“מועצה” במקום או”ם: כיצד “תוכנית השלום” של טראמפ הופכת לארכיטקטורה חדשה של השפעה עולמית

«תוכניות השלום» של דונלד טראמפ נראות פחות ופחות כרכיב של רטוריקה בחירותית ויותר ויותר כניסיון ליצור אלטרנטיבה למערכת הביטחון הבינלאומית הקיימת. מדובר בפרויקט של מה שנקרא מועצת השלום — מבנה על-לאומי, שבתחילה אמור לעסוק בעזה, אך בעתיד עשוי לקבל מנדט רחב הרבה יותר.

עם טיוטת התקנון של מועצת השלום התוודעה ב-17 בינואר 2026 סוכנות בלומברג. המסמך מאפשר להניח: המבנה החדש מתוכנן לא רק ככלי זמני לסכסוך אחד, אלא כמתחרה פוטנציאלי לאו”ם, שטראמפ מבקר אותה מזה זמן רב כלא יעילה ומוגבלת פוליטית.

האות הראשון המדאיג לדיפלומטים נשמע בסוף השבוע האחרון, כאשר הוכרז רשמית ההרכב הראשוני של המועצה. בו נכללו מקורבים וקרובי משפחה של נשיא ארה”ב. כמעט מיד לאחר מכן הופיעה בתקשורת העולמית מידע, כי לתחום האחריות של המבנה החדש עשויים להיות מועברים לא רק נושאי עזה, אלא גם הסדרת המלחמה באוקראינה, ובהמשך — אפילו המצב בוונצואלה.

פרטים חדשים שנחשפו על ידי בלומברג מוסיפים לתמונה היררכיה נוקשה. על פי טיוטת התקנון, דונלד טראמפ יהפוך ליו”ר הראשון של מועצת השלום ויקבל את הזכות להחליט באופן אישי אילו מדינות יוזמנו להרכבה. פורמלית לכל מדינה חברה יש קול אחד, וההחלטות מתקבלות ברוב. אך כולן כפופות לאישור חובה של היו”ר.

הנקודה המרכזית במסמך נוגעת לחברות. התקופה הסטנדרטית — לא יותר משלוש שנים עם אפשרות להארכה לפי החלטת היו”ר. עם זאת, הגבלה זו אינה חלה על מדינות שיתרמו למועצה יותר ממיליארד דולר במזומן במהלך השנה הראשונה. למעשה מדובר בכרטיס כניסה כספי למקום קבוע ליד השולחן.

ישיבות המועצה אמורות להתקיים לפחות פעם בשנה, וכן “בזמנים ובמקומות אחרים לפי שיקול דעתו של היו”ר”. סדר היום של הישיבות מאושר גם הוא על ידו. היו”ר מקבל את הזכות ליזום את הוצאתה של מדינה חברה, אם כי החלטה כזו עשויה להיחסם על ידי שני שלישים מהמשתתפים. סעיף נפרד מעגן את זכותו של היו”ר למנות לעצמו יורש בכל עת.

מודל כזה — גוף על-לאומי עם מנגנוני ניהול פורמליים קולגיאליים, אך למעשה מנהיגותיים — נראה כמילה חדשה בדיון על “רפורמת הביטחון העולמית”. במיוחד על רקע משבר האמון במוסדות הקלאסיים והפיצול הגובר של הפוליטיקה הגלובלית.

הלוגיקה הפיננסית של הפרויקט מדגישה זאת עוד יותר. למעשה, מועצת השלום מציעה חיבור של כסף, משקל פוליטי וגישה לקבלת החלטות. מיליארד דולר הופכים לכלי לא של סיוע הומניטרי, אלא של ביסוס מעמד והשפעה. עבור חלק מהמדינות זה עשוי להיראות כאלטרנטיבה פרגמטית למשא ומתן ממושך ולעיתים קרובות עקר במסגרת האו”ם.

בעבר טראמפ כבר הצהיר כי במסגרת השלב השני של תוכנית השלום לעזה הוקמה מועצת השלום, ולמימוש חזונו נוצרה מועצה מבצעת. בה נכללו מזכיר המדינה של ארה”ב מרקו רוביו, השליח המיוחד סטיב ויטקוף, חתנו של הנשיא ג’ארד קושנר וראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר. הרכב זה רק חיזק את התחושה שהמבנה החדש נבנה סביב הבית הלבן ולא סביב עקרון הרב-צדדיות.

הדבר המעניין ביותר יתחיל אם מבנה זה אכן יתחיל לפעול. אז העולם ייתקל לראשונה לא רק ברפורמה של מוסדות ישנים, אלא בניסיון להחליפם במרכז קבלת החלטות מקביל, שבו כסף ונאמנות אישית עשויים לשקול יותר מהליכים ומשפט בינלאומי. בדיוק אחר שינויים כאלה עוקבים היום בקפידה אנליסטים, דיפלומטים ומערכות, כולל חדשות ישראל | Nikk.Agency.