מבצע ‘ויוואלדי’: שלוש עונות של מתקפה אוקראינית, 176 קמ”ר של אדמה שהוחזרה ורזרבות רוסיות שנשלחו למקום הלא נכון

חצי שנה של הכנות, שחרור יישובים בכיוון לימן, נחיתת רובוטים קרקעיים בעורף הרוסי ונגמ”שים שהפכו למכונות קמיקזה. איך התפתחה מבצע הקורפוס השלישי של הכוחות המזוינים של אוקראינה ולמה מפקדו אנדריי בילצקי כינה את השלב השלישי כנקודת מפנה.

מחבר: מערכת חדשות נא – Nikk.Agency

ב-28 בספטמבר 2026, מפקד הקורפוס השלישי של הכוחות המזוינים של אוקראינה, בריגדיר גנרל אנדריי בילצקי, הודיע על סיום השלב השלישי של מבצע ההתקפה “ויוואלדי” בצפון מחוז דונצק. יחידות אוקראיניות שחררו את נובויה, רדקודוב וקטרינובקה, ושחזרו שליטה על קרפובקה ונובומיכאילובקה. בשלב זה הצליחו להחזיר עוד 51 קילומטרים רבועים של שטח אוקראיני, והתוצאה הכוללת של המבצע הגיעה ל-176 קמ”ר.

כאן כדאי להבהיר שהקורפוס השלישי יש לו קשר היסטורי ישיר עם “אזוב”. הוא הוקם בשנת 2025 על בסיס הבריגדה השלישית המיוחדת, שצמחה מתנועת מתנדבים הקשורה ל”אזוב”. אנדריי בילצקי עצמו הוא המייסד והמפקד הראשון של הגדוד הראשוני “אזוב”, שנוצר בשנת 2014. עם זאת, אין לבלבל בין ההרכבים הללו: הקורפוס השלישי הוא חלק מהכוחות המזוינים של אוקראינה, בעוד שהקורפוס הראשון הנפרד של המשמר הלאומי “אזוב” נוצר על בסיס הבריגדה ה-12 של המשמר הלאומי, שממשיכה את ההיסטוריה של הגדוד, הידוע בהגנת מריופול בשנת 2022.

לפי דיווחי הפיקוד, האבדות הרוסיות בשלב השלישי היו כ-2000 חיילים. יותר מ-250 רוסים נפלו בשבי, כולל קצינים, מפעילי מל”טים ותותחנים. בילצקי גם דיווח על מקרים של כניעה של יחידות שלמות. אין אישור עצמאי לכל הנתונים המדווחים על האבדות.

אבל הסיפור הזה לא התחיל בספטמבר. ואפילו לא עם ההתקפה.

מאחורי התוצאות של היום עומדים חודשים של הכנות, מאבק קשה עם קבוצות חי”ר רוסיות שחדרו בין עמדות אוקראיניות, ארגון מחדש של ניהול הכוחות ופתרונות טכניים די יוצאי דופן. חלקם הוצגו לציבור רק לאחר סיום המשימות הקרביות המתאימות.

בהתחלה היה צריך לעצור את החדירה הרוסית

הקורפוס השלישי, שנוצר בשנת 2025 על בסיס הבריגדה השלישית המיוחדת, קיבל אזור אחריות מבורובוי במחוז חרקוב עד לימן במחוז דונצק.

לקורא הישראלי, שאינו עוקב מדי יום אחר מפת החזית האוקראינית, כדאי להבין: לימן ממוקם צפונית לסלביאנסק, אחד הערים החשובות של דונבאס האוקראיני. אזור זה מכסה את הגישות הצפוניות לאגומלרציה סלביאנסק-קרמטורסק – קבוצת ערים שיש לה חשיבות רבה להגנת מחוז דונצק האוקראיני.

הצבא הרוסי כאן לא תמיד פעל בקבוצות תקיפה גדולות. לעיתים קרובות כמה חיילים חדרו בין עמדות, תפסו רצועות יער, בתים נטושים, הצטברו בעורף האוקראיני. טקטיקה כזו מכנים הצבא אינפילטרציה.

בשלב מסוים, כפי שסיפר מאוחר יותר מפקד הגדוד של הבריגדה ה-125 עם הכינוי “דרווין”, בכמה יישובים היו כמעט אותו מספר חיילים רוסים כמו מגיני אוקראינה. עם זאת, שליטה מלאה על הכפרים הללו האויב לא יכול היה להחזיק.

ב-23 בספטמבר סגן מפקד הקורפוס, קולונל רודיון קודריאשוב, תיאר בפירוט את ההכנות למבצע. לדבריו, זה לקח יותר מחצי שנה.

היה צורך לשקם יחידות שנפגעו בקרבות קודמים, להחליף מפקדים, לחזק את הסגל הסרג’נטי, לארגן מחדש את המטות. המודיעין, הארטילריה, המל”טים והחי”ר היו צריכים לעבוד לפי תוכנית אחת, ולא להתקיים כל אחד במערכת נפרדת.

עד יוני הצליח הקורפוס לייצב את החזית מבורובוי עד לימן ולחסל את האזורים המסוכנים ביותר של החדירה הרוסית. רק לאחר מכן הפכו פעולות התקפה לאפשריות.

במילים אחרות, החזרת השטח לא התחילה מהוראה לחיילים להתקדם. קודם כל היה צריך להשיג שהיחידות הרוסיות יאבדו את היכולת לנוע ולהתספק בחופשיות באזור זה.

15 בספטמבר: העונה הראשונה ושחרור סרדניאי

ההודעה הרשמית הראשונה על מבצע ההתקפה “ויוואלדי” הופיעה ב-15 בספטמבר.

בילצקי הודיע שבמצב של שקט מידע, יחידות הקורפוס טיהרו מקבוצות רוסיות את נובוסלובקה, אלכסנדרובקה, ירובויה וסביבת קורוביי יאר. גם סרדניאי שוחררה.

בסך הכל הצד האוקראיני החזיר שליטה על 85 קמ”ר. מתוכם 75 קמ”ר – שטח שנוקה מיחידות רוסיות שחדרו, ועוד 10 קמ”ר – שטח ששוחרר ישירות.

ההבדל כאן חשוב. כשמדובר בטיהור, זה לא בהכרח אומר שחרור שטח שהיה תחת כיבוש מלא זמן רב. לפעמים חיילים רוסים חדרו ליישוב, אך לא הצליחו להקים שם שליטה יציבה.

לפי נתוני הקורפוס, בשלב הראשון הצבא הרוסי איבד כ-1500 חיילים, יותר מ-12 אלף מל”טים ומאות יחידות טכניקה שונות. דווח בנפרד שמפעילי אוקראינה ביצעו כ-36 אלף משימות תקיפה.

ולא רק על עמדות קדמיות.

מכות על מחסני דלק, תחבורה ותקשורת רוסיים אילצו את האויב לארגן מחדש את מערכת האספקה. לאחר מכן דיווח הקורפוס גם על השבתת צינור דלק שסיפק חלק ניכר מהצרכים של יחידות רוסיות בלוהנסק הכבושה. חלק מהאספקה נאלצה לעבור לאזור וורונז’ ברוסיה.

זה היה די לא נעים לקבוצה הרוסית: דלק, תחמושת וטכניקה עדיין קיימים, אבל להעביר אותם ישירות לקו הקדמי הופך להיות קשה וארוך יותר.

כבר אז בילצקי הסביר את שם המבצע. “ויוואלדי” – התייחסות לארבע עונות השנה של המלחין האיטלקי אנטוניו ויוואלדי. המפקד הזהיר שהתוצאה הראשונה שפורסמה אינה סיום ההתקפה.

למה רוסיה ניסתה להחזיק דווקא את הקטע הזה

ב-17 בספטמבר בילצקי הסביר בראיון טלוויזיוני את התוכנית הרוסית הרחבה יותר.

לפי הערכתו, מוסקבה קיוותה להקיף את ערי דונבאס האוקראיניות משני הצדדים: מדרום דרך דוברופוליה, מצפון דרך אזור סוויאטוהורסק ולאחר מכן בכיוון ברוונקובו.

אם מסתכלים על המפה, מדובר לא בכמה התקפות עצמאיות על כפרים. הפיקוד הרוסי, לפי הגרסה שהציג בילצקי, שאף ליצור איום על קבוצה אוקראינית גדולה בהרבה, ולכפות עליה לסגת מעמדות מבוצרות.

לכן המשימה של “ויוואלדי” לא הייתה רק שחרור שטח. הכוחות האוקראיניים נדרשו להגיע לקווים נוחים יותר ולהפריע לאפשרויות הצבא הרוסי להמשיך בהתקפה.

בראש ובראשונה – לשלול ממנו אספקה, מודיעין ויכולת להעביר עתודות במהירות.

העונה השנייה: שנדריגולובו, דרילובו ודרובישבו

ב-20 בספטמבר התקבלה הודעה חדשה מהקורפוס השלישי.

הכוחות האוקראיניים שחררו את שנדריגולובו ודרילובו, ושחזרו שליטה מלאה על דרובישבו. השלב השני הביא עוד 40 קמ”ר של שטח שהוחזר.

כך, לפי נתוני הפיקוד, התוצאה הכוללת של שתי העונות הראשונות הייתה 125 קמ”ר, מתוכם 50 קמ”ר שוחררו.

בשלב זה התגלתה תכונה של התוכנית האוקראינית. קבוצות התקיפה ניסו לא לתקוף את העמדות המבוצרות ביותר ישירות מהכיוון הצפוי. השתמשו בנחלים, גאיות, תכונות טופוגרפיות. מל”טים וארטילריה פגעו בו זמנית במקלטים ובנקודות תצפית רוסיות.

במקרים מסוימים, חיילים רוסים גילו את החי”ר האוקראיני כשהוא כבר תפס עמדות חדשות.

בשחרור היישובים השתתפו הבריגדות ה-60, ה-66, ה-125, קבוצת טקטיקה גדודית של השנייה המיוחדת, סיירים, יחידות KRAKEN, יחידת מיוחדת של המודיעין הצבאי “ארטן”, כוחות מיוחדים ומשמר הגבול.

הפיקוד העריך את האבדות הרוסיות הנוספות בשלב השני בכ-800 חיילים. עם זאת, ההערכה הכוללת לשני השלבים הוכרזה על ידי הקורפוס ברמה של יותר מ-3000 איש. אלו נתונים שפורסמו על ידי הצד האוקראיני, שאין להציגם כתוצאה שנבדקה באופן עצמאי.

מכות ניתנו ליחידות של הארמיות הכלליות ה-20 וה-25, וכן לארמיה המשוריינת הראשונה של רוסיה.

רובוטים שנוחתים מהאוויר, מפנים מוקשים ויורים מרימונים

אחת הפרטים המעניינים ביותר של “ויוואלדי” התגלתה כבר לאחר שחרור היישובים בשלב השני.

ב-24 בספטמבר הקורפוס חשף פרטים על מבצע “גריפון”. מל”טים כבדים נשאו מערכות רובוטיות קרקעיות קטנות-קמיקזה והפילו אותן ביותר מעשרה קילומטרים מאחורי עמדות רוסיות.

לאחר הנחיתה, המערכות הקרקעיות נעו בעצמן למטרות המיועדות.

את הטקטיקה פיתחו חיילי יחידת NC13 בתמיכת גדוד מערכות המל”טים של הבריגדה השלישית המיוחדת. השם “גריפון” נבחר לזכרו של מקלען גריגורי באצ’ה, שנעלם במהלך הקרבות על אנדרייבקה בשנת 2023.

הקורפוס כינה את השימוש הזה ברובוטים קרקעיים כראשון בעולם. אין אישור עצמאי למעמד הבכורה המוחלט, אך החומרים הווידאו שפורסמו מאפשרים לראות את עקרון השימוש עצמו.

כאן לא הסתיימו האפשרויות של הרובוטיקה.

ב-23 בספטמבר הצבא סיפר כיצד בעזרת מערכות קרקעיות ומל”טים הוקמו 400 מטרים של מכשולי מוקשים תוך יומיים. וב-26 בספטמבר נודע שמערכות רובוטיות פינו יותר מ-30 קילומטרים של מסלולים לקידום יחידות אוקראיניות.

הם שימשו גם להעברת מים, תחמושת, תרופות, פינוי פצועים.

ב-27 בספטמבר הקורפוס הציג פיתוח נוסף: רובוטים קרקעיים-קמיקזה, חמושים בשני רימוני Bullspike, תקפו עמדות רוסיות ואז התפוצצו בתוך המבנים. Bullspike הוא רימון נגד טנקים בולגרי, שנוצר על בסיס RPG-22 הסובייטי.

לפי דיווחי הצבא האוקראיני, חיילים רוסים בתחילה חשבו שמדובר בהתקפה של קבוצת תקיפה מלאה.

חדשות נא – חדשות ישראל | Nikk.Agency כבר בחנו כיצד הניסיון האוקראיני במלחמת המל”טים משפיע על הפיתוחים ההגנתיים של ישראל. במיוחד, משרד הביטחון הישראלי בחן פתרונות נגד מל”טי FPV על סיבים אופטיים, שקשה יותר לדכא באמצעים רגילים של לוחמה אלקטרונית.

“ויוואלדי” מראה צד אחר של אותה מרוץ טכנולוגי. מל”ט יכול כעת לא רק לתקוף מטרה בעצמו, אלא גם להעביר אליה מכונת לחימה אחרת. ורובוט קרקעי יכול לבצע משימות שבעבר היה צורך לשלוח חיילים ישירות תחת אש.

לצה”ל, המתמודד עם איומים מל”טיים בכיוון הצפוני, פתרונות כאלה מעניינים בעיקר כניסיון מעשי של מלחמה מודרנית. עם זאת, לא ניתן להעביר את הטכנולוגיות האוקראיניות באופן אוטומטי לתיאטרון לחימה שונה לחלוטין במזרח התיכון.

איך הכריחו את האויב לצפות למכה לא במקום שבו היא התרחשה

חלק חשוב מהמבצע נותר כמעט בלתי נראה בהקלטות הווידאו שפורסמו.

ב-25 בספטמבר הקורפוס סיפר על כיוון מיוחד לביטחון המבצעים. משימתו – לנתח את המידע הזמין לאויב וליצור אצל הפיקוד הרוסי רושם מוטעה על הכוונות האמיתיות של אוקראינה.

לדברי הצבא, חלק מעבודה כזו היו אפילו הופעות פומביות של בילצקי.

הצד הרוסי היה צריך לראות תמונה אחת של המתרחש, בעוד שהיחידות האוקראיניות הכינו משהו שונה לחלוטין.

המשמעות המעשית של פעולות אלה התבררה רק לאחר השלב השלישי.

28 בספטמבר: העונה השלישית והמכה העיקרית על נובויה

המטרה העיקרית של השלב השלישי הייתה היישוב נובויה. לדברי בילצקי, הכוחות הרוסיים השתמשו בו כצומת לוגיסטי מרכזי על המוצב שהם תפסו.

מוצב הוא קטע של שטח שנשמר לפעולות צבאיות נוספות. הגבהות שמסביב לנובויה יש להן משמעות נוספת: מהן קל יותר לצפות על השטח ודרכי התנועה של האויב.

הפיקוד הרוסי, כך טוען בילצקי, ציפה להתקפה העיקרית בכיוון שנדריגולובו – זלנויה דולינה. לשם הועברו עתודות, שנוצלו לאחר מכן במתקפות נגד.

בינתיים, המכה האוקראינית העיקרית התמקדה בנובויה.

לפריצת עמדות מבוצרות השתמשו החיילים האוקראינים בנגמ”שים סובייטיים BTR-60 שהוסבו. הנגמ”שים הפכו למכונות קמיקזה נשלטות מרחוק, שהופנו ישירות לעמדות הרוסיות.

נובויה הצליחה להשתחרר. יחד איתה חזרו לשליטה אוקראינית רדקודוב וקטרינובקה, ושוחזר שליטה על קרפובקה ונובומיכאילובקה.

בקרבות על רדקודוב השתתף הגדוד השלישי של משמר הגבול על שם גיבור אוקראינה קולונל יבגני פיקוס. לאחר שחרור היישוב, משמר הגבול הקים עמדות הגנה חדשות. השתתף גם הגדוד הנייד העשירי של משמר הגבול “דוזור”.

בסיום השלב, הפיקוד הודיע על החזרת 51 קמ”ר של שטח, כ-2000 אבדות רוסיות ויותר מ-250 שבויים. בילצקי כינה את מה שהתרחש כרגע מכריע של כל המבצע: העתודות הרוסיות נוצלו בכיוון המכה הצפויה, והקבוצה האוקראינית קיבלה אפשרות לבצע את המשימה העיקרית בקטע אחר.

עם זאת, הנתונים על היישובים יש להם אי התאמה קטנה. אנליסטים של DeepState אישרו את שחרור נובויה, רדקודוב וקטרינובקה, אך בין האזורים שבהם שוחזר השליטה הזכירו את נובומיכאילובקה וליפובויה, בעוד שהקורפוס דיווח על קרפובקה ונובומיכאילובקה. לכן, להכריז על שחרור יישוב שישי נוסף רק על בסיס שילוב של הודעות אלה יהיה לא נכון.

מה השתנה עד ה-28 בספטמבר והאם תהיה עונה רביעית

מבצע “ויוואלדי” עבר שלושה שלבים שהוכרזו בפומבי. הראשון נתן 85 קמ”ר של שטח שהוחזר, השני – עוד 40, השלישי – 51. התוצאה הכוללת הגיעה ל-176 קמ”ר.

אבל כאן אי אפשר לערבב שני מושגים שונים: דה-אוקופציה וטיהור מקבוצות רוסיות. חלק מהשטח נותר פורמלית תחת שליטה אוקראינית, אף שהאויב כבר חדר לשם ויצר איום על עמדות אוקראיניות.

התוצאות הצבאיות גם הן מוגבלות לבדיקה ציבורית. הקורפוס מדווח על הערכותיו לאבדות האויב, אך לא ניתן לאשר באופן עצמאי את המספר המדויק של ההרוגים, הפצועים והטכניקה שהושמדה.

ב-27 בספטמבר, יום לפני ההכרזה על תוצאות העונה השלישית, נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי הזכיר בנפרד את “ויוואלדי” לאחר הדיווח של המפקד העליון של הכוחות המזוינים של אוקראינה מיכאיל דרפאטי. לדבריו, היחידות האוקראיניות מבצעות את המשימות שהוטלו עליהן ומכינות פעולות נוספות.

ה-10,660 חיילים רוסים שנהרגו ונפצעו בשבוע, שצוינו אז על ידי זלנסקי, הם נתון לכל קטעי הלחימה הפעילים, ולא רק תוצאה של “ויוואלדי”.

בילצקי עצמו הזכיר כבר ב-15 בספטמבר שלויוואלדי יש ארבע עונות. שלוש עונות של המבצע האוקראיני כבר נחשפו, אך על משימות העונה הרביעית הפיקוד עדיין לא דיווח.

ויש כאן פרט אחד שמתפספס מאחורי מספר היישובים ששוחררו.

הכוחות האוקראיניים תחילה שיקמו את ניהול היחידות, לאחר מכן הגבילו את המודיעין והאספקה הרוסיים, ולאחר מכן התחילו להחזיר שטח. לשם כך השתמשו לא רק בקבוצות תקיפה מסורתיות, אלא גם במערכות רובוטיות אוויריות וקרקעיות, אמצעי פינוי מרחוק ואפילו נגמ”שים ישנים שקיבלו תפקיד חדש לחלוטין.

176 קילומטרים רבועים – התוצאה שפורסמה של עבודה זו עד ה-28 בספטמבר. העונה הרביעית עדיין לא הוכרזה, ומשימותיה נותרות לא ידועות.