- June 4, 2026
- 1:00 pm
- אוקראינה
בלילה שבין 1 ל-2 ביוני 2026, הצבא הרוסי הנחית אחת המכות הקשות ביותר על דניפרו בזמן האחרון. תחת האש הייתה בנייה למגורים – לא בסיס צבאי, לא מחסן נשק, לא קו חזית, אלא רובע עירוני רגיל שבו אנשים ישנו בדירותיהם.
לפי נתונים רשמיים, לאחר התקיפה הלילית בדניפרו נהרגו 16 אנשים, ועוד 42 נפצעו. בין ההרוגים – שני ילדים קטנים. מבצע ההצלה הסתיים בערב 2 ביוני, וב-3 ביוני הוכרז יום אבל בעיר.
לילה שהפך לקבר אחים עבור בית רגיל
טיל רוסי פגע ברובע מגורים בדניפרו כאשר לאנשים כמעט ולא היה סיכוי להינצל. במתקפות כאלה מפחידה לא רק עוצמת הפיצוץ, אלא גם הלוגיקה של הטרור עצמו: המכה ניתנת בלילה, על בתים, על משפחות, על אלה שלא מחזיקים נשק ולא יכולים להגן על עצמם.
בכניסה ההרוסה כעת מונחים פרחים, צעצועים לילדים ונרות. אנשים מגיעים לשם בשקט, כי לפעמים כבר אין מילים.
בין ההרוגים – איליה בן השמונה. הוא רק סיים את כיתה ב’. הילד נהרג תחת ההריסות יחד עם אמו וסבתו. מהמשפחה, לפי דברי תושבים מקומיים, שרד רק האח הבכור, שהצליח להימלט ברגע האחרון. פרטים אלה מובאים בחומר של טס”ן אולגה פבלובסקאיה, שבו נאספו עדויות של שכנים ועדים.
עוד מוות של ילד – אולג הקטן. בסתיו הוא היה אמור להיות בן שלוש. הוא נהרג יחד עם אמו במיטתו. זהו בדיוק הפרט שלאחריו כל הצהרות רוסיות על “מכות מדויקות” הופכות לאפר.
לא “פגיעה”. לא “תקרית”. לא “תוצאות הסכסוך”.
זה רצח ילדים בביתם.
למה הסיפור הזה צריך להישמע בישראל
עבור הקהל הישראלי חדשות כאלה נשמעות במיוחד קרוב. בישראל אנשים מבינים היטב מהי אזעקת לילה, ריצה למקלט, חלונות רועדים, פחד על הילדים והמתנה להודעה מהקרובים. אבל בדניפרו רבים פשוט לא הספיקו אפילו לקום מהמיטה.
בדיוק בגלל זה הטרגדיה האוקראינית לא צריכה להיתפס בישראל כמלחמה רחוקה איפשהו “במזרח אירופה”. טילים, רחפנים, מכות על בתים למגורים, טרור נגד רובעים שקטים – זה השפה שבה מדברים גם הקרמלין, גם הפרוקסים האיראניים, גם חמאס, וגם אויבים אחרים של חיים מתורבתים.
כאשר רוסיה מכה בדניפרו, זה לא רק כאב אוקראיני. זה חלק מאותה מלחמה גדולה נגד זכותם של אנשים לחיות בבית, לגדל ילדים ולהתעורר בבוקר, ולא תחת הריסות.
מכה חוזרת: כאשר ההצלה גם הופכת למטרה
זוועה נפרדת של התקפה זו – דיווחים על מכות חוזרות, שהתרחשו כאשר אנשים כבר ניסו להינצל, והמשטרה, הרופאים והמתנדבים עבדו במקום הטרגדיה. בחומרים אוקראיניים תרחיש זה נקרא “double-tap” – כאשר לאחר המכה הראשונה ניתנת מכה שנייה, כדי לפגוע באלה שיצאו מהבתים או הגיעו לעזור לנפגעים.
לפי מקורות אוקראיניים, לאחר הפיצוצים הראשונים הגיעו הפטרולים הראשונים לבתים ההרוסים. הם כיבו את האש באמצעים מאולתרים, התקדמו דרך העשן, הרימו מבנים בידיים וצעקו בחושך, מנסים להבין אם יש חיים תחת ההריסות.
ובדיוק ברגע זה רוסיה הנחיתה מכה חדשה.
כך נפגעו פאבל, אשתו ונכדם בן ה-22. לאחר הפיצוץ הראשון ניסתה המשפחה להגיע למקלט, אך הגל השני השיג אותם ברחוב. פאבל ואשתו נפצעו קשה, מה שהוביל לקטיעת גפיים. נכדם נמצא בטיפול נמרץ במצב קריטי – עם פגיעת ראש קשה, פגיעות בכבד וגפיים מעוותות.
זה לא רק סטטיסטיקה. זו סיפור של משפחה שעשתה הכל “נכון”: יצאה מהדירה, הלכה למקלט, ניסתה לשרוד.
אבל הטקטיקה הרוסית של טרור בנויה כך שגם הדרך להצלה הופכת לקטלנית.
תחמושת מצרר ורובע שהפסיק להיות רובע
באזור הפגיעה תועדו מכתשים אופייניים ונזקים שמקורות אוקראיניים מקשרים לשימוש בתחמושת מצרר. מכות כאלה על בנייה למגורים מסוכנות במיוחד, כי הפגיעה אינה רק בנקודה אחת, אלא על שטח – על חצרות, כניסות, רחובות, אנשים שיצאו מהבתים.
נפגע לא רק בית אחד. לפי נתונים מהחומר המקורי, בדניפרו נפגעו עשרות מבנים, ויותר ממאה משפחות למעשה נותרו ללא קורת גג. בחלק מהדירות במקום תקרה יש כעת שמיים פתוחים. באחרות אנשים ננעלו בפנים, כי גל הפיצוץ עיוות את הדלתות המתכתיות.
אחת התושבות סיפרה שאביה לאחר המכה הראשונה יחד עם שכן רץ לסגור את הגז, כדי למנוע פיצוץ נוסף. הם הספיקו לסגור את הגז. השכן נהרג. אביה של האישה שרד, אך נמצא בבית חולים עם צלעות שבורות ופציעת כתף.
פרקים כאלה מראים את המרקם האמיתי של ההתנגדות האוקראינית. לא רק הצבא בחזית, אלא גם אנשים רגילים שבשעת אסון רצים לא להסתתר, אלא להציל שכנים.
דניפרו, קייב, חרקוב, זפוריז’יה: רוסיה מכה בערים כאשר אינה יכולה לנצח ביושר
המכה על דניפרו הייתה חלק מהתקפה רוסית רחבת היקף על אוקראינה בלילה שבין 1 ל-2 ביוני 2026. סוכנויות בינלאומיות דיווחו שרוסיה השתמשה בעשרות טילים ומאות רחפנים על ערים אוקראיניות שונות, כולל קייב, דניפרו, חרקוב וזפוריז’יה. Associated Press כתבה על 73 טילים ו-656 רחפנים, וכן על 22 הרוגים ברחבי המדינה, כאשר המספר הגדול ביותר של קורבנות היה דווקא בדניפרו.
זהו הקשר חשוב. דניפרו לא הייתה נקודה אקראית על המפה. ההתקפה הרוסית הייתה חלק מאסטרטגיה כוללת של לחץ על ערים אוקראיניות, אנרגיה, תשתיות מגורים ועמידות פסיכולוגית של החברה.
אבל כל מכה כזו נותנת אפקט הפוך.
רוסיה מנסה לשבור את אוקראינה בפחד, אך מקבלת עוד הוכחה להתדרדרות הצבאית והמוסרית שלה. צבא שלא יכול להשיג תוצאה מכרעת בשדה הקרב, חוזר שוב ושוב למה שהוא יודע לעשות הכי טוב: להרוג אנשים ישנים, להרוס דירות, לפגוע בילדים, להכות במצילים ולקרוא לזה מלחמה.
למה זה חשוב
עבור נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency הסיפור הזה חשוב לא רק כטרגדיה אוקראינית, אלא גם כאזהרה לחברה הישראלית. עולם שבו מאפשרים לתוקפן להכות ללא עונש ברובעים למגורים, הופך במהירות למסוכן יותר גם עבור ישראל.
רוסיה מזמן הפסיקה להיות “שחקן נייטרלי” בסדר היום המזרח תיכוני והאוקראיני. בריתותיה, רטוריקתה, קשריה עם איראן ונכונותה להצדיק טרור הופכים אותה לחלק משדה עוין כללי, שבו חיי אנשים שקטים אינם שווים דבר.
דניפרו לאחר המכה הלילית – זה לא רק עיר של כניסות הרוסות.
זהו מראה שבו רואים מה קורה כאשר מדינה הופכת טיל לטיעון פוליטי, ומוות של ילד – לתופעת לוואי של מלחמה אימפריאלית.
זיכרון במקום אדישות
שמות הילדים ההרוגים צריכים להישמע. איליה. אולג.
אחד רק סיים את כיתה ב’. לשני עוד לא היו שלוש שנים. הם לא בחרו במלחמה, לא קיבלו החלטות, לא איימו על רוסיה, לא עמדו ליד אובייקט צבאי. הם פשוט ישנו בבית ליד אמותיהם.
הם נהרגו מטיל רוסי.
לאחר סיפורים כאלה חשוב במיוחד לא להסתתר מאחורי ניסוחים יבשים. לא לכתוב “שני הצדדים”. לא לומר “טרגדיה של מלחמה” כאילו הטיל עצמו החליט לפגוע בבית מגורים.
יש תוקפן.
יש קורבנות.
יש עיר דניפרו, שבה ב-2 ביוני 2026 אנשים שוב קברו ילדים, והמצילים והמתנדבים הוציאו גופות מתחת לבטון, זכוכית ושברי שנאה אימפריאלית זרה.