העסקה המינרלית הפסיקה להיות הבטחה: ארה”ב ואוקראינה משקיעות את ה-$30 מיליון הראשונים במשאבים קריטיים

קרן ההשקעות האמריקאית-אוקראינית לשיקום הגיעה לראשונה ישירות למינרלים הקריטיים של אוקראינה. כ-30 מיליון דולר אמורים להיות מופנים לפלטפורמת השקעות משותפת עם קבוצת BGV Group Management האוקראינית, שתעסוק בחיפוש ופיתוח פרויקטים כרייתיים בשלבים מוקדמים. במקביל, הקרן משיקה השקעות חדשות באנרגיה האוקראינית, והחבילה המאושרת הכוללת עלתה על 60 מיליון דולר מכספי URIF.

מחבר: לב ורשבסקי

זהו ציון דרך חשוב להסכם שחתמו אוקראינה וארה”ב כבר ב-30 באפריל 2025 ושאז דובר עליו לעיתים קרובות במילים רמות על “מתכות נדירות”. לאחר שנה וחצי, סביבו מופיעות כבר לא נוסחאות פוליטיות, אלא חברות קונקרטיות, כלים השקעתיים, אובייקטים אנרגטיים ועשרות מיליוני דולרים.

אבל כאן יש פרט שקל לאבד בכותרות. זו העסקה הראשונה של הקרן בתחום המינרלים הקריטיים, ולא ההשקעה הראשונה של הקרן בכלל. במרץ 2026, URIF כבר השקיעה בחברת Sine Engineering האוקראינית – חברה היוצרת מערכות תקשורת רדיו וניהול לכלי טיס בלתי מאוישים.

30 מיליון דולר – עדיין לא מכרה ולא מחצבה

שותפת הקרן היא BGV Group Management, קבוצת השקעות שהוקמה על ידי היזם האוקראיני גנאדי בוטקביץ’, הידוע גם כבעלים משותף של רשת הסופרמרקטים הגדולה באוקראינה, ATB. לקורא הישראלי, שיכול לשמוע לראשונה את השם הזה, חשוב להבין: BGV נכנסה להסכם לא כמתווך שנוצר עבור הכסף האמריקאי. הקבוצה משקיעה כבר שנים רבות הון עצמי במעמקי אוקראינה.

המבנה החדש ייצור תיק פרויקטים כרייתיים בשלבים מוקדמים באזורים שונים באוקראינה. הודעות רשמיות של DFC ומשרד הכלכלה האוקראיני מציינות ככיוון ראשוני אלמנטים נדירים, בריליום וזירקוניום. רויטרס, בציטוט מנהל תחום ההשקעות של DFC, קונור קולמן, מציינת בנוסף אורניום.

כאן חשוב לא לבלבל את קרן ההשקעות עם מכרה שכבר פועל. הכסף לא ילך לכך שמחר יתחילו להוציא מאוקראינה מתכת מוכנה. בין מרבץ פוטנציאלי לכרייה תעשייתית עומדים חקירה, אישור עתודות, ניסויים טכנולוגיים, אישורים סביבתיים ואחרים, תכנון מפעל, תשתיות והשקעות הון גדולות בהרבה.

לכן, 30 מיליון הדולרים הנוכחיים הם יותר מפתח שמנסים לפתוח באמצעותו פרויקטים יקרים בהרבה.

מה כבר יש ל-BGV

תיק ההשקעות של BGV מאפשר להבין מדוע דווקא קבוצה זו הפכה לשותפת הקרן. בין הנכסים המוכרים ביותר שלה בתחום חומרי הגלם – מרבץ פרז’נסקי של בריליום ומרבץ יסטראבצקי של עפרות זירקוניום ואלמנטים נדירים במחוז ז’יטומיר, וכן מרבץ בלאחובסקי של גרפיט במחוז קירובוגרד. BGV דיווחה כי מפעליה ופרויקטים שלה מכסים מספר מרבצים אוקראיניים של חומרי גלם אסטרטגיים.

לדוגמה, במרבץ יסטראבצקי מדובר בעפרות מורכבות עם זירקוניום, אלמנטים נדירים ופלואוריט. בכיוון בלאחובסקי החברה כבר ביצעה ניסויים פיילוטיים של עפרת גרפיט בפינלנד, שם קיבלה ריכוז גרפיט עם תכולת פחמן מעל 95%.

הפרויקט פרז’נסקי מעניין בבריליום – מתכת מבוקשת בתעשייה הטכנולוגית הגבוהה, בתחום התעופה והחלל ובמספר מערכות מתמחות. חומרים כאלה בארה”ב נקראים קריטיים לא משום שהם בהכרח נדירים מאוד בקרום כדור הארץ, אלא משום שבלעדיהם קשה לתמוך בשרשראות ייצור טכנולוגיות והגנתיות מסוימות.

לישראל זו לוגיקה מובנת. ישראל אינה מדינה כרייתית גדולה, אך כלכלתה, תעשיית ההגנה שלה, האלקטרוניקה, פיתוחי התעופה והחלל והטכנולוגיות האנרגטיות שלה תלויות בשרשראות אספקה בינלאומיות של חומרי גלם ורכיבים. לכן המאבק על מינרלים קריטיים הוא כבר לא גיאולוגיה אקזוטית, אלא חלק מהמאבק העולמי לעצמאות טכנולוגית.

עם זאת, אין עדיין סיבה לרשום אוטומטית את כל המרבצים המוזכרים של BGV בפרויקטים של הקרן האמריקאית-אוקראינית החדשה. כיוונים ושותף פורסמו בפומבי, אך רשימת הנכסים הספציפית שתקבל את הכסף ראשונה עדיין צריכה להיקבע.

מדוע ארה”ב בכלל זקוקה למינרלים האוקראיניים

בלוגיקה האמריקאית, הסיפור הזה רחב בהרבה מעזרה לאוקראינה. DFC מדברת ישירות על הצורך ליצור שרשראות אספקה מוגנות של מינרלים קריטיים עבור ארה”ב ושווקים בריתיים ולהפחית את התלות במדינות מתחרות.

אלמנטים נדירים נדרשים למגנטים קבועים חזקים, אלקטרוניקה ומערכות אנרגיה מודרניות. בריליום משמש היכן שנדרש שילוב של משקל נמוך, חוזק ועמידות לטמפרטורות גבוהות. זירקוניום חשוב לאנרגיה גרעינית, סגסוגות מיוחדות, קרמיקה וייצור טכנולוגי מתקדם אחר.

לכן וושינגטון רואה במעמקי אוקראינה לא כאוסף של מפות גיאולוגיות יפות. עבור ארה”ב זהו פוטנציאל לביטחון תעשייתי וכלכלי עצמי.

את הלוגיקה הרחבה הזו ניתחו בעבר ב-NAnews במאמר על מדוע אוקראינה צריכה להפוך את היחסים עם ארה”ב ממודל של עזרה מתמדת לשותפות אסטרטגית ישירה. מינרלים, טכנולוגיות הגנה אוקראיניות ואנרגיה הופכים בהדרגה לחלקים מאותה מבנה.

מה קיבלה אוקראינה – ומה היא לא נתנה

לאחר חתימת ההסכם ב-2025, סביבו הופיעו לא מעט פשטות, כולל הטענה שאוקראינה כביכול “נתנה לארה”ב את מעמקיה”. מבנה הקרן שונה.

המעמקים נשארים אוקראיניים, וההחלטות על היכן ובאילו תנאים לאשר פיתוח מתקבלות על ידי אוקראינה. הקרן המשותפת מנוהלת על בסיס שוויוני: בגוף המנהל שלושה נציגים מאוקראינה ושלושה נציגים מארה”ב, וההחלטות האסטרטגיות מתקבלות במשותף.

ההון ההתחלתי עמד על 150 מיליון דולר – 75 מיליון דולר מכל צד. המודל האוקראיני למילוי הקרן כולל העברת 50% מתשלומים עתידיים מסוימים ותמלוגים מרישיונות חדשים או כאלה שאינם פעילים בפועל. הכנסות מפרויקטים קיימים שכבר נכנסות לתקציב אינן נלקחות אוטומטית תחת הסכמה זו.

בעשר השנים הראשונות, רווחי הקרן אמורים להיות מושקעים מחדש באוקראינה. כך, המבנה מתוכנן לא רק לכריית חומרי גלם, אלא גם ליצירת מנגנון שבו הכנסות מפרויקטים חדשים חוזרות לפרויקטים אוקראיניים – מינרלים, אנרגיה, תשתיות ולוגיסטיקה.

העניין האמריקאי גם הוא מעוגן באופן קונקרטי. DFC מקבלת אפשרות עדיפות, אך לא בלעדית, לבחון פרויקטים השקעתיים והסכמים לרכישת מוצרים. כלומר, זו שותפות של שני צדדים עם אינטרסים כלכליים שונים אך חופפים, ולא קרן צדקה.

מ-60 מיליון דולר לפוטנציאל של 850 מיליון דולר

אחת המספרים המעניינים ביותר בהחלטה הנוכחית אינה נמצאת כלל בכותרת על מינרלים.

משרד הכלכלה האוקראיני מדווח כי URIF מפנה לחבילה החדשה יותר מ-60 מיליון דולר מכספי הקרן, והיקף ההון הצפוי שיגויס ממשקיעים אחרים עשוי להגיע ל-850 מיליון דולר.

זה לא אומר שהקרן כבר קיבלה 850 מיליון דולר ומחר תוציא אותם באוקראינה. מדובר במכניקה פיננסית אחרת: הון התחלתי קטן יחסית אמור להפחית סיכונים ולעודד משקיעים מסחריים להשקיע את כספם.

בתנאי מלחמה זה חשוב במיוחד. הבעיה של אוקראינה כבר זמן רב אינה רק בנוכחות נכסים או פרויקטים מעניינים. משקיע פרטי צריך להבין מי יחלוק איתו את הסיכון אם האובייקט ייפגע במתקפה רוסית, אם הבנייה תתארך או אם המצב הפוליטי ישתנה.

זו הסיבה שבקיץ DFC ו-MIGA – סוכנות קבוצת הבנק העולמי לערבויות השקעה – החלו ליצור מנגנון ביטוח סיכונים פוליטיים לפרויקטים של URIF. ללא שכבת הגנה כזו, השיחה על מאות מיליוני הון פרטי הייתה נשארת הרבה פחות מציאותית.

NAnews – חדשות ישראל | Nikk.Agency שמה דגש על שינוי זה: הקרן הופכת בהדרגה ממבנה דיפלומטי שנחתם בוושינגטון למנגנון פיננסי שאמור לגרום לכל דולר מדינתי לעבוד כפיתיון לכמה דולרים של הון פרטי.

החצי השני של הסיפור – חשמל וחום

אם מסתכלים רק על מינרלים, אפשר לפספס את מה שחשוב לאוקראינה כרגע אפילו יותר מהעתיד של בריליום.

חלק מהחבילה החדשה מופנה לאנרגיה. URIF משתתפת במימון מערכת אגירת האנרגיה של DTEK עם קיבולת כוללת של 200 מגה-וואט ויכולת של 400 מגה-וואט·שעה בשישה אתרים. המערכת כבר פועלת ולפי הערכת DFC, מסוגלת לספק במשך שעתיים נפח אנרגיה השווה לצריכה של כ-600 אלף משקי בית אוקראיניים.

סוללות כאלה אינן מחליפות תחנת כוח. תפקידן אחר: לשחרר אנרגיה במהירות לרשת, להחליק תנודות, ליצור רזרבה ולעזור למערכת האנרגיה להתאושש לאחר תקלות ונזקים.

לישראלים כאן אין צורך בתיאוריה מסובכת. לאחר שנים של מלחמה, ישראל מכירה היטב את מחיר התשתית המפוזרת והגיבוי של מערכות. באוקראינה מתווספת לכך שטח עצום, חורף קר ומתקפות רוסיות מתמשכות על תחנות כוח, תחנות משנה, קווי תמסורת ואלמנטים אחרים של מערכת האנרגיה.

זו הסיבה שהשקעה נוספת של הקרן נוגעת למרכזי אנרגיה קוגנרטיביים מקומיים, שבהם מיוצרים בו זמנית חשמל וחום. הרעיון הוא שנזק לאובייקט גדול אחד לא צריך אוטומטית לשלול מעיר או אזור שלם חום ואור.

העמידות האנרגטית כבר הפכה לחלק נפרד מהמשא ומתן האמריקאי-אוקראיני. ניתחנו נושא זה בפירוט במאמר “תוכנית ב'” של טראמפ: אנרגיה, הים השחור והזדמנות להפוגה חורפית – שם ניתן לראות היטב מדוע מערכת האנרגיה האוקראינית כבר מזמן אינה רק שאלה כלכלית.

איך תוך שנה וחצי נייר הפך להשקעות

ב-30 באפריל 2025 חתמו אוקראינה וארה”ב על הסכם להקמת הקרן. ב-23 במאי המנגנון החל לפעול רשמית, והצדדים יצרו הון התחלתי של 75 מיליון דולר כל אחד. בתחילת 2026 הופיע פורטל להגשת פרויקטים השקעתיים.

ב-25 במרץ אושרה ההשקעה הראשונה – Sine Engineering. בקיץ הקרן כבר בחנה כמעט 300 פרויקטים פוטנציאליים ובמקביל בנתה מערכת ביטוח סיכונים פוליטיים יחד עם MIGA.

כעת הופיע השלב הבא: פלטפורמת הכרייה של BGV, מערכת האגירה של DTEK והקוגנרציה המפוזרת. לפי נתוני רויטרס, לאחר ההחלטות הנוכחיות, תיק העסקאות של הקרן מוערך בכ-70 מיליון דולר, ומספר ההסכמים שנחתמו הגיע לשישה.

היקף עדיין לא ניתן להשוות למאות מיליארדי דולרים שיידרשו בעתיד לשיקום אוקראינה. אבל כאן חשוב יותר כיוון התנועה: המנגנון המדינתי, שנוצר כתוצאה מהסכם פוליטי, מתחיל לממן חברות ותשתיות אוקראיניות אמיתיות עוד לפני סיום המלחמה.

אוקראינה הופכת מעניינת לארה”ב לא רק כמדינה שצריך לעזור לה

עבור קייב, זה אולי המשמעות העיקרית של מה שקורה.

המודל שבו אוקראינה קיימת ביחסים עם המערב בעיקר כמקבלת סיוע צבאי ופיננסי, פגיע מאוד לבחירות, שינויי ממשלות ומשברים פנימיים במדינות השותפות. המודל ההשקעתי פועל אחרת: לחברות אמריקאיות, קרנות ומדינה יש אינטרס כלכלי משלהן בכך שהמפעלים האוקראיניים יפעלו, מערכת האנרגיה תעמוד במכות, והמרבצים והתשתיות יתפתחו.

עבור וושינגטון זו הזדמנות לקבל מקורות חדשים של חומרי גלם אסטרטגיים, טכנולוגיות, פיתוחים אוקראיניים שנבדקו במלחמה ופרויקטים השקעתיים. עבור אוקראינה – הון, טכנולוגיות, ביטוח סיכונים, מפעלים חדשים, מקומות עבודה וקשר כלכלי עמוק יותר של ארה”ב לעתיד המדינה.

אף אחת מהתועלות הללו עדיין לא מובטחת. פרויקטים כרייתיים יכולים לקחת שנים, 850 מיליון דולר עדיין צריך לגייס, המלחמה נמשכת, והתקפות רוסיות יוצרות סיכון לכל אובייקט גדול.

אבל עכשיו יש הבדל עקרוני מהאביב של 2025.

אז היה הסכם על השקעות עתידיות.

בסתיו 2026 הופיעו ההשקעות עצמן.

וה-30 מיליון דולר הראשונים במינרלים הקריטיים האוקראיניים חשובים לא בגודלם. הם חשובים בכך שלאחר שנה וחצי של ויכוחים על מי צריך את מעמקי אוקראינה ומה כל צד יקבל, המנגנון סוף סוף התחיל לעשות בדיוק את מה שלשמו נוצר: להשקיע כסף באוקראינה ולנסות להפוך את המשאבים, הטכנולוגיות והתשתיות שלה לאינטרס כלכלי ארוך טווח של בעלי ברית.