“חליפת חסיד ממרכז הקניות”, כסף ו”אוטונומיה יהודית”: כיצד השדה התקשורתי הרוסי מקדם עלילה אנטישמית סביב אוקראינה

בהתחלה, החסידים כביכול מקבלים זכויות יתר מיוחדות. לאחר מכן מציעים לאוקראינים ‘להתחפש ליהודים’ כדי להימנע מגיוס. לאחר מכן, ‘עולי הרגל’ שנוצרו על ידי בינה מלאכותית דורשים אומן נפרדת. חדשות עוקבות אחר איך תוך כמה שבועות סביב העלייה לרגל האמיתית באוקראינה צמח סט שלם של זיופים ומניפולציות – מטלגרם ועד לתקשורת הממלכתית הרוסית.

מחבר: לב ורשבסקי

ב-20 בספטמבר 2026 פרויקט בדיקת העובדות StopFake פרסם בדיקה של תמונה שהופצה באינטנסיביות במגזר הפרו-רוסי של הרשתות החברתיות. בתמונה היה כביכול מודעה אוקראינית להשכרת ‘תחפושת חסיד’. היה אמור שגבר יוכל ללבוש בגדים שחורים, כובע ופאות וכך להסתתר מהמרכזים האזוריים במהלך הגעת המונית של עולי רגל יהודים לאומן.

המרכזים האזוריים הם מרכזי גיוס ותמיכה חברתית באוקראינה. עבור הקורא הישראלי, הכי קל להסביר אותם כמבנים שמנהלים רישום צבאי ומשתתפים בהליכי גיוס. סביב פעולות המרכזים האזוריים קיימים כבר כמה שנים מספר רב של קונפליקטים אמיתיים, סיפורים רגשיים, שמועות ודיסאינפורמציה רוסית.

בסיפור עם ‘תחפושת החסיד’ התברר שרק דבר אחד אמיתי: בגדי במה מסוג זה אכן קיימים.

כל השאר התחיל להתפורר בבדיקה.

«להתחפש ליהודי»

StopFake דיווח שהתמונה שהופצה הכילה סימנים למקור סינתטי – סימון SynthID. המודעה האוקראינית עצמה, שבה הוצעה התחפושת כ’מסווה מהמרכזים האזוריים’, לא נמצאה על ידי בודקי העובדות.

לעומת זאת, נמצאה תחפושת דומה אמיתית בסדנה היצירתית Mi-Parti בקייב. רק שהם מציעים אותה לא לגברים הנמלטים מגיוס, אלא למסיבות תחפושות ואירועים עסקיים.

כלומר, לפנינו טריק פשוט למדי: לוקחים חפץ אמיתי, יוצרים סביבו מודעה מזויפת, ואז התמונה מתחילה לחיות כהוכחה לתופעה אוקראינית כביכול קיימת. StopFake

אבל יותר מעניין מהפוטומונטאז’ עצמו הייתה המחשבה שהוצעה לקהל לקבל ללא הוכחות.

אם אוקראיני צריך להתחפש לחסיד כדי שלא יעצרו אותו נציגי המרכזים האזוריים, אז החסיד נמצא באוקראינה במעמד מיוחד כלשהו.

מתברר שמותר לו מה שאסור למקומי.

וכאן הסיפור מפסיק להיות רק בדיחה על גיוס.

בהתחלה יוצרים זכות יתר, ואז מציעים לקנא בה

StopFake מציין שחלק מהפרסומים עם ‘התחפושת’ לוו בהערות אנטישמיות וקסנופוביות. המרכז האוקראיני למאבק בדיסאינפורמציה, שעליו מסתמכים בודקי העובדות, מקשר סיפורים כאלה עם קידום התזה על מעמד ‘מועדף’ כביכול של חסידים בהשוואה לאוקראינים.

זו קונסטרוקציה חשובה.

סיפור אנטישמי לא חייב להתחיל במילים ‘היהודים רעים’. הרבה יותר יעיל להראות לשכן שקבוצה מסוימת כביכול מקבלת יותר ממנו.

לאחדים מותר. לאחרים אסור.

לאחדים נותנים כסף. אחרים נשלחים להילחם.

לאחדים מספקים תחבורה. אחרים נתפסים ברחוב.

אחרי זה כמעט לא צריך להסביר שנאה – הקהל צריך לבנות את המסקנה בעצמו.

חדשות כבר נתקלו בדיוק ברצף כזה.

ב-11 בספטמבר פרסמה הפלטפורמה ‘אוקראינה.רו’, השייכת למבנה התקשורתי הממלכתי מיא ‘רוסיה היום’, חומר עם הכותרת ‘לצלילי סירנות ועל תחבורה של הצבא האוקראיני: החסידים שוב כובשים את אומן’. זה לא סיכום של ערוץ טלגרם אנונימי: בעמוד של הפרסום עצמו החומר מסומן כפרסום של ‘אוקראינה.רו’.

המילה ‘כובשים’ כאן במיוחד מראה.

כל שנה עשרות אלפי חסידים ברסלביים אכן מגיעים לאומן האוקראינית בראש השנה – השנה החדשה היהודית. הסיבה אינה קשורה לפוליטיקה האוקראינית או לתביעות טריטוריאליות: בעיר נמצאת קברו של רבי נחמן מברסלב, אחד המנהיגים הרוחניים החשובים ביותר של חסידות ברסלב.

עבור ישראלים רבים, אומן כבר מזמן מהווה יעד מוכר לעלייה לרגל דתית.

אבל בין המשפטים ‘עשרות אלפי עולי רגל הגיעו לעיר’ ו’החסידים כובשים את העיר’ יש הבדל משמעותי.

השני כבר קובע יחסים בין ‘שלנו’ ל’זרים’.

«הצבא האוקראיני מסיע חסידים, והמרכזים האזוריים לוקחים אוקראינים»

החומר ‘אוקראינה.רו’ נבנה לא רק על המצאות. זה בדיוק מה שהופך טקסטים כאלה למשכנעים הרבה יותר מזיוף פרימיטיבי.

עולי הרגל אכן הגיעו.

בגלל כמותם אכן עלו מחירי הדיור.

בעיות עם אשפה, תחבורה וארגון אירוע דתי ענק גם הן אמיתיות לחלוטין.

על שכבת העובדות הזו הונחה מסגרת אחרת: תחבורה עם סמלים צבאיים אוקראיניים, שיחות על לוגיסטיקה מיוחדת כביכול לעולי הרגל, הערות על המרכזים האזוריים ודמות היהודים כקבוצה שהמדינה האוקראינית מספקת לה הזדמנויות מיוחדות.

כבר ניתחנו את החומר הזה בפירוט במאמר ‘היהודים גנבו הכל וברחו לישראל’: איך התעמולה הרוסית מפתחת סיפור אנטישמי סביב אוקראינה.

שם רואים היטב עוד תכונה של הקונסטרוקציה הזו: קונפליקט יומיומי אמיתי מתחבר בהדרגה עם התפיסה של ‘כוח יהודי’ נפרד ומשפיע במיוחד.

וכעבור כמה ימים הופיעה ‘תחפושת החסיד’.

נוצר כמעט סיפור מושלם לרשתות החברתיות: בעוד היהודי כביכול המועדף מוסע ומוגן, לאוקראיני נותר לקנות פאות ולהעמיד פנים שהוא, כדי לא להיכנס לצבא.

רק ש’ההוכחה’ עצמה התבררה כמלאכותית.

אחר כך הופיעו 200 אלף גריבנה

הסיפור לא הסתיים כאן.

בספטמבר החלו להתפשט ברשתות החברתיות סרטונים קצרים, מעוצבים כראיונות רחוב רגילים. גברים בלבוש חסידי סיפרו למצלמה שאוקראינה כביכול משלמת לעולי הרגל שרוצים להישאר במדינה 200 אלף גריבנה, עוזרת להם עם דיור ומספקת להם הטבות מיוחדות.

חדשות ניתחו את הגל הזה במאמר ‘200 אלף גריבנה לחסידים’ ו’אומן עצמאית’: למה התעמולה הרוסית הייתה צריכה קונספירציה יהודית חדשה. חדשות ישראל Nikk.Agency

המרכז האוקראיני למאבק בדיסאינפורמציה דיווח שאין תוכניות ממשלתיות שמספקות תשלומים כאלה לעולי רגל זרים עבור מעבר לאוקראינה.

אבל הסיפור עצמו כבר התקדם הלאה.

עכשיו ליהודי לא רק ‘מותר יותר’.

המדינה האוקראינית גם משלמת לו.

מהכסף ל’מדינה יהודית’ באומן

השלב הבא נראה כמעט קריקטוריסטי, אבל המכניקה נשארת זהה.

בסרטונים החדשים גברים בלבוש חסידי כבר הכריזו שהם רוצים להישאר לנצח באומן, להקים שם משפחות ולהפוך את העיר או ל’אזור אוטונומי’, או בכלל ל’מדינה עצמאית’.

StopFake בדק אחד מהסרטונים האלה בעזרת HiveAI. השירות העריך את הסבירות ליצירתו על ידי בינה מלאכותית ב-97.7%. לא נמצאו ארגונים יהודיים אמיתיים שדרשו אוטונומיה לאומן. StopFake

כבר מתקבלת סיפור שלם.

בהתחלה ‘הם’ מגיעים.

אחר כך ‘הם’ מקבלים יותר מהמקומיים.

אחר כך המדינה האוקראינית כביכול מתחילה לשלם ‘להם’ כסף.

ואז ‘הם’ מתכוונים לקחת לעצמם את העיר.

זה אחד מהמנגנונים העתיקים ביותר של קונספירולוגיה אתנית, רק שעכשיו לייצורו כבר לא צריך לחפש שחקנים, להעמיד מצלמה ולהסכים עם ניצבים.

מספיק רשת נוירונים.

אפילו סיפור אמיתי הופך במהירות לסיפור הרצוי

המנגנון נראה במיוחד טוב במקום שבו האירוע הראשוני בכלל לא היה מומצא.

ב-18 בספטמבר הופיעה בתקשורת החרדית הישראלית מידע על תושב בן 49 מביתר עילית שחזר הביתה לאחר עלייה לרגל לאומן. בגבול האוקראיני עצרו את האיש, ולאחר מכן קרוביו לא יכלו ליצור איתו קשר לזמן מה.

לסיפור היו מסמכים אמיתיים, קרובים אמיתיים ואדם אמיתי.

אבל תוך כמה שעות בלבד הופיעו בגרסה הרוסית של המידע גרסאות על כך שהחסיד הישראלי כביכול נשלח ‘מאומן ישר לחזית’.

חדשות שחזרו את השינוי הזה במאמר ‘מאומן — ‘ישר לחזית’?: מה ידוע על החסיד הישראלי ואיך תוך כמה שעות התעמולה הרוסית שינתה את סיפורו. חדשות ישראל Nikk.Agency

זהו פרק חשוב במיוחד כי לייצור סיפור תעמולתי לא תמיד נדרש אירוע מומצא לחלוטין.

לפעמים מספיק להוסיף לעובדה אמיתית מסקנה אחת לא מאומתת.

ואז עוד אחת.

לא צריך להמציא ‘משרד אחד’

כאן, עם זאת, חשוב לא לענות על קונספירולוגיה בקונספירולוגיה אחרת.

חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency לא מחזיקים בהוכחות שכל הודעה אנטישמית על אומן נכתבה על ידי מרכז אחד, שכל ערוץ טלגרם פרו-רוסי מקבל הוראות ממבנים ממשלתיים רוסיים או שכל הסיפורים המפורטים הם תוצר של פעולה אחת.

טענות כאלה עצמן היו דורשות הוכחות.

אנחנו רואים משהו אחר — וזה כבר מספיק לניתוח.

תקשורת ממלכתית רוסית מפרסמת חומר עם ניסוח על חסידים ש’כובשים את אומן’.

במגזר הפרו-רוסי מופצת תמונה מזויפת על ‘מסווה מהמרכזים האזוריים’, כאשר בודקי העובדות מתעדים הערות אנטישמיות ליד.

מופיעים סרטונים סינתטיים על תשלומים ממשלתיים ליהודים.

לאחר מכן מופיעים ‘חסידים’ סינתטיים שדורשים לעצמם עיר אוקראינית.

כל הסיפורים שונים.

אבל המסקנה המשוערת לקהל דומה להפליא: ליהודים באוקראינה כביכול יש מעמד מיוחד, כסף מיוחד, קשרים מיוחדים ובסופו של דבר תוכניות משלהם על הטריטוריה האוקראינית.

זו הסיבה ש’תחפושת החסיד’ הבודדת הרבה פחות מעניינת מכל הרצף.

למה זה חשוב בישראל

לקורא הישראלי בסיפור הזה יש עוד שכבה לא נעימה.

חסיד בפרסומים כאלה הוא כבר לא עולה רגל דתי ספציפי.

הוא הופך לסמל ויזואלי נוח ל’יהודי בכלל’.

כובע, חליפה שחורה ופאות מאפשרים לסמן מיד קבוצה, ולאחר מכן ניתן לייחס לה כל תכונות קולקטיביות: כסף, השפעה פוליטית, קשרים עם זלנסקי, יחס מיוחד של השלטונות האוקראיניים, רצון לקבל טריטוריה.

המגוון האמיתי של החברה הישראלית והיהודית נעלם.

כמו שנעלמת ההיסטוריה האמיתית של יחסי אוקראינה עם הקהילות היהודיות שלה — מטרגדיית באבי יאר ועד ליהודים האוקראינים של היום, המשרתים בצבא, עובדים בארגונים ציבוריים או פשוט חיים את חייהם בזמן המלחמה.

נשארת הדמות הקונספירולוגית המוכרת: ‘יהודים’, שפועלים כגוף אחד ותמיד מקבלים משהו על חשבון האחרים.

היום לייצור דמות כזו אפילו לא צריך אדם אמיתי.

אפשר לייצר אותו.

האנטישמיות הישנה קיבלה כלים חדשים

בזה, אולי, ההבדל העיקרי של הגל הנוכחי.

הסיפורים עצמם כמעט לא השתנו.

«ליהודים יש זכויות יתר מיוחדות».

«היהודים שולטים בשלטון».

«ליהודים נותנים כסף».

«היהודים רוצים לקחת טריטוריה».

החדשים הם המהירות והעלות של ייצור ההוכחות.

מודעה מזויפת נראית כמו צילום מסך של חנות. אדם מלאכותי בסרטון נראה כמו עובר אורח אקראי. המשתמש הבא רואה כבר לא טענה של ערוץ טלגרם אנונימי, אלא כאילו תמונה, מוצר, ראיון, עד חי.

ואם תוך שבועיים אותה דמות עוברת דרך מ’משרתים אותם טוב יותר מאוקראינים’ ל’הם רוצים מדינה משלהם באוקראינה’, השאלה היא כבר לא רק אם התמונה הספציפית אמיתית.

שאלה — איזו תמונת עולם מרכיבים מהתמונות הללו.

במקרה של אומן התשובה נראית די טוב.

תחילה הופכים את החסיד לזר מועדף.

אחר כך — למתחרה של האוקראיני.

ולאחר מכן — לאיום.

בדיוק במקום הזה מסתיים הפייק הרגיל ומתחיל הנרטיב האנטישמי.