האו”ם אסף 1004 מקרים מאומתים של אלימות מינית במלחמה נגד אוקראינה: 89% מיוחסים למבנים רוסיים

הצעירה ביותר שנפגעה מאונס הייתה בת ארבע, והמבוגרת ביותר – בת 82. אך דוח חדש של האו”ם מראה צד אחר, פחות ידוע של המלחמה הזו: רוב הנפגעים המתועדים הם גברים, בעיקר שבויי מלחמה אוקראינים. שוק חשמלי לאיברי המין, מכות, חשיפה כפויה, איומים והשפלה מינית חזרו על עצמם בעשרות מקומות מעצר – מהשטחים הכבושים של אוקראינה ועד למושבות בתוך רוסיה.

מחבר: סטס שיפר

ב-18 בספטמבר 2026 פרסם משרד הנציב העליון של האו”ם לזכויות אדם דוח נושא נפרד על אלימות מינית הקשורה למתקפה המלאה של רוסיה על אוקראינה. המחקר מכסה את התקופה מ-24 בפברואר 2022 עד 31 ביולי 2026 ומבוסס בעיקר על ראיונות חסויים עם שבויים משוחררים, אסירים אזרחיים ואנשים שעזבו את השטחים הכבושים, וכן על מסמכים משפטיים, חומרים רשמיים ונתונים מאומתים אחרים – הנה הוא – הדוח המלא של האו”ם

המספר הראשון שתופס את העין הוא 1004 מקרים. אבל כאן צריך לעצור, אחרת קל לעוות את משמעות הדוח. האו”ם לא סופר את מספר האירועים הנפרדים של אלימות, אלא את מספר המקרים המאומתים של נפגעים. אדם אחד יכול היה לחוות אונס, עינויים, חשיפה כפויה וצורות אחרות של אלימות מינית פעמים רבות, לפעמים בכמה מקומות מעצר שונים. לכן 1004 זה לא “רק אלף אירועים”. את המספר האמיתי של פעולות נפרדות מהדוח הזה אי אפשר לספור בכלל.

תיקון נוסף למספר: 984 מקרים מתייחסים ישירות לתקופה לאחר 24 בפברואר 2022, ועוד 20 התרחשו קודם לכן, בשנים 2014–2022, אך תועדו לראשונה על ידי האו”ם כבר במהלך התקופה הנוכחית של הדוח. כלומר, אין כאן סטטיסטיקה מלאה של פשעים, אלא רק אוסף של מקרים שהמשקיפים הצליחו לבדוק לפי הסטנדרטים שלהם.

892 מקרים האו”ם מייחס לנציגי השלטונות הרוסיים

מתוך 1004 המקרים המאומתים 892, או 89%, האו”ם מקשר לנציגי השלטונות של הפדרציה הרוסית. בקבוצה זו ישנם 725 גברים, 151 נשים, 14 ילדות ושני ילדים. בין המבנים המוזכרים בדוח – הכוחות המזוינים הרוסיים, שירות הביצוע הפדרלי, ה-FSB, ובמקרים מסוימים גם המשטרה הרוסית, ועדת החקירות ומבנים אחרים.

הניסוח כאן חשוב. לא מדובר ב”הרוסים ביצעו 89% מהפשעים”. האו”ם מייחס את המקרים הללו באופן ספציפי למבנים הממשלתיים הרוסיים ולמבנים הקשורים אליהם. עוד 112 מקרים – 11% – מיוחסים לנציגי השלטונות האוקראיניים. נחזור לחלק האוקראיני של הדוח בנפרד: הוא קיים, ולהסתיר אותו יהיה פשוט לא הוגן.

המספר המפתיע ביותר עבור אדם שמדמיין אלימות מינית במלחמה רק כאונס נשים נמצא בהמשך. האו”ם לאחר השחרור ראיין בסודיות 915 שבויי מלחמה אוקראינים ועובדי רפואה שהוחזקו. ביניהם היו 879 גברים ו-36 נשים. 572 אנשים – 63% מהנשאלים – נתנו עדויות עקביות ומפורטות על אלימות מינית. מתוך 572 האנשים הללו, 545 היו גברים.

זו הסיבה שבמכלול הכללי של האו”ם יש יותר גברים מנשים. זה לא אומר שנשים בשטחים הכבושים מתמודדות עם פחות איום. פשוט חלק גדול מהאלימות המתועדת קשור לשבי הרוסי, בתי הכלא והחקירות, ובין השבויים יש רוב גברים.

לקורא הישראלי כאן כדאי לפענח עוד מונח מהדוח. “צוות רפואי מוחזק” – זה לא בדיוק אותו דבר כמו שבויי מלחמה. אמנת ז’נבה קובעת מעמד נפרד לרופאים צבאיים: ניתן להחזיקם רק בנסיבות מוגבלות, למשל אם עבודתם נחוצה לטיפול בשבויים, ובתנאי שהם נהנים לפחות מאותן ערבויות הגנה כמו שבויי מלחמה. בדוח האו”ם אנשים אלה נחשבים לצד POW בדיוק משום שתנאי השבי הרוסי שלהם וההפרות המתועדות חופפים.

“טאפיק”, קבלה בכלא ואלימות שחזרה שוב

צורות האלימות בשבי הרוסי היו שונות. האו”ם תיעד אונס וניסיונות אונס, התעללות מינית, מכות לאיברי המין, חשיפה כפויה, מכות ושימוש בזרם חשמלי על גוף חשוף.

155 מתוך 572 השבויים והעובדים הרפואיים שנפגעו – 27% – דיווחו על שוק חשמלי לאיברי המין. 246 אנשים, או 43%, סיפרו על מכות לאיברי המין. 372 – 65% – נחשפו בכפייה. 348 אנשים, 61%, הוכו או עונו בזרם חשמלי כשהם היו ללא בגדים. אצל 428 אנשים האו”ם תיעד כמה צורות שונות של אלימות מינית.

בדוח מופיעה כמה פעמים המילה “טאפיק”. זה לא סלנג כלא שהומצא על ידי מחברי המסמך, אלא שם של טלפון שדה צבאי סובייטי TA-57. הגנרטור החשמלי שלו שימש לעינויים בזרם חשמלי. ובמכלול הראיונות זה כבר נראה לא כמו אלתור מקרי של שומר אחד: עשרות אנשים משוחררים דיווחו על פרקטיקה כזו.

החזרה כאן, אולי, אומרת יותר מכל סיפור נפרד. מתוך 572 שבויי מלחמה אוקראינים ועובדים רפואיים 413 – 72% – חוו אלימות מינית שוב ושוב. עוד 274 אנשים, כמעט מחצית מהקבוצה הזו, חוו אלימות כזו בכמה מקומות מעצר שונים. האו”ם גילה מקרים כאלה ב-83 מוסדות רשמיים ועוד ב-81 מקומות לא רשמיים או מעבריים – בשטח הכבוש של אוקראינה וב-25 אזורים של הפדרציה הרוסית. ב-26 מוסדות רשמיים תועדו לפחות עשרה נפגעים בכל אחד.

זה משנה מאוד את התמונה. לא מדובר רק על חקירה אחת שיכולה הייתה להתרחש איפשהו במרתף לאחר לכידה. העדויות עוברות דרך שלבים שונים: לכידה, העברה, “קבלה” במוסד, חקירות, בדיקות שגרתיות של תאים, מקלחות, העברות בתוך הכלא ואפילו התקופה לפני ההחלפה. האו”ם עצמו שם לב לחזרה ולדמיון בשיטות במוסדות שונים.

NAnews – חדשות ישראל | Nikk.Agency כבר כתבו על תנאי הכליאה של האוקראינים בבתי הכלא הרוסיים. המכלול החדש של האו”ם מוסיף לשכבה זו שכבה נפרדת: עינוי מיני מתברר לא כסיפור שולי, אלא כחלק מהעדויות של מאות אנשים משוחררים.

אזרחים במעצר: 205 מקרים חדשים לאחר פברואר 2022

בנפרד האו”ם בוחן את האזרחים האוקראינים שהמבנים הרוסיים החזיקו במעצר. במהלך המלחמה המלאה תועדו 205 מקרים כאלה: 156 גברים, 48 נשים וילד אחד. ההפרות התרחשו ממרץ 2022 עד יוני 2026. עוד 19 אנשים סיפרו על אלימות שחוו במקומות מעצר לפני הפלישה המלאה.

מבין 205 האזרחים הכלואים שנפגעו האו”ם תיעד 13 שחוו אונס – תשע נשים וארבעה גברים, כולל שתי נשים שדיווחו על אונס קבוצתי. ארבעה גברים חוו ניסיונות אונס. במקרים אחרים מדובר גם בעינויים מיניים בזרם חשמלי, מכות, חשיפה כפויה, השפלה ואיומים.

אצל 95 אנשים האלימות המינית חזרה שוב ושוב, 45 חוו אותה בשני מקומות מעצר או יותר. הגיאוגרפיה – 85 מקומות מעצר רשמיים ו-65 מקומות לא רשמיים או מעבריים, עשרה אזורים של אוקראינה הכבושה ו-20 אזורים של רוסיה. בעדויות שוב מופיעה אותה שרשרת: מעצר, חקירה, דרישת מידע או הודאה, לחץ, עינוי.

מחוץ לחומות הכלא התמונה שונה: בעיקר נשים וילדות

באזורים המיושבים של השטח הכבוש, מחוץ למקומות המעצר, היחס משתנה בחדות. האו”ם תיעד 95 נפגעים לאחר 24 בפברואר 2022: 72 נשים, שמונה גברים, 14 ילדות וילד אחד. המקרים הללו התרחשו ממרץ 2022 עד דצמבר 2025.

בקבוצה זו 57 אנשים דיווחו על אונס על ידי חיילים רוסים: 46 נשים, גבר אחד ועשר ילדות. חמישה עשר מהם חוו אונס קבוצתי. הקורבן המבוגר ביותר שאושר של אונס הייתה בת 82. הצעירה ביותר – בת ארבע. שלוש נשים ילדו לאחר מכן ילדים כתוצאה מאונס.

הגבול הגילאי הזה כבר הופיע בחומרים של NAnews כבר בספטמבר 2022, כאשר החקירות הראשונות של האו”ם רק התחילו להרכיב את תמונת הפשעים בשטחים המשוחררים. אז גם דובר על גילאים מארבע עד 82. כעת, לאחר ארבע שנות מלחמה, יש הרבה יותר ראיונות, גיאוגרפיה ופרטים – אך המספרים הקיצוניים של הגיל, למרבה הצער, נשארו אותם.

האו”ם מביא סיפורים מאזורי קייב, חרסון, זפורוז’יה, חרקוב ואזורים אחרים. במקרים מסוימים חיילים התיישבו בבתים של תושבים מקומיים והאלימות נמשכה שבועות. במקרים אחרים התקיפה התרחשה במהלך חיפוש, חטיפה מהבית או ישירות בדרך. הארגון כותב בנפרד: שם, היכן שיחידות רוסיות עדיין נמצאות בשטח הכבוש, במיוחד באזורים קרובים לחזית ובאזורים שנכבשו לאחרונה, נשים וילדות ממשיכות להישאר בסיכון.

למה 1004 כמעט בוודאות הרבה פחות מהמספר האמיתי

כאן הסטטיסטיקה היבשה נתקלת במתודולוגיה. רוסיה עדיין לא סיפקה ל-OHCHR גישה לא לשבויים האוקראינים שהיא מחזיקה, לא למקומות מעצרם בתוך רוסיה ולא לשטחים הכבושים של אוקראינה. לכן רבים מהאנשים המשלחת יכולה לראיין רק לאחר החלפה, שחרור או יציאה.

יש גם דבר אחר. אנשים לא מספרים על מה שחוו במשך שנים. הסיבות שהאו”ם מונה הן די ארציות: טראומה, בושה, פחד מסטיגמה חברתית, חשש מנקמה, חוסר אמון ברשויות אכיפת החוק, פחד לאבד סודיות, ספק שהחקירה תביא בכלל לתוצאה. עבור אנשים בשטחים הכבושים קיים גם סיכון שהטלפון או ההתכתבות נשלטים.

לכן OHCHR כותב במפורש: הנתונים שפורסמו ממעיטים משמעותית במספר האמיתי של הנפגעים. יתרה מכך, הדוח כלל רק את המקרים שבהם המידע שנאסף הגיע לסטנדרט של האו”ם “סיבות סבירות להאמין” שהאירועים התרחשו בדיוק כפי שמתאר אותם המקור, ושבהם התקבל הסכמה לשימוש ציבורי במידע אנונימי.

ועוד פרט אחד, בלי שהמספר 1004 אי אפשר לקרוא: אלימות מינית במונחים של האו”ם – זה לא רק אונס. הקטגוריה כוללת גם ניסיון אונס, תקיפה מינית, פגיעה באיברי המין, חשיפה כפויה, עינויים מיניים, כפייה לצפות באלימות, איומים וכמה פעולות אחרות בעלות חומרה דומה הקשורות לסכסוך מזוין.

בדוח יש גם 112 מקרים מצד אוקראינה

חלק זה של המסמך לפעמים קל לאבד מאחורי המספרים הרוסיים. לא כדאי. האו”ם תיעד 112 מקרים של אלימות מינית מצד נציגי השלטונות האוקראיניים – 98 גברים נפגעים ו-14 נשים. מקרים כלפי ילדים במכלול זה הארגון לא תיעד.

מתוך 881 שבויי מלחמה רוסים וזרים ש-OHCHR הצליח לראיין באוקראינה, 63 גברים – 7% – דיווחו על אלימות מינית. אונס או ניסיונות אונס בקבוצה זו האו”ם לא תיעד. מדובר בשוק חשמלי ומכות לאיברי המין, חשיפה כפויה, מכות לאנשים חשופים, השפלה ואיומים. ב-20 מתוך 63 המקרים הללו האלימות המינית כללה רק איומים. רוב ההפרות המתועדות התרחשו זמן קצר לאחר הלכידה ובמקומות מעצר לא רשמיים או מעבריים.

עוד 49 מקרים מתייחסים לאזרחים שנעצרו על ידי השלטונות האוקראיניים בתיקים הקשורים למלחמה, כולל חשדות לבגידה במדינה, חבלה ופעילות שיתוף פעולה. אונס האו”ם כאן גם לא תיעד, אך תיעד שני ניסיונות אונס, שתי תקיפות מיניות, חשיפה כפויה, מכות ואיומים. ב-34 מתוך 49 המקרים מדובר היה רק באיומים על אלימות מינית.

ההבדל שהאו”ם עצמו מתעד קיים גם בגישה של המשקיפים. אוקראינה מספקת למשלחת גישה סדירה לשבויים רוסים ואחרים ולמקומות מעצר רשמיים. לאחר דיווחים על עינויים באחד המוסדות, משרד התובע הכללי פתח בהליך פלילי. אך עד יולי 2026 OHCHR לא היה ידוע על אף מקרה של אלימות מינית נגד שבויי מלחמה רוסים או זרים שהגיע להעמדה לדין. כלומר, שאלת האחריות נותרת גם כלפי הצד האוקראיני.

בצד הרוסי הניסוח של הדוח שונה: OHCHR מצהיר כי אין בידיו מידע על פעולות בולטות כלשהן של רוסיה לחקירה, העמדה לדין או תגובה אחרת לאלימות מינית מצד נציגיה. רוסיה גם ממשיכה לסרב לגישה של המשלחת. בנוסף, האו”ם שם לב לחקיקה הרוסית של השנים 2023–2024, שבנסיבות מסוימות מאפשרת לשחרר חיילים מאחריות פלילית, ולפי הערכת הארגון, מרחיבה את המרחב לחוסר עונשין.

מה כאן צריך להבין הקורא בישראל

יש פיתוי לקרוא דוח כזה כעוד אוסף של סטטיסטיקה צבאית: 89%, 11%, 572 אנשים, 95 אנשים. אבל המספרים כאן מסודרים אחרת. הם מראים לא את מאזן הצבאות בשדה הקרב, אלא את יכולת המשקיפים הבינלאומיים להגיע לנפגעים ולבדוק את סיפוריהם באופן עצמאי.

זה נראה במיוחד על ההבדל בגישה. בשטח שבשליטת אוקראינה האו”ם יכול להגיע למקומות מעצר רשמיים, לשוחח בסודיות עם שבויים רוסים ולבדוק שוב את המוסדות לאחר תלונות שהתקבלו. בצד הרוסי אין אפשרות כזו. לכן אי אפשר לקחת 892 ו-112 ולהפוך אותם לנוסחה מתמטית פשוטה “בכמה פעמים צד אחד גרוע מהשני”: המדגמים ותנאי התיעוד אינם סימטריים. אבל אי אפשר לעשות גם את המסקנה ההפוכה, כאילו לכן המספרים עצמם לא אומרים כלום. האו”ם מחשיב אותם כייצוגיים לדפוסי ההתנהגות שגילה, אם כי לא כספירה מלאה של כל הפשעים.

לקהל הישראלי מועיל גם להבחין בין הצבא הרוסי, ה-FSB וה-FSIN. חלק ניכר מהמתואר התרחש לא ישירות בשדה הקרב. ה-FSIN – זו מערכת הכליאה הרוסית, כלומר בתי הכלא והמושבות. ה-FSB – שירות הביטחון. כאשר סוגי עינויים מיניים דומים או זהים מופיעים לאחר העברת אדם מידי הצבא למוסדות שונים ולאחר מכן חוזרים על עצמם במשך חודשים, זה כבר שאלה לא רק של התנהגות חייל ביישוב מסוים. זו הסיבה שבדוח מוקדש כל כך הרבה תשומת לב למסלול האדם דרך כל מערכת השבי.

אוקראינה כבר הכניסה מנגנון פיצויים נפרד

בנובמבר 2024 אוקראינה קיבלה חוק על הגנה משפטית וחברתית של אנשים שחוו אלימות מינית הקשורה לתוקפנות הרוסית. הוא חל על פשעים החל מ-20 בפברואר 2014 ומכסה בנפרד ילדים שנולדו כתוצאה מאלימות כזו. ביוני 2026 הממשלה אישרה את סדר יישום התוכנית.

גובה התשלום הביניים הדחוף הוא 3000 אירו בשווי גריבנה לפי שער הבנק הלאומי של אוקראינה במועד המינוי. בנוסף לכסף, מסופקים סיוע משפטי, רפואי ופסיכו-סוציאלי, וכן צורות תמיכה אחרות. מימון התשלום, לפי משרד המדיניות החברתית האוקראיני, אמור להגיע דרך תרומות וולונטריות של שותפים ותורמים בינלאומיים ולאומיים, ולא כהוצאה נוספת של תקציב המדינה. הסבר של משרד המדיניות החברתית של אוקראינה

לא 1004 אירועים. וסביר להניח, רחוק מ-1004 נפגעים

הנה, אולי, המסקנה העיקרית שהמסמך עצמו מאפשר לעשות ללא הגזמה עיתונאית. 1004 – זה לא תקרת הפשעים ואפילו לא המספר הסופי של הנפגעים. זה 1004 מקרים שהאו”ם הצליח לבדוק ולכלול במכלול הציבורי תחת מגבלות גישה מאוד קפדניות.

מתוכם 89% מיוחסים למבנים הממשלתיים הרוסיים. החלק הרוסי שונה לא רק בכמות המוחלטת. מאות שבויים אוקראינים מספרים על אלימות חוזרת, עשרות – על אותן פרקטיקות בכמה מוסדות שונים, והגיאוגרפיה נמתחת מהאזורים הכבושים של אוקראינה ועד ל-25 אזורים של רוסיה. אצל האזרחים מחוץ למעצר התמונה שונה: הקורבנות העיקריים הם נשים וילדות, והגיל של הנפגעים המאושרים של אונס נע בין ארבע ל-82 שנים.

האו”ם בו זמנית מתעד הפרות מצד אוקראינה ודורש לחקור אותן. כך בדיוק יש לקרוא את המסמך הזה – בשלמותו, ולא להוציא אחוזים נוחים. אבל הפרופורציות, החזרה, הגיאוגרפיה והיעדר הגישה למוסדות הרוסיים נשארים חלק מאותו דוח. והם מסבירים מדוע נושא האלימות המינית במלחמה הזו כבר מזמן לא נכנס לכמה מהסיפורים הידועים ביותר של החודשים הראשונים של 2022.