ישראל ואוקראינה מנהלות משא ומתן ודנות במסלולי עלייה לרגל חדשים, לא רק אומן

הכרזה: ב-25 באוגוסט אוקראינה וישראל דיברו לראשונה בפומבי לא רק על עלייה לרגל נוספת לאומן, אלא גם על מערכת רחבה יותר של מסלולים דתיים בין שתי המדינות. מאחורי ניסוח דיפלומטי אחד עומדים עשרות אלפי ישראלים, שמיים אוקראיניים סגורים, אזהרה על תקיפות רוסיות, כמה אתרים קדושים ושתי פגישות נפרדות עם שרים ישראלים.

מחבר: פאבל שווייקו

ב-25 באוגוסט 2026 ראש שירות המדינה האוקראיני לאתנופוליטיקה וחופש המצפון ויקטור ילנסקי קיים שיחות מקוונות עם יריב לוין – סגן ראש ממשלת ישראל, שר המשפטים ובמקביל שר השירותים הדתיים. דיברו על אומן, אך הפעם השיחה לא הסתיימה בקבר רבי נחמן.

בהודעה הרשמית הופיעו בעל שם טוב, שניאור זלמן ועלייה לרגל של נוצרים אוקראינים לארץ הקודש.

באותו יום ילנסקי דיבר בנפרד עם שר התרבות של ישראל מיקי זוהר. זה כבר משנה את קנה המידה של הסיפור: שני שרים ישראלים ביום אחד דנים עם משרד אוקראיני אחד על נסיעות דתיות, אומן ושיתוף פעולה עתידי. וכל זה קורה פחות משלושה שבועות לפני ראש השנה 5787, כאשר אוקראינה מצפה ליותר מ-30 אלף עולים לרגל רק מישראל.

בדקתי את רצף האירועים מסוף מאי עד 25 באוגוסט. ככל שמסתכלים אחורה, כך עובד פחות הסיפור הפשוט “ישראל ואוקראינה החליטו לפתח עלייה לרגל”. החלטות על מסלולים חדשים עדיין אין. אבל כבר קיימת מבנה הרבה יותר מעניין: המדינה מזהירה אנשים שהיא לא מסוגלת להבטיח להם ביטחון מלא, ובמקביל המשטרה, משמר הגבול, דיפלומטים ורשויות מקומיות מכינים מערכת המיועדת לעשרות אלפי מבקרים.

לכן עבור חדשות ישראל — Nikk.Agency כאן חשובה לא פגישה דיפלומטית אחת, אלא כל השרשרת סביבה.

מה לוין וילנסקי באמת החליטו — ומה עדיין לא החליטו

ויקטור ילנסקי עבור הקורא הישראלי דורש הסבר קטן. הוא לא המקביל האוקראיני של שר הדתות. ילנסקי עומד בראש דס”ס — שירות המדינה האוקראיני לאתנופוליטיקה וחופש המצפון. המשרד עוסק ביחסי המדינה עם ארגונים דתיים, שאלות חופש הדת ואתנופוליטיקה. לישראל אין עותק מדויק של מבנה זה.

ליריב לוין בשיחה זו, לעומת זאת, יש תפקיד מאוד ספציפי. בדרך כלל בישראל תופסים אותו קודם כל כשר המשפטים ואחד מבעלי הברית הפוליטיים המרכזיים של בנימין נתניהו. אבל עכשיו לוין גם מכהן כשר השירותים הדתיים. לכן השיחה על עולי הרגל לא הייתה מחוץ לסמכותו.

בפגישה נכחו גם מנכ”ל משרד השירותים הדתיים הישראלי יהודה אבידן ונחמן יוסף סטנברג, שהצד האוקראיני הציג כנציג הארגון הציוני העולמי והקונגרס היהודי.

באופן רשמי הצדדים ניסחו שני כיווני שיתוף פעולה אפשריים. הראשון – הרחבת הביקורים באתרים הקדושים היהודיים באוקראינה, כולל קברי בעל שם טוב ושניאור זלמן. השני – עלייה לרגל של נוצרים אוקראינים לארץ הקודש. ילנסקי ולוין הצהירו על נכונות לשיתוף פעולה עמוק וממוקד יותר בין המשרדים.

אבל את המילה “אפשרי” כאן אי אפשר לאבד. לא מצאתי הסכם שפורסם על מסלולים חדשים, לוח זמנים לנסיעות, תקציב, קבוצת עבודה או רשימת אתרים שישראל ואוקראינה כבר הסכימו עליהם. לכן הכותרת “ישראל ואוקראינה פותחות מסלולים חדשים” עדיין לא תהיה נכונה. ב-25 באוגוסט הופיעה מסגרת פוליטית שבתוכה מסלולים כאלה יכולים להיווצר.

למה מדז’יבוז’ וגאדיאץ’ מעניינים את ישראל לא פחות ממה שנראה

אומן ידועה בישראל אפילו לאנשים שמעולם לא התעניינו בהיסטוריה של החסידות. כל ספטמבר נוסעים לשם עשרות אלפי חסידי רבי נחמן מברסלב, שנפטר ב-1810 ונקבר בעיר האוקראינית הזו. הנסיעה הפכה מזמן לחלק מהחיים הציבוריים בישראל: שדה תעופה, טיסות מיוחדות, מחירי כרטיסים, מגבלות צבאיות, אזהרות משרד החוץ ומחלוקות בתוך החברה החרדית.

מדז’יבוז’ וגאדיאץ’ נשמעים לישראלי הממוצע הרבה פחות מוכרים. אבל מבחינה דתית המפה מסודרת כמעט הפוך.

במדז’יבוז’ קבור ישראל בעל שם טוב, בעש”ט – מנהיג דתי מהמאה ה-18, שנחשב למייסד החסידות. כלומר הרבה לפני ברסלב, אומן והעלייה לרגל ההמונית המודרנית, דווקא עם תנועתו החלה המסורת שממנה צמחו מאוחר יותר כיוונים חסידיים שונים.

בגאדיאץ’ נמצא קבר שניאור זלמן מליאדי – אלטר רבי, מייסד חב”ד. לקורא הישראלי כאן כבר לא נדרש הסבר ארוך על קנה המידה: חב”ד היום נוכח כמעט בכל עיר גדולה בישראל ודרך רשת שליחים – שליחי התנועה – בכל העולם.

לכן ההצעה להרחיב את העלייה לרגל פירושה פוטנציאלית מפה אחרת לגמרי של אוקראינה. אומן קשורה בעיקר לברסלב. מדז’יבוז’ מובילה למקורות החסידות עצמה. גאדיאץ’ – להיסטוריה של חב”ד.

בינתיים בין הנקודות הללו אין “מסלול” מדיני מוכרז. ובכל זאת עצם העובדה שברמת שר השירותים הדתיים של ישראל דנים כבר בכמה מרכזי מורשת יהודית, מראה על שינוי: אומן עשויה להפסיק להיות המקום היחיד באוקראינה שסביבו שתי המדינות בונות מדי שנה עבודה דיפלומטית וארגונית נפרדת.

הסיפור הזה לא התחיל ב-25 באוגוסט: ההכנה נמשכת כבר כמה חודשים

אם אתם מחפשים “אומן 2026”, “חסידים באומן 2026”, “ראש השנה באומן” או “עלייה לרגל ישראל אוקראינה”, התאריך 25 באוגוסט יוצר בקלות רושם מוטעה, כאילו אז התחילה ההכנה. למעשה, לשיחות לוין וילנסקי כבר הייתה רצף שלם של החלטות ופגישות.

ב-28 במאי הנהלת דס”ס נפגשה עם נציגי הקהילה החסידית האמריקאית. שם דנו בביטחון, תנאי השהייה ותיאום הרשויות האוקראיניות עם ארגונים דתיים. זה חשוב: אומן היא נושא ישראלי ענק, אבל העלייה לרגל לא מורכבת רק מאזרחי ישראל.

ב-14 ביולי דס”ס קיימה כבר ישיבת בין-משרדית. אז נקבעו רשמית תאריכי ראש השנה 5787 – מ-11 עד 13 בספטמבר – והצורך בתיאום השירותים בתנאי מצב חירום.

ב-29 ביולי הופיעה אזהרה ממשרד החוץ האוקראיני. הניסוח שלה עקרוני: המשרד מבקש מהעולים לרגל לקחת בחשבון את חוסר היכולת להבטיח ביטחון מלא לזרים. בנפרד מפורטים חוסר במקלטים לכמות כזו של אנשים, משאבים רפואיים מוגבלים באומן, עומס יתר על התחבורה הקרקעית, עוצר וסיכון לעיכובים בתחבורה עקב תקיפות רוסיות על תשתיות.

ב-14 באוגוסט בישיבה במחוז ויניצה הופיעה כבר מספר ספציפי – יותר מ-30 אלף עולים לרגל רק מישראל. תנועה המונית מצפים מ-6 בספטמבר. וב-18 באוגוסט שגריר אוקראינה בישראל יבגני קורניצ’וק אישר שההכנה מתבצעת בו זמנית על ידי משרדים, רשויות מקומיות, משטרה, כוחות הצלה, משמר הגבול ורופאים.

ורק אחרי השרשרת הזו, ב-25 באוגוסט, הופיעו שיחות עם שני שרים ישראלים. זה כבר לא תחילת התהליך. זה המשך פוליטי שלו.

מטוס לאומן כבר לא קיים: היכן עוברים המסלולים האמיתיים

יש פרט שמראה היטב את ההבדל בין עלייה לרגל לפני המלחמה לבין הנוכחית. ישראלי יכול לקנות כרטיס טיסה, אבל המטוס לא יביא אותו לאוקראינה.

לאחר תחילת הפלישה הרוסית המלאה ב-24 בפברואר 2022, המרחב האווירי האוקראיני לתעופה אזרחית נשאר סגור. לכן שדה התעופה הבינלאומי הוא רק הנקודה הראשונה במסלול ארוך.

ב-14 באוגוסט המינהל הצבאי של מחוז ויניצה תיאר את התוכנית בצורה די ספציפית. חלק ניכר מהעולים לרגל אמורים להגיע דרך שדות התעופה של מולדובה ורומניה, ואז לחצות את הגבול האוקראיני דרך נקודות מעבר במחוז מוגילב-פודולסקי של מחוז ויניצה. זרם נפרד מצפים ברכבת דרך פולין. דרך מחוז ויניצה יעברו גם קבוצות מאורגנות שנכנסו לאוקראינה במסלולים אחרים.

לכן ההכנה לאומן לא מתבצעת רק באומן עצמה. בין המטוס מבין-גוריון לקבר רבי נחמן הופיעו שדה תעופה זר, אוטובוס או רכבת, גבול מדיני, נקודות מעבר אוקראיניות ועוד קטע קרקעי בתוך המדינה.

ולא מדובר בכמה אוטובוסים תיירותיים. השוטרים האוקראינים בדו”ח לשנת 2025 מכנים את חגיגת השנה שעברה אירוע בהשתתפות יותר מ-40 אלף עולים לרגל. לאבטחת הסדר גויסו 726 אנשי אכיפת חוק. זו כבר עומס ברמה של אירוע המוני גדול, שהועבר לעיר שחיה בו זמנית לפי כללי זמן מלחמה.

על רקע זה הניסוח על “הרחבת העלייה לרגל” מקבל משמעות מעשית. אם אי פעם לאומן ההמונית יתווספו זרמים מאורגנים למדז’יבוז’, גאדיאץ’ ומקומות אחרים, השאלה לא תהיה רק ברצון הדתי של אנשים להגיע לשם. תידרש תשתית: כבישים, גבולות, ביטחון, רפואה, תחבורה וכללים ברורים לקבוצות.

קייב מזהירה על סכנה — ובמקביל מכינה קבלת פנים לעשרות אלפי אנשים

על פני השטח כאן יש סתירה. אוקראינה אומרת לזרים: אנחנו לא יכולים להבטיח לכם ביטחון מלא. ואותה אוקראינה מקיימת ישיבות, מחשבת זרמים בגבול, דנה במשטרה, רפואה, תזונה ושיכון.

אבל אם מסתכלים על חובות המדינה, הסתירה נעלמת.

האזהרה עונה על שאלה אחת: האם בטוח היום לנסוע לאוקראינה בקבוצה דתית גדולה? תשובת הרשויות – המדינה לא יכולה להבטיח ביטחון מלא. תקיפות טילים ורחפנים רוסיות נמשכות, והאפשרויות למקלטים ורפואה באומן מוגבלות.

ההכנה עונה על שאלה אחרת: מה לעשות אם עשרות אלפי אנשים בכל זאת יגיעו? כאן המדינה לא יכולה לומר: הזהרנו אתכם, עכשיו תסתדרו לבד. נדרשים משטרה, משמר הגבול, כוחות הצלה, שירותים רפואיים, אוטובוסים, שליטה במסלולים ותיאום עם ישראל.

שגריר יבגני קורניצ’וק תיאר את המצב כך ב-18 באוגוסט. אוקראינה מכירה בחשיבות הרוחנית של אומן עבור החסידים ומתכוננת להגעת עשרות אלפי מאמינים, תוך שהיא לא מבטיחה את מה שמדינה במלחמה לא יכולה להבטיח.

בתוך ישראל עצמה התמונה גם לא אחידה. בעוד אלפי אנשים אורזים מזוודות לאוקראינה, ליד הכנרת נוצר פורמט ברסלבי נפרד של ראש השנה עבור אלה שנשארים בבית. חדשות ישראל כבר ניתחו את “אומן האלטרנטיבית” ביבנאל: שם נפגשות סיבות שונות לגמרי – מילואים בצה”ל, מעמד גיוס של חלק מהחרדים ורצון לשמור על מסורת החג ללא נסיעה לאוקראינה.

כלומר, אפילו בתוך קהילה דתית אחת כבר קיימות שתי קווים ממשיים: עשרות אלפים ממשיכים לראות את הדרך לרבי נחמן כבלתי ניתנת להחלפה, ובמקביל נוצרת בהדרגה אלטרנטיבה ישראלית.

שני שרים ביום אחד: למה הסיפור כבר יוצא מגבולות ראש השנה

הפגישה השנייה ב-25 באוגוסט עוזרת להבין למה אני לא רואה את השיחה של לוין וילנסקי כהכנה טכנית בלבד לאומן. כמה שעות לאחר מכן הצד האוקראיני דיווח בנפרד על שיחה של ילנסקי עם שר התרבות של ישראל מיקי זוהר.

זוהר הודה לאוקראינה על התנאים לעלייה לרגל של חסידי ברסלב בזמן קשה במיוחד לשתי המדינות. דס”ס העבירה גם נוסחה פוליטית יותר: הצדדים דיברו על המאבק של אוקראינה וישראל לחופש, שלום צודק וזכות קיום עצמאית. במקביל ילנסקי וזוהר אישרו את העניין בהתחלת שיתוף פעולה בין דס”ס למשרד התרבות הישראלי. בשיחה השתתפו הרב הראשי של אומן יעקב ג’אן ונחמן יוסף סטנברג.

זו כבר קישור מוסדי אחר. באומן עוסקים בו זמנית משרד הדתות של ישראל, שר התרבות, דס”ס האוקראיני, דיפלומטים, משטרה ורשויות אזוריות.

יש גם תנועה נגדית מלמטה. ב-7 באוגוסט נציגי קהילת ברסלב הודו בפומבי לאוקראינה על האפשרות להמשיך בעלייה לרגל בזמן המלחמה. פירקנו בפירוט את הפגישה ההיא והפרדנו בין העובדות שפורסמו לבין הטענות של הקהילה עצמה.

עבור חדשות ישראל כאן עוברת הגבול בין חדשות עונתיות רגילות לתהליך ארוך יותר. עדיין אי אפשר לומר שנוצרה מערכת חדשה של חילופי דת ישראל–אוקראינה. אבל כבר אפשר לראות איך בעיית אומן השנתית אוספת סביבה בהדרגה רשת קבועה של קשרים מדיניים.

והלאה הכל ייבדק לא בהצהרות, אלא בפרטים. האם יופיעו רשימות של אתרים קדושים חדשים? קבוצת עבודה? תוכניות משותפות? נסיעות מאורגנות של נוצרים אוקראינים לישראל? מנגנונים נפרדים לשימור אתרים יהודיים באוקראינה?

אם שום דבר מזה לא יופיע, ה-25 באוגוסט יישאר ניסוח דיפלומטי מוצלח לפני ראש השנה.

אם יופיע — אז אומן באמת תהיה לא נקודת סיום, אלא תחילת מסלול דתי רחב הרבה יותר בין ישראל לאוקראינה.