נאט”ו נתקל במציאות חדשה: הניסיון האוקראיני במלחמת רחפנים הפך למקלחת קרה עבור הברית

תרגילים משותפים של מדינות נאט”ו בבלטיה הפכו באופן בלתי צפוי למבחן קשה. והוא נכשל. החומר The Wall Street Journal מתאר אפיזודה שהצבא במערב היה מעדיף לשכוח, אך כעת נאלץ לנתח כמעט תחת מיקרוסקופ.

לא מדובר בפוליטיקה ולא בהצהרות רועשות. מדובר באיך נראה שדה הקרב המודרני, אם עובדים בו אנשים שעברו את אוקראינה.

איך החישובים האוקראיניים הראו את הפגיעות של צבאות גדולים

בשנה שעברה באסטוניה התקיימו תמרונים, בהם השתתפו כ-16 אלף חיילים משתים עשרה מדינות. פרט חשוב: לאימונים הצטרפו מומחים אוקראינים למל”טים, כולל אלה שהיו ממש לאחרונה בחזית.

התסריט היה יחסית סטנדרטי. קבוצה רב-לאומית, ביניהם יחידות מבריטניה וחיילים אסטוניים, הייתה צריכה להתקדם, לתפוס עמדות, לפרוס תשתיות.

אז התחיל מה שרובם לא היו מוכנים אליו.

האוקראינים, ששיחקו את תפקיד האויב, צפו בתנועת הכוחות כאילו צפו בשידור חי. המל”טים הפכו את המרחב לשקוף לחלוטין.

העמודים נעו ללא הסוואה רצינית. האוהלים הוקמו בגלוי. כלי הרכב המשוריינים חנו כפי שעשו במשך עשרות שנים בשדות האימונים.

למלחמה המודרנית זה התברר כהזמנה לתבוסה.

מה קרה בשדה הקרב ה’תנאי’

הצד האוקראיני השתמש במערכת דלתא – פלטפורמה דיגיטלית לניהול קרב. היא אוספת מודיעין בזמן אמת, מנתחת מאגרי מידע ומקשרת בין גילוי המטרה למכה כמעט מיידית.

בפועל מדובר בשרשרת ‘ראה – העביר – השמיד’, שלוקחת דקות.

קבוצה קטנה – כעשרה אנשים – הוציאה מהשירות באופן תנאי 17 יחידות רכב משוריין והנחיתה עוד כשלושים מכות על מטרות אחרות.

ברמת המטות זה נראה כמו קטסטרופה שמתפתחת מהר מדי מכדי שניתן יהיה לעצור אותה.

במסגרת תסריט האימונים כוחות נאט”ו איבדו ביום אחד את המקבילה לשני גדודים ולא יכלו להמשיך בקרב. עם זאת, הם לא הצליחו להגיע למפעילי המל”טים.

כאשר עיתונאים ואנליסטים דנים באפיזודות כאלה, הם מדברים לעיתים קרובות על פער טכנולוגי. אבל חשוב יותר משהו אחר – פער במחשבה.

על כך מציינת באופן קבוע גם מערכת נאנובסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency, בניתוח כיצד מלחמות הדור החדש משנות את הכללים עבור צבאות שהתרגלו לתבניות קודמות.

למה השיעור היה כואב

לדברי סטן ריימן, לשעבר ראש מרכז המודיעין הצבאי של אסטוניה, צפייה בסרטונים מהחזית או קריאת דוחות לא נותנים הבנה של הדינמיקה האמיתית.

רק בפועל מראה כמה מהר יחידה יכולה להתגלות ולהיפגע.

וכאשר זה קרה בפועל, רבים היו בהלם.

התברר שחלק מהצבאות של הברית עדיין חיים בלוגיקה של קונפליקטים קודמים. דוקטרינות, הוראות, סדרי העברת מידע – הרבה נוצר לפני עידן המודיעין האווירי הכולל של מל”טים קטנים.

אפילו במהלך האימונים נשמרו מגבלות על העברת ‘מידע רגיש’. בקרב אמיתי הפסקות כאלה עולות יותר מדי.

אחד המפקדים לאחר סיום התסריט ניסח זאת בצורה ישירה: ‘אנחנו נידונים’.

הביטוי התפשט במהירות בין המשתתפים, כי הוא שיקף את המצב הכללי. לא פאניקה, אלא הבנה לא נעימה של היקף השינויים.

מה זה אומר למלחמות העתידיות

המסקנה העיקרית שאליה מגיעים המומחים הצבאיים נשמעת פשוטה: כל צבא שלא יסתגל לשקיפות שדה הקרב יהפוך למטרה קלה.

טנקים, רכבים משוריינים, מטות, מחסנים – הכל נראה. כלומר, הכל יכול להיות מותקף כמעט מיד לאחר הגילוי.

זה דורש ניידות אחרת, הסוואה אחרת, מבנה תקשורת שונה. ואולי פילוסופיית פיקוד שונה.

הניסיון האוקראיני התברר לא כתיאוריה, אלא כמודל עובד, שנבדק בסביבה הקשה ביותר.

למדינות נאט”ו השאלה כבר אינה האם לשנות גישות. השאלה היא כמה מהר הן יוכלו לעשות זאת.

כי האויב שיודע להילחם בלוגיקה כזו לא יחכה.