- July 9, 2026
- 8:19 pm
- ישראל
הרב הראשי של אוקראינה משה אסמן ביקר את לוחמי החטיבה הדתית של צה”ל “חשמונאים” בישראל. דבריו הפכו לגשר חשוב בין החוויה האוקראינית והישראלית של המלחמה.
ב-9 ביולי 2026 הרב הראשי של אוקראינה משה ראובן אסמן הודיע שהוא נמצא יחד עם לוחמי החטיבה הדתית של צה”ל “חשמונאים”.
בפרסומו נשמעה אמירה החורגת הרבה מעבר לביקור רגיל אצל חיילים: אמונה חזקה ונכונות להגן על המדינה אינם סותרים זה את זה.
לישראל זהו היום אחד הנושאים החריפים ביותר.
לאוקראינה – גם נושא מובן, כי המלחמה מזמן חדלה להיות רק שאלה של חזית. היא הפכה לשאלה של אחריות אישית, בחירה, אמונה, משפחה, בית ועם.
מי הם לוחמי “חשמונאים”
החטיבה “חשמונאים” היא יחידה חרדית בצה”ל, שנוצרה עבור יהודים אולטרה-דתיים שרוצים או מוכנים לשרת בצבא תוך שמירה על אורח חייהם הדתי.
צה”ל בפברואר 2026 כתב על הגדוד ה-613 של חטיבת “חשמונאים”, שסיים את האימונים הגדודיים הראשונים ברמת הגולן. במהלך ההכנה התאמנו הלוחמים בשטח פתוח, בלחימה עירונית ובמבצעים ממוקדים, וההכנה עצמה הותאמה לאורח חייהם.
בצבא הדגישו שזה לא פרויקט דקורטיבי, אלא חלק מהקמת חטיבת לחימה מלאה בכוחות היבשה. הפיקוד של צה”ל ניסח ישירות את הרעיון המרכזי: אפשר להיות יהודי אולטרה-דתי ובו זמנית להיות חייל קרבי.
במרץ 2026 דיווח The Jerusalem Post כי החטיבה החרדית “חשמונאים” פעלה לראשונה בלבנון במסגרת המלחמה הנוכחית. לפי הדיווח, הלוחמים השתתפו במבצעים בדרום לבנון, וכן פעלו בעבר בכמה כיוונים, כולל סוריה, רצועת עזה ויהודה ושומרון.
אל לוחמים כאלה הגיע הרב הראשי של אוקראינה.
מה כתב משה אסמן
משה אסמן הודיע שהוא נמצא ליד הגדוד הדתי “חשמונאים”, שבו משרתים יהודים אולטרה-דתיים – אנשים שלמדו כל חייהם תורה ושמרו מצוות, והיום לוקחים נשק בידיהם כדי להגן על ביתם, ארצם ועמם.
לדברי אסמן, הלוחמים האלה לא בוחרים בין התורה להגנת המולדת.
הם נושאים את שתי החובות יחד.
הרב הראשי של אוקראינה כתב שהגיע אליהם כדי להיות לידם, לתמוך, לעבור יחד איתם כמה אלמנטים של הכנה ולומר לכל אחד: עם ישראל מעריך את נכונותם להגן על המדינה.
בדברים האלה יש עצב ישראלי חשוב.
אחרי ה-7 באוקטובר נושא השירות של יהודים אולטרה-דתיים חדל להיות רק ויכוח פוליטי בין מפלגות, קואליציות ובתי משפט. הוא הפך לשאלה של צדק בתוך החברה, שבה משפחות מסוימות נושאות את כובד הצבא, המילואים והאבדות במשך שנים, בעוד קהילות אחרות חיו במשך עשורים במודל אחר של יחסים עם המדינה.
“חשמונאים” לא סוגרת את הוויכוח הזה לחלוטין.
אבל החטיבה הזו מראה שאפשרי נוסחה אחרת: לא ויתור על זהות דתית למען הצבא ולא ויתור על הגנת המדינה למען החיים הדתיים, אלא ניסיון לחבר בין שני העולמות האלה.
לאסמן זה היה העיקר.
הוא כתב שהוא היה נרגש עמוקות לראות צעירים שנשארים נאמנים לאמונותיהם הדתיות, אך יחד עם זאת לוקחים על עצמם את האחריות לביטחון עמם.
הרב האוקראיני במלחמה הישראלית
המשמעות המיוחדת של הפרסום הזה היא מי בדיוק כתב אותו.
משה אסמן מהימים הראשונים של המלחמה המלאה של רוסיה נגד אוקראינה נמצא ליד העם האוקראיני, עוזר לאנשים, תומך במגינים, מגיע לחיילים ומדבר על המלחמה לא מהמשרד, אלא מתוך המציאות האוקראינית.
עכשיו, כשהוא נמצא בישראל, הוא למעשה מעביר את החוויה הזו לאדמת ישראל.
בדבריו אוקראינה וישראל לא מתערבבות, אלא הופכות מובנות זו דרך זו.
באוקראינה אנשים מגנים על עריהם מפני התוקפנות הרוסית.
בישראל חיילי צה”ל ממשיכים להילחם בכמה כיוונים בבת אחת – נגד חמאס, חיזבאללה, איראן, חות’ים ואויבים אחרים של המדינה.
אסמן כתב שהוא ראה כחובתו לתמוך גם בחיילי צבא ההגנה לישראל.
ל-NAחדשות – חדשות ישראל | Nikk.Agency הסיפור הזה חשוב דווקא כחלק מהאג’נדה הישראלית-אוקראינית ללא הפרספקטיבה הרוסית.
כאן אין ניגוד מלאכותי: אוקראינה לחוד, ישראל לחוד.
יש שאלה משותפת, שהיום מבינים שתי המדינות: מה עושה החברה כשהמלחמה מגיעה לזמן רב, והביטחון הופך לנושא לא מופשט, אלא לחובה יומיומית?
למה זה חשוב לישראל עכשיו
הביקור של משה אסמן אצל לוחמי “חשמונאים” פגע בנקודה רגישה מאוד בדיון הישראלי.
החברה הישראלית מתווכחת על גיוס חרדים לא מהיום, אבל אחרי תחילת המלחמה הגדולה הוויכוח הזה הפך להרבה יותר קשה. המילואימניקים נושאים בעומס עצום, משפחות חיות במצב של דאגה מתמדת, המדינה מתמודדת בו זמנית עם איומים מדרום, מצפון, ממזרח ומרחוק.
על רקע זה כל חייל חרדי הופך לא רק לחייל, אלא גם לסמל של שינוי אפשרי.
לא סיסמה.
לא תמונת פרסום.
אלא אדם שמתפלל בבוקר, לומד תורה, שומר מצוות – ובו זמנית יוצא להכנה, לוקח נשק ומתכונן להגן על המדינה.
בדיוק בגלל זה דברי אסמן נשמעים כל כך חזק.
הוא לא אומר לחברה החרדית: תפסיקו להיות עצמכם.
הוא אומר דבר אחר: אמונה והגנת העם יכולים ללכת יחד.
זה חשוב במיוחד בישראל, שבה זהות דתית, צבא, פוליטיקה, משפחה וזיכרון העבר תמיד קשורים זה בזה הרבה יותר ממה שנראה מבחוץ.
שפה משותפת של מלחמה ואחריות
בסוף דבריו משה אסמן ביקש מהקדוש ברוך הוא לשמור על כל “לוחמי האור”, לתת להם כוח, אומץ וניצחון הטוב על הרע.
זו נוסחה דתית, אבל יש בה גם משמעות פוליטית.
לאוקראינה המלחמה מזמן הפכה למאבק על זכות העם לחיות ללא דיקטט רוסי.
לישראל המלחמה אחרי ה-7 באוקטובר הפכה למאבק על ביטחון האזרחים, על החזרת החטופים, על האפשרות לחיות ללא איום מתמיד של טרור ורקטות.
משה אסמן, הרב הראשי של אוקראינה, ראה בלוחמי “חשמונאים” לא רק חיילים ישראלים.
הוא ראה אנשים שמנסים לחבר בין שני חובות: כלפי אלוהים וכלפי העם.
ובדיוק בגלל זה הסיפור הזה חשוב לא רק לקהל הדתי.
הוא חשוב לכל ישראל.
כי השאלה המרכזית היום לא נשמעת כך: מי שייך לאיזו קהילה?
השאלה המרכזית נשמעת אחרת: מי מוכן לקחת אחריות כשהמדינה זקוקה להגנה?
