- October 2, 2026
- 12:56 pm
- אוקראינה, בעולם
מבית הכנסת הישן ובית הקברות המוזנח ועד לבית שכבר נהרס במלחמה: באוקראינה התחיל “מורשת יהודית” — קטגוריה מיוחדת ב-Wiki Loves Monuments. עבור ישראלים זה עשוי להיות קרוב יותר ממה שנראה. ברשימה הענקית יש מקומות הקשורים לערים, עיירות ומשפחות שמהן צמחה פעם רוב החברה הישראלית.
מחבר: R.Verter
ב-1 באוקטובר 2026 התחיל באוקראינה השלב הלאומי של תחרות הצילום הבינלאומית Wiki Loves Monuments — “ויקי אוהבת אתרים“. במסגרת זו מתקיימת זו השנה התשיעית קטגוריה נפרדת “מורשת יהודית” (מקור אוקראיני – “Єврейська спадщина“).
השם קצת מטעה. זו לא תחרות רק לתמונות יפות של בתי כנסת ידועים. ובכלל לא ממש סיפור על צילום.
ברשימת התחרות כבר יש יותר מ-1400 אתרי מורשת תרבותית יהודית באוקראינה. יותר מ-800 מהם אינם בעלי מעמד הגנה רשמי. כלומר, הרישום הממשלתי של אתרים עדיין לא מגן על יותר ממחצית המקומות שהמארגנים כבר רואים כחלק מהמורשת היהודית של המדינה. הרשימה עצמה עדיין לא הושלמה.
אלה יכולים להיות בתי כנסת פעילים. יכולים להיות מבנים חצי הרוסים, שבהם היה בית כנסת לפני מאה שנה, והיום מחסן, סדנה או בכלל קירות ריקים. בתי קברות יהודיים ישנים, קברי אחים של קורבנות הנאציזם, מבנים ציבוריים, בתים הקשורים לחיי הקהילות. בקטגוריה המיוחדת נכללים גם אנדרטאות של הקראים — קהילה אתנו-דתית קטנה, שחיה היסטורית, בין היתר, בחצי האי קרים ובחלקים אחרים של אוקראינה.
לישראל כאן חשוב אפילו לא המספר 1400.
חשוב דבר אחר: מאחורי כל מספר כזה בקטלוג יכול לעמוד מקום מסוים, שממנו פעם עזבה משפחה של מישהו.
בית הכנסת של הסבא יכול היום להיות בית רגיל
בישראל מוצא אוקראיני בדרך כלל מזוהה דרך שמות גדולים: קייב, אודסה, לבוב, צ’רנוביץ, דניפרו, חרקוב. אבל המפה היהודית של אוקראינה צפופה הרבה יותר.
היא מורכבת גם ממדז’יבוז’, שארגורוד, סאטנוב, סדגורה, מוקצ’בו, ערים קטנות של ווהלין, פודוליה, בוקובינה, זקרפטיה. מהשטעטלים לשעבר — כך במזרח אירופה כינו עיירות עם אוכלוסייה יהודית משמעותית וחיים קהילתיים יהודיים.
חלק מהעולם הזה נעלם במהלך השואה. משהו הושלם על ידי המדיניות הסובייטית: בתי כנסת נסגרו והותאמו לפונקציות אחרות, בתי קברות נהרסו, הזיכרון על קורבנות יהודיים ספציפיים נמס בנוסחה אנונימית על “אזרחים סובייטים”.
והמבנים נשארו.
ולפעמים נשארו מצבות — אבני מצבה יהודיות, בדרך כלל עם כתובות בעברית. באוקראינה ממשיכים למצוא אותן היום ממש מתחת לדרכים וליד בתים. חדשות לאחרונה סיפרו, למשל, איך בלבוב מצאו מצבה והחזירו אותה לשטח בית הקברות היהודי, וגם על כך, איך בתי קברות יהודיים ישנים באוקראינה הופכים לארכיון שמות ומשפחות.
לכן בתחרות החליטו עקרונית לא להגביל את עצמם לאתרים שהמדינה כבר הספיקה להעניק להם מעמד של אתר מורשת.
אחרת חלק עצום מההיסטוריה הזו פשוט ייפול.
800 אתרים קיימים ללא הגנה ממשלתית
היקף כאן, אולי, מראה הכי טוב מספר אחד: מתוך יותר מ-1400 אתרי נדל”ן יהודיים וקראיים ברשימת התחרות, יותר מ-800 אינם בעלי מעמד הגנה רשמי.
מה זה אומר בפועל?
שמבנה ישן יכול להיות ידוע לחוקר מקומי כבית כנסת לשעבר, להופיע בפרסומים היסטוריים, להיות בעל תמונות וקואורדינטות — אבל מבחינה משפטית לא להיות אתר מורשת.
עם בתי הקברות המצב עוד יותר מסובך. לפעמים מהנקרופוליס נשארות מצבות בודדות, חלק מהגדר, כמה עשרות מצבות בין העשבים. לפעמים קשה בכלל לראות את בית הקברות הישן לאדם שלא יודע מה לחפש.
חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency כבר סיפרו על הנקרופוליס היהודי בסאטנוב, שבו נשמרו מצבות מהמאה ה-17 עד ה-19, ועל תגלית יוצאת דופן באוז’גורוד, שבה חוקרים שחזרו שמות של אנשים שנקברו בבית הקברות היהודי בתקופת מלחמת העולם הראשונה.
במובן הזה Wiki Loves Monuments פועל קצת אחרת מהרישום הממשלתי.
קודם כל אפשר לראות את האתר. לתעד. לקשר לקואורדינטות. לתאר. לשים תמונה בארכיון פתוח.
ורק אחר כך להתווכח על מעמד.
המלחמה שינתה בחדות את משמעות התמונות האלה
עד 2022 כל זה היה ניתן לתפוס כעבודה מחקרית די שקטה.
עכשיו — כבר לא.
בעמוד הרשמי של הקטגוריה בין הדוגמאות מוצגת אחוזת הסוחר אברם טרגובוב במריופול. התמונה מתוארכת למרץ 2021. ליד כבר יש הסבר: המבנה נהרס חלקית ב-2022.
תמונה אחת הפכה פתאום לעדות על מצב המבנה לפני המלחמה.
מקרים כאלה הופכים ליותר.
הקהילה היהודית המאוחדת של אוקראינה בשנת 2026 אספה כרונולוגיה נפרדת של אתרים יהודיים שנפגעו או נהרסו לאחר תחילת הפלישה הרוסית המלאה. לשם נכנסו בתי כנסת, בתי קברות, בתי ספר, מבני קהילה, מוסדות חברתיים ומקומות זיכרון. חדשות ניתחו בפירוט את הרשימה הזו של אתרים שנפגעו ונהרסו.
זו הסיבה שהתחרות הנוכחית היא כבר לא רק “לצלם בית כנסת ישן יפה”.
לפעמים המצלמה מתעדת משהו שיכול לא להיות קיים בעוד כמה שנים בצורה הזו.
אי אפשר פשוט ללכת ולצלם עכשיו
וכאן יש מגבלה חשובה, במיוחד אם אחרי הקריאה תרצו לעזור.
בשל המצב הצבאי ודרישות הבטיחות, מארגני התחרות מקבלים בשנת 2026 תמונות חיצוניות רגילות, שצולמו לא יאוחר מ-31 באוגוסט 2026 כולל.
כלומר, לנסוע עכשיו לאתר צבאי, גשר, תשתית אסטרטגית או לחפש במיוחד זווית של מבנה ישן עבור התחרות בהחלט לא נדרש — וברוב המקרים תמונה חיצונית חדשה בכל מקרה לא תתקבל.
חריגות ניתנות לתמונות פנים של אתרי מורשת יהודית, וכן תמונות שצולמו בשטחים כבושים זמנית: עבורם פועל משטר אחר.
ניתן להעלות עבודות מ-1 עד 31 באוקטובר 2026.
ובכלל לא חייב שהתמונה תצולם במיוחד עבור התחרות. זו יכולה להיות תמונה ישנה מטיול לפני כמה שנים.
וכאן נפתחת דלת נפרדת לישראלים.
אולי התמונה הנדרשת כבר נמצאת אצלכם
לרבים מהמשפחות בישראל יש ארכיונים של טיולים לאוקראינה.
מישהו נסע לקבר של סבא רבא. מישהו צילם את בית הכנסת של עיר ההורים. מישהו היה באומן, מדז’יבוז’, ברדיצ’ב, צ’רנוביץ, מוקצ’בו או כפר קטן ששמו ידוע רק בתוך המשפחה.
תמונה כזו עשויה להיות מועילה יותר מצילום מקצועי חדש.
במיוחד אם האתר מתועד בצורה גרועה.
המארגנים בשנת 2026 שינו במיוחד את כללי קביעת המשתתפים הפעילים ביותר: משקל נוסף קיבלו אתרים שעדיין לא מוצגים בכלל ב-Wikimedia Commons — מאגר המדיה הפתוח של פרויקטי ויקיפדיה, — אתרים שתמונותיהם לא עודכנו זמן רב, פנים ואתרים מאזורי כיבוש משמעותיים.
ההיגיון ברור: התמונה האלף של מבנה ידוע אחד מועילה פחות מהתמונה הראשונה הנורמלית של בית קברות יהודי נשכח.
אם האתר בכלל לא נמצא ברשימה — מבקשים לדווח עליו
הרשימה של 1400 אתרים לא סגורה.
המארגנים כותבים במפורש: היא “רחוקה מהשלמה” ותתעדכן גם במהלך התחרות.
אם ידוע על אתר מורשת נדל”ן יהודי שאינו נמצא בבסיס הנתונים, ניתן לשלוח מידע לוועדה המארגנת בכתובת wlm@wikimedia.org.ua.
נדרשים יישוב, קואורדינטות ואם ישנם, פרטים נוספים או פרסומים המאשרים את ההיסטוריה של המקום.
זה, אולי, אחד הרגעים המעניינים ביותר של כל הפרויקט.
כי אדם בחיפה, אשדוד או באר שבע לפעמים יודע על בית כנסת ישן בעיירה אוקראינית יותר מהתושבים המודרניים של הרחוב שבו הוא עומד.
זיכרון משפחתי הוא גם מקור. כמובן, יש לבדוק אותו במסמכים. אבל לעיתים קרובות החיפוש מתחיל ממנו.
מה היה בשנה שעברה
היקף הקטגוריה המיוחדת כבר די רציני.
בתחרות 2025 55 מחברים שלחו כמעט 900 תמונות של 148 אתרי מורשת יהודית. לאחר סינון ראשוני קיבלה הוועדה 851 עבודות, 130 עברו לשלב השני. בגמר נקבעו 19 תמונות זוכות ועוד עבודה אחת קיבלה אזכור כבוד.
האתרים היו בקייב, קרים, מחוזות ויניצה, ווהלין, דונצק, זפוריז’יה, לבוב, חמלניצקי, צ’רקסי וצ’רנוביץ.
הקטגוריות עצמן מסבירות הרבה: בתי קברות, מקומות ירי המוני וקבורה, בתי כנסת, מבנים אחרים וקנסאות קראיות.
בוועדה היה גם נציג מישראל — אמיר א. אהרוני, שצוין על ידי המארגנים כישראל/ארה”ב. יחד איתו העריכו את העבודות חוקרי מורשת יהודית מרלה ראוכר אוסבורן וג’יי אוסבורן מ-Rohatyn Jewish Heritage והוויקיפדית האמריקאית רוזי סטיבנסון-גודנייט.
בשנת 2026 הוועדה של הקטגוריה המיוחדת צריכה לקבוע את מחברי שלוש התמונות הטובות ביותר, יוזכרו גם המשתתפים הפעילים ביותר.
אוקראינה כבר אספה 450 אלף תמונות של אתרים
החלק האוקראיני של Wiki Loves Monuments מתקיים מאז 2012, והתחרות הנוכחית היא החמש עשרה.
במהלך הזמן הזה המשתתפים מאוקראינה העלו יותר מ-450 אלף תמונות של אתרים — לפי מדד זה המדינה תופסת את המקום הראשון בעולם. רשימות התחרות הפכו לבסיס פתוח, המכיל כבר יותר מ-115 אלף אתרי מורשת תרבותית של אוקראינה.
Wiki Loves Monuments הבינלאומי הופיע בהולנד בשנת 2010. במשך 17 שנים הפרויקט אסף יותר מ-3.6 מיליון תמונות של אתרים ממדינות שונות. עשר התמונות הטובות ביותר של התחרות הכללית הנוכחית באוקראינה ימשיכו לשלב הבינלאומי.
הקטגוריה המיוחדת “מורשת יהודית” באוקראינה נתמכת על ידי Ukrainian Jewish Encounter — “מפגש יהודי-אוקראיני”. זו יוזמה בינלאומית שהוקמה בשנת 2008, שעובדת עם חוקרים, מנהיגים קהילתיים ופרויקטים תרבותיים למען חקר ההיסטוריה היהודית-אוקראינית ודיאלוג בין שתי החברות. בין משתתפי הפרויקטים שלה יש נציגים מאוקראינה, ישראל והתפוצות.
מבבי יאר לבית קברות לא ידוע ליד כפר קטן
לישראלי קל להבין את בבי יאר.
זהו אחד המקומות המרכזיים לזיכרון השואה בשטחי ברית המועצות לשעבר. חדשות לאחרונה סיפרו בפירוט על ההפגנות הלא רשמיות הראשונות לזיכרון בבבי יאר בשנת 1966, כאשר השלטון הסובייטי ראה בזיכרון היהודי והאוקראיני העצמאי כמעט כאתגר פוליטי.
ב-29 בספטמבר 2026 כבר בירושלים, ביד ושם, התקיימה טקס לציון 85 שנה לרציחות ההמוניות בבבי יאר. שם דיברו גם על האוקראינים — חסידי אומות העולם, שהצילו יהודים במהלך הכיבוש הנאצי. חדשות כתבו על הטקס הזה בנפרד.
אבל הבעיה היא שההיסטוריה של יהודי אוקראינה לא נכנסת לבבי יאר אחד.
יש אלפי מקומות ללא שמות ידועים בעולם.
שטח ריק מאחורי הכפר.
קיר חצי הרוס.
כמה מצבות בשיחים.
בית עם חלונות גדולים סגורים בלבנים, שעליו הזקנים עוד זוכרים: “שם התפללו פעם יהודים”.
מקומות כאלה נעלמים בשקט ביותר.
לפעמים לשמר — זה לפחות להספיק לתעד
כמובן, תמונה לא תחליף שיקום.
רישום בוויקיפדיה לא ייצור גדר סביב בית הקברות, לא יתקן את גג בית הכנסת הישן ולא יעניק לאתר הגנה משפטית.
אבל יש שלב עוד קודם.
קודם כל צריך לדעת, שהמקום הזה בכלל קיים.
לדעת קואורדינטות. לראות מצב. למצוא תמונה ישנה. לקשר את המבנה לשם של קהילה שנעלמה. לקרוא את הכתובת על המצבה. לשמור את התמונה כך שהיא לא תישאר רק בטלפון המשפחתי.
ואז תמונה אחת יכולה פתאום להפוך למסמך היסטורי.
כמו התמונה של בית אברם טרגובוב במריופול משנת 2021.
כשעשו אותה — זו הייתה פשוט תמונה של מבנה ישן.
אחרי 2022 — כבר עדות למה שהיה לפני ההרס.
זו הסיבה שהתחרות הנוכחית נוגעת לישראל הרבה יותר ישירות ממה שנראה מהשם. חלק עצום מהמורשת היהודית האוקראינית היא בו זמנית היסטוריה משפחתית של ישראלים כיום.
אולי, איפשהו בין 1400 הנקודות האלה נמצא גם המקום של המשפחה שלכם.
ואולי, הוא עדיין בכלל לא נמצא ברשימה.
עמוד – https://uk.wikipedia.org/w/index.php?curid=2810696
ניתן להשתתף בקטגוריה המיוחדת ולבדוק את רשימת האתרים. תמונות מתקבלות עד 31 באוקטובר 2026. מידע על אתרי מורשת יהודית לא ידועים למארגנים ניתן לשלוח ל-wlm@wikimedia.org.ua.
