.
בסביבות תחילת המאה ה-12 הוא יצר יצירה הידועה בשם “הדרכה לילדים”. בה הנסיך מהרהר על איך צריך להיות אדם שיש לו כוח ואחריות: לא להתעצל, לעזור לעניים וליתומים, לדאוג לחלשים, לכבד אנשים אחרים ולשאת באחריות למעשיו.
לכן תלמיד אוקראיני מודרני יכול היה לקבל משימה כזו. “הדרכה של ולדימיר מונומך” נלמדת בתוכנית הלימודים האוקראינית כאחד מאנדרטאות הספרות של תקופת רוס של קייב. דניאל היה צריך לא רק לספר את הביוגרפיה של הנסיך הקדום, אלא לחשוב, מה המשמעות של הכללים המוסריים שנוסחו כמעט לפני תשע מאות שנה היום.
מכאן גם רשימותיו על כבוד לאנשים, עזרה ליתומים והגנה על פגיעים.
לקורא הישראלי יש כאן עוד שכבה היסטורית חשובה. קייב של אותה תקופה כבר הייתה קשורה להיסטוריה היהודית.
נוכחות יהודית בעיר מתועדת לפחות מהמאה ה-10. אחד העדויות המפורסמות ביותר נחשב המכתב הקייבי מגניזת קהיר — מסמך בעברית הקשור לקהילה היהודית בקייב ומתוארך בדרך כלל למאה ה-10. בו פונים נציגי הקהילה לעזרה לאדם שנקלע לחובות.
כלומר, חיים יהודיים מאורגנים התקיימו בקייב זמן רב לפני שמונומך הפך לנסיך הגדול.
במאות ה-11–12 הייתה העיר על דרכי מסחר חשובות בין מזרח אירופה, ביזנטיון ואזורים מרוחקים יותר. מקורות מימי הביניים ומחקרים מאוחרים יותר מקשרים לאוכלוסייה היהודית אזור נפרד בקייב. במסורת הכרוניקלית מוזכרים מה שנקראים שערי היהודים — אחד משערי העיר, ששמם בדרך כלל קשור לשכונה היהודית הסמוכה.
ידועים גם נציגים נפרדים של החיים האינטלקטואליים היהודיים בקייב של ימי הביניים, במיוחד משה קייבי, שנחשב לחוקר יהודי מהמאה ה-12.
עם זאת, חיי הקהילה לא היו שקטים. בשנת 1113, לאחר מותו של הנסיך סוויאטופולק איזיאסלביץ’ ולפני עלייתו של ולדימיר מונומך לשלטון בקייב, פרצו בעיר מהומות. בין אלו שסבלו מהאלימות היו גם נציגי הקהילה היהודית.
מתברר שמשימת בית הספר של דניאל מובילה שלא במתכוון הרבה מעבר לשיעור ספרות רגיל. מונומך הוא לא רק דמות מהעבר האוקראיני של ימי הביניים. קייב של תקופתו כבר הייתה עיר שבה נפגשו עמים, דתות, דרכי מסחר ותרבויות שונות, כולל הקהילה היהודית.
למערכת החינוך האוקראינית “הדרכה” היא חלק מהמורשת הספרותית וההיסטורית שלה. לקורא הישראלי מתווספת לכך עוד שכבה: ההיסטוריה היהודית של קייב החלה זמן רב לפני התקופה המודרנית והתקיימה כבר בתקופה עליה כתב דניאל.
בבוקר ה-25 בספטמבר הוא עבד בדיוק על משימה כזו — ניסה להסביר במילים מודרניות את הרעיונות הישנים על אחריות, עזרה לחלש וכבוד לאדם אחר.
העבודה הזו נותרה לא גמורה.
איפה למד דניאל
לאחר הדיווחים הראשונים על מותו של הילד, רוב הפרסומים הישראליים כינו אותו בעיקר אזרח ישראלי בן 14 שנהרג במתקפה רוסית.
אבל בהדרגה התגלו פרטים על חייו בקייב.
דניאל למד בכיתה ח’ בליציאום מס’ 5 ברובע פצ’רסקי בקייב.
וזה ידוע לא רק מהדיווחים על ביקורו של השגריר הישראלי לאחר מכן.
במסמך רשמי של מערכת החינוך של קייב לשנת הלימודים 2025/26 מצאו חדשות נאנוביסטי רישום “אומנסקי דניאל זכרוביץ'”, כיתה ח’, ליציאום מס’ 5 ברובע פצ’רסקי. באותו מסמך מצוין תוצאתו — 25 נקודות. השם המלא, הגיל, הכיתה והרובע תואמים את נתוניו של דניאל אומנסקי שנהרג.
המסמך הרשמי של מערכת החינוך של קייב מאפשר לקבוע את בית הספר בצורה מדויקת יותר מאשר הפרסומים הראשונים בתקשורת, שבהם לא צוין שמו.
לדניאל הייתה בכלל ביוגרפיה שקשה לתאר אותה כשייכת ללאום אחד בלבד.
הוא היה אזרח ישראל ואוקראינה. בעבר חיה המשפחה בישראל, שם למד דניאל בבית הספר “אהבת ציון” בתל אביב. מאוחר יותר עברו ההורים עם הילדים לקייב בגלל עבודתו של האב. סבתו, סבו וקרובי משפחה אחרים המשיכו לחיות בישראל.
בקייב כבר חי דניאל חיי תלמיד אוקראיני — הלך לליציאום, למד עם חבריו לכיתה, למד היסטוריה וספרות אוקראינית.
מאוחר יותר יספרו מוריו עוד פרט: דניאל אהב במיוחד את השפה האוקראינית ורצה בעתיד להיות מורה לשפה האוקראינית.
לכן ההגדרה “ילד ישראלי שנמצא באוקראינה” כאן מפשטת מדי את הסיפור. ישראל הייתה חלק מחייו ומשפחתו, אבל קייב הייתה גם ביתו.
המתקפה ב-25 בספטמבר ותגובת ישראל
משרד החוץ הישראלי אישר את מותו של דניאל ביום המתקפה – אזרח אוקראינה וישראל בן 14 נהרג במתקפה רוסית על בניין מגורים בקייב.
אמו נפצעה, ואחיו הצעיר לא נפגע פיזית.
משרד החוץ הישראלי גינה את המתקפה הרוסית והביע תנחומים למשפחה. קרובי המשפחה קיבלו פנייה מהשגרירות הישראלית ומהשירות הקונסולרי. מאוחר יותר הצטרפו לעזרה ZAKA, ארגונים יהודיים באוקראינה ונציגי חב”ד.
חדשות נאנוביסטי ניתחו בעבר כיצד השתנתה עמדת הדיפלומטיה הישראלית ביחס למתקפות הרוסיות על אוקראינה — מהגינוי הישיר של הפלישה הרוסית ועד רטוריקה זהירה יותר בתקופות מסוימות.
לסיפורו של דניאל היה ממד נוסף עבור ישראל: לא מדובר רק בתגובה דיפלומטית למלחמה במדינה אחרת. במתקפה הרוסית נהרג אזרח ישראלי — ילד שמשפחתו המשיכה לחיות בין ישראל לאוקראינה.
בהתחלה לא היה ידוע היכן יחליטו ההורים לקבור את בנם.
מאוחר יותר קיבלה המשפחה החלטה להעביר את גופתו לישראל.
באבי יאר והדרך הביתה
ב-29 בספטמבר, ארבעה ימים לאחר מותו של דניאל, התקיימו בקייב אירועים לציון 85 שנה לתחילת ההוצאות להורג ההמוניות בבאבי יאר.
בטקס נכחו נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, נציגי ארגונים יהודיים ודיפלומטים מעשרות מדינות. ביניהם היה גם שגריר ישראל רוי רוזנבליט.
לקורא הישראלי באבי יאר הוא אחד המקומות הידועים ביותר של השואה בשטח אוקראינה. ב-29–30 בספטמבר 1941 ירו הנאצים ב-33,771 יהודים קייבים.
חדשות נאנוביסטי סיפרו בפירוט על 85 שנה לטרגדיה ועל איך היום מסודר המרחב הזיכרוני של באבי יאר.
אבל בשנת 2026 היה לטקס גם הקשר עכשווי לחלוטין.
בזמן שבקייב נזכרו בנרצחים לפני שמונים וחמש שנה, עסקו מבנים ישראליים ואוקראיניים בהכנת המסמכים הדרושים להעברת גופתו של דניאל.
חדשות נאנוביסטי כבר כתבו שבמהלך האירועים בבאבי יאר נודע על ההכנות לשליחתו לישראל.
לאחר סיום ההליכים הדרושים הועברה גופת הנער לישראל, שם חיים סבתו וסבו.
חדשות נאנוביסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency עוקבים אחרי הסיפור הזה בדיוק כי הוא עובר דרך שתי מדינות. המלחמה הרוסית באוקראינה עבור המשפחה הזו מעולם לא הייתה אירוע רחוק מישראל.
ההורים נפרדו מהבן בשתי שפות
ב-1 באוקטובר 2026 נקבר דניאל בישראל.
בהלוויה נכח חבר הכנסת גלעד קריב, יו”ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות.
לאחר הטקס סיפר קריב שהאב והאם נפרדו מהבן בשתי שפות.
הוא כתב:
“ישראל צריכה לעמוד לצד אזרחי אוקראינה”.
כאן חשוב לשמור על דיוק פוליטי: זו הייתה הצהרה של חבר כנסת מהאופוזיציה, ולא שינוי בעמדה הרשמית של ממשלת ישראל.
קריב הוא זה שדיווח גם על כמה פרטים מהביוגרפיה הישראלית של דניאל — במיוחד שלפני המעבר לקייב למד הילד בבית הספר “אהבת ציון” בתל אביב.
חדשות נאנוביסטי סיפרו בפירוט על נאומו של קריב ועל הלווייתו של דניאל אומנסקי בחומר נפרד.
השגריר הישראלי הגיע לליציאום מס’ 5
לאחר ההלוויה חזרה הסיפור שוב לקייב.
שגריר ישראל באוקראינה רוי רוזנבליט ביקר בבית הספר שבו למד דניאל אומנסקי.
על הביקור דיווחה שגרירות ישראל באוקראינה. ב-2 באוקטובר פורסמו הפרטים ב-JewishNews — פרויקט של הקהילה היהודית המאוחדת של אוקראינה.
רוזנבליט נפגש עם מנהלת הליציאום, המורים, חבריו לכיתה של דניאל וצוות בית הספר.
המורים זכרו אותו כילד מואר, טוב וכנה. דווקא מהם נשמעה פרט שמאפשר לראות מאחורי הדיווחים על “אזרח ישראלי בן 14 שנהרג” נער ספציפי לחלוטין:
דניאל אהב את השפה האוקראינית וחלם להיות מורה לשפה האוקראינית.
אחד מחבריו לכיתה אמר:
“זה לעולם לא היה צריך לקרות. אני רוצה שזה יהיה המקרה האחרון שבו ילדים נהרגים”.
רוי רוזנבליט השיב:
“אנחנו צריכים לעשות כל מה שאפשר כדי שאף ילד אחר לא יהפוך לקורבן של המלחמה הזו”.
הביקור עצמו לא הסתיים רק בהבעת תנחומים.
השגריר דן עם המנהלת וצוותה באפשרויות לשיתוף פעולה נוסף בין שגרירות ישראל לליציאום, כולל הנצחה משותפת של זכרו של דניאל.
עדיין לא מדווח איזו צורה בדיוק זה ייקח — לוח זיכרון, פרויקט בית ספרי, אירוע או פורמט אחר.
קייב בין שיעורים וחששות
בפרסום על דניאל מביאה אולכסנדרה מטבייצ’וק עוד מספר: לפי נתוניה, רק בספטמבר 2026 היו בקייב 235 אזעקות אוויריות.
אנחנו מביאים את הסטטיסטיקה הזו דווקא בהסתמך על מטבייצ’וק — לא נערכה בדיקה נפרדת של מספר האזעקות המלא לחודש במסגרת החומר הזה של חדשות נאנוביסטי.
אבל האירועים של הימים הבאים מראים את ההקשר עצמו.
לאחר מותו של דניאל הותקפה קייב שוב על ידי מתקפות רוסיות. ניזוקו מבנים של האקדמיה הלאומית למדעים של אוקראינה, המרכז הרפואי “דוברובוט” ומתקנים אזרחיים אחרים.
חדשות נאנוביסטי ניתחו את המתקפות הללו בחומר “אין יותר חוקים”: זלנסקי הצהיר על פקודת פוטין להסיר את המגבלות על המתקפות.
לקורא הישראלי שגרה צבאית כזו מובנת ללא הסברים ארוכים. העיר לא יכולה להפסיק את החיים לחלוטין בכל פעם: ילדים ממשיכים ללמוד, מבוגרים לעבוד, רופאים לקבל מטופלים. אזעקות, מקלטים והמתנה למתקפה אפשרית מתקיימים במקביל לשיעורים, שיעורי בית וענייני משפחה רגילים.
כך היה גם בבוקר ה-25 בספטמבר.
דניאל אומנסקי ישב בחדרו וענה על שאלה בית ספרית: מה המשמעות של אחריות האדם, עזרה לחלש וכבוד לאחר היום.
המל”ט הרוסי לא נתן לו לסיים את התשובה הזו.
עכשיו בליציאום מס’ 5 דנים כיצד לשמר את זכרו של הילד שרצה יום אחד לחזור לבית הספר לא כתלמיד, אלא כמורה לשפה האוקראינית.
